מרוקו: הערים האימפריאליות והסהרה
מתי לנסוע
מרץ עד מאי ואוקטובר עד נובמבר. ביולי ובאוגוסט קטע המדבר בין מרזוגה לוארזאזאת עובר ארבעים וחמש מעלות עד הצהריים, והדיונות בלתי נסבלות לפני הערב. בחורף מעברי האטלס — אִפְרָאן, מידלת והטיזי נ־תישקה בדרך למרקש — יכולים להיסגר בשלג, ואִפְרָאן מחזיקה בשיא הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה במרוקו. לבדוק את תאריכי הרמדאן: הכבישים ריקים, אבל בכפרים רוב בתי הקפה סגורים עד השקיעה.
התחנות בדרך
- קזבלנקהלילה אחד
בקצה העיר עומד המוזיאון ליהדות מרוקו, שנפתח ב-1997 והיה במשך שנים רבות המוזיאון היהודי היחיד בעולם הערבי. כמה קילומטרים משם, הצריח של מסגד חסן השני מתנשא מאתיים ועשרה מטר מעל האוקיינוס האטלנטי, בנוי בחלקו על הים עצמו.
- רבאטלילה אחד
מגדל חסן הוא הגדם של מה שהיה אמור להיות המסגד הגדול בעולם, שהחלו לבנות ב-1195. כשהבונה שלו, הסולטן יעקוב אל-מנסור, מת ארבע שנים אחר כך העבודה נעצרה, והמגדל וכשלוש מאות וחמישים עמודים עומדים לא גמורים מאז.
- מולאי בוסלהאםלילה אחד
כפר דייגים על האוקיינוס האטלנטי ליד מרג׳ה זרקה, לגונת גאות ושפל שמוגנת באמנת רמסר על אזורי ביצות, שבה פלמינגו ועשרות אלפי עופות מים אחרים מבלים את החורף. הדייגים לוקחים מבקרים ללגונה בסירות משוטים עם שחר.
- ליקסוסעוצרים בדרך
עיר פיניקית ואחר כך רומית על גבעה מעל נהר הלוקוס, שסופרים בעת העתיקה מיקמו לידה את גן ההספרידות ותפוחי הזהב שלו. למרגלות הגבעה שוכנות הבריכות של אחד ממפעלי המלחת הדגים הגדולים במערב הרומי.
- לראשלילה אחד
נמל בשפך הלוקוס, שהיה בידי ספרד מ-1911 עד 1956, והשלטון הזה השאיר לו בתים מסוידים עם תריסים כחולים וכיכר עגולה. הסופר הצרפתי ז׳אן ז׳נה ביקש להיקבר כאן, ומאז 1986 הוא קבור בבית הקברות הספרדי הישן מעל הים.
- קסר אל-כבירעוצרים בדרך
ליד כאן, באוגוסט 1578, נערך קרב שלושת המלכים, שבו נהרגו כולם: סבסטיאן מלך פורטוגל, הסולטן עבד אל-מלכ, והסולטן המודח שסבסטיאן בא להחזיר. יהודי מרוקו, שחששו מכיבוש פורטוגלי, קבעו יום הודיה על הניצחון — פורים של הנוצרים.
- שאוון2 לילות
עיירת הרים שנוסדה ב-1471 והייתה סגורה לנוצרים עד שהספרדים הגיעו ב-1920. הקירות שלה צבועים בכחול; ההסבר הנפוץ מייחס את זה למשפחות היהודיות שהגיעו לכאן מספרד וצבעו בכחול של השמיים.
- אסג׳ן, קבר רבי עמרם בן דיוואןעוצרים בדרך
מעל הכפר שוכן הקבר של רבי עמרם בן דיוואן, שד״ר מחברון שמת כאן בסוף המאה השמונה עשרה. בכל ל״ג בעומר אלפי יהודים מישראל, מצרפת וממרוקו מתאספים להילולה, עם נרות, מוזיקה ובשר שנצלה על המדרון.
- ואזאןלילה אחד
עיר קדושה למרגלות הריף, שצמחה סביב הזאוויה, המרכז הסופי, של השריפים של ואזאן, שייסד מולאי עבדאללה שריף, והמסדר שלו התפשט ברחבי צפון אפריקה. זו העיר הקרובה ביותר לקבר רבי עמרם בן דיוואן באסג׳ן, ובל״ג בעומר המלונות שלה מתמלאים בעולי רגל.
- וולוביליסעוצרים בדרך
ההריסות של עיר רומית בקצה הרחוק של האימפריה, עם רצפות פסיפס שעדיין במקומן בבתים, וביניהן אורפיאוס שמקסים את בעלי החיים. חלק גדול ממנה הופל לא בידי פולשים אלא ברעידת האדמה של ליסבון ב-1755.
- מולאי אדריסעוצרים בדרך
עיירה לבנה על שתי גבעות מול וולוביליס, שנבנתה סביב קברו של אדריס הראשון, שהגיע לכאן ב-789 וייסד את השושלת המוסלמית הראשונה של מרוקו. זו העיר הקדושה ביותר במדינה, ועד 2005 לא-מוסלמים לא הורשו ללון בה.
- מקנסלילה אחד
העיר האימפריאלית של מולאי איסמעיל, ששלט במרוקו מ-1672 עד 1727 והקיף אותה בכארבעים קילומטרים של חומות. השער הגדול שלה, באב מנסור, נקרא על שם האדריכל שלו, נוצרי שהתאסלם, ועל האסמים והאורוות המלכותיים סיפרו שהחזיקו שנים עשר אלף סוסים.
- פס2 לילות
המלאח של פס, ליד הארמון המלכותי, היה הרובע היהודי הראשון במרוקו, שנוצר ב-1438, ונתן את השם שלו לכל רובע יהודי במדינה. הרמב״ם חי בפס כמה שנים בשנות השישים של המאה השתים עשרה, לפני שעזב למצרים; בית הכנסת אבן דנאן המשוחזר במלאח הוא מהמאה השבע עשרה.
- צפרועוצרים בדרך
עיירה קטנה מוקפת חומה למרגלות האטלס התיכון, שהקהילה היהודית שלה הייתה גדולה ולמדנית עד שכינו אותה ירושלים הקטנה של מרוקו; במשך מאות שנים יהודים היו קרוב למחצית מתושביה. בכל יוני מתקיים בה פסטיבל הדובדבנים, שאונסק״ו רשם ב-2012 כמורשת לא מוחשית.
- אִפְרָאןלילה אחד
עיירה שבנו הצרפתים בשנות העשרים כאתר נופש הררי, עם גגות משופעים וגנים כמו כפר באלפים. ב-1935 נמדדו בה מינוס עשרים וארבע מעלות, הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה אי פעם במרוקו.
- יער הארזים של אזרועוצרים בדרך
באטלס התיכון נמצאים יערות ארז האטלס הגדולים בעולם. חיים בהם מקוקים ברברים, המקוקים היחידים שחיים מחוץ לאסיה, מין בסכנת הכחדה, שמחכים למבקרים בקרחת היער של ארז גורו; לא להאכיל אותם.
- מידלתלילה אחד
עיירת רמה גבוהה בין האטלס התיכון לאטלס הגבוה, מפורסמת בתפוחים שלה, שבה דוכנים לצד הכביש מוכרים מאובנים, גבישים וגיאודות שנחפרו במכרות הישנים של האזור.
- סכר חסן אד-דח׳ילעוצרים בדרך
הסכר על נהר הזיז מעל ארשידיה, שהמים שלו מזינים את מטעי הדקלים של התאפילאלת במורד. הוא נקרא על שם אל-חסן אד-דח׳יל, אבי שושלת המלכים העלאווים, שהגיע מחצי האי ערב לתאפילאלת במאה השלוש עשרה.
- ארשידיהלילה אחד
בירת התאפילאלת, שהצרפתים בנו כעיירת חיל מצב בשם קסר א-סוק. שמה הוחלף על שם מולאי א-רשיד, הסולטן מהמאה השבע עשרה שייסד את המדינה העלאווית, והיא העיר האמיתית האחרונה לפני המדבר.
- המעיין הכחול של מסקיעוצרים בדרך
מעיין שנובע במטע דקלים מתחת לקסר ההרוס של מסקי, שהלגיון הזר הצרפתי אסף לבריכת שחייה. משפחות מקומיות באות לכאן לשחות ולעשות פיקניק, ועמק הזיז שמתחת הוא סרט ארוך אחד של דקלים.
- ארפודעוצרים בדרך
עיירה של דקלי תמרים ומאובנים. בכל סתיו, אחרי הקטיף, מתקיים בה פסטיבל תמרים, ובבתי המלאכה שלה חותכים ומלטשים את האבן השחורה המקומית, מלאה ביצורי ים מאובנים בני מאות מיליוני שנים, לשולחנות ולכיורים.
- מרזוגה2 לילות
הכפר למרגלות ארג שבי, ים של דיונות בגובה של עד כמאה וחמישים מטר. בח׳מליה הסמוכה חיים הגנאווה, צאצאים של אנשים שהובאו מעבר למדבר כעבדים, שמוזיקת התופים שלהם מוכרת היום בכל העולם.
- ריסאניעוצרים בדרך
ליד העיירה שוכנות ההריסות של סיג׳ילמסה, שנוסדה ב-757, הנמל הצפוני של השיירות שחצו את הסהרה עם זהב, מלח ועבדים. השושלת העלאווית, שעדיין שולטת במרוקו, באה מכאן.
- תינג׳ירלילה אחד
לעיירת הנווה הייתה קהילה יהודית גדולה, שהמשפחות שלה עלו לישראל בשנות החמישים והשישים. במאי מרוקאי שנולד כאן, כמאל האשקר, עקב אחריהן לישראל בסרט מ-2012, תינג׳יר-ירושלים; המלאח הריק עדיין עומד בין הדקלים.
- ערוץ טודרהעוצרים בדרך
קניון נהר שקירות הסלע שלו מתנשאים כשלוש מאות מטר ונסגרים בנקודה הצרה למרחק של בקושי עשרה מטרים, עם הכביש דחוק בינם לבין הנחל.
- ערוץ דאדסעוצרים בדרך
עמק של תצורות סלע שכונו אצבעות הקופים, וגבוה יותר כביש שמטפס על קיר הקניון בערימה צפופה של עיקולי סיכה, מהכבישים המצולמים באפריקה.
- בומאלן דאדסלילה אחד
עיירה על מצוק במקום שבו ערוץ הדאדס נפתח אל העמק. עשרים וארבעה קילומטר מערבה שוכנת קלעת מגונה, עמק הוורדים, שבו מגדלים ורדים דמשקאיים למי ורדים, והקטיף נחגג בכל מאי בפסטיבל.
- סקורהעוצרים בדרך
נווה דקלים של קסבות מלבני בוץ; אחת מהן, קסבת אמרידיל, היא הבניין שמודפס על שטר חמישים הדירהם המרוקאי.
- וארזאזאתעוצרים בדרך
ההוליווד של מרוקו: אולפני הקולנוע שלה, שנפתחו ב-1983, שימשו כמצרים, רומא וירושלים. מחוץ לעיירה שוכנת נור, מתחנות הכוח הסולאריות המרוכזות הגדולות בעולם.
- אית בן חדולילה אחד
כפר מבוצר מלבני בוץ על דרך השיירות הישנה מעל האטלס, אתר מורשת עולמית מאז 1987, שהופיע בסרטים מלורנס איש ערב ועד גלדיאטור.
- טיזי נ־תישקהעוצרים בדרך
המעבר בגובה של כאלפיים מאתיים ושישים מטר שנושא את הכביש מצד הסהרה של האטלס הגבוה אל מרקש, מעבר הדרכים הגבוה במרוקו. הכביש מעליו נבנה בידי הצרפתים בשנות השלושים לאורך דרך השיירות הישנה; בחורף הוא נסגר לעתים קרובות בשלג.
- מרקש3 לילות
במלאח עומד בית הכנסת צלאת אל-עזמה, שאומרים שייסדו מגורשי ספרד ב-1492 ושעדיין פעיל. בסמוך, כיכר ג׳מע אל-פנא, עם מספרי הסיפורים והנגנים שלה, הייתה מהמקומות הראשונים שאונסק״ו הכיר ב-2001 כמורשת לא מוחשית.
- אונאגהעוצרים בדרך
לב ארץ הארגן. עץ הארגן גדל בטבע כמעט רק בדרום-מערב מרוקו, והאזור הוכרז ב-1998 שמורת ביוספרה של אונסק״ו; לאורך הכביש הזה קואופרטיבים של נשים מפצחים את האגוזים ביד לשמן, ועיזים מטפסות על הענפים כדי לאכול את הפרי.
- אסאוירה2 לילות
במאה התשע עשרה, כשהעיר נקראה מוגדור, יהודים היו כמחצית מהאוכלוסייה שלה וניהלו חלק גדול מהמסחר שלה עם אירופה. ב-2020 מלך מרוקו פתח את בית דכירה, בית הזיכרון, מוזיאון של ההיסטוריה המשותפת הזאת ליד בית כנסת משוחזר.
כמה זה עולה
שמונים דולר ללילה הם החדר. הרכב, הדלק והאגרות הם שלכם: הכביש המהיר מקזבלנקה לפס בתשלום, במזומן או בכרטיס, והכבישים מדרום לאטלס חינם. הדלק זול יותר מאירופה והתחנות מתדלדלות אחרי מידלת — למלא בכל פעם שרואים אחת. ההוצאה שאף אחד לא מתקצב היא שומר החניה: בכל עיירה אדם בווסט שומר על הרכב תמורת כמה דירהם, ביום ובלילה, והוא שווה את זה. אל המלונות במדינות העתיקות של פס, מרקש ושאוון אי אפשר להגיע ברכב; חונים מחוץ לחומות וסבל עם עגלת יד מכניס את התיקים.
מה חשוב לדעת
שלושה דברים. אחת: מחסומי המשטרה. הם עומדים בכניסה כמעט לכל עיירה, מגבלת המהירות יורדת בחדות ממש לפניהם ומכמונות נפוצות; הקנסות משולמים במקום, אז לשאת מזומן, דרכון, חוזה השכרה ורישיון נהיגה בינלאומי. שתיים: לא לנהוג אחרי החשכה מחוץ לערים — עגלות בלי אור, חמורים, רוכבי אופניים והולכי רגל על הכביש הם הסכנה האמיתית כאן. שלוש: שני הימים הארוכים. חציית האטלס הגבוה מאית בן חדו למרקש, דרך הטיזי נ־תישקה, והדרך ממרקש לאסאוירה הן כל אחת כמאה שבעים עד מאה שמונים וחמישה קילומטר עם מעט מה לעצור בו; לצאת בבוקר ולהשאיר אותם לנהיגה. למחזיקי דרכון ישראלי: כללי הכניסה והמלצות הביטחון משתנים — לבדוק אותם, ואת אזהרת המסע של המל״ל, לפני ההזמנה.
כבישים, אגרות וחוקים
במרוקו נוהגים בצד ימין. הכבישים המהירים בצפון מודרניים ובתשלום; מדרום לאטלס הכבישים הלאומיים הם אספלט טוב אבל צר, וה-N13 ממידלת לארשידיה וה-N10 דרך הערוצים נושאים משאיות כבדות. הקצב איטי בכוונה: לילה בכל עיירה בדרך, כך שרוב הימים הם מאה עד מאה וחמישים קילומטר, והקטע המדברי מפס למרקש, שרוב הטיולים עוברים בשלושה ימים, נמשך כאן שמונה. רכבי השכרה הם בדרך כלל קטנים וידניים; אוטומטי צריך להזמין הרבה מראש. מגבלות המהירות הן 120 בכבישים מהירים, 100 בכבישים ראשיים ו-60 בעיירות, והן נאכפות. דלק — סולר ובנזין בכל מקום, אבל יש קטעים ריקים וארוכים במדבר. אי אפשר להיכנס ברכב למדינות, ובמרזוגה הקילומטרים האחרונים לדיונות הם חול: להשאיר את הרכב במלון ולהמשיך בגמל או בג׳יפ.
לנסוע את מרוקו: הערים האימפריאליות והסהרה
המסלול באתר, עם חדר עד 80 דולר בכל לילה.