Morocco

פס

פאס אל-באלי, העיר העתיקה, היא האזור העירוני הגדול בעולם בלי מכוניות: אלפי סמטאות שיורדות במדרון עד הנהר, שבהן חמורים עדיין נושאים את המשאות. היא נוסדה בידי אדריס הראשון ב-789 וצמחה תחת בנו לבירה הדתית והלמדנית של מרוקו. חצי יום; מדריך מורשה חוסך שעות של הליכה לאיבוד.

סיורים רגליים

במורד המדינה

פאס אל-באלי, העיר העתיקה, היא האזור העירוני הגדול בעולם בלי מכוניות: אלפי סמטאות שיורדות במדרון עד הנהר, שבהן חמורים עדיין נושאים את המשאות. היא נוסדה בידי אדריס הראשון ב-789 וצמחה תחת בנו לבירה הדתית והלמדנית של מרוקו. חצי יום; מדריך מורשה חוסך שעות של הליכה לאיבוד.

1. באב בו ג׳לוד — השער מ-1913 למדינה, מרוצף אריחים כחולים מבחוץ — הצבע של פס — וירוקים מבפנים, הצבע של האסלאם. דרכו רואים ישר את הצריח של המדרסה בו עינאניה.
2. המדרסה בו עינאניה — מכללה דתית שנבנתה בשנות החמישים של המאה הארבע עשרה בידי הסולטן המריני אבו עינאן, עם חצר מכוסה בארז מגולף, טיח ואריחים צבעוניים. היא מהמבנים הדתיים הבודדים במרוקו שלא מוסלמים רשאים להיכנס אליהם.
3. דאר אל-מגאנה — מעבר לסמטה, שעון מים מ-1357 עם שלושה עשר חלונות עץ וקערות נחושת, שפעם צלצל את השעות בשביל המדרסה; איך הוא עבד עדיין לא מובן לגמרי. המסורת אומרת שבבית לידו גר הרמב״ם בפס בשנות השישים של המאה השתים עשרה, אחרי שמשפחתו ברחה מקורדובה.
4. טלעה כבירה — השיפוע הגדול, הסמטה הראשית שיורדת דרך המדינה, עם קצבים, אופים, יצרני נעלי בית ומוכרי תבלינים. הקריאה בלאק — פנו דרך — אומרת שחמור מאחוריכם.
5. מוזיאון הנג׳ארין — חאן מהמאה השמונה עשרה, שבו סוחרים התאכסנו פעם עם החיות שלהם, היום מוזיאון של עץ מגולף, ליד ברזייה ציבורית מרוצפת אריחים. ממרפסת הגג שלו המדינה נפרשת לכל כיוון.
6. קבר מולאי אדריס השני — הקבר של אדריס השני, שהפך את פס לבירה שלו בתחילת המאה התשיעית והוא הקדוש הפטרון שלה. קורות עץ לרוחב הסמטאות סביבו סימנו פעם מקדש שבו שום חיה לא יכלה לעבור וכל אחד יכול היה למצוא מקלט ממעצר.

למדנות ועור

בתחתית המדינה נמצאים האוניברסיטה העתיקה בעולם, המדרסה היפה בפס, הנחושתנים והבורסקאות, שהריח שלהן מגיע אליכם לפני שרואים אותן. שעתיים; את הבורסקאות הכי טוב לראות בשמש של הבוקר.

1. אל-קרווין — נוסדה ב-859 בידי פאטמה אל-פהרי, הבת של סוחר עשיר מקירואן, והיא נחשבת לאוניברסיטה העתיקה בעולם שעדיין מלמדת. הספרייה שלה, ששוחזרה לאחרונה, מהעתיקות בעולם; לא מוסלמים יכולים להציץ לחצר מהשערים.
2. המדרסה אל-עטארין — נבנתה בשנות העשרים של המאה הארבע עשרה ליד שוק התבלינים — עטארין פירושו מוכרי בשמים — עם חצר קטנה שבה כל משטח מגולף בארז, בטיח או באריח. סטודנטים של הקרווין גרו בתאים מלמעלה עד המאה העשרים.
3. כיכר הספארין — כיכר קטנה שבה נחושתנים מכים בפטישים סירים ודודים ענקיים לחתונות ולסעודות, מתחת לעץ דולב, כמו שעשו במשך מאות שנים; הספרייה של הקרווין נפתחת אליה.
4. הבורסקאות שואראה — כאן עורות מעובדים ביד כמו בימי הביניים: מושרים בבורות של סיד וגללי יונים כדי לרכך אותם, ואז נצבעים בבורות אבן בצבעים מפרג, אינדיגו, חינה וזעפרן. מסתכלים מהמרפסות של חנויות העור, עם ענף נענע נגד הריח.
5. כיכר א-רציף — הכיכר ליד הנהר שבה מוניות יכולות להגיע לתחתית המדינה — הדרך הקלה החוצה אחרי ההליכה במורד. מעבר לנהר שוכן הרובע האנדלוסי, שנוסד בידי פליטים מקורדובה במאה התשיעית.
6. בורג׳ נור — מבצר מהמאה השש עשרה על הגבעה מעל המדינה, היום מוזיאון של נשק. מכאן, ומקברי המרינים שמעבר, רואים את כל הקערה של פאס אל-באלי בשקיעה, כשהקריאה לתפילה עולה ממאות מסגדים.

פאס ג׳דיד ויהודי פאס

במאה השלוש עשרה הסולטנים המרינים בנו עיר מלכותית חדשה, פאס ג׳דיד, ליד הישנה, וב-1438 יהודי פאס הועברו ליד הארמון למלאח הראשון במרוקו — מילה שהפכה לשם של כל רובע יהודי בארץ. שעה.

1. ג׳נאן סביל — גן של דקלים, במבוק ובריכות בין העיר העתיקה לעיר המלכותית החדשה, שתוכנן לסולטנים במאה השמונה עשרה ונפתח לציבור; הפסקה שקטה מהמדינה.
2. הארמון המלכותי — הארמון המלכותי של פס, סגור למבקרים, אבל השערים שלו — שבע דלתות גדולות מנחושת מוזהבת בתוך קשתות מרוצפות ומגולפות — מהמראות המצולמים במרוקו.
3. המלאח — הבתים של המלאח נפתחים לרחוב עם מרפסות וחלונות עץ, בשונה מהבתים המוסלמיים של המדינה שפונים פנימה. אומרים שהשם בא ממלח, מהמקום שבו נבנה הרובע; עשרות אלפי יהודים חיו כאן לפני שרובם עזבו לישראל ולצרפת.
4. בית הכנסת אבן דנאן — בית כנסת מהמאה השבע עשרה שבנתה משפחת אבן דנאן, מהמשפחות הרבניות הגדולות של פס, משוחזר עם ארון הקודש המגולף מעץ והקירות המרוצפים. מתחתיו מקווה שנחצב עד מי התהום.
5. בית הקברות היהודי — צלע גבעה של קברים לבנים. כאן קבורה סוליקה חצ׳ואל, אישה יהודייה צעירה מטנג׳יר שהוצאה להורג בפס ב-1834 כי סירבה להתאסלם, ונערצת כקדושה ומעונה בקרב יהודי מרוקו, שעדיין באים להתפלל בקבר שלה.
6. צפרו — עיירה קטנה מוקפת חומה דרומית לפס, שהייתה פעם יהודית כל כך שקראו לה ירושלים הקטנה, שבה יהודים ומוסלמים חיו מאות שנים זה לצד זה. בכל יוני מתקיים בה פסטיבל דובדבנים.

מה יש בפס

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה פס-סאיס — עשרים וחמש דקות דרומה במונית

תרבות והיסטוריה

• באב בו ג׳לוד — השער הכחול למדינה העתיקה
• המדרסה בו עינאניה — ארז מגולף ואריחים משנות החמישים של המאה הארבע עשרה
• דאר אל-מגאנה — שעון המים, והרחוב של הרמב״ם
• דאר בטחה — ארמון שהוא מוזיאון של מלאכות מרוקאיות
• דאר גלאווי — ארמון דהוי של פאשה חזק
• מוזיאון הנג׳ארין — חאן של נגרים שהפך למוזיאון עץ
• קבר מולאי אדריס השני — הקבר של מייסד העיר; לא מוסלמים מביטים מהדלת
• אל-קרווין — האוניברסיטה הפעילה העתיקה; להציץ מהשערים
• המדרסה אל-עטארין — החצר היפה בפס
• הארמון המלכותי — דלתות הזהב; רואים רק מבחוץ
• המלאח — הרובע היהודי הראשון במרוקו
• בית הכנסת אבן דנאן — בית כנסת מהמאה השבע עשרה, משוחזר
• בית הקברות היהודי — קברים לבנים והקבר של סוליקה
• וולוביליס — עיר רומית עם פסיפסים בשדות
• מולאי אדריס זרהון — עיר הגבעה הקדושה של אדריס הראשון
• באב מנסור, מכנאס — השער הגדול של עיר הסולטן

מה לראות

• כיכר א-רציף — הכיכר שבה מוניות מגיעות למדינה
• בורג׳ נור — מבצר עם הנוף על המדינה
• ג׳נאן סביל — גן מוצל בין העיר העתיקה לחדשה
• צפרו — עיירה קטנה של דובדבנים ועבר יהודי ישן

שווקים וקניות

• טלעה כבירה — הסמטה הראשית במורד המדינה; לקחת מדריך
• כיכר הספארין — כיכר הנחושתנים, מצלצלת בפטישים
• הבורסקאות שואראה — בורות אבן של צבע; נותנים לכם נענע בגלל הריח

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

פס היא הבירה של המטבח המרוקאי: **פסטייה**, פשטידה של בצק ורקה עלים ממולאת ביונה או בעוף, שקדים וקינמון, מפוזרת בסוכר; קערות **ביסארה**, מרק אפונה יבשה עם שמן זית וכמון, לארוחת בוקר; **חרירה** בשקיעה; ופנקייקים של **מסמן** מהפלנצ׳ה. קערת ביסארה בדוכן במדינה עולה כמעט כלום.

• טלעה כבירה — ביסארה ומסמן בסמטה הראשית
• באב בו ג׳לוד — דוכני אוכל בתוך השער
• כיכר הספארין — תה נענע בין הנחושתנים
• דאר גלאווי — פסטייה במסעדת ריאד

מוזיאונים

פס שומרת על המלאכות ועל הלמדנות שלה: מוזיאונים של עץ ומלאכה, מדרסות שפתוחות למבקרים, וארמונות של העילית הישנה.

• מוזיאון הנג׳ארין — עץ מגולף
• דאר בטחה — מלאכות מרוקאיות וקרמיקה כחולה של פס
• המדרסה בו עינאניה — המדרסה המרינית
• בורג׳ נור — מוזיאון הנשק
• וולוביליס — פסיפסים רומיים

טבע

פס יושבת בקערה של גבעות מכוסות זיתים, עם יערות הארז של האטלס התיכון במרחק שעה דרומה.

• ג׳נאן סביל — הגן המוצל
• בורג׳ נור — שקיעה מעל המדינה
• צפרו — מטעי דובדבנים ומפל

עם ילדים

עם ילדים: חמורים בסמטאות, הבורסקאות הצבעוניות, גן לרוץ בו ופסיפסים רומיים.

• הבורסקאות שואראה — בורות הצבע
• ג׳נאן סביל — מקום לרוץ
• וולוביליס — חורבות לחקור

אמונה ומקומות קדושים

פס היא הבירה הרוחנית של מרוקו — ובמשך אלף שנה מהמרכזים הגדולים של למדנות יהודית, מהרמב״ם ועד השושלות הרבניות של המלאח.

• אל-קרווין — האוניברסיטה העתיקה
• קבר מולאי אדריס השני — הקבר של המייסד
• בית הכנסת אבן דנאן — בית הכנסת של המלאח
• בית הקברות היהודי — סוליקה הקדושה
• דאר אל-מגאנה — הבית של הרמב״ם, לפי המסורת
• מולאי אדריס זרהון — העיר הקדושה

חיי לילה

פס שמרנית ושקטה בלילה: ארוחת ערב על גג של ריאד, מוזיקה אנדלוסית בארמונות הישנים, וביוני פסטיבל המוזיקה הקדושה של העולם.

• דאר בטחה — קונצרטים של פסטיבל המוזיקה הקדושה
• בורג׳ נור — הקריאה לתפילה בשקיעה
• באב בו ג׳לוד — ערב ליד השער הכחול