Morocco
אסאוירה
אסאוירה, שבמשך מאות שנים האירופים קראו לה מוגדור, נבנתה מאפס בשנות השישים של המאה השמונה עשרה בידי הסולטן מוחמד בן עבדאללה כנמל המלכותי של מרוקו, ותוכננה בידי מהנדס צרפתי מאחורי חומות ים. את השם הערבי שלה מסבירים בדרך כלל כ׳המתוכננת היטב׳. הרוח נושבת כמעט כל יום, ששומרת עליה קרירה והופכת אותה לעיר של קייט. תשעים דקות.
חדר לזוג באסאוירה — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
מוגדור על החומות
אסאוירה, שבמשך מאות שנים האירופים קראו לה מוגדור, נבנתה מאפס בשנות השישים של המאה השמונה עשרה בידי הסולטן מוחמד בן עבדאללה כנמל המלכותי של מרוקו, ותוכננה בידי מהנדס צרפתי מאחורי חומות ים. את השם הערבי שלה מסבירים בדרך כלל כ׳המתוכננת היטב׳. הרוח נושבת כמעט כל יום, ששומרת עליה קרירה והופכת אותה לעיר של קייט. תשעים דקות.
- באב מרקש — השער על הדרך למרקש, שדרכו השיירות הגיעו לנמל עם סחורות מפנים הארץ ומעבר לסהרה — נוצות יען, שרף, שנהב ושקדים — בשביל ספינות לאירופה.
- סוק ג׳דיד — המדינה מתוכננת ברשת של רחובות ישרים, נדיר במרוקו, כי תכנן אותה מהנדס אירופי, תאודור קורנו. במרכז שלה השוק מוכר דגים, תבלינים ושמן ארגן, שנסחט מעץ שגדל רק בפינה הזאת של מרוקו.
- רחוב הנגרים — בקמרונות מתחת לחומות בעלי מלאכה מגלפים ומשבצים תויה, עץ ריחני משורשים של ברוש מקומי, לקופסאות ולשולחנות. הריח של העץ ממלא את הרחוב.
- הסקאלה של העיר — מבצר ים ארוך עם שורת תותחי ברונזה שנוצקו באירופה, שבו הגלים נשברים על הסלעים מתחת. אורסון וולס צילם כאן את אותלו בסביבות 1950, והחומות גילמו את עיר העבדים אסטאפור במשחקי הכס.
- כיכר מולאי חסן — הכיכר הפתוחה בין המדינה לים, עם בתי קפה שבהם העיר יושבת אחר הצהריים. בכל יוני היא מתמלאת בפסטיבל הגנאווה, המוזיקה של צאצאי העבדים ממערב אפריקה, עם קסטנייטות הברזל ומקצבי הטראנס.
- הסקאלה של הנמל — מבצר הנמל עם הנוף המפורסם בעיר: סירות הדייגים הכחולות מתחת, השחפים, החומות והאי מוגדור במפרץ.
היהודים של מוגדור
סוחרים יהודים היו בלב של מוגדור מאז שנוסדה: הסולטן הזמין אותם לנהל את המסחר של הנמל החדש שלו, ובמאה התשע עשרה יהודים היו כמחצית מהעיר. רובם עזבו לישראל, לצרפת ולקנדה בשנות החמישים והשישים. שעה; הרבה עדיין משוחזר.
- הסקאלה של העיר — המשפחות היהודיות העשירות שסחרו בשביל הסולטן, תוג׳אר אל-סולטן, גרו בקסבה ליד הים, בבתים גדולים עם בתי כנסת משלהן. הידוע שבהם, סלאת לכאהל, שוחזר, ובקרבת מקום בית דאכירה, בית הזיכרון, נפתח ב-2020 כמרכז להיסטוריה המשותפת של יהודים ומוסלמים.
- המלאח — היהודים העניים יותר גרו במלאח, הרובע היהודי המוקף חומה בצפון המדינה, צפוף וקרוב לים. הבתים שלו עדיין נושאים סימנים של מזוזות על המשקופים, ובית הכנסת של רבי חיים פינטו עומד בו.
- באב דוכאלה — השער ליד המלאח. מחוצה לו שוכנים בתי הקברות הישנים — יהודי, נוצרי ומוסלמי — זה לצד זה, ההיסטוריה של עיר הנמל המעורבת באבן.
- בית הקברות היהודי — כאן קבור רבי חיים פינטו, צדיק נערץ שנפטר ב-1845. בכל שנה ביום השנה לפטירתו אלפי יהודים ממוצא מרוקאי באים מישראל, מצרפת ומאמריקה להילולה, עם תפילה, נרות וסעודות חגיגיות.
- כנסיית העלייה לשמיים — כנסייה קתולית קטנה מהתקופה הצרפתית, תזכורת לכך שגם קונסולים וסוחרים אירופים גרו במוגדור, שהייתה פעם מנמלי צפון אפריקה הבינלאומיים ביותר.
- כיכר מולאי חסן — אנדרה אזולאי, בן יהודי של אסאוירה, הפך ליועץ של מלכי מרוקו והוביל את השיקום של המורשת היהודית של העיר ושל הפסטיבלים שלה, סיפור נדיר של קהילה יהודית שזוכרים אותה בארץ ערבית.
המפרץ, האי והדיונות
דרומית לחומות מפרץ רחב מתעקל לעבר האי מוגדור והדיונות של דיאבאט. חצי יום ברגל, בגמל או על סוס; הרוח חזקה במיוחד אחר הצהריים.
- הנמל — כל בוקר הסירות הכחולות פורקות סרדינים ודגים על הרציף, ובדוכנים פשוטים ליד הנמל בוחרים דג והוא נצלה מולכם.
- החוף של אסאוירה — מפרץ רחב שבו רוח הפסטים נושבת בקביעות רוב השנה — אסאוירה קוראת לעצמה עיר הרוח של אפריקה — ולכן היא מהמקומות הטובים במרוקו לגלישת רוח ולקייט.
- האי מוגדור — האי שנתן לעיר את שמה האירופי. פיניקים סחרו כאן, ובסביבות תחילת הספירה המלך הברברי יובה השני ייצר מחלזונות הים שלו צבע ארגמן, שהיה יקר ברומא. היום הוא שמורה לבזים של אלאונורה ואי אפשר לבקר בו.
- דיאבאט — כפר ברברי מאחורי הדיונות, ליד החורבות של מבצר ישן שקבור למחצה בחול. אגדה אומרת שג׳ימי הנדריקס כתב את טירות עשויות חול על המבצר כשביקר ב-1969; השיר בעצם יצא שנתיים לפני כן.
- סידי קאוקי — חוף פראי וארוך דרומית לאסאוירה עם קבר קדוש לבן על החוף וגלים קבועים, שמגיעים אליו דרך יער הארגן, שבו עזים מטפסות במפורסם על העצים כדי לאכול את הפרי.
- הסקאלה של הנמל — בחזרה במבצר הנמל בשקיעה, השחפים חגים מעל הסירות והאור הופך את החומות לזהב.
מה יש באסאוירה
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה אסאוירה-מוגדור — מעט טיסות; מרקש במרחק שעתיים וחצי בכביש
- תחנת האוטובוסים — אוטובוסים למרקש ולאגאדיר, ליד שער המדינה
תרבות והיסטוריה
- באב מרקש — השער לכיוון מרקש
- באב דוכאלה — השער הצפוני, ליד הרובע היהודי הישן
- המלאח — הרובע היהודי ובתי הכנסת שלו
- בית הקברות היהודי — הקבר של רבי חיים פינטו
- כנסיית העלייה לשמיים — הכנסייה הקתולית הקטנה של העיר החדשה
מה לראות
- כיכר מולאי חסן — הכיכר הראשית בין המדינה לנמל
- הסקאלה של העיר — החומות מול הים ותותחי הברונזה שלהן
- הסקאלה של הנמל — מבצר הנמל; הנוף הקלאסי על הנמל
- החוף של אסאוירה — מפרץ רחב וסוער לקייט ולגמלים
- האי מוגדור — האי שנתן לעיר את שמה הישן; רואים, לא מבקרים
- דיאבאט — כפר ברברי ומבצר הרוס בדיונות
- סידי קאוקי — חוף גלישה דרומית לעיר
שווקים וקניות
- הנמל — סירות דייגים כחולות ודגים שנצלים על הרציף
- רחוב הנגרים — סדנאות עץ תויה מתחת לחומות
- סוק ג׳דיד — השוק המרכזי של תבלינים, דגים וארגן
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
אסאוירה אוכלת מהים: סרדינים ודגים צלויים על הרציף, טאג׳ין דגים עם זיתים ולימון כבוש, וקערות של מרק **חרירה**. אחר כך **אמלו**, ממרח של שמן ארגן, שקדים ודבש על לחם חם, ותה נענע שנמזג מגובה. הדוכנים בנמל הם הארוחה הזולה בעיר.
- הנמל — דג צלוי על הרציף
- סוק ג׳דיד — אמלו, שמן ארגן ותבלינים
- כיכר מולאי חסן — תה נענע בכיכר
- סידי קאוקי — טאג׳ין ליד חוף הגלישה
מוזיאונים
ההיסטוריה של אסאוירה כתובה בחומות, בשערים וברובע היהודי שלה.
- הסקאלה של העיר — החומות ובית דאכירה בקרבת מקום
- המלאח — הרובע היהודי
- רחוב הנגרים — אומני התויה בעבודה
טבע
רוח, דיונות, אי של בזים ויער הארגן, היחיד מסוגו בעולם.
- האי מוגדור — הבזים של אלאונורה
- דיאבאט — דיונות והמבצר שקבור בחול
- סידי קאוקי — גלישה ויער הארגן
- החוף של אסאוירה — קייט ברוח
עם ילדים
עם ילדים: רכיבה על גמלים וסוסים בחוף, תותחים על החומות והסירות של הנמל.
- החוף של אסאוירה — רכיבה על גמלים
- הסקאלה של העיר — התותחים
- הנמל — סירות ושחפים
אמונה ומקומות קדושים
נמל של שלוש דתות: בתי כנסת, מסגדים וכנסייה, עם בתי הקברות שלהם זה לצד זה.
- בית הקברות היהודי — ההילולה של רבי חיים פינטו
- המלאח — בתי הכנסת
- כנסיית העלייה לשמיים — הכנסייה הקתולית
חיי לילה
הלילות של אסאוירה הם מוזיקה: מקצבי גנאווה בברים קטנים, מרפסות גג מעל המדינה, והפסטיבל בכל יוני.
- כיכר מולאי חסן — פסטיבל הגנאווה
- הסקאלה של הנמל — שקיעה על החומות
- סוק ג׳דיד — מרפסות גג