וייטנאם: מהאנוי להוי אן
מתי לנסוע
פברואר עד אפריל הם החלון הטוב ביותר לכל המסלול. לצפון ולמרכז יש מזג אוויר שונה: האנוי קרירה ואפורה מדצמבר עד פברואר וחמה ולחה ממאי עד אוגוסט, ואילו החוף המרכזי מהואה להוי אן מקבל את הגשמים הכבדים והטייפונים שלו מספטמבר עד דצמבר, כשהעיר העתיקה של הוי אן מוצפת כמעט בכל שנה. ממאי עד אוגוסט המרכז יבש וחם מאוד. סביב טט, ראש השנה הירחי בסוף ינואר או בפברואר, הדרכים מתמלאות, המחירים עולים והרבה מקומות נסגרים לכמה ימים.
התחנות בדרך
- האנוי2 לילות
השם של הואן קיים, אגם החרב המוחזרת, בא מהאגדה על לה לוי, שבמאה החמש עשרה החזיר לצב זהב של האגם את החרב שגירשה את הסינים. באגם באמת חיו צבים רכי שריון ענקיים; האחרון שבהם מת בינואר 2016.
- פגודת באי דיןעוצרים בדרך
מתחם מקדשים שנבנה על הגבעות מ-2003 סביב פגודת מערה עתיקה, מהגדולים בווייטנאם. מסדרון מקורה של כחמש מאות ארהטים מאבן, לכל אחד פנים אחרות, מטפס אל האולמות של פסלי הבודהה הגדולים מברונזה.
- הואה לועוצרים בדרך
בעמק סגור בקירות גיר, הואה לו הייתה בירת וייטנאם מ-968 עד 1010, כשהחצר עברה לטאנג לונג, האנוי של היום. המקדשים של מלכי שושלות דין ולה הקדומה עומדים במקום הארמון הישן.
- נין בין2 לילות
מגדלי גיר מתנשאים ישר מתוך שדות האורז, וטאם קוק נקראת מפרץ הא לונג של היבשה. על הנהר שלה החותרים והחותרות חותרים לעתים קרובות ברגליים, והידיים נשארות חופשיות.
- טראנג אןעוצרים בדרך
סירת משוטים לוקחת אתכם לשעתיים או שלוש לאורך הנהרות בין מגדלי הקארסט ודרך מערות נמוכות כל כך שמרכינים את הראש. טראנג אן הפכה ב-2014 לאתר המורשת העולמית המעורב — טבע ותרבות — הראשון של וייטנאם, וקונג: אי הגולגולת צולם כאן.
- קתדרלת פאט זיאםעוצרים בדרך
קתדרלה קתולית שנבנתה מ-1875 עד 1899 בהנהגת הכומר טראן לוק בצורה של מקדש וייטנאמי, מגושי אבן ועמודי עץ ברזל, עם מגדל פעמונים כמו שער של פגודה. היא פונה אל אגם, וסביבה קפלות אבן קטנות יותר.
- מצודת שושלת הועוצרים בדרך
הו קוי לי בנה את המצודה הזאת ב-1397 מגושי אבן חצובים ענקיים, חלקם שוקלים יותר מעשרה טונות, בתוך חודשים ספורים; השושלת שלו החזיקה בקושי שבע שנים לפני שהמינג פלשו. היא אתר מורשת עולמית מאז 2011.
- סאם סוןלילה אחד
החוף של טאן הואה, שהצרפתים הפכו לעיירת נופש בתחילת המאה העשרים ועדיין חוף הקיץ של הצפון. על הגבעה הסלעית בקצה הדרומי עומד המקדש של דוק קואוק, הענק בעל הרגל האחת שלפי האגדה ביקע את עצמו לשניים כדי להילחם במפלצת ים.
- מקדש דן קוןעוצרים בדרך
מקדש בין עצים עתיקים בשפך של נהר קון, מהמקדשים המבוקרים בנגה אן. הוא מכבד ארבע אמהות קדושות, והאגדה קושרת אותן לקיסרית של שושלת סונג שנמלטה מהמונגולים בים במאה השלוש עשרה וגופתה נסחפה לחוף כאן.
- קואה לועוצרים בדרך
החוף של וין, רבע שעה מהעיר, שבו נגה אן הולכת לשחות ולאכול פירות ים על החול. שני האיים הירוקים של הון נגו שוכנים מול החוף.
- ויןלילה אחד
בירת מחוז נגה אן הופצצה כמעט עד היסוד במלחמה ונבנתה מחדש בשנות השבעים בעזרת מזרח גרמניה, שבלוקי המגורים מבטון שלה עדיין עומדים ברובע קוואנג טרונג. החפיר ושערי האבן של המצודה הישנה, מתחילת המאה התשע עשרה, עדיין מקיפים את המרכז.
- קים לייןעוצרים בדרך
הכפרים שבהם נולד וגדל הו צ׳י מין: הוא נולד ב-1890, בכפר של אמו, הואנג טרו, וגדל בכפר של אביו, סן, הסמוך. שני בתי הסכך נשמרים כמו שהיו, והאתר מהמבוקרים במדינה.
- צומת דונג לוקעוצרים בדרך
צומת של שביל הו צ׳י מין שמטוסים אמריקאיים הפציצו שוב ושוב. ב-24 ביולי 1968 פצצה הרגה עשר צעירות מנוער המתנדבים שמילאו את המכתשים כדי שהמשאיות יוכלו לעבור; הקברים שלהן ואנדרטה עומדים בצומת.
- טיאן קאםלילה אחד
חוף שקט בהא טין מתחת לגבעה ירוקה, עם לא הרבה יותר מכמה מלונות ומסעדות פירות ים. השם שלו פירושו נבל השמיים, על שם האגדה שמלך שעבר כאן שמע את הרוח מעל הגבעות כמוזיקה.
- מעבר דאו נגאנגעוצרים בדרך
המעבר הרוחבי, שבו שלוחה של ההרים נכנסת לים, היה במשך מאות שנים גבול, קודם עם צ׳מפה ואחר כך בין מחוזות. שיר על חציית המעבר של המשוררת בת המאה התשע עשרה בא הויין טאן קוואן נלמד בידי כל ילד בבית ספר בווייטנאם.
- קבר וו נגוין זיאפעוצרים בדרך
הגנרל וו נגוין זיאפ, שהביס את הצרפתים בדיאן ביאן פו ב-1954, מת ב-2013 בגיל 102 ונקבר לפי בקשתו על הגבעה הזאת בוונג צ׳ואה, מול האי יאן, במחוז הולדתו קוואנג בין.
- פונג נה2 לילות
הכפר בשער של פונג נה-קה באנג, אתר מורשת עולמית מאז 2003, גוש גיר מחורר במערות. סון דונג, מעבר המערה הגדול בעולם, נמצאה על ידי איש מקומי, הו קאן, בתחילת שנות התשעים, וחוקרי מערות בריטים חקרו אותה רק ב-2009.
- מערת פונג נהעוצרים בדרך
הסירה יוצאת מהכפר, עולה בנהר סון ונכנסת ישר לתוך ההר, על הנהר התת-קרקעי שזורם החוצה מהמערה. במלחמה המערה הסתירה אנשים ואספקה מההפצצות על שביל הו צ׳י מין הסמוך.
- מערת גן העדןעוצרים בדרך
נמצאה על ידי איש מקומי ב-2005 ונחקרה על ידי חוקרי מערות בריטים, והיא נמשכת כשלושים ואחד קילומטרים לתוך ההר. המבקרים הולכים בקילומטר אחד ממנה על שביל עץ בין זקיפים בגובה של מטרים רבים.
- שער קוואנג ביןעוצרים בדרך
השער הישן של דונג הוי, מקו ההגנה שאדוני נגוין בנו במאה השבע עשרה נגד יריביהם בצפון. דונג הוי הופצצה כמעט עד היסוד במלחמה; השער שרד, ומגדל הפעמונים החשוף של כנסיית טאם טואה הסמוכה נשמר כמו שנשאר.
- גשר היאן לואנגעוצרים בדרך
הגשר מעל נהר בן האי, על קו הרוחב ה-17 שחילק את וייטנאם לשתיים מ-1954 עד 1975. שני הצדדים צבעו את חצאי הגשר שלהם בצבעים שונים והקימו תורני דגל גבוהים יותר ויותר בכל קצה. מנהרות וין מוק, שבהן משפחות שלמות חיו מתחת לאדמה לאורך ההפצצות, נמצאות קצת מזרחה.
- דונג האלילה אחד
העיירה של האזור המפורז, שבה כביש 9 עוזב את החוף לכיוון קה סאן והגבול עם לאוס; במלחמה היא הייתה בסיס של הנחתים האמריקאים. היום היא נקודת היציאה לשדות הקרב של האזור המפורז.
- מצודת קוואנג טריעוצרים בדרך
ב-1972 נלחמו על המצודה של קוואנג טרי שמונים ואחד ימים ולילות, וכמעט דבר ממנה לא נשאר עומד. השטח שלה הוא היום פארק זיכרון בתוך החפיר הישן.
- לה ואנגעוצרים בדרך
המקדש הלאומי של מריה בווייטנאם, במקום שבו לפי המסורת הבתולה נגלתה ב-1798 לקתולים שהתחבאו ביער מרדיפות. עולי רגל מגיעים מכל המדינה, בעיקר לעלייה לרגל הגדולה באוגוסט.
- הואה2 לילות
הבירה של קיסרי שושלת נגוין מ-1802 עד 1945, עם עיר קיסרית מוקפת חומה על נהר הבושם, אתר מורשת עולמית מאז 1993. הקיסר האחרון, באו דאי, ויתר על הכתר בשער נגו מון באוגוסט 1945, וחלק גדול מהמצודה נהרס בקרב על הואה ב-1968.
- קבר מין מאנגעוצרים בדרך
הרשמי מבין הקברים המלכותיים, בנוי לאורך ציר אחד של חצרות, ביתנים ואגמים בגבעות מדרום להואה. העבודה התחילה ב-1840, מין מאנג מת בשנה שאחריה, ובנו טיאו טרי השלים אותו.
- לאנג קועוצרים בדרך
רצועת חול ארוכה בין הים ללגונת לאפ אן למרגלות מעבר האי ואן, עם סירות דייג ומגדלי צדפות בצד של הלגונה. לעצור לפירות ים לפני העלייה.
- מעבר האי ואןעוצרים בדרך
מעבר ענני האוקיינוס מטפס לגובה של כחמש מאות מטר מעל הים, והיה פעם הגבול בין דאי וייט לממלכת צ׳מפה; השער בראש המעבר הוא מימי מין מאנג. מאז שהמנהרה מתחתיו נפתחה ב-2005, הדרך הישנה נשארה לרכבים ולאופנועים שבאים בשביל הנוף, וטופ גיר קראו לה סרט של שלמות.
- הרי השישעוצרים בדרך
חמש גבעות שיש וגיר על החוף מדרום לדה נאנג, שנקראות על שם חמשת היסודות — מתכת, מים, עץ, אש ואדמה — ובתוכן פגודות ומערות בודהיסטיות. חוצבי האבן בכפר למרגלותיהן עדיין עובדים באבן, אף שרובה מגיעה היום ממקומות אחרים.
- הוי אן2 לילות
נמל מסחר מהמאה השש עשרה עד המאה השמונה עשרה שבו התיישבו סוחרים סינים ויפנים, שנשמר כמעט בשלמותו כי הנהר נסתם בסחף והמסחר עבר לדה נאנג; אתר מורשת עולמית מאז 1999. הגשר היפני המקורה, משנות התשעים של המאה השש עשרה, מודפס על השטר של 20,000 דונג.
- מי סוןעוצרים בדרך
העמק הקדוש של מלכי צ׳מפה, שבו נבנו מקדשים הינדיים מלבנים מהמאה הרביעית עד המאה השלוש עשרה, אתר מורשת עולמית מאז 1999. הפצצה אמריקאית ב-1969 הרסה רבים מהם; לבוא מוקדם, לפני החום ואוטובוסי הטיולים.
כמה זה עולה
שמונים דולר ללילה הם החדר. הרכב והנהג הם שלכם: במסלול הזה כמעט כל מבקר שוכר רכב עם נהג לכל הדרך או לכל קטע, בתשלום לפי יום או לפי מסלול, והמחיר כולל בדרך כלל את הדלק, האגרות והאוכל והלינה של הנהג; לסכם בכתב לפני היציאה מה כלול. הסירות בטראנג אן ובפונג נה משולמות בנפרד, לפי סירה או לפי כרטיס, וכך גם כרטיסי הכניסה למערות, לעיר הקיסרית בהואה, לקברים ולמי סון.
מה חשוב לדעת
שלושה דברים. אחת, ומעל הכול: לקחת נהג. וייטנאם לא מכירה ברישיון זר לבדו, ובפועל תייר צריך רישיון וייטנאמי כדי לנהוג; השכרת רכב בלי נהג לתיירים כמעט לא קיימת, ורכב עם נהג הוא הנורמה ועולה רק מעט יותר. שתיים: התנועה. אופנועים הם הרוב הגדול של התנועה, הם מגיעים מכל צד וממלאים כל רווח, והצופר כאן אומר רק אני פה; נהג שמכיר את הדרכים קורא את כל זה בשבילכם. לא לרכוב בעצמכם על אופנוע בלי רישיון — ביטוח הנסיעות לא יכסה את התאונה. שלוש: הכבישים המהירים. הכביש המהיר החדש מצפון לדרום מהיר, אבל במקום שבו יש אגרה היא נגבית אלקטרונית בלי נתיבי מזומן, ורכב צריך תג; עוד סיבה שהנהג והחברה שלו מטפלים בדרך.
כבישים, אגרות וחוקים
בווייטנאם נוהגים בצד ימין. המסלול הזה שומר על ימים קצרים: אף יום לא נוסע יותר מכמאה ושישים קילומטר, עם שתיים או שלוש עצירות בדרך, אז הדרך הארוכה במורד החוף מנין בין לפונג נה נמשכת ארבעה ימים, עם לילות בחוף של סאם סון, בווין ובחוף של טיאן קאם. הכביש המהיר רץ מהר, אבל הנהג ייקח את כביש החוף הישן ואת כביש 1 כדי להגיע לעצירות, וחמישים קילומטר לשעה הם ממוצע טוב; הקטע האחרון, מהואה מעל מעבר האי ואן להוי אן, איטי בכוונה. מפרץ הא לונג רחוק שלוש שעות ויותר לכל כיוון מהאנוי, אז יום שם הוא שש שעות ברכב בשביל כמה שעות על המים; המסלול הזה מוותר עליו. דה נאנג, חצי שעה מהוי אן, קל להוסיף לערב: גשר הדרקון יורק אש בתשע בלילות סוף השבוע.
לנסוע את וייטנאם: מהאנוי להוי אן
המסלול באתר, עם חדר עד 80 דולר בכל לילה.