אוזבקיסטן: דרך המשי ברכב
מתי לנסוע
אפריל עד תחילת יוני, וספטמבר עד אוקטובר. בחודשים האלה הימים חמימים, הערבים קרירים, והגנים של סמרקנד ירוקים. ביולי ובאוגוסט בוכרה והערבה עוברות ארבעים מעלות, והחצרות המרוצפות באריחים שומרות את החום עד הלילה. בחורף הלילות יורדים מתחת לאפס, שלג יכול לסגור את מעבר תחתקרצ׳ה בין סמרקנד לשהריסבז, והימים קצרים לנסיעות הארוכות.
התחנות בדרך
- טשקנטלילה אחד
ב-26 באפריל 1966 רעידת אדמה הרסה חלק גדול מהעיר הישנה, וטשקנט שרואים היום נבנתה מחדש בידי הסובייטים סביב שדרות רחבות; הרכבת התחתית שלה, שנפתחה ב-1977, הייתה הראשונה במרכז אסיה. במלחמת העולם השנייה מצאו כאן מחסה עשרות אלפי פליטים יהודים ממערב ברית המועצות.
- חאסט אימאםעוצרים בדרך
בדרך החוצה דרך העיר העתיקה. בספרייה של המתחם הדתי הזה שמור קוראן שנכתב על קלף במאות הראשונות של האסלאם, שהמסורת קושרת לח׳ליף עות׳מאן; הרוסים לקחו אותו לסנט פטרבורג ב-1869, והוא חזר לטשקנט רק בשנות העשרים. שוק צ׳ורסו, תחת הכיפה הירוקה הגדולה שלו, במרחק כמה דקות.
- צ׳ינאזעוצרים בדרך
כאן הכביש חוצה את הסיר דריה, הנהר שהיוונים קראו לו יאקסרטס; במעלה הזרם, ליד חוג׳נד, נלחם אלכסנדר הגדול בסקיתים על גדותיו ב-329 לפני הספירה. הוא זורם יותר מאלפיים קילומטר עד ים אראל, והרבה כל כך מהמים שלו נלקחים לכותנה, שמעט מהם מגיעים.
- גוליסטןלילה אחד
הבירה של הערבה הרעבה, מישור יבש כל כך שהשיירות חצו אותו מהר ככל שיכלו. הדוכס הגדול ניקולאי קונסטנטינוביץ׳, נכדו של הצאר ניקולאי הראשון שהוגלה לטשקנט, חפר כאן את התעלות הראשונות לפני מלחמת העולם הראשונה, ומשנות החמישים הפכו הסובייטים את הערבה לשדות כותנה; המוזיאון האזורי במרכז מספר את הסיפור.
- זאמיןעוצרים בדרך
עיירה קטנה למרגלות רכס טורקסטן, השער לפארק הלאומי זאמין, שהוקם ב-1976 כפארק הלאומי הראשון באוזבקיסטן, עם יערות ערער עתיקים על המדרונות שמעליה. המוזיאון המקומי במרכז; משם הכביש פונה מערבה לאורך רגלי ההרים לג׳יזאך.
- ג׳יזאךלילה אחד
העיר של המשורר חמיד אולימג׳ון, שנולד כאן ב-1909, והמוזיאון במרכז משותף לו ולאשתו, המשוררת זולפיה. ביולי 1916, כשהצאר הורה לגברי מרכז אסיה לחפור תעלות מאחורי החזית, ג׳יזאך התקוממה במרד העקוב מדם ביותר באוזבקיסטן, והצבא הרוסי דיכא אותו.
- שער תימורעוצרים בדרך
אמיר תמור דרוואזה: ערוץ צר שבו הכביש והנהר נדחקים בין שני קירות סלע, השער הטבעי בדרך לסמרקנד. אולוג בג ציווה לחרוט כתובת בסלע ב-1425 לציון מעבר הצבא שלו במסע נגד המוגולים.
- מצפה הכוכבים של אולוג בגעוצרים בדרך
בכניסה לסמרקנד. נכדו של תימור, אולוג בג, בנה כאן מצפה כוכבים בן שלוש קומות בשנות העשרים של המאה ה-15, והקטלוג שלו, של כאלף כוכבים, היה הגדול מאז תלמי. הוא נהרס אחרי שאולוג בג נרצח ב-1449; ב-1908 מצא הארכאולוג וסילי ויאטקין את הקשת התת-קרקעית של הסקסטנט הענק שלו, וזה מה שרואים.
- סמרקנד3 לילות
הבירה של תימור, והרגיסטאן הוא הלב שלה: המדרסה של אולוג בג מ-1417 עד 1420, השיר-דור, שהושלמה ב-1636, שבחזיתה נמרים רודפים אחרי איילים עם שמש בעלת פני אדם על גבם, למרות האיסור באסלאם על דמויות, והטילה-קארי המוזהבת ביניהן. כמה דקות צפונה עומד מסגד ביבי-חאנום, המסגד הגדול שתימור בנה אחרי המסע שלו להודו ב-1399.
- גור-אמירעוצרים בדרך
הקבר של תימור, שמת ב-1405, תחת כיפה טורקיז מצולעת. ביוני 1941 פתח האנתרופולוג הסובייטי מיכאיל גרסימוב את הקבר למרות אגדה שהפתיחה תביא מלחמה; יומיים אחר כך פלשה גרמניה לברית המועצות, ותימור נקבר מחדש בטקס מוסלמי ב-1942.
- שאה-י-זינדהעוצרים בדרך
שדרה של מאוזוליאומים מצופים באריחים שמטפסת על גבעה, שנבנו מהמאה ה-11 עד המאה ה-19, רבים מהם לנשים ולמצביאים ממשפחת תימור. השם פירושו המלך החי, על שם קוסם אבן עבאס, בן דודו של הנביא, שלפי האגדה לא מת ועדיין חי מתחת.
- בית הכנסת גומבזעוצרים בדרך
ברובע היהודי הישן מזרחית לביבי-חאנום עומד בית הכנסת גומבז, שנבנה ב-1891 ונקרא על שם הכיפה שלו, ועדיין מתפללים בו. יהודי בוכרה חיו בסמרקנד מאות שנים ודיברו ניב משלהם של פרסית, שנכתב באותיות עבריות; רובם עזבו לישראל ולאמריקה אחרי 1991.
- מעבר תחתקרצ׳העוצרים בדרך
הכביש לשהריסבז מטפס בסרפנטינות מעל רכס זרפשאן לגובה של כ-1,700 מטר, עם דוכנים של פירות יבשים ונוף לאחור על עמק סמרקנד. כשהשלג סוגר אותו, התנועה מקיפה בכביש ארוך הרבה יותר במערב.
- כיתאבעוצרים בדרך
עיירה שקטה עם מקום לא שגרתי במדע: מאז 1930 יש בה אחת מתחנות הרוחב הבינלאומיות, שרשרת של מצפים על אותו קו רוחב, 39°08′ צפון, ביפן, באיטליה ובארצות הברית, שמדדה את התנודה האיטית של קוטבי כדור הארץ.
- שהריסבזלילה אחד
תימור נולד לא רחוק מכאן ב-1336, וב-1380 התחיל לבנות את אק-סראי, הארמון הלבן, שממנו שרדו רק שרידי השער, עדיין בגובה של כמעט ארבעים מטר; הכתובת אמרה: אם אתם מטילים ספק בכוחנו, הביטו בבניינינו. הוא בנה לעצמו קריפטה בעיר, אבל מת בחורף 1405, השלג חסם את המעברים, והוא נקבר בסמרקנד.
- דורות תילוואתעוצרים בדרך
בדרך החוצה מהעיר, הליכה קצרה דרומית לארמון: הכוק גומבז, מסגד יום השישי בעל הכיפה הכחולה שאולוג בג בנה ב-1435 לזכר אביו, שאה רוח, והמאוזוליאומים של אבות תימור לצידו. ב-2016 הכניסה אונסק״ו את שהריסבז לרשימת המורשת העולמית שבסכנה, אחרי ששיפוץ פינה חלק גדול מהעיר העתיקה סביבם.
- מסגד אודינהעוצרים בדרך
בקצה העיר העתיקה של קרשי, מסגד ומדרסה מהמאה ה-16, מתקופת השייבאנים. קרשי הייתה נסף, או נח׳שב, במאות הראשונות של האסלאם, ושם, לפי האגדה, הנביא המורד אל-מוקנע, המצועף, העלה בכל לילה ירח מלאכותי מתוך באר במאה ה-8.
- קרשילילה אחד
הבירה של קשקדריה, עיר עובדת מחוץ למסלול התיירים. השם שלה פירושו ארמון במונגולית, על שם הארמון שהחאן הצ׳גאטאי כבכ בנה כאן במאה ה-14; הכיפה הכחולה של הכוק גומבז, מסגד יום השישי מהמאה ה-16, עדיין מתנשאת מעל העיר העתיקה.
- קאגאןעוצרים בדרך
בוכרה החדשה, שנוסדה ב-1888 כשמסילת הברזל הרוסית עברה שנים-עשר קילומטר מהעיר העתיקה, שלא רצתה אותה. כאן בנה האמיר של בוכרה ארמון בסגנון רוסי ומזרחי כדי לקבל את פקידי הצאר; היום הוא מוזיאון.
- בוכרה2 לילות
צריח קלאן, שנבנה ב-1127, הרשים את ג׳ינגיס חאן ב-1220 כל כך, שהוא חס עליו כששרף את העיר; מול מבצר הארק ערף האמיר ב-1842 את ראשיהם של שני קצינים בריטים, סטודארט וקונולי. ליד בריכת ליאבי-חאוז נמצא הרובע היהודי הישן, שבו יהודי בוכרה עדיין מחזיקים בית כנסת פעיל.
- סיתוראי מאהי חאסהעוצרים בדרך
ארמון הקיץ של האמיר האחרון של בוכרה, עלים חאן, שנבנה מ-1912 עד 1918 בעזרת מהנדסים רוסים; השם פירושו ארמון הירח והכוכבים. שנתיים אחרי שהושלם כבש הצבא האדום את בוכרה, והאמיר ברח לאפגניסטן.
- בהאא א-דין נקשבנדעוצרים בדרך
המקדש של בהאא א-דין נקשבנד, שמת ב-1389 וייסד את מסדר הנקשבנדייה, מהמסדרים הסופיים הגדולים בעולם המוסלמי. עולי רגל מגיעים מטורקיה ועד אינדונזיה, וזה המקום הקדוש ביותר בבוכרה.
- צ׳ור-בכרעוצרים בדרך
עיר מתים מערבית לבוכרה, שנבנתה במאה ה-16 סביב קברו של צאצא בן המאה ה-10 של משפחת אבו בכר, עם סמטאות, חצרות וקברים משפחתיים של שייח׳י ג׳ויבאר, שהיו עשירים וחזקים יותר מהרבה חאנים.
כמה זה עולה
שמונים דולר ללילה הם החדר. הרכב והדלק הם שלכם, והדלק באוזבקיסטן זול במונחים אירופיים. התוספות האמיתיות הן שתיים. הראשונה, ההשכרה: השכרה בלי נהג עוד צעירה כאן, החברות מעטות ורובן בטשקנט, והשארת הרכב בבוכרה היא החזרה בכיוון אחד שצריך לתאם ולשלם עליה מראש. השנייה, הכרטיסים: הרגיסטאן, גור-אמיר, שאה-י-זינדה, הארק של בוכרה וכמעט כל מדרסה גובים כניסה נפרדת, ולפעמים יש תשלום נוסף על צילום. החניה בעיקר חינם; המרכז העתיק של בוכרה סגור לרכב.
מה חשוב לדעת
שלושה דברים. אחת: מחסומי משטרה. בגבולות בין המחוזות הכביש עובר בעמדות משטרה קבועות, שבהן הרכבים מאטים ולפעמים נעצרים; להחזיק בהישג יד את הדרכון, את הרישיון עם רישיון נהיגה בינלאומי ואת מסמכי ההשכרה, ולשמור על מגבלות המהירות, שמצלמות רבות עוקבות אחריהן. שתיים: דלק. רוב הרכבים באוזבקיסטן נוסעים על מתאן או פרופאן, והרבה תחנות מוכרות רק גז; תחנות עם בנזין מעטות יותר, והאוקטן הגבוה לא תמיד במלאי, אז למלא בכל הזדמנות, ולשאול את חברת ההשכרה איזה דלק הרכב לוקח. שלוש: החושך. מחוץ לערים יש בכבישים בורות, עגלות, בקר ומשאיות בלי אורות, אז לתכנן כל קטע כך שמגיעים לפני השקיעה. המלונות חייבים לרשום אורחים זרים אצל הרשויות; לשמור את פתקי הרישום הקטנים שהם נותנים עד שעוזבים את המדינה.
כבישים, אגרות וחוקים
באוזבקיסטן נוהגים בצד ימין. המסלול עוקב אחרי דרך השיירות הישנה דרומה-מערבה מטשקנט, קודם דרך ארץ הכותנה המושקית של הערבה הרעבה, אחר כך מעל רגלי הרי טורקסטן לסמרקנד, מעל רכס זרפשאן לשהריסבז, ודרך ערבת קשקדריה לבוכרה; הנסיעות קצרות, אבל הכבישים איטיים ממה שהמפה מראה. היום הארוך הוא האחרון, מקרשי לבוכרה, כשעתיים וחצי בערבה פתוחה עם עצירה אחת. אחרי בוכרה הדרך לחיווה חוצה כ-450 קילומטר של מדבר קיזילקום בלי עיירה ששווה לילה בדרך, ולכן המסלול הזה נגמר בבוכרה: לחיווה מגיעים ברכבת, כמעט יום שלם לרוחב המדבר, ורכבת האפרוסיוב המהירה נוסעת מבוכרה חזרה לטשקנט בכארבע שעות.
לנסוע את אוזבקיסטן: דרך המשי ברכב
המסלול באתר, עם חדר עד 80 דולר בכל לילה.