Uzbekistan
בוכרה
העיר העתיקה של בוכרה היא העיר המוסלמית מימי הביניים השלמה ביותר במרכז אסיה, ואפשר ללכת בכולה. המסלול יוצא מהבריכה בליאבי-חאוז, עובר בכיפות המסחר מהמאה ה-16 ומגיע לכיכר שמתחת למינרט כלאן, לב העיר כבר תשע מאות שנה. כל עצירה עדיין בשימוש — כחנות, כבית ספר או כמסגד. כשעתיים בסמטאות שטוחות, יותר אם קונים; בצהריים קריר יותר מתחת לכיפות.
חדר לזוג בבוכרה — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
כיפות, מדרסות והמינרט הגדול
העיר העתיקה של בוכרה היא העיר המוסלמית מימי הביניים השלמה ביותר במרכז אסיה, ואפשר ללכת בכולה. המסלול יוצא מהבריכה בליאבי-חאוז, עובר בכיפות המסחר מהמאה ה-16 ומגיע לכיכר שמתחת למינרט כלאן, לב העיר כבר תשע מאות שנה. כל עצירה עדיין בשימוש — כחנות, כבית ספר או כמסגד. כשעתיים בסמטאות שטוחות, יותר אם קונים; בצהריים קריר יותר מתחת לכיפות.
- Nadir Divan-Begi — נדיר דיוון-בגי, הווזיר הגדול, בנה כאן חאן שיירות ב-1622; הוא הפך למדרסה, ובשער שלו מופיעות שתי ציפורים דמויות פניקס הנושאות איילים לעבר שמש עם פנים אנושיות. דימויים כאלה היו נדירים על בניין דתי, והחאן התיר אותם בכל זאת.
- Toqi Sarrofon — סרופון פירושו חלפני כספים. המטבעות של בוכרה, וגם של סוחרים מהודו, מפרס ומרוסיה, נשקלו והוחלפו כאן, בצומת שבו זרמה פעם התעלה מתחת לכיפה.
- Toqi Telpakfurushon — ״כיפת מוכרי הכובעים״ נבנתה במאה ה-16 תחת השייבאנים, במפגש של חמישה רחובות. כאן נמכרו כובעי פרווה וכיפות רקומות; היום בעיקר ספרים, סכינים ומזכרות.
- Toqi Zargaron — כיפת הצורפים, שהושלמה בסביבות 1570, היא הגדולה מכיפות המסחר, והכיפה המרכזית שלה נשענת על טבעת של כיפות קטנות יותר. פעם היו בה עשרות סדנאות של צורפים.
- Ulugh Beg Madrasa — היא נבנתה ב-1417 והיא המדרסה העתיקה ששרדה במרכז אסיה. מעל הדלת ציווה אולוג בג, בעצמו אסטרונום, לכתוב שהשאיפה לידע היא חובתו של כל מוסלמי ומוסלמית.
- Kalon Minaret — המינרט הושלם ב-1127 וגובהו כ-46 מטרים. כשג׳ינגיס חאן כבש את בוכרה ב-1220 הוא שרף את העיר ואת המסגד הגדול שלה, אבל השאיר את המינרט עומד; במשך מאות שנים הושלכו מראשו נידונים למוות.
אמירים, קדושים וארמון קיץ
ממערב למרכז הישן העיר נפתחת: המבצר של האמירים, המסגד שליד הבריכה שבו התפללו בימי שישי, ופארק שבו עומד הבניין העתיק בבוכרה. אחר כך המסלול נוסע ברכב צפונה לארמון של האמיר האחרון ומזרחה למקדש שהופך את בוכרה למקום עלייה לרגל. לתכנן יום מלא, חצי ברגל וחצי במונית. המקדש הכי עמוס בימי שישי ובחגים.
- Ark of Bukhara — ביוני 1842 נערפו שני קצינים בריטים, צ׳ארלס סטודארט וארתור קונולי, בכיכר שמול הארק בפקודת האמיר, פרק ידוע ב״משחק הגדול״. האמירים שלטו מהמבצר עד 1920, כשהצבא האדום הפגיז אותו והאמיר האחרון ברח.
- Bolo Hauz Mosque — המסגד נבנה ב-1712 מול הארק והיה מסגד יום השישי של האמיר. המרפסת שלו עומדת על עשרים עמודי עץ גבוהים; כשהם משתקפים בבריכה הם הופכים לארבעים, וכך המקומיים קוראים לו.
- Samanid Mausoleum — הוא נבנה בתחילת המאה העשירית עבור השושלת הסמאנית, והוא הבניין העתיק בבוכרה. הלבנים שלו מסודרות בדוגמאות שמשתנות עם האור, והוא שרד את המונגולים כי היה קבור מתחת לסחף עד שארכאולוגים חשפו אותו בשנות ה-30.
- Chashma-Ayub — האגדה מספרת שאיוב הנביא היכה כאן באדמה במקלו, בזמן בצורת, ופרץ מעיין של מים צלולים. הכיפה החרוטית היא סגנון מחורזם, נדיר בבוכרה, והבניין מחזיק היום מוזיאון של המים באזור.
- Sitorai Mohi Xosa — האמיר האחרון, עלים חאן, בנה את ארמון הקיץ הזה בתחילת המאה ה-20 אחרי שלמד בסנקט פטרבורג, ושילב חדרים רוסיים עם טיח מגולף בוכרי. הוא גר בו רק כמה שנים לפני שברח לאפגניסטן ב-1920.
- Bahauddin Naqshband Complex — בהאודין נקשבנד, שמת ב-1389, ייסד את המסדר הסופי הנקשבנדי, שהתפשט מכאן להודו, לטורקיה ולבלקן. עולי רגל מקיפים את קברו, ורבים מאמינים שביקור בו שלוש פעמים שווה עלייה לרגל למכה.
בוכרה היהודית
יהודי בוכרה קרויים על שם העיר הזו, ובמשך מאות שנים היא הייתה מרכז עולמם. הם חיו ברובע משלהם מדרום לליאבי-חאוז, דיברו ניב יהודי של טג׳יקית ושמרו על מנהגים משלהם; תחת האמירים הם נאלצו לחגור חבל ולא הורשו לרכוב בתוך העיר. כמעט כולם עזבו בשנות ה-90 לישראל ולניו יורק, אבל בית הכנסת, הסמטאות ובית הקברות נשארו. כשעתיים ברגל; לכסות ראש בבית הכנסת.
- Lyab-i Hauz — אגדה מקומית מספרת שהקרקע של הבריכה הייתה שייכת לאלמנה יהודייה שלא הסכימה למכור. הווזיר חפר תעלה מתחת לביתה עד שהתחיל להתפורר, ובסוף היא ויתרה בתמורה לקרקע במקום אחר — ושם בנו היהודים רובע חדש ובית כנסת.
- Magoki Attori — המסגד עומד במקום של מקדשים עתיקים יותר ושקוע כמה מטרים מתחת לרחוב של היום, עד כדי כך עלתה הקרקע מאז המאה ה-12. המסורת מספרת שיהודי בוכרה התפללו פעם בבניין הזה בתורות עם המוסלמים, לפני שהיה להם בית כנסת משלהם.
- Bukhara Synagogue — זה בית הכנסת הפעיל של הקהילה, בניין חצר צנוע ולא אולם מפואר: תחת האמירים לא הותר לבתי כנסת לבלוט מעל הבתים שסביבם. עדיין מתפללים בו, ולעיתים קרובות משלימים את המניין עם מבקרים.
- Old Jewish House — סוחרים יהודים עשירים בבוכרה בנו את בתיהם סביב חצרות פנימיות, פשוטים מבחוץ ומעוטרים מבפנים בתקרות מצוירות ובגומחות מגולפות. כמו שכניהם המוסלמים, הם לא הראו לרחוב דבר מעושרם.
- Museum of Bukharan Jews — המוזיאון מציג את הלבוש, הספרים והתצלומים של הקהילה. לחפש את בגדי החתונה מקטיפה רקומה בזהב ואת סידורי התפילה בבוחרי, השפה היהודית-טג׳יקית שנכתבת באותיות עבריות.
- Bukhara Jewish Cemetery — הכתובות כאן בעברית, ברוסית ולפעמים בבוחרי. בשנות ה-90, כשהקהילה היגרה, משפחות שילמו על החומות ועל השומרים כדי שהקברים לא יינטשו, וצאצאים עדיין מגיעים מישראל לבקר בהם.
מה יש בבוכרה
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה של בוכרה — עשר דקות ממזרח לעיר העתיקה; טיסות פנים וחלק מאירופה
- תחנת הרכבת בוכרה 1 — התחנה בקוגון, 12 ק"מ מכאן — לחשב נסיעת מונית לעיר העתיקה
תרבות והיסטוריה
- נדיר דיוון-בגי — לחפש את שתי ציפורי הפניקס בשער המדרסה שמול הבריכה
- מגוקי אטורי — המסגד העתיק בעיר, שקוע מתחת למפלס הרחוב; היום מוזיאון שטיחים
- מדרסת אולוג בג — המדרסה העתיקה במרכז אסיה, מול עבדולעזיז חאן
- מינרט כלאן — הסמל של בוכרה; לחזור בשקיעה כשהוא זוהר
- מדרסת מיר-י ערב — מדרסה פעילה; מותר להיכנס רק לאולם הכניסה
- הארק של בוכרה — המבצר של האמירים; המוזיאונים בפנים לוקחים שעה
- מסגד בולו חאוז — עשרים עמודי עץ גבוהים שמשתקפים בבריכה
- המאוזוליאום הסמאני — קובייה של לבנים בת אלף שנה בפארק; הכי יפה באור נמוך
- צ׳שמה-איוב — המעיין של איוב, תחת כיפה חרוטית; בפנים מוזיאון מים קטן
- צ׳ור מינור — ארבע כיפות טורקיז קטנות בסמטה שקטה ממזרח לליאבי-חאוז
- בית הכנסת של בוכרה — בית הכנסת הפעיל של הרובע היהודי; לדפוק ולשאול
- מוזיאון יהודי בוכרה — מוזיאון קטן של הקהילה ברובע
- בית הקברות היהודי של בוכרה — מדרום לרובע; הקהילה עדיין דואגת לו
- סיטוראי מוחי חוסה — ארמון הקיץ של האמיר האחרון, 4 ק"מ צפונה; תערובת של טעם רוסי ובוכרי
- מתחם בהאודין נקשבנד — מקדש סופי חשוב 12 ק"מ מזרחה; לבוש צנוע, עמוס בימי שישי
- צ׳ור בכר — עיר קברים מוקפת חומה 7 ק"מ מערבה; שקטה ולא עמוסה
מה לראות
- ליאבי-חאוז — הבריכה מתחת לעצי התות היא נקודת המפגש של העיר העתיקה
- הקרמיקה של גיג׳דובן — סדנת קדרות משפחתית ומוזיאון, 45 דקות צפונה-מזרחה
שווקים וקניות
- טוקי סרופון — כיפת חלפני הכספים, הראשונה מכיפות המסחר הישנות
- טוקי זרגרון — כיפת הצורפים, הגדולה ביותר; עדיין מוכרים בה כסף וזהב
- השוק המרכזי — השוק היומיומי מצפון-מערב לארק; תבלינים ופירות יבשים
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
השולחן של בוכרה הוא האוזבקי עם מבטא פרסי: פלוב עם חבוש ופירות יבשים, תה מתובל ואהבה לחלווה ולאגוזים בסוכר. ליהודי בוכרה היו מנות משלהם, המפורסמת שבהן אושי סאוו, פלוב של שבת שמתבשל כל הלילה בשקית בד בתוך הסיר. לאכול צהריים סביב ליאבי-חאוז ולשלם בסום; המחירים ליד המונומנטים גבוהים יותר מבשוק.
- בית התה של ליאבי-חאוז — תה ירוק ליד הבריכה כ-10,000 סום, שישליק 15,000-20,000 סום לשיפוד
- צ׳ויחונת בולו חאוז — פלוב ותה מול הארק, כ-35,000-45,000 סום
- סילק רוד טי האוס — תה מתובל וממתקים, כ-30,000 סום לתה עם צלחת
- מאפיית שירמוי — נון עגול מהטנדיר ברובע היהודי, כ-4,000-6,000 סום
- מאפיית נומוזגוח — לחם וסמסה שכונתיים, כ-5,000-10,000 סום
- השוק המרכזי — פירות יבשים ואגוזים במשקל, שקית מעורבת כ-30,000 סום
מוזיאונים
- הארק של בוכרה — חדר הכס, המסגד ומוזיאוני ההיסטוריה בתוך החומות
- מוזיאון יהודי בוכרה — לבוש, ספרים ותצלומים; להתקשר מראש
- מגוקי אטורי — מוזיאון שטיחים בתוך המסגד הישן
- סיטוראי מוחי חוסה — חדרי הארמון והטווסים של האמיר בגן
- צ׳שמה-איוב — מוזיאון מים קטן; לשתות מהמעיין
טבע
- צ׳ור בכר — נקרופוליס שקט, רבע שעה מערבה במונית
- פארק הסמאנים — צל ומדשאות סביב הבניין העתיק בעיר
- בולו חאוז — הבריכה ומרפסת העץ שלה, קרירה בערב
- הגנים של סיטוראי מוחי חוסה — הגנים והטווסים של ארמון הקיץ
עם ילדים
- הקרמיקה של גיג׳דובן — לראות את אובניים של הקדר ולצבוע צלחת
- הזינדן — בית הסוהר הישן של האמיר, עם הבור; קצר ובלתי נשכח
- ליאבי-חאוז — הבריכה, הקנים הישנים של החסידות וגלידה
- צ׳ור מינור — ארבעה מגדלים קטנים כמו טירת צעצוע
אוכל
- אולד בוכרה — ארוחת ערב אוזבקית בבית ישן ליד הכיפות
- מינזיפה — מרפסת גג עם נוף לכיפות
- מבריגי — ארוחת ערב בבית סוחר משוחזר
- איוואן — ליד ליאבי-חאוז; שולחנות בחצר
- צ׳ינר — מנגל וסלטים ברחוב נקשבנד