Uzbekistan

גוליסטן

גוליסטן היא בירת מחוז שעובדת, לא אתר תיירות: רחובות סובייטיים רחבים, אוניברסיטה, שני שווקים ומרכז שקט. עד 1961 קראו לה מירזצ׳ול, השם המקומי של ״הערבה הרעבה״ שמסביב, והשם החדש שלה פירושו ״ארץ הפרחים״ — הצהרה על מה שההשקיה עשתה כאן. הסיבוב הקצר הזה מתאים לערב שמגיעים או לבוקר שעוזבים. כשעה ברגל, ועוד מונית לשוק האיכרים.

סיורים רגליים

בירת ערבה בשעה

גוליסטן היא בירת מחוז שעובדת, לא אתר תיירות: רחובות סובייטיים רחבים, אוניברסיטה, שני שווקים ומרכז שקט. עד 1961 קראו לה מירזצ׳ול, השם המקומי של ״הערבה הרעבה״ שמסביב, והשם החדש שלה פירושו ״ארץ הפרחים״ — הצהרה על מה שההשקיה עשתה כאן. הסיבוב הקצר הזה מתאים לערב שמגיעים או לבוקר שעוזבים. כשעה ברגל, ועוד מונית לשוק האיכרים.

1. Syrdarya Regional Museum — הערבה הרעבה הייתה מדבר כמעט ריק עד שנחפרו תעלות מנהר סיר דריה, תחילה בתקופת האימפריה הרוסית ובהיקף עצום בתקופה הסובייטית. התצלומים במוזיאון של חופרי התעלות ושדות הכותנה מראים כמה הנוף הזה כולו חדש.
2. Xotira Maydoni — כיכרות בשם חוטירה, ״זיכרון״, יש כמעט בכל עיר באוזבקיסטן, והן מנציחות את הגברים שלא חזרו ממלחמת העולם השנייה. אוזבקיסטן שלחה מאות אלפים לחזית, ו-9 במאי מצוין כאן עד היום כיום הזיכרון והכבוד.
3. St Nicholas Church — איכרים רוסים ואוקראינים יושבו בערבה הרעבה מסוף המאה ה-19 כדי לעבד את האדמה שזה עתה הושקתה. צאצאיהם מעטים היום, אבל הכנסייה עדיין משרתת את המשפחות הפרבוסלביות שנשארו.
4. Guliston Friday Mosque — בתקופה הסובייטית רוב המסגדים באוזבקיסטן נסגרו או הפכו למחסנים ולמועדונים. מסגדי יום השישי בעיירות הערבה הוקמו אחרי העצמאות ב-1991, לעיתים קרובות מכסף שנאסף בשכונה.
5. Clothes Bazaar — לחפש את בדי האטלס והאדרס, משי וכותנה בטכניקת איקאט עם דוגמאות מטושטשות, שנשים אוזבקיות לובשות בחתונות. הם נארגים בעיקר במרגילן שבעמק פרגנה ונמכרים בכל שוק במדינה.
6. Dehqon Bazaar — מלוני מירזצ׳ול, מהערבה שסביב גוליסטן, מפורסמים בכל אוזבקיסטן במתיקות שלהם; הקיץ החם והיבש והאדמה המושקית מתאימים להם. באוגוסט ובספטמבר הם נערמים כאן לגבעות, והמוכרים חותכים אחד כדי שתטעמו.

לרוחב הערבה הרעבה

מדרום וממערב לגוליסטן משתרעת הערבה שטוחה עד הגבול עם קזחסטן, חצויה בתעלות ובשדות כותנה. הנסיעה הזו עוקבת אחרי מסילת הרכבת וכביש M39 דרך העיירות שצמחו עליהם, עד המאגר שקרס ב-2020. אין הרבה מה להיכנס אליו, ויש הרבה מה לראות מהדרך: שדות, תעלות וצורת נוף שמהנדסים יצרו. לתכנן שעתיים-שלוש ברכב; לקחת מים, יש קטעים ארוכים וריקים.

1. Guliston Station — מסילת הרכבת מסמרקנד הגיעה לטשקנט ב-1899, וחצתה בדרך את הערבה הרעבה. במשך עשרות שנים הקו היה הדרך היחידה לחצות את האדמה הריקה הזו, והעיירות שלאורכו התחילו כתחנות.
2. Shared taxi and minibus stand — מוניות שירות, שנקראות פשוט ״טקסי״ ומשלמים בהן לפי מושב, הן הדרך שבה רוב האוזבקים נוסעים בין ערים. הנהג יוצא כשכל ארבעת המושבים נמכרו; אפשר לקנות את המושבים הריקים כדי לצאת מיד.
3. Xovos — חוואסט היא צומת רכבות: כאן הקו לכיוון בקובד ועמק פרגנה נפרד מהמסילה הראשית טשקנט–סמרקנד. במשך רוב המאה ה-20 זה היה שער הרכבת לכל החצי המזרחי של המדינה.
4. Yangiyer — יאנגייר פירושו באוזבקית ״אדמה חדשה״, והיא אחת העיירות שנבנו מאפס במבצע הסובייטי להפוך את הערבה לשדות כותנה. רשת הרחובות הישרים שלה שורטטה על מפה ריקה.
5. Sardoba — סרדובה היא בור מים מלבנים עם כיפה, שנבנה לאורך דרכי השיירות הישנות כדי לשמור על המים קרירים ונקיים במדבר. המחוז קיבל את שמו של המבנה שפעם היה פירושו הישרדות בערבה הזו.
6. Sardoba Reservoir — ב-1 במאי 2020 קרס חלק מסכר סרדובה החדש, והשיטפון סחף כפרים במורד הזרם והמשיך לתוך קזחסטן. עשרות אלפי אנשים משני צדי הגבול פונו, והסכר נבנה מחדש מאוחר יותר.

במעלה הסיר דריה

כל מה שסביב גוליסטן תלוי בנהר אחד. הסיר דריה יוצא מעמק פרגנה, נסכר להפקת חשמל ליד שירין וזורם צפונה לאורך הערבה לכיוון ים אראל. המסלול נוגע בו בשני הקצוות: הסכרים ועיר הפלדה בדרום-מזרח, והמעבר הישן ליד צ׳ינז בצפון. זה חצי יום מלא ברכב; הדרך לבקובד עוברת קרוב לגבול טג׳יקיסטן, אז לקחת דרכון.

1. Bekobod — מפעל הפלדה האוזבקי בבקובד נוסד במלחמת העולם השנייה, ב-1944, כשהתעשייה הועברה מזרחה הרחק מהישג ידו של הצבא הגרמני. זה עדיין מפעל הפלדה העיקרי במדינה.
2. Farhad Hydro Plant — סכר פרהאד ותחנת הכוח נבנו בין 1943 ל-1948, ורוב החפירה נעשתה בידי עשרות אלפי עובדי חוות קיבוציות שגויסו למשימה. הוא קרוי על שם פרהאד, גיבור אגדה פרסית שחצב דרך בהר מתוך אהבה.
3. Syrdarya Thermal Power Station — תחנת הכוח בגז בשירין היא תחנת הכוח הגדולה באוזבקיסטן, והארובות שלה נראות מרחוק על פני האדמה השטוחה. העיירה שירין צמחה סביבה בשנות ה-70.
4. Syr Darya River — הסיר דריה זורם יותר מ-2,000 קילומטרים מהטיין שאן לים אראל. כל כך הרבה מהמים שלו נלקחים בדרך לכותנה, שבמשך שנים הוא בקושי הגיע לים — אחת הסיבות להתמוטטות של ים אראל.
5. Sirdaryo — העיירה סירדריה עומדת על הגדה השמאלית של הנהר שנותן לה ולכל המחוז את שמם. מצפון לכאן הערבה הרעבה מפנה את מקומה לנווה המדבר המושקה הוותיק של טשקנט.
6. Chinoz — צ׳ינז עומדת קרוב למקום שבו הצ׳ירצ׳יק, הנהר של טשקנט, נשפך לסיר דריה. לפני שנבנו גשרים זה היה אחד ממעברי המעבורת הראשיים בדרך בין טשקנט לסמרקנד.

מה יש בגוליסטן

איך מגיעים ומתניידים

• תחנת הרכבת גוליסטן — על קו טשקנט–סמרקנד; הרכבות המהירות לפעמים לא עוצרות כאן, אז לבדוק לפני שמזמינים
• תחנת המוניות והמיניבוסים — מיניבוסים ומוניות שירות לטשקנט ולג׳יזאך יוצאים כשהם מתמלאים

תרבות והיסטוריה

• המוזיאון האזורי של סירדריה — המוזיאון האמיתי היחיד בעיר; שווה חצי שעה על איך הפכו את הערבה לשדות
• כנסיית ניקולאי הקדוש — כנסייה פרבוסלבית קטנה, עדות למתיישבים הרוסים של הערבה
• מסגד יום השישי של גוליסטן — המסגד הראשי; מבקרים מוזמנים מחוץ לשעות התפילה

מה לראות

• כיכר הזיכרון — כיכר הזיכרון של העיר, עם צל וספסלים במרכז
• נהר סיר דריה — הנהר הגדול של מרכז אסיה, חצי שעה צפונה
• מאגר סרדובה — מאגר גדול בערבה חצי שעה מערבה; בעיקר נוף מהדרך
• תחנת הכוח פרהאד — ליד שירין, 45 דקות דרום-מזרחה, במקום שבו הנהר יוצא מההרים
• בקובד — עיר הפלדה על גבול טג׳יקיסטן; הדרך מזרחה לכיוון פרגנה
• יאנגייר — העיירה הבאה דרומה בכביש M39 לכיוון ג׳יזאך

שווקים וקניות

• שוק האיכרים — בסוף הקיץ ערימות המלונים הן הסיבה לעצור
• שוק הבגדים — שוק יומיומי ליד המרכז; צעיפים זולים וכלי בית

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

גוליסטן היא מקום לאכול פשוט וזול בדרך. המנות המקומיות הן הלאומיות: פלוב, לגמן, שישליק וסמסה, עם לחם נון עגול מהטנדיר. בסוף הקיץ הדבר הכי טוב בעיר הוא מלון מירזצ׳ול מהשוק, שנאכל באוטו.

• לגמן האוס — לגמן מתוח ביד בכביש לג׳יזאך, כ-25,000-35,000 סום
• קפה פרובון — פלוב או שישליק במרכז, כ-30,000-40,000 סום
• פייז — מנות אוזבקיות פשוטות, מנה עיקרית כ-25,000-35,000 סום
• צ׳ורהה — תה, סמסה ומנות מהירות ליד המוזיאון, כ-20,000 סום
• מאפיית הלחם החם — נון עגול ישר מהטנדיר, כ-4,000-5,000 סום

מוזיאונים

• המוזיאון האזורי של סירדריה — היסטוריה ומלאכות של המחוז; חצי שעה
• כנסיית ניקולאי הקדוש — קטנה ושקטה; לבוש צנוע
• מסגד יום השישי של גוליסטן — מחוץ לשעות התפילה; נשים מכסות שיער
• כיכר הזיכרון — כיכר זיכרון למלחמה במרכז

טבע

• נהר סיר דריה — רחב, חום ואיטי; עצירה בדרך צפונה
• מאגר סרדובה — מים פתוחים וגדולים בערבה השטוחה; נוף מהדרך
• תחנת הכוח פרהאד — במקום שבו הנהר יוצא מהגבעות; 45 דקות מכאן
• סירדריה — עיירת נהר מצפון לגוליסטן

עם ילדים

• הפארק העירוני — צל, נדנדות וגלידה במרכז
• שוק האיכרים — לתת לילדים לבחור מלון; המוכרים חותכים פרוסה לטעימה
• תחנת הרכבת גוליסטן — לראות את רכבות המשא הארוכות עוברות
• בורגר 24 — כשלילדים נמאס מפלוב

אוכל

• דגי סירדריה — דג נהר מטוגן עם לחם ובצל
• מסעדת אסר — ארוחת ערב מסודרת
• קפה בוכרה — פלוב ומנגל בערב
• רגיסטון — מנות אוזבקיות ושישליק
• ואטן — מקום אהוב על המקומיים ברחוב איסלאם קרימוב