יפן: מטוקיו להירושימה
מתי לנסוע
סוף מרץ עד מאי ואוקטובר עד נובמבר. פריחת הדובדבן מגיעה לטוקיו ולקיוטו בסביבות סוף מרץ ותחילת אפריל, והמלונות מתמלאים והמחירים שלהם עולים; עלי השלכת בקיוטו בשיאם במחצית השנייה של נובמבר. יוני עד אמצע יולי הם עונת הגשמים, אוגוסט חם ולח, ומאוגוסט עד אוקטובר טייפון יכול לסגור את הכבישים המהירים ואת המעבורת למיאג׳ימה ליום. הפוג׳י מסתתר בעננים ברוב ימי הקיץ ונראה במיטבו בבקרים בהירים בסתיו ובחורף. שבוע הזהב, בסוף אפריל ותחילת מאי, הוא השבוע העמוס בשנה בכבישי יפן.
התחנות בדרך
- טוקיו3 לילות
עד 1868 העיר נקראה אדו, מושבם של השוגונים לבית טוקוגאווה; באותה שנה הקיסר עבר לכאן מקיוטו והיא קיבלה את השם טוקיו, בירת המזרח. בניין הלבנים האדומות של תחנת טוקיו נפתח ב-1914 ושוחזר עם הכיפות המקוריות שלו ב-2012.
- קוואגוצ׳יקולילה אחד
אחד מחמשת אגמי הפוג׳י למרגלותיו הצפוניים של ההר, והנוף הקלאסי של הפוג׳י מעבר למים. הפוג׳י, בגובה 3,776 מטר, התפרץ בפעם האחרונה ב-1707, וב-2013 הוא נרשם כאתר מורשת עולמית כמקום פולחן ומקור השראה לאמנות, ולא כאתר טבע.
- מפלי שיראיטועוצרים בדרך
וילון מים בגובה של כעשרים מטר וברוחב של כמאה וחמישים מטר, שבו מי השלג הנמס של הפוג׳י, שחלחלו דרך שכבות הלבה, יוצאים מהצוק במאות חוטים דקים, וזה מה שהשם שלו, חוטים לבנים, אומר. הוא אחד המקומות שנרשמו ב-2013 כחלק מאתר המורשת העולמית של הפוג׳י.
- היכל פוג׳יסאן הונגו סנגןעוצרים בדרך
ההיכל הראשי של היכלי הסנגן ביפן, כאלף ושלוש מאות במספר, שעובדים את אלת הר הפוג׳י. האולם הראשי שלו נבנה ב-1604 בפקודת טוקוגאווה איאיאסו, וההיכל הוא הבעלים של פסגת הפוג׳י עצמה, מהתחנה השמינית ומעלה.
- היכל קונוזן טושוגועוצרים בדרך
ההיכל שבו נקבר תחילה טוקוגאווה איאיאסו כשמת ב-1616, על גבעה מעל הים, שעולים אליה ברגל ב-1,159 מדרגות אבן או ברכבל מהצד השני של הרכס. האולם הראשי המצופה לכה, מ-1617, הוכרז כאוצר לאומי ב-2010.
- שיזואוקהלילה אחד
טוקוגאווה איאיאסו, שייסד את השוגונות האחרונה, מסר את התואר לבנו ב-1605 ופרש לכאן, לטירת סונפו, ומשם המשיך לשלוט מאחורי הקלעים עד מותו ב-1616. מחוז שיזואוקה מגדל יותר תה ירוק מכל מחוז אחר ביפן.
- טירת קקגאווהעוצרים בדרך
טירה על דרך הטוקאידו הישנה, שנבנתה מחדש בסוף המאה השש עשרה על ידי יאמאוצ׳י קאזוטויו. המגדל שלה קרס ברעידת אדמה ב-1854, וב-1994 הוא נבנה מחדש מעץ בשיטות הישנות, ברובו מתרומות של תושבי העיר.
- המאמאטסולילה אחד
טוקוגאווה איאיאסו גר בטירת המאמאטסו שבע עשרה שנה מ-1570, ורבים כל כך מהאדונים שהחזיקו בה אחריו עלו לתפקידים רמים שהיא נקראת טירת הקידום. העיר היא הבית של ימאהה, שטורקוסו ימאהה התחיל כאן ב-1887 מתיקון של עוגב, ושל סוזוקי.
- טירת אוקאזאקיעוצרים בדרך
טוקוגאווה איאיאסו נולד בטירה הזאת ב-1543; המגדל שעומד היום הוא שחזור בבטון מ-1959. העיר ידועה גם בהאצ׳ו מיסו, ממרח סויה כהה שמייצרים כאן, כמה רחובות מהטירה, כבר מאות שנים.
- נגויהלילה אחד
נבנתה מ-1610 בפקודת טוקוגאווה איאיאסו, עם זוג יצורי זהב, חצי דג וחצי נמר, השאצ׳יהוקו, על גג המגדל. הטירה נשרפה בהפצצה אמריקאית במאי 1945; המגדל נבנה מחדש בבטון ב-1959 וסגור מאז 2018 לקראת שחזור בעץ, אבל ארמון ההונמארו שלצידו, ששוחזר ביד בשיטות הישנות, פתוח.
- טירת היקונהעוצרים בדרך
טירה על חוף אגם ביווה, האגם הגדול ביפן. המגדל שלה, שהושלם ב-1607, הוא אחד משנים עשר בלבד במדינה ששרדו מתקופת הטירות, ואחד מחמישה שהוכרזו כאוצרות לאומיים.
- קיוטו3 לילות
הבירה של יפן מ-794 עד 1868, עם שבעה עשר מקדשים, היכלות וטירה שנרשמו יחד כאתר מורשת עולמית. היא הייתה ברשימת המטרות לפצצת האטום ב-1945, ושר המלחמה האמריקאי, הנרי סטימסון, דאג שתוצא ממנה.
- נארהעוצרים בדרך
הבירה שלפני קיוטו, מ-710 עד 784. בטודאי-ג׳י יושב בודהה מברונזה בגובה של כחמישה עשר מטר, שנחנך ב-752, בתוך אחד ממבני העץ הגדולים בעולם. האיילים בפארק נחשבים לשליחי האלים ומסתובבים חופשי; הם משתחווים בשביל הביסקוויטים שמוכרים להאכיל אותם, והם נושכים.
- אוסקהלילה אחד
את טירת אוסקה החל לבנות ב-1583 טויוטומי הידיושי, שאיחד את יפן; המגדל שעומד היום נבנה מחדש בבטון ב-1931. העיר קוראת לעצמה המטבח של יפן, ומסביב לתעלה של דוטונבורי אומרים קוּאידאורה, לאכול עד שנופלים.
- קובהעוצרים בדרך
ב-1940 וב-1941 אלפי פליטים יהודים שברחו לליטא, רובם מפולין, עם אשרות המעבר שכתב הקונסול היפני צ׳יאונה סוגיהארה, חצו את סיביר והגיעו לקובה, שם הקהילה היהודית הקטנה של הנמל קלטה אותם. בית הכנסת של הקהילה, אוהל שלמה, עומד ברובע הזרים הישן קיטאנו.
- הימג׳ילילה אחד
טירת האנפה הלבנה, שהמגדל הראשי שלה הושלם ב-1609 ומעולם לא נהרס במלחמה או בשריפה, אף שהעיר מסביבה נשרפה בהפצצות של 1945. ב-1993 היא הייתה אחד משני המקומות הראשונים ביפן שנרשמו כאתרי מורשת עולמית.
- גן קורקואן באוקיימהעוצרים בדרך
נמנה עם קנרוקואן בקנאזאווה וקאירקואן במיטו בין שלושת הגנים הגדולים של יפן, ונבנה לאדון איקדה צונאמאסה והושלם ב-1700. מעבר לנהר עומדת טירת אוקיימה, צבועה שחור ונקראת טירת העורב.
- קוראשיקילילה אחד
עיר של סוחרי אורז עם מחסנים בעלי קירות לבנים לאורך תעלה עם ערבות, שבתקופת אדו הייתה תחת שלטון ישיר של השוגון. מוזיאון אוהרה לאמנות על התעלה, שפתח ב-1930 איל הטקסטיל אוהרה מגוסבורו, היה המוזיאון הראשון לאמנות מערבית ביפן, ותלוי בו הבשורה של אל גרקו.
- אונומיצ׳יעוצרים בדרך
עיירת נמל על מדרון מעל הים הפנימי, עם שביל שמחבר כעשרים וחמישה מקדשים ישנים. ממנה יוצא השימנאמי קאידו, שרשרת הגשרים מעל האיים לשיקוקו שנפתחה ב-1999, עם נתיב אופניים של כשבעים קילומטר לכל אורכה.
- הירושימה2 לילות
ב-8:15 בבוקר 6 באוגוסט 1945 התפוצצה מעל העיר פצצת האטום הראשונה ששימשה במלחמה. החורבה בקצה פארק השלום, כיפת פצצת האטום, הייתה אולם התערוכות של המחוז, שתכנן האדריכל הצ׳כי יאן לצל; היא עמדה כמעט מתחת לפיצוץ והושארה כמו שהיא.
- מיאג׳ימהעוצרים בדרך
האי של היכל איצוקושימה, ששער הטוריי האדום הגדול שלו עומד בתוך הים ולא שקוע בקרקעית אלא נשען על משקלו שלו. משאירים את הרכב במיאג׳ימגוצ׳י ועולים למעבורת, כעשר דקות; בגאות ההיכל נראה צף, ובשפל אפשר ללכת ברגל עד השער.
כמה זה עולה
שמונים דולר ללילה הם החדר. הרכב, הדלק והאגרות הם שלכם, וביפן האגרות הן הסעיף הגדול: ביום ארוך בכביש המהיר הן יכולות לעלות יותר מהדלק. חלק מחברות ההשכרה מציעות לתיירים זרים את ה-Japan Expressway Pass, מחיר קבוע למספר ימים קבוע ברוב הכבישים המהירים שמחוץ לרשתות העירוניות; לחשב אם הוא משתלם לימים שלכם בדרך. החניה בערים בתשלום לפי שעה ויקרה, ורוב המלונות גובים על חניה לפי לילה. חברת ההשכרה גובה עמלה על החזרת הרכב בהירושימה ולא במקום שבו לקחתם אותו.
מה חשוב לדעת
ארבעה דברים. אחת: הרישיון. רישיון ישראלי לבדו לא תקף ביפן; צריך רישיון נהיגה בינלאומי מסוג ז׳נבה 1949, שהוא הסוג שמנפיקים בישראל ושיפן מכירה בו, עם הרישיון הישראלי והדרכון לצידו. בלי זה חברת ההשכרה לא תמסור את הרכב. שתיים: ביפן נוהגים בצד שמאל, עם ההגה בצד ימין; השעה הראשונה היא הקשה, והאיתות והמגבים לעתים קרובות על הידיות ההפוכות. שלוש: האגרות. לשכור כרטיס ETC עם הרכב ולעבור בנתיבי ה-ETC הסגולים בלי לעצור; בלי כרטיס, להיכנס לנתיבים המסומנים לתנועה כללית ולשלם בתא. ארבע: אלכוהול. ביפן אין שום סובלנות לשתייה ונהיגה — אף לא בירה אחת, וגם הנוסעים שנוסעים עם נהג ששתה, ומי שהגיש לו את המשקה, יכולים להיענש.
כבישים, אגרות וחוקים
ביפן נוהגים בצד שמאל. לא לנהוג בטוקיו: את הימים הראשונים לעבור ברכבות, לאסוף את הרכב בבוקר היציאה מהעיר, ולהחזיר אותו בסוף לפני הכניסה למרכז הירושימה, או להחנות אותו במלון ולהשאיר אותו שם, כי החניה בערים מעטה והרחובות צרים. המסלול הולך לאט בכוונה: אף יום נהיגה לא ארוך מכמאה ושישים קילומטר, עם לילה ליד הפוג׳י, בשיזואוקה, בהמאמאטסו ובנגויה בדרך לקיוטו, ובהימג׳י ובקוראשיקי בדרך להירושימה. הכבישים המהירים מצוינים, ומגבלת המהירות ברובם היא מאה קמ״ש.
לנסוע את יפן: מטוקיו להירושימה
המסלול באתר, עם חדר עד 80 דולר בכל לילה.