Japan

קיוטו

קיוטו הייתה בירת יפן אלף שבעים וארבע שנים, מ-794 עד 1868, וזו הסיבה שיש בה אלף ושש מאות מקדשים בודהיסטיים וארבע מאות מקדשי שינטו בתוך רשת רחובות אחת. היא גם הייתה ראשונה ברשימת היעדים האטומיים האמריקנית ב-1945, והוסרה ממנה — שר המלחמה ביקר בה בירח הדבש שלו וטען שהיפנים לעולם לא יסלחו על הריסתה. כל מה שבמסלול הזה קיים בזכות הוויכוח ההוא. שלוש שעות, וגבעות המזרח הן עמוד השדרה שלו.

סיורים רגליים

העיר שהורידו מרשימת הפצצה

קיוטו הייתה בירת יפן אלף שבעים וארבע שנים, מ-794 עד 1868, וזו הסיבה שיש בה אלף ושש מאות מקדשים בודהיסטיים וארבע מאות מקדשי שינטו בתוך רשת רחובות אחת. היא גם הייתה ראשונה ברשימת היעדים האטומיים האמריקנית ב-1945, והוסרה ממנה — שר המלחמה ביקר בה בירח הדבש שלו וטען שהיפנים לעולם לא יסלחו על הריסתה. כל מה שבמסלול הזה קיים בזכות הוויכוח ההוא. שלוש שעות, וגבעות המזרח הן עמוד השדרה שלו.

1. קיומיזו-דרה — הבמה הגדולה עומדת שלושה עשר מטרים מעל המדרון על שלד של מאה שישים ושמונה עמודים שחוברו בלי מסמר אחד. הביטוי היפני להחלטה נמהרת הוא "לקפוץ מהבמה של קיומיזו" — ורשומות המקדש מתקופת אדו מונות מאתיים שלושים וארבעה אנשים שעשו זאת באמת, וכשמונים וחמישה אחוזים מהם שרדו.
2. סאננזאקה — הסמטה המדורגת היורדת מהמקדש היא אזור שימור: חזיתות העץ, הרעפים ואפילו שלטי החנויות מוסדרים בתקנה, והכבלים העיליים נקברו כדי להוציאם מהנוף. השם פירושו "מדרון השנה השלישית", והאמונה היא שמעידה בו מביאה שלוש שנות מזל רע.
3. פגודת יאסאקה — ארבעים ושישה מטרים של עץ בן חמש קומות שעומדים באמצע סמטת מגורים, וזה כל מה שנותר ממקדש שנוסד לפי המסורת בשנת 589 — השאר נשרף ולא נבנה מחדש. הפגודה נבנתה מחדש חמש פעמים, האחרונה ב-1440, ואנשים גרים בבתים שנוגעים בה.
4. קודאי-ג׳י — נבנה ב-1606 בידי נֶנֶה, אלמנתו של האדון טויוטומי הידיושי, שאיחד את יפן ואז מת והותיר יורש בן חמש. היא הפכה לנזירה, בנתה עבורו את המקדש הזה, וחיה בו תשע עשרה שנה בעודה צופה במשפחה שהחריבה את שלה שולטת במדינה מאדו.
5. מקדש יאסאקה — נוסד בשנת 656 וזה המקדש שמאחורי פסטיבל גיון, שהתחיל בשנת 869 כשמגפה השתוללה והחצר שלחה שישים ושישה כידונים ברחובות, אחד לכל מחוז, כדי לגרש אותה. הפסטיבל מתקיים אלף ומאה שנה, והמרכבות עדיין נבנות בלי מסמרים בכל יולי.
6. האנאמיקוג׳י — הרחוב הראשי של גיון קובו, שבו עדיין עובדות כשישים גייקו ומאיקו — בקיוטו קוראים להן גייקו ולא גיישה. מאז 2019 נסגרו הסמטאות הפרטיות שלצדו לצילום בקנס של עשרת אלפים ין, אחרי שנים שבהן מבקרים חסמו את הנשים בדרכן לפגישות.

חמישה עשר סלעים ושביל לאורך תעלה

הזן הגיע לקיוטו במאה השתים עשרה, ועד המאה החמש עשרה יצרו המקדשים גנים שלא נועדו כלל שיילכו בהם — חצץ מסורק, כמה אבנים, חומה, ולא יותר. יושבים על מרפסת עץ ומביטים. המסלול הזה עובר לאורך גבעות המזרח מגן אחד כזה לאחר, במורד שביל תעלה שפילוסוף הלך בו מדי בוקר ארבעים שנה. שלוש שעות, וכמעט כולו מישורי.

1. הפביליון הכסוף — שוגון בנה אותו ב-1482 כווילת פרישה ומת לפני שעלה הכסף שתכנן הונח עליו אי פעם — כך שהפביליון הכסוף הוא עץ חשוף ותמיד היה. חרוט החול המסורק בגן בגובה מטר ושמונים ואומרים שהוא מייצג את הר פוג׳י; הוא מסורק בחזרה לצורתו בכל בוקר.
2. שביל הפילוסוף — שני קילומטרים לאורך תעלה שנחפרה ב-1890 כדי להביא מים מאגם ביווה מעבר להרים. נישידה קיטארו, הפילוסוף המודרני הידוע ביפן, הלך בו מדי בוקר בדרכו לאוניברסיטה, ועצי הדובדבן לאורכו ניטעו בידי צייר שגר שם. השם ניתן לו רק ב-1972.
3. אייקנדו — פסל אמידה כאן מביט לאחור מעל כתפו השמאלית, דבר ששום אמידה אחר אינו עושה. סיפור המקדש הוא שב-1082 הלך האב אייקן בתפילה כשהפסל ירד והלך לפניו; הוא נעצר, והפסל הפנה את ראשו לאחור ואמר "המשך" — ונשאר בתנוחה הזאת.
4. ננזן-ג׳י — אמת מים מלבנים אדומות עוברת ישר באמצע המקדש הזה מהמאה השלוש עשרה, וזה נראה כמו טעות והיה החלטה מכוונת — היא נושאת את תעלת אגם ביווה שנבנתה ב-1890, והממשלה העבירה אותה דרך שטח המקדש מפני שקיוטו בדיוק איבדה את הקיסר לטוקיו והייתה צריכה להוכיח שהיא עדיין עיר מודרנית.
5. קנין-ג׳י — מקדש הזן העתיק בקיוטו, נוסד ב-1202 בידי הנזיר אייסאי, שזה עתה חזר מסין עם עוד משהו: זרעי תה, והמנהג לשתות תה ירוק טחון. התה ביפן מתחיל כאן. הדרקונים התאומים שעל תקרת אולם ההרצאות צוירו ב-2002 ולקחו שנתיים.
6. ריואן-ג׳י — חמישה עשר סלעים בחצץ מסורק, עשרים וחמישה מטרים על עשרה, ואיש אינו יודע מי יצר אותו ומתי בדיוק. הסידור הוא כזה שמכל נקודה על המרפסת רואים רק ארבעה עשר מתוך החמישה עשר; כדי לראות את כולם צריך להיות מעל הגן, ובמונחים בודהיסטיים זו מדרגה שטרם הגעתם אליה.

עשרת אלפים שערים וקיר במבוק

קיוטו היא אגן עם הרים משלושה צדדים, ושני המקומות שכולם באים בשבילם נמצאים בפינות מנוגדות שלו — הר של שערים כתומים בדרום-מזרח, וחורשת במבוק ונהר במערב. שניהם חינם, שניהם בלתי נסבלים בין עשר לארבע, ושניהם אחרים לגמרי בשבע בבוקר. זה היום שמתחילים בו מוקדם ומשתמשים ברכבות. חצי יום, ושני החצאים במרחק ארבעים דקות זה מזה.

1. פושימי אינארי — כעשרת אלפים שערי טוריי עולים במעלה ההר, וכל אחד מהם מומן בידי עסק — שם התורם והתאריך כתובים בגב כל עמוד, ורואים אותם רק בדרך למטה. שער קטן עולה כארבע מאות אלף ין וגדול יותר ממיליון, ויש רשימת המתנה.
2. טו-ג׳י — נוסד ב-796, שנתיים אחרי העיר עצמה, והפגודה בת חמש הקומות שלו בגובה חמישים וחמישה מטרים היא מגדל העץ הגבוה ביפן. הוא נשרף ארבע פעמים, תמיד מברק, והנוכחי מ-1644. בעשרים ואחד בכל חודש נערך בשטח שוק פשפשים שמתקיים מאז המאה השלוש עשרה.
3. טנריו-ג׳י — הגן תוכנן בשנות ה-1340 בידי הנזיר מוסו סוסקי ולא תוכנן מחדש מאז, מה שהופך אותו לגן העתיק ביפן ששרד בצורתו המקורית. הוא "שואל" את ההרים שמאחוריו כחלק מההרכב — טכניקה שנקראת שאקֵיי, וזו הדוגמה שכולם לומדים.
4. חורשת הבמבוק — החורשה היא כחמש מאות מטרים של שביל, והדבר שהיא מפורסמת בו באמת אינו המראה אלא הצליל — המשרד לאיכות הסביבה היפני הכניס אותה לרשימה רשמית של מאה נופי קול לשימור, וזו רשימה אמיתית עם בסיס חוקי.
5. גשר טוגצוקיו — השם פירושו "הגשר החוצה אל הירח", וקיסר העניק אותו במאה השלוש עשרה אחרי שראה את הירח נע בשמיים מעליו בעודו חוצה. גשר עומד כאן מאז 836; הנוכחי נראה מעץ והוא שלד בטון מחופה עץ, שנבנה ב-1934.
6. אוקוצ׳י סנסו — אוקוצ׳י דנג׳ירו היה כוכב סרטים אילמים ששיחק סמוראים, והוא בילה שלושים שנה ואת רוב מה שהרוויח בבניית הגן הזה במדרון מעל הבמבוק. הכרטיס כולל קערת מאצ׳ה, כמעט איש אינו נכנס, והנוף מלמעלה הוא זה שארשיאמה אמורה להיראות כמוהו.

מה יש בקיוטו

איך מגיעים ומתניידים

• תחנת קיוטו — השינקנסן לטוקיו 2:15 שעות, ובניין התחנה הוא חמש עשרה קומות של זכוכית
• תחנת קוואראמאצ׳י — קו הנקיו לאוסקה ב-45 דקות, ורחובות הקניות מתחילים מעליה
• מגדל קיוטו — מול התחנה, וכל קווי האוטובוס העירוניים נספרים מכאן
• דמאצ׳ייאנאגי — הקו לקוראמה ולקיבונה מתחיל כאן, והוא 30 דקות

תרבות והיסטוריה

• הפביליון הזהוב — 500 ין, והבניין שרואים נבנה מחדש ב-1955 אחרי שנזיר שרף אותו
• הפביליון הכסוף — 500 ין, ומעולם לא צופה בכסף למרות השם
• קיומיזו-דרה — 400 ין, במה בגובה 13 מטר שנבנתה בלי מסמר אחד
• פושימי אינארי — חינם, כ-10,000 שערים, וההקפה המלאה במעלה ההר שעתיים
• ריואן-ג׳י — 600 ין, חמישה עשר סלעים, ולעולם אי אפשר לראות את כולם בבת אחת
• סנג׳וסנגן-דו — 600 ין, 1,001 פסלים באולם באורך 120 מטר, ובלי צילום
• טירת ניג׳ו — 1,300 ין, והמסדרונות חורקים בכוונה כדי להסגיר פולשים
• הארמון הקיסרי — חינם, בלי הזמנה מאז 2016, והקיסרים גרו כאן עד 1868
• טו-ג׳י — 500 ין, והפגודה שלו בגובה 55 מטר היא מגדל העץ הגבוה ביפן
• ננזן-ג׳י — השטח חינם, ואמת מים מלבנים מ-1890 עוברת ישר דרכו
• אייקנדו — 600 ין, ופסל אמידה שבפנים מביט לאחור מעל כתפו
• טנריו-ג׳י — 500 ין, והגן לא השתנה מאז שנות ה-1340
• מקדש הייאן — חינם, מ-1895, והוא העתק מוקטן של הארמון המקורי
• מקדש יאסאקה — חינם, פתוח כל הלילה, והפנסים ממומנים בידי עסקי גיון
• צ׳יון-אין — השטח חינם, והפעמון שוקל 70 טון ודרושים 17 נזירים כדי לצלצל בו
• קודאי-ג׳י — 600 ין, נבנה בידי אלמנה לבעלה, ומואר בלילה בסתיו
• קנין-ג׳י — 600 ין, מקדש הזן העתיק בקיוטו, והדרקונים התאומים על התקרה
• דאיטוקו-ג׳י — חינם להליכה, 22 תת-מקדשים, וארבעה מהם פותחים את גניהם
• נינה-ג׳י — 500 ין, ועצי הדובדבן שלו האחרונים בקיוטו שפורחים
• נישי הונגן-ג׳י — חינם, והגואיי-דו הוא מהמבנים מעץ הגדולים בעולם
• המוזיאון הלאומי — 700 ין, מ-1897, והאגף הישן מלבנים הוא של אדריכל הארמון
• מוזיאון המנגה — 1,200 ין, בבית ספר מ-1929, ומותר לקרוא כל דבר מהמדפים
• מוזיאון האמנות קיוסרה — מ-730 ין, בניין מ-1933 שנפתח מחדש ב-2020 עם כניסת זכוכית תת-קרקעית
• ביודו-אין — 700 ין, 25 דקות ברכבת, והוא מופיע על מטבע עשרה ין

מה לראות

• חורשת הבמבוק — חינם, והצליל שלה ברשימת נופי הקול הרשמית של יפן
• גשר טוגצוקיו — חינם, השם פירושו "חציה אל הירח", ואורכו 155 מטר
• שביל הפילוסוף — חינם, שני ק״מ לאורך תעלה, קרוי על שם פרופסור שהלך בו מדי יום
• גיון — רובע הגייקו, וצילומן בסמטאות הפרטיות קנוס היום
• האנאמיקוג׳י — הרחוב הראשי של גיון, חזיתות עץ משני הצדדים, ועמוס בין הערביים
• שיראקאווה — חינם, תעלה עם ערבות ובתי תה, ושקטה מהאנאמיקוג׳י
• פונטוצ׳ו — סמטה ברוחב אדם אחד, והמסעדות פותחות מרפסות מעל הנהר בקיץ
• סאננזאקה — חינם, הסמטה המדורגת לקיומיזו, ואומרים שמעידה בה היא סימן רע
• נינזאקה — חינם, הסמטה שמתחתיה, ובה הסטארבקס שבתוך בית מאצ׳יה
• פגודת יאסאקה — חינם מבחוץ, 46 מטר, וזה הנוף שכולם מצלמים
• פארק מרויאמה — חינם, ועץ הדובדבן הבוכה שבמרכז מואר בלילה באפריל
• גני הארמון — חינם, 65 הקטר של חצץ ואורנים סביב הארמון, ולעולם לא עמוס
• נהר קאמו — חינם, ובקיץ זוגות יושבים לאורך הגדה במרווחים שווים, לפי מנהג
• דלתת הקאמו — חינם, מקום מפגש שני נהרות, ויש אבני מעבר לחצות
• הגן הבוטני — 200 ין, מ-1924, הגן הבוטני הציבורי העתיק ביפן
• קוראמה-דרה — 500 ין, 30 דקות צפונה ברכבת, וההליכה לקיבונה 90 דקות
• מקדש קיבונה — חינם, ובקיץ מסעדות בונות רציפים מעל הנחל
• סנזן-אין — 700 ין, שעה צפונה באוהארה, וגן הטחב הוא הסיבה
• פארק הקופים — 600 ין, 20 דקות במעלה, ומאכילים אותם מתוך כלוב
• אוקוצ׳י סנסו — 1,000 ין כולל תה, גנו הפרטי של כוכב קולנוע, וכמעט ריק
• נארה — 45 דקות ברכבת, 1,200 אַיָּלים חופשיים, והבודהה הגדול
• אוסקה — 15 דקות בשינקנסן, ורחוב האוכל הוא דוטונבורי
• טירת הימג׳י — 1,000 ין, 90 דקות מערבה, ומעולם לא הייתה במצור ולא נשרפה

שווקים וקניות

• שוק נישיקי — 390 מטר של סמטה מקורה, בת 400 שנה, ואכילה בהליכה אינה מקובלת
• טראמאצ׳י — ארקדה מקורה של חנויות ספרים ישנות ומוכרי תה, והיא נמשכת קילומטר
• שינקיוגוקו — הארקדה המקבילה, זולה וצעירה יותר, ופתוחה עד תשע
• איפודו — מוכרים תה אוג׳י מאז 1717, והם יחלטו לכם כוס לטעימה
• נישיג׳ין — רובע האריגה, 1,200 שנות משי, והנולים עדיין בבתים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם קיוטו אוכלת בעמידה, או לפחות מהר. הבישול של העיר עצמה הוא אוֹבַּנְזָאי — מנות ירק קטנות ממה שהמקדשים והסוחרים הצליחו להשיג באגן בלי ים, ולכן אוכל קיוטו הוא טופו, חמוצים, יוּבָּה ושורשים ולא דגים. הצהריים זולים גם במקומות מפורסמים: חנות סובה היא אלף ין, ואחת בת מאתיים שנה אלף וחמש מאות. התה מגיע מאוג׳י, עשרים דקות דרומה.

• שוק נישיקי — פתוח 9 עד 6, ורוב החנויות סגורות ברביעי
• הונקה אווארייה — כ-1,500 ין, בצהריים בלבד, ותמיד יש תור
• אומן — אודון עם שמונה ירקות שמוגשים בנפרד, וכ-1,400 ין
• נישיקי וארָאי — אוקונומיאקי שמתבשל על הדלפק מולכם, כ-1,200 ין
• איפודו — תה מ-1,000 ין לפחית, וחדר הטעימות חינם
• פונטוצ׳ו — סמטה של כמאה מסעדות, ומרפסות מעל הנהר ממאי
• ארקדת טראמאצ׳י — מקורה לאורך קילומטר, וחנויות התה והסכינים הישנות בקצה הצפוני
• מוזיאון הסאקה גקייקאן — 600 ין כולל שלוש טעימות, 15 דקות ברכבת דרומה

מוזיאונים

• המוזיאון הלאומי — 700 ין, סגור בשני, והתערוכות המיוחדות עולות יותר
• סנג׳וסנגן-דו — 600 ין, וצילום אסור בפנים
• טירת ניג׳ו — 1,300 ין, והארמון הפנימי נסגר לפני השטח
• מוזיאון המנגה — 1,200 ין, בבית ספר יסודי מ-1929, ו-50,000 כרכים לקריאה
• מוזיאון קיוסרה — מ-730 ין, בניין מ-1933 שנפתח מחדש ב-2020, ומרפסת הגג חינם
• מוזיאון הרכבות — 1,500 ין, 53 רכבות כולל מוסך קיטור עגול שעדיין פעיל
• גן נינומארו — בכרטיס הטירה, והוא תוכנן לביקור אחד של שוגון ב-1626
• ביודו-אין — 700 ין, 25 דקות ברכבת, והמוזיאון שמאחור כלול

טבע

קיוטו יושבת באגן סגור משלושה צדדים בהרים, ולכן היא בלתי נסבלת באוגוסט וקופאת בינואר, וגם לכן הטיולים מתחילים במקום שבו נגמרים הרחובות. שני כפרי הרים שעה צפונה הם אקלים אחר לגמרי, והמייפל שם מאדים שלושה שבועות לפני העיר.

• מקוראמה לקיבונה — 500 ין למקדש, 30 דקות ברכבת מדמאצ׳ייאנאגי
• מקדש קיבונה — חינם, וארוחות הקוודוקו דורשות הזמנה שבועות מראש
• סנזן-אין — 700 ין, שעה צפונה באוהארה, וגן הטחב הוא הסיבה
• נהר קאמו — חינם, והקטע הטוב בין סנג׳ו לשיג׳ו
• דלתת הקאמו — חינם, מקום מפגש שני נהרות, ואבני מעבר בצורת צבים חוצות אותו
• גני הארמון — חינם, 65 הקטר של חצץ ואורנים, וכמעט איש אינו הולך בהם
• הגן הבוטני — 200 ין, מ-1924, והעתיק מסוגו ביפן
• פארק הקופים — 600 ין, 20 דקות במעלה, והבני אדם עומדים בכלוב

עם ילדים

• מוזיאון הרכבות — 1,500 ין, מוסך קיטור עגול פעיל, ונסיעה קצרה כלולה
• האקווריום — 2,400 ין, ליד התחנה, ומופע דולפינים כל שעתיים
• מוזיאון המנגה — 1,200 ין, ומותר לשבת על הדשא ולקרוא כל היום
• פארק הקופים — 600 ין, 120 מקוקים פראיים, וקונים את האוכל שלהם בפנים
• נארה — 45 דקות ברכבת, 1,200 אַיָּלים שמשתחווים בשביל ביסקוויט, והם נושכים
• מגדל קיוטו — 900 ין, 100 מטר, וטלסקופים חינם למעלה
• דלתת הקאמו — חינם, אבני מעבר בצורת צבים, ומים רדודים
• פושימי אינארי — חינם, ופסלי השועלים מחזיקים בפיהם מפתחות לאסם האורז

אמונה ומקומות קדושים

יש בעיר כאלף ושש מאות מקדשים בודהיסטיים וכארבע מאות מקדשי שינטו, ושבעה עשר אתרים נפרדים מרכיבים את רישום אונסק״ו היחיד. רובם גובים בין ארבע מאות לשבע מאות ין, רובם נסגרים ב-4:30, ודווקא אלה שנמוכים ברשימות הם לעיתים אלה ששווה לשבת בהם.

• הפביליון הזהוב — 500 ין, והולכים בכיוון אחד סביב והחוצה — אין חזרה
• פושימי אינארי — חינם, פתוח כל הלילה, וההקפה המלאה שעתיים
• נישי הונגן-ג׳י — חינם, והגואיי-דו מכיל אלף איש על טטאמי
• צ׳יון-אין — השטח חינם, והשער הוא שער העץ הגדול ביפן
• דאיטוקו-ג׳י — חינם להלך בין 22 תת-מקדשים, וארבעה פותחים גנים
• נינה-ג׳י — 500 ין, ודובדבני הגמד שלו האחרונים בקיוטו שפורחים
• מיושין-ג׳י — חינם להליכה, 46 תת-מקדשים, וכמעט בלי מבקרים
• מקדש הייאן — חינם, והגן מאחוריו 600 ין ושווה את זה

חיי לילה

קיוטו אינה עיר מאוחרת ואינה מעמידה פנים — המקדשים נסגרים בארבע וחצי ורוב המרכז שקט באחת עשרה. מה שיש לה במקום הוא הנהר בקיץ, סמטה של מאה מסעדות קטנות, וברי העמידה סביב נישיקי שנפתחים בחמש ומתמלאים באנשים שסיימו עבודה בארבע. שום דבר אינו דורש הזמנה חוץ ממרפסות הנהר.

• פונטוצ׳ו — מכ-4,000 ין לאדם, והמרפסות דורשות הזמנה
• נהר קאמו — חינם, להביא משלכם, והגדה מתמלאת משבע בקיץ
• קיאמאצ׳י — רחוב התעלה מאחורי פונטוצ׳ו, וכאן נשאר פתוח
• נישיקי וארָאי — אוקונומיאקי ובירה בדלפק, ופתוח עד אחת עשרה
• גיון — בתי התה פרטיים ובהמלצה בלבד, והרחוב חינם
• פארק מרויאמה — חינם, ובאפריל כל העיר שותה תחת עץ הדובדבן המואר
• מגדל קיוטו — 900 ין, פתוח עד תשע, והבר במרתף הוא מקומי
• שינקיוגוקו — הארקדה המקורה, חנויות עד תשע, והקולנוע בקצה