הקיז של פלורידה: ממיאמי לקי וסט
מתי לנסוע
דצמבר עד אפריל, העונה היבשה, עם ימים חמימים, ערבים קרירים ומים שקטים לשנורקל. עונת ההוריקנים נמשכת מ-1 ביוני עד 30 בנובמבר, והשיא שלה מאוגוסט עד אוקטובר; כשסופה מאיימת, בקיז מפנים קודם את המבקרים, לפני התושבים, והכביש היחיד צפונה מתמלא לשעות. בקיץ חם ולח, עם סופת רעמים כמעט בכל אחר צהריים, ובאוורגליידס היתושים קשים מסוף האביב עד הסתיו.
התחנות בדרך
- מיאמי2 לילות
בסאות׳ ביץ׳ מאות מלונות ובתים בסגנון ארט דקו משנות העשרים עד הארבעים, צבועים בפסטל; ב-1979 הרובע הפך לראשון מהמאה העשרים שנרשם ברשימה הלאומית של המקומות ההיסטוריים. בשדרת וושינגטון המוזיאון היהודי של פלורידה שוכן בשני בתי כנסת משוחזרים, הוותיק שבהם נבנה ב-1936 לקהילה היהודית הראשונה של מיאמי ביץ׳.
- שארק ואליעוצרים בדרך
השער הצפוני של הפארק הלאומי אוורגליידס, שנחנך ב-1947, באותה שנה שבה מרג׳ורי סטונמן דאגלס פרסמה את ״נהר של עשב״ ונתנה שם לנהר האיטי והרדוד של עשב המסור שזורם דרומה לים. לולאה סלולה של כעשרים וארבעה קילומטרים, ברכבת סיור או באופניים, מובילה למגדל תצפית, עם תנינים ששוכבים לאורך התעלה שלצידה.
- רויאל פאלם ושביל האנהינגהעוצרים בדרך
ב-1916 החורשה הזאת של דקלי המלך הפכה לפארק המדינה הראשון של פלורידה, והיא הייתה הזרע של הפארק הלאומי. שביל האנהינגה, טיילת עץ קצרה מעל המים של טיילור סלו, מהמקומות הבטוחים לראות תנינים, צבים ואת האנהינגה, ציפור ששוחה כשרק הצוואר שלה מעל המים ואחר כך פורשת כנפיים לייבוש.
- קי לרגולילה אחד
האי הראשון והארוך ביותר של הקיז. הפארק הימי ג׳ון פנקמפ כאן, שנפתח ב-1963, היה הפארק התת-ימי הראשון בארצות הברית, ומגן על חלק משונית האלמוגים החיה היחידה מול חופי היבשת של המדינה; בחוץ על השונית, מתחת לכשמונה מטרים של מים, עומד ישו של התהום, יציקת ברונזה מאותה תבנית של הפסל שבים מול גנואה.
- שונית המאובנים בווינדלי קיעוצרים בדרך
מחצבה ישנה שבה בוני מסילת הברזל של פלגלר חצבו אלמוג מאובן לסוללות שלה. בקירות שלה רואים אלמוגי מוח וצדפים של שונית שצמחה כאן לפני כמאה עשרים וחמשת אלפים שנה, והאבן, שנמכרה בשם קיסטון, חיפתה אחר כך בניינים בכל פלורידה.
- מרתוןלילה אחד
עיירה באמצע הקיז, שלפי הסיפור קיבלה את שמה מהפועלים שבנו את מסילת הברזל של פלגלר, שבשבילם העבודה כאן הייתה מרתון. בית החולים לצבים, במוטל לשעבר על הכביש, מטפל מאז 1986 בצבי ים פצועים ומחזיר אותם לים; הביקור בסיור מודרך.
- גשר שבעת המייליםעוצרים בדרך
הגשר מ-1982 עובר כאחד עשר קילומטרים מעל מים פתוחים ממרתון. לצידו עומד הגשר הישן, שנבנה לרכבת של הנרי פלאגלר לקי וסט, שנפתחה ב-1912; אחרי ההוריקן של 1935 המסילה הפכה לכביש, וקטע משוחזר שלה הוא היום שביל להולכי רגל ולרוכבי אופניים עד פיג׳ן קי.
- קי וסט3 לילות
סוף הדרך: כביש 1 מתחיל כאן במייל אפס, ומצוף הנקודה הדרומית ביותר אומר שקובה במרחק תשעים מייל. ארנסט המינגוויי גר כאן בשנות השלושים, ובבית שלו חיים עשרות חתולים, רבים מהם עם שש אצבעות, צאצאים, לפי המוזיאון, של חתולה שקיבל מרב חובל.
- ביג פיין קיעוצרים בדרך
הלב של שמורת צבי הקי, שנוסדה ב-1957 עבור תת-המין הקטן ביותר של צבי זנב לבן, שחי רק בקיז התחתונים וירד בגלל ציד לכמה עשרות פרטים. בבלו הול, מחצבה ישנה שהתמלאה מים מתוקים, אפשר לראות את הצבאים בשולי הדרך ותנין בבריכה; אסור על פי חוק להאכיל את הצבאים.
- פארק באהיה הונדהעוצרים בדרך
מחופי החול הטובים בקיז, ליד גשר הרכבת הישן של באהיה הונדה. כשהמסילה הפכה לכביש, מסבכי הפלדה היו צרים מדי למכוניות, ולכן הכביש הונח מעליהם; מאז הוסרו שני קטעים כדי שסירות יוכלו לעבור, ומקצה הקטע שנשאר משקיפים למטה על התעלה.
- איסלמורדהלילה אחד
הכפר קורא לעצמו בירת דיג הספורט של העולם. ליד הכביש עומדת אנדרטת הקיז מ-1937, מעל האפר של ההרוגים בהוריקן של יום העבודה ב-1935, יותר מארבע מאות איש, וביניהם יוצאי מלחמת העולם הראשונה שבנו את הכביש.
- מיאמילילה אחד
בחזרה במיאמי, הוואנה הקטנה היא המקום לערב האחרון: ברחוב קאז׳ה אוצ׳ו, הקובנים שהגיעו אחרי המהפכה של 1959 בנו שכונה של בתי קפה עם חלונות קפה לרחוב, ובפארק מקסימו גומס הזקנים עדיין משחקים דומינו.
כמה זה עולה
שמונים דולר ללילה הם החדר. הרכב, הדלק והאגרות הם שלכם. הכביש מעל הים עצמו חינם, אבל כביש האגרה של פלורידה והכבישים המהירים סביב מיאמי בלי קופות, נקראים במשדר או לפי לוחית הרישוי, וחברת ההשכרה מוסיפה עמלה לכל יום עם אגרה. המסלול הזה מחזיר את הרכב למיאמי; אפשר להשאיר אותו בקי וסט ולטוס משם, אבל יש דמי החזרה בכיוון אחד. התוספות ששווה לתקצב הן דמי הכניסה לאוורגליידס ולפארקים של המדינה, בתשלום לפי רכב, הסירה לשונית בפנקמפ, והחניה בקי וסט, שהיא מעטה ובתשלום.
מה חשוב לדעת
שלושה דברים. אחת: הוריקנים. מיוני עד נובמבר לעקוב אחרי התחזית; אם מוכרז פינוי בקיז, המבקרים חייבים לצאת ראשונים, והדרך היחידה החוצה היא אותו כביש שנכנסתם בו. שתיים: אגרות לפי לוחית. סביב מיאמי אין תאי אגרה; מצלמות קוראות את לוחית הרישוי או את ה-SunPass, אז לשאול את חברת ההשכרה איך היא מחייבת, כי העמלות היומיות שלה יכולות לעלות יותר מהאגרות עצמן. שלוש: צבי הקי. באי ביג פיין והאיים סביבו המהירות על כביש 1 יורדת לארבעים וחמישה מייל לשעה ביום ושלושים וחמישה בלילה, בערך שבעים ושניים וחמישים ושישה קילומטר לשעה, בגלל הצבאים הזעירים שחוצים את הכביש; האכיפה קפדנית, ומכוניות הן עדיין הסיבה העיקרית למותם.
כבישים, אגרות וחוקים
בארצות הברית נוהגים בצד ימין. הכביש מעל הים, כביש 1, עובר כמאה ושמונים קילומטר מקי לרגו לקי וסט מעל 42 גשרים, ברובו נתיב לכל כיוון, עם מעט מקומות לעקוף; תאונה אחת יכולה לסגור אותו לשעות. הכתובות לאורכו ניתנות לפי סמני המייל הירוקים, שסופרים לאחור מכמאה עשרים ושש בפלורידה סיטי עד אפס בקי וסט. את הכביש עושים לאט, עם לילה בקי לרגו ועוד אחד במרתון בדרך למטה ולילה באיסלמורדה בדרך חזרה, כך שאף יום לא ארוך מכמאה וחמישים קילומטר.
לנסוע את הקיז של פלורידה: ממיאמי לקי וסט
המסלול באתר, עם חדר עד 80 דולר בכל לילה.