פולין: מוורשה לקרקוב ולטטרה
מתי לנסוע
מאי עד ספטמבר. ימי הקיץ ארוכים וחמימים, והטטרה פתוחה להליכה מיוני; ביולי ובאוגוסט מגיעים ההמונים לקרקוב ולזקופנה, והכביש לזקופנה נתקע בסופי שבוע של קיץ. החורף קר וחשוך, אבל אתרי ההנצחה פתוחים כל השנה, וזקופנה הופכת לעיירת סקי עם שלג מדצמבר. לבדוק את ימי הפתיחה לפני שמתכננים כל יום: פולין (POLIN) בוורשה סגור בימי שלישי, מרכז המבקרים של מיידנק סגור בימי שני, ובתי הכנסת של קרקוב סגורים בשבת.
התחנות בדרך
- ורשה2 לילות
לפני המלחמה חיו בוורשה כשלוש מאות וחמישים אלף יהודים, כשליש מהעיר, הקהילה היהודית הגדולה באירופה. הגרמנים סגרו אותם בגטו בנובמבר 1940; באפריל 1943 קמו נגדם הלוחמים האחרונים שלו, והעיר העתיקה שאתם רואים נבנתה מחדש מההריסות אחרי 1945, ולכן אונסק״ו הכניס אותה לרשימה ב-1980.
- מוזיאון פוליןעוצרים בדרך
המוזיאון לתולדות יהודי פולין מספר אלף שנות חיים, לא רק את הסוף, והוא עומד במקום שבו עמד הגטו, מול האנדרטה לגיבורי הגטו של נתן רפופורט מ-1948. הליכה קצרה צפונה נמצא האומשלגפלץ, חצר הרכבת שממנה, בקיץ 1942, שלחו הגרמנים כשלוש מאות אלף מיהודי הגטו לטרבלינקה.
- דמבליןעוצרים בדרך
האקדמיה של חיל האוויר הפולני מכשירה כאן את הטייסים שלה מאז 1927, ועדיין קוראים לה בית הספר של הנשרים הצעירים. מוזיאון חיל האוויר שלה מציג עשרות מטוסים באוויר הפתוח, ממטוסי מיג מהתקופה הסובייטית ועד מסוקים, ליד מבצר איוונגורוד הרוסי מהמאה התשע עשרה.
- פולאביעוצרים בדרך
מושבם של נסיכי צ׳רטוריסקי על הוויסלה, עם פארק נוף מעל הנהר. ב-1801 פתחה הנסיכה איזבלה צ׳רטוריסקה את מקדש הסיבילה בפארק כמוזיאון של הזיכרון הפולני, המוזיאון הראשון בפולין; האוסף שלו עבר מאוחר יותר לקרקוב, ובתוכו הגברת עם הסמור.
- קז׳ימייז׳ דולנילילה אחד
עיירת שוק מתקופת הרנסנס על הוויסלה, עם אסמי תבואה על הגדה וציירים ליד כני הציור שלהם בכיכר. לפני המלחמה כמחצית מתושביה היו יהודים; ב-1936 צולם כאן סרט היידיש יידל מיטן פידל, ובדרך היוצאת מהעיירה עומד קיר של מצבות שבורות, שנבנה ב-1984 ונסדק באמצע, לזכר הקהילה שנרצחה.
- נאלנצ׳ובעוצרים בדרך
עיירת מרפא קטנה בתוך פארק של בריכות ועצים ותיקים, שאליה באו לנוח סופרים כמו בולסלב פרוס וסטפן ז׳רומסקי. המים המינרליים שמבוקבקים בשמה נמכרים בכל פולין.
- ארמון קוזלובקהעוצרים בדרך
הארמון מהמאה השמונה עשרה של הרוזנים זמויסקי, שנשמר עם הרהיטים והציורים כפי שהיו. בבית הכרכרות שלו יש משהו לא צפוי: הגלריה הגדולה בפולין של אמנות ריאליזם סוציאליסטי, הפסלים של לנין ושל בירוט והכרזות של שנות הקומוניזם.
- לובליןלילה אחד
לפני המלחמה שליש מלובלין היו יהודים, וקראו לה ירושלים של ממלכת פולין. ב-1930 פתח כאן הרב מאיר שפירא, מייסד הדף היומי, את ישיבת חכמי לובלין, אז בניין הישיבה הגדול בעולם; שער גרודזקה, שהוביל מהעיר הנוצרית ליהודית, הוא היום מרכז זיכרון.
- מיידנקעוצרים בדרך
מחנה הריכוז וההשמדה הגרמני בשולי לובלין, שבו נרצחו לפחות שבעים ושמונה אלף בני אדם, רובם יהודים; ב-3 בנובמבר 1943 ירו כאן אנשי האס-אס בכשמונה עשר אלף יהודים ביום אחד. הצבא האדום הגיע אליו ביולי 1944, ולכן חלק גדול ממנו עומד כפי שהיה, ותחת כיפת המאוזוליאום מונח האפר של הנרצחים.
- קרשניקעוצרים בדרך
עיירת שוק בדרך דרומה, שבה עדיין עומדים שני בתי כנסת זה לצד זה, הגדול שנבנה במאה השבע עשרה והקטן, בית מדרש, שנוסף מאוחר יותר. לפני המלחמה היהודים היו חלק גדול מהעיירה, ושני הבניינים האריכו ימים יותר מהקהילה שבנתה אותם.
- סנדומייז׳לילה אחד
עיר מלכותית על גבעה מעל הוויסלה, עם שער גותי וכיכר שוק משופעת מעל מבוך של מרתפי סוחרים מימי הביניים שאפשר ללכת בהם מתחת לאדמה. בקתדרלה תלוי ציור מהמאה השמונה עשרה של עלילת הדם, ההאשמה השקרית שיהודים רצחו ילדים נוצרים; מאז 2006 שלט לידו אומר בפשטות שההאשמה הייתה שקר.
- ברנוב סנדומייז׳סקיעוצרים בדרך
טירה מתקופת הרנסנס מסוף המאה השש עשרה, עם מגדלי פינה וחצר מוקפת קשתות, דומה כל כך לטירה המלכותית בקרקוב שקוראים לה הוואוול הקטן. היא עומדת בפארק ליד הוויסלה, ואפשר להסתובב בחדרים ובחצר שלה.
- זליפיהעוצרים בדרך
הכפר המצויר: הנשים שלו מכסות את הבקתות, מבפנים ומבחוץ, בפרחים צבעוניים, וגם את הבארות, הגדרות ומלונות הכלבים. המנהג התחיל במאה התשע עשרה, כשציירו על הפיח של תנורים בלי ארובות, ובכל שנה תחרות בשם הבקתה המצוירת בוחרת את היפה ביותר.
- טרנובלילה אחד
בניין עירייה מתקופת הרנסנס בכיכר של בתים עם קשתות, בעיר שלפני המלחמה כמעט מחציתה הייתה יהודית. מבית הכנסת הישן, שנשרף ב-1939, נשארה רק הבימה מלבנים, תחת גג קטן באוויר הפתוח; וב-14 ביוני 1940 יצא מטרנוב המשלוח הראשון של אסירים לאושוויץ, 728 גברים, רובם אסירים פוליטיים פולנים.
- ניאפולומיצהעוצרים בדרך
המלך קז׳ימייז׳ הגדול בנה כאן טירת ציד במאה הארבע עשרה, בשולי יער ניאפולומיצה, ובמאה השש עשרה בנה אותה המלך זיגמונט הזקן מחדש כארמון רנסנס עם חצר מוקפת קשתות. היער עדיין כאן, עם מתחם רבייה של ביזונים אירופיים.
- מכרה המלח וייליצ׳קהעוצרים בדרך
כאן כרו מלח במשך כשבע מאות שנה, והכורים גילפו קפלות, פסלים ונברשות מסלע המלח; הקפלה של קינגה הקדושה נמצאת כמאה מטר מתחת לאדמה. ב-1978 המכרה היה ברשימה הראשונה של אתרי המורשת העולמית שנערכה אי פעם.
- קרקוב3 לילות
העיר המלכותית שהמלחמה חסה עליה. הרובע היהודי שלה, קז׳ימייז׳, שמר על בתי הכנסת שלו: בית הכנסת הישן מהמאה החמש עשרה והרמ״א, מהמאה השש עשרה, עם קברו של הרב משה איסרליש, הרמ״א, בבית הקברות הישן שלידו. מעבר לנהר, בפודגוז׳ה, היה הגטו, ומפעל האמייל של אוסקר שינדלר הוא היום מוזיאון של העיר תחת הכיבוש.
- אושוויץ-בירקנאועוצרים בדרך
באושוויינצ׳ים, כשעה ורבע מקרקוב, רצחו הגרמנים כמיליון ומאה אלף בני אדם, כמיליון מהם יהודים מכל אירופה. אושוויץ 1 הוא המחנה הראשון, עם המוזיאון בבלוקים שלו; בירקנאו, שלושה קילומטרים משם, הוא מחנה ההשמדה של תאי הגזים והרמפה. בעיירה, המרכז היהודי של אושוויץ שומר על בית הכנסת היחיד שנותר בעיירה שיותר ממחציתה הייתה יהודית לפני המלחמה.
- דמבנועוצרים בדרך
כנסיית מיכאל המלאך מעץ לגש נבנתה בסוף המאה החמש עשרה בלי מסמר אחד, ובפנים כל משטח מצויר בדוגמאות של התקופה. היא אחת מכנסיות העץ של דרום פולין הקטנה, ברשימת המורשת העולמית מאז 2003.
- חוחולובעוצרים בדרך
כפר הררי ליד הגבול הסלובקי, שהרחוב הראשי שלו מלא בבתי עץ מהמאה התשע עשרה, כל אחד בנוי מבולי אשוח שלמים ומשופשף עד שהוא בהיר. ב-1846 קמו האיכרים שלו נגד השלטון האוסטרי, ומרד חוחולוב נזכר במוזיאון קטן באחד הבתים.
- זקופנה2 לילות
עיירת ההרים מתחת לטטרה, שבה בסוף המאה התשע עשרה המציא הצייר סטניסלב ויטקייביץ׳ סגנון זקופנה שלם של בתי עץ, מתוך הבקתות של הגוראלים, אנשי ההרים. הרכבל לקספרובי ויירך, שנבנה ב-1936, עולה עד הגבול הסלובקי על הרכס.
- מורסקיה אוקועוצרים בדרך
האגם הגדול בטטרה, בגובה של כאלף ארבע מאות מטר מתחת לחומה של פסגות גרניט. המכוניות נעצרות בפלניצה בייאלצ׳נסקה, חצי שעה מזקופנה, ומשם כתשעה קילומטרים בדרך סלולה דרך היער, ברגל.
כמה זה עולה
שמונים דולר ללילה הם החדר. הרכב והדלק הם שלכם, בזלוטי. הכבישים המהירים במסלול הזה חינם; האגרה היחידה שאולי תפגשו היא בכביש A4 הפרטי בין קרקוב לקטוביצה, ואפשר לעקוף אותו בדרך לאושוויינצ׳ים. לתקצב חניה בתשלום במרכזי ורשה, לובלין וקרקוב, את החניה בפלניצה בייאלצ׳נסקה מתחת למורסקיה אוקו, שמזמינים באינטרנט, ואת הכניסה לפארק הלאומי של הטטרה. הכניסה לאתר ההנצחה אושוויץ-בירקנאו חינם, אבל ביקור מודרך, שהוא הדרך הטובה ביותר לראות אותו, בתשלום.
מה חשוב לדעת
שלושה דברים. אחת: בפולין האורות דולקים יום ולילה, כל השנה, והגבול לאלכוהול בנהיגה הוא 0.2 פרומיל, כמעט אפס; מי שנוהג לא שותה בכלל. שתיים: אושוויץ-בירקנאו. הכניסה בכרטיס עם שעה שמזמינים מראש באתר של המוזיאון, ומהאביב עד הסתיו, באמצע היום, מבקרים פרטיים נכנסים לאושוויץ 1 רק עם מדריך; להזמין את הכרטיס כשמזמינים את המלון. הביקור לוקח לפחות שלוש וחצי שעות, הוא קשה לילדים, והמוזיאון לא ממליץ עליו מתחת לגיל ארבע עשרה. שלוש: הטטרה. מזג האוויר בהרים משתנה מהר, השבילים מאבן, ובפארק הלאומי הולכים רק בשבילים המסומנים.
כבישים, אגרות וחוקים
בפולין נוהגים בצד ימין. כבישים מהירים מחברים היום את רוב הערים במסלול, אבל הקטע האחרון לכל עיירה קטנה הוא כביש של נתיב לכל כיוון דרך כפרים, עם טרקטורים ורוכבי אופניים. הכביש מקרקוב לזקופנה הוא העמוס בדרום ואיטי בסופי שבוע; לצאת מוקדם. אפשר לטוס הביתה מקרקוב, כשעתיים מזקופנה.
לנסוע את פולין: מוורשה לקרקוב ולטטרה
המסלול באתר, עם חדר עד 80 דולר בכל לילה.