Poland
ורשה
בינואר 1945 הייתה ורשה ערימת הריסות: שמונים וחמישה אחוז מהעיר נהרסו, רובם לא בקרב אלא בפיצוץ שיטתי אחרי המרד. העיר העתיקה שאתם הולכים בה נבנתה מחדש בשנות החמישים לפי ציורי נוף של ברנרדו בלוטו מהמאה השמונה-עשרה — ציירים שחזרו רחוב-רחוב מתמונות. זה האתר היחיד באונסק״ו שהוכר דווקא בזכות שחזור.
חדר לזוג בורשה — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
העיר שנבנתה מחדש
בינואר 1945 הייתה ורשה ערימת הריסות: שמונים וחמישה אחוז מהעיר נהרסו, רובם לא בקרב אלא בפיצוץ שיטתי אחרי המרד. העיר העתיקה שאתם הולכים בה נבנתה מחדש בשנות החמישים לפי ציורי נוף של ברנרדו בלוטו מהמאה השמונה-עשרה — ציירים שחזרו רחוב-רחוב מתמונות. זה האתר היחיד באונסק״ו שהוכר דווקא בזכות שחזור.
- כיכר העיר העתיקה — כל חזית כאן צוירה חזרה לקיום. במקומות שבהם בלוטו טעה בפרט, המשחזרים העתיקו גם את הטעות — הציור היה המסמך היחיד ששרד.
- הטירה המלכותית — הגרמנים קדחו חורים לחומר נפץ ב-1939 ופוצצו אותה ב-1944. פולנים הבריחו שברים — כרכוב, עמוד, חתיכת פרקט — והחביאו אותם עשרים וחמש שנה. בטירה המשוחזרת הם מוטמעים בקירות.
- הברביקן — שער מהמאה השש-עשרה שכבר נבנה מעליו ונשכח עד 1800. המלחמה הרסה את הבתים סביבו וחשפה אותו — ולכן נבנה מחדש מיסודותיו החשופים.
- הדרך המלכותית — הדרך שבה נסעו המלכים מהטירה לווילאנוב. שופן ניגן את הקונצרט הראשון שלו ברחוב הזה בגיל שמונה, והכנסייה שבאמצעו מחזיקה את לבו בתוך עמוד.
- קבר החייל האלמוני — שלוש קשתות הן כל מה שנשאר מהארמון הסקסוני, שהגרמנים פוצצו בדצמבר 1944. הקשתות שרדו כי הקבר היה מתחתן, ואיש לא בנה את הארמון מחדש — הפער הוא האנדרטה.
- גן סאסקי — נפתח לציבור ב-1727 — אחד הפארקים הציבוריים הראשונים בעולם, שני דורות לפני שהרעיון הגיע ללונדון או לפריז.
הגטו ומה שנשאר
לפני המלחמה חיו בוורשה שלוש מאות שבעים אלף יהודים — שליש מהעיר, הקהילה היהודית הגדולה באירופה. מה שהיה הגטו הוא היום שכונת מגורים רגילה בלי כמעט שום סימן, כי הגרמנים שרפו אותו עד היסוד ב-1943 והקומוניסטים בנו מעליו בלוקים. הסיור הזה הוא על מה שאי אפשר לראות, ועל מה שבכל זאת נשאר.
- מוזיאון פולין — אלף שנות חיים יהודיים בפולין, ורק החדר האחרון הוא השואה. הבניין עומד על הריסות הגטו, והכניסה שלו היא סדק שחוצה את החזית כמו קריעת ים.
- אנדרטת גיבורי הגטו — הברונזה יצוקה מאבן שהאדריכל של היטלר הביא לברלין לאנדרטת ניצחון. ב-1970 כרע כאן קנצלר גרמניה ללא הודעה מראש, והתצלום שינה את אירופה.
- אומשלאגפלאץ — מהמסילה הזאת נשלחו שלוש מאות אלף איש לטרבלינקה בחודשיים של 1942. על הקיר חרוטים ארבע מאות שמות פרטיים — אחד לכל אות, שמייצגים את כל מי ששם משפחתו אבד.
- בית העלמין היהודי — מאתיים אלף קברים תחת יער שצמח, פתוח מאז 1806 ומעולם לא נהרס. זמנהוף שהמציא את האספרנטו קבור כאן, וגם הרבי מגור.
- בית הכנסת נוז׳יק — היחיד מתוך יותר מארבע מאות בתי כנסת בוורשה שעדיין עומד, כי הגרמנים השתמשו בו כאורווה ולא היה שווה להרוס אותו. מתקיימות בו תפילות שוב.
- מוזיאון המרד — שישים ושלושה ימי לחימה ב-1944, מסופרים שעה אחר שעה, בתוך תחנת כוח. הצבא האדום ישב בגדה השנייה של הנהר והביט. מאתיים אלף אזרחים מתו, והעיר הושווה לאדמה כנקמה.
הפארקים ופראגה
ורשה היא אחת הערים הירוקות באירופה — רבע משטחה פארקים. אבל הדבר המעניין נמצא מעבר לנהר: פראגה, הצד שהצבא האדום כבש מוקדם ולכן המלחמה לא הרסה. שם עומדים בתי השכירות האמיתיים מהמאה התשע-עשרה, עם חורי כדורים ומזבחות בחצרות — העיר היחידה שנשארה כפי שהייתה.
- פארק לאז׳ינקי — מלכה האחרון של פולין בנה ארמון על אי באגם, ותיאטרון על אי שני כך שהקהל ישב על הגדה. בכל יום ראשון בקיץ מישהו מנגן שופן מתחת לפסלו, בחינם.
- טירת אויאזדוב — נשרפה ב-1944, נותרה כחורבה, נהרסה בידי הקומוניסטים ואז נבנתה מחדש בשנות השבעים כמרכז לאמנות עכשווית — וזה מה שהיא עד היום.
- טיילת הוויסלה — גדה אחת היא טיילת בנויה; השנייה הושארה פראית — גדה חולית ומיוערת בתוך עיר בירה, מוגנת כי חיים עליה בונים ושלדגים.
- פראגה — הצבא האדום הגיע לגדה הזאת בספטמבר 1944 ועצר, ולכן הלחימה לא הגיעה לכאן. בתי השכירות, המרצפות ומזבחות החצר שאנשים בנו בזמן הכיבוש — כולם מקוריים.
- שוק רוז׳יצקי — שוק באותו מגרש מאז 1874, והשוק השחור של שנות הקומוניזם. חלק גדול ממנו נעלם, אבל הנשים הזקנות שמוכרות פיז׳י מתוך סיר עדיין שם.
- מוזיאון הניאון — בשנות השישים הזמינה המדינה הקומוניסטית מאמנים לעצב שלטי ניאון לחנויות, כהוכחה שגם הסוציאליזם יודע לזהור. אחרי 1989 הם נעקרו; שני אספנים הצילו מאה ומדליקים אותם כאן.
מה יש בורשה
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה שופן — עשרים דקות ברכבת למרכז
- התחנה המרכזית — רכבות לברלין, פראג וקרקוב
- שוויינטוקז׳יסקה — הצטלבות שני קווי המטרו
תרבות והיסטוריה
- הטירה המלכותית — פוצצה בידי הגרמנים, נבנתה מתרומות
- מוזיאון פולין — אלף שנות יהדות פולין, לא רק הסוף
- מוזיאון המרד — שישים ושלושה ימים ב-1944, שעה אחר שעה
- אומשלאגפלאץ — מכאן נשלחו שלוש מאות אלף איש ברכבות
- בית הכנסת נוז׳יק — בית הכנסת היחיד בוורשה ששרד
- בית העלמין היהודי — מאתיים אלף קברים תחת יער
- מוזיאון שופן — הפסנתר שלו, מכתביו, והמאזורקה האחרונה
- המוזיאון הלאומי — ציור פולני, והפרסקאות מפאראס
- מוזיאון הניאון — שלטי חנויות מהמלחמה הקרה, ניצלו והודלקו מחדש
מה לראות
- כיכר העיר העתיקה — נבנתה מחדש לפי ציורים אחרי שנמחקה ב-1944
- הברביקן — שער העיר הישן, והחומה סביבו
- קרקובסקיה פשדמיישצ׳ה — הדרך המלכותית, והרחוב היפה בעיר
- ארמון התרבות — מתנת סטלין, והנוף הכי טוב דווקא מתוכו
- נובי שוויאט — בתי קפה, חנויות ספרים, ובלי מכוניות בסופ״ש
- פראגה — הצד שהמלחמה פספסה — בתי שכירות אמיתיים, חורי כדורים אמיתיים
- טיילת הוויסלה — גדה חולית פראית בצד אחד, טיילת בשני
- פארק לאז׳ינקי — ארמון על אי, טווסים, ושופן בימי ראשון
- ארמון וילאנוב — ארמון בארוק שהמלחמה לא נגעה בו
- גן סאסקי — הפארק הציבורי העתיק בעיר, 1727
שווקים וקניות
- הלה קושיקי — אולם שוק מ-1909, היום דלפקי אוכל
- הלה מירובסקה — שוק אמיתי — פרחים בחוץ, בשר בפנים
- אלקטרובניה פובישלה — תחנת הכוח הישנה, היום אוכל וחנויות
- פלאץ זבאוויצ׳לה — כאן העיר שותה קפה ומתווכחת
המדריך המעמיק
מוזיאונים
- מוזיאון פולין — לתת לו שלוש שעות, ולהתחיל מלמעלה
- מוזיאון המרד — שישים ושלושה ימים ב-1944, שעה אחר שעה
- המוזיאון הלאומי — ציור פולני, ופרסקאות נוביות מפאראס
- מוזיאון שופן — הפסנתר האחרון שלו, וכתב ידו
- מרכז המדע קופרניקוס — ארבע מאות דברים ללחוץ עליהם, ופלנטריום
- מוזיאון הניאון — שלטי חנויות מהתקופה הקומוניסטית, מוארים שוב
פארקים
- לאז׳ינקי — טווסים, ארמון על המים, ושופן חינם בימי ראשון
- ארמון וילאנוב — בארוק, והמלחמה לא הגיעה אליו
- הגדה הפראית — יער חולי מוגן בתוך עיר הבירה
- פארק קמפינוס — יער של דיונות נודדות, ארבעים דקות מהעיר
- בית העלמין פובונזקי — מאתיים וחמישים שנות ורשה, מתחת לעצים
עם ילדים
- מרכז קופרניקוס — להזמין מראש — נגמר בסופי שבוע
- גן החיות — כאן הוחבאו שלוש מאות איש בכלובים
- פארק המזרקות — מופע אור ומים חינם בערבי קיץ
אוכל על הדלפק
שמונה דלפקים, והטובים שבהם קומוניסטים. בר מלצ׳ני הוא "בר חלב" — מסעדה ממשלתית מסובסדת שהומצאה ב-1896 והממשלה ממשיכה לתמוך בה עד היום, שבה צלחת פירוגי עולה פחות מכוס קפה. עומדים בתור, מצביעים, יושבים איפה שיש מקום.
- בר פראסובי — פירוגי ב-12 זלוטי, תור והצבעה
- זאפייצ׳ק — פירוגי שנעשים בחלון, בעיר העתיקה
- הלה מירובסקה — שוק אמיתי — הרינג, גבינות, ופרחים בחוץ
- הלה גווארדיה — האולם שלידו, שהפך לדלפקי אוכל
- הלה קושיקי — אולם שוק מברזל מ-1909, היום עשרים מטבחים
- אלקטרובניה — תחנת הכוח שהאירה את ורשה שלפני המלחמה
- דוכני זאפייקנקה — חצי באגט עם פטריות וגבינה, 15 זלוטי
- פיז׳י בשוק רוז׳יצקי — כופתאות תפוחי אדמה מתוך סיר, בפראגה
הופעות
- שופן בלאז׳ינקי — קונצרטים חינם מתחת לפסל, ימי ראשון בקיץ
- סוהו פקטורי — חצר מפעל בפראגה, עם מועדונים בסככות
- פלאץ זבאוויצ׳לה — הכיכר שבה העיר שותה ומתווכחת