אגם גארדה: ממילאנו לוונציה
מתי לנסוע
מאי עד יוני וספטמבר עד תחילת אוקטובר. באוגוסט כל איטליה בחופשה, כפרי האגם מלאים והכבישים לאורך החוף זוחלים. הרבה מלונות על האגם והרכבל למונטה באלדו נסגרים לחורף, בערך מנובמבר עד מרץ. מיוני עד ספטמבר ורונה מעלה אופרה בארנה הרומית, והמלונות שם מתמלאים בערבי ההופעות. בסתיו ובחורף יש בוונציה אקווה אלטה, המים הגבוהים שמציפים את הכיכרות הנמוכות.
התחנות בדרך
- מילאנולילה אחד
הדואומו, שהבנייה שלו התחילה ב-1386, נמשכה כמעט שש מאות שנה, ואפשר ללכת על הגג שלו בין הצריחים. מתחת לתחנה המרכזית עומדת אנדרטת השואה ברציף 21, המסילה החבויה שממנה גורשו יהודי מילאנו לאושוויץ ב-1943 וב-1944; ליליאנה סגרה נשלחה משם בגיל שלוש עשרה.
- העיר העליונה של ברגמועוצרים בדרך
העיר העליונה יושבת על גבעה בתוך חומות שבנתה הרפובליקה של ונציה במאה השש עשרה, אתר מורשת עולמית מאז 2017; פוניקולר מטפס אליה מהעיר התחתונה. הלב שלה הוא פיאצה וקיה, עם קפלת קולאוני ליד הקתדרלה.
- דזנצאנו דל גארדהעוצרים בדרך
העיירה הגדולה על האגם, עם נמל ישן מלא סירות. ליד המרכז נמצאים שרידים של וילה רומית מאוחרת שהרצפות שלה עדיין מכוסות בפסיפסים.
- סירמיונהלילה אחד
חצי אי צר שנכנס לתוך האגם, שנכנסים אליו מעל החפיר של המצודה הסקאליגרית, שבנו שליטי דלה סקאלה מוורונה, עם נמל מוקף חומה משלה. בקצה שוכנות ההריסות של וילה רומית גדולה, שנקראת מערות קטולוס על שם המשורר שהיה לו בית כאן.
- סאלועוצרים בדרך
עיירה על האגם עם טיילת ארוכה. מ-1943 עד 1945 ישבו כאן משרדים של מדינת הבובות של מוסוליני תחת הגרמנים, והמדינה הזו נזכרת כרפובליקת סאלו.
- הוויטוריאלהעוצרים בדרך
האחוזה של המשורר גבריאלה ד׳אנונציו בגרדונה ריביירה, שבה חי מ-1921 עד מותו ב-1938, דחוסה באוספים שלו. בתוך צלע הגבעה של הגן שקוע חרטום ספינת המלחמה פוליה, מורם בין העצים.
- לימונה סול גארדהעוצרים בדרך
הטרסות מעל הכפר מחזיקות לימונאיה, בתי לימון של עמודי אבן שקורו בחורף כדי להגן מהכפור על פרי שגדל כל כך רחוק בצפון. ב-1980 רופאים גילו שחלק מתושבי הכפר נושאים חלבון נדיר, שנקרא A-I מילאנו, שמגן על העורקים.
- ריבה דל גארדה2 לילות
בקצה הצפוני של האגם, בין צוקים, וחלק מאוסטריה-הונגריה עד 1918; פרנץ קפקא עשה כאן טיפול בסנטוריום ב-1913. שתי רוחות נושבות לפי לוח זמנים, הפלר מצפון בבוקר והאורה מדרום אחרי הצהריים, והן מביאות גולשי רוח ושייטים מכל אירופה.
- מלצ׳זינה ומונטה באלדועוצרים בדרך
רכבל מטפס ממלצ׳זינה לרכס של מונטה באלדו, והקרונות בקטע העליון מסתובבים לאט תוך כדי עלייה, כך שכולם רואים את כל האגם. ב-1786 גתה כמעט נעצר כאן כמרגל בזמן שצייר את המצודה, כפי שהוא מספר במסע לאיטליה.
- ברדולינולילה אחד
עיירה על האגם שנתנה את שמה ליין אדום קליל, ולקיארטו, רוזה בהיר שעשוי מאותם ענבים. מאחורי הרחוב הראשי עומדת סן זנו, כנסייה קטנה מהמאה התשיעית, מהמבנים הקרולינגיים הבודדים שנשארו באיטליה.
- לאציזהעוצרים בדרך
כפר שעדיין מוקף בחומות ובמגדלים מימי הביניים, עם נמל קטן. על הנמל עומדת הדוגאנה ונטה, בית המכס הישן של הרפובליקה של ונציה, ששלטה באגם מאות שנים.
- ואלפוליצ׳להעוצרים בדרך
עמקי היין מצפון לוורונה. אמרונה, היין החזק שלהם, עשוי מענבים שמונחים לייבוש במשך חודשים אחרי הבציר לפני שסוחטים אותם, מה שמרכז את הסוכר.
- ורונהלילה אחד
הארנה, אמפיתיאטרון רומי מהמאה הראשונה, עדיין מתמלאת כל קיץ לפסטיבל האופרה, שמתקיים בה מאז 1913. המרפסת של בית יוליה נוספה במאה העשרים לבית מימי הביניים, והחצר תמיד מלאה.
- ונציה2 לילות
הכביש נגמר בפיאצאלה רומא, ומשם העיר זזה בסירה וברגל. ב-1516 הרפובליקה סגרה את היהודים בגטו, שנקרא על שם בית יציקת המתכת, הג׳טו, שעמד שם, והמילה עברה לכל השפות; בתי הכנסת הישנים שלו עדיין עומדים סביב הכיכר.
כמה זה עולה
שמונים דולר ללילה הם החדר. הרכב, הדלק והאגרות הם שלכם: האוטוסטרדה A4 ממילאנו לוונציה בתשלום, ביציאה בכרטיס או במזומן, ואילו הכבישים סביב האגם חינם. את מרכז מילאנו מקיף אזור C, אזור גודש בתשלום שמצלמות שומרות עליו. בוונציה הרכב נשאר בסוף הגשר, בחניונים של פיאצאלה רומא או באי טרונקטו, שהם יקרים, או במסטרה שביבשה, זול יותר, עם רכבת או אוטובוס מעבר לגשר בכמה דקות. בימי שיא ונציה גובה דמי כניסה ממבקרי יום; מי שישן בעיר פטור, אבל צריך להירשם באתר של העירייה. התוספות ששווה לתקצב הן הרכבל למונטה באלדו, הוויטוריאלה והוואפורטו בוונציה.
מה חשוב לדעת
שלושה דברים. אחת, ומעל הכול: ה-ZTL. המרכזים ההיסטוריים במסלול — סירמיונה מעבר למצודה, ורונה, העיר העליונה של ברגמו ואזור C של מילאנו — הם אזורי תנועה מוגבלת, ומצלמה בכל כניסה מצלמת את הלוחית של כל רכב שנכנס בלי היתר. אם המלון בפנים, כמו רוב המלונות בסירמיונה, מבקשים ממנו לפני ההגעה לרשום את הלוחית; אחרת חונים בחוץ ונכנסים ברגל. כל מעבר מתחת למצלמה הוא קנס נפרד. שתיים: האגרות. לוקחים כרטיס בכניסה לאוטוסטרדה ומשלמים ביציאה; לא להיכנס לנתיבים שמסומנים טלפאס, שהם רק לתגים אלקטרוניים. שלוש: מהירות. מצלמות מהירות ממוצעת, הטוטור, מודדות את הזמן בין שתי נקודות באוטוסטרדה, מצלמות קבועות עומדות בכניסות לכפרי האגם, ומחוץ לערים חובה לנסוע עם אורות נמוכים ביום.
כבישים, אגרות וחוקים
באיטליה נוהגים בצד ימין. בחוף המערבי כביש הגרדזאנה חצוב בצוקים מעל המים, דרך שורה ארוכה של מנהרות, לכיוון לימונה וריבה; הוא צר, ואוטובוסים ורוכבי אופניים חולקים אותו. הכביש בחוף המזרחי עובר מכפר לכפר ואיטי בקיץ. המרחקים קצרים, אז ימי האגם הם בשביל לעצור: החוף המזרחי מתחלק לשני ימים קלים, עם לילה בברדולינו, כך שיש זמן לרכבל למונטה באלדו. היום האחרון, לוונציה, הוא על האוטוסטרדה.
לנסוע את אגם גארדה: ממילאנו לוונציה
המסלול באתר, עם חדר עד 80 דולר בכל לילה.