ניו זילנד: האי הצפוני
מתי לנסוע
נובמבר עד אפריל. העונות הפוכות: דצמבר עד פברואר הם הקיץ, ומאמצע דצמבר עד סוף ינואר החופש הגדול של ניו זילנד ממלא את המלונות ואת הוביטון, אז להזמין הרבה מראש. מרץ ואפריל חמים, יציבים ושקטים יותר. בחורף האי הצפוני נשאר נוח באוקלנד, אבל שלג יכול לסגור את דרך המדבר ליד טונגרירו, והרמה הוולקנית קרה.
התחנות בדרך
- אוקלנד2 לילות
העיר בנויה על שדה של כחמישים הרי געש, וחרוטים כמו מאונגהאו, הר עדן, עומדים בין הבתים עם תצפית על שני הנמלים. ברוב השנים מ-1959 עד 1980 ראש העיר שלה היה סר דאב־מאייר רובינסון, יהודי שנולד בשפילד, והקהילה העברית של אוקלנד עדיין מחזיקה בית כנסת ומרכז קהילתי בעיר.
- המילטון2 לילות
קרויה על שם קפטן ג׳ון המילטון, קצין ימי שנהרג בקרב גייט פא ב-1864, והיא העיר הגדולה ביותר בפנים הארץ בניו זילנד, על גדות נהר הוואיקטו. הגנים של המילטון, מדרום למרכז, הם סדרה של גנים סגורים שכל אחד מהם בסגנון של תקופה ותרבות אחרת, מגן של מלומד סיני ועד גן של הרנסנס האיטלקי.
- מערות תולעי הזוהר של ואיטומועוצרים בדרך
מערות גיר שהתקרות שלהן מכוסות בתולעי זוהר, הזחלים של יתוש שקיים רק בניו זילנד, שזוהרים בכחול כדי למשוך חרקים. המנהיג המאורי טאנה טינוראו והמודד האנגלי פרד מייס חקרו יחד את המערה הראשית ב-1887, כשהם צפים פנימה על רפסודה של פשתן, והסיור עדיין מסתיים בסירה שגולשת בשקט מתחת לאורות.
- הוביטוןעוצרים בדרך
הפלך של שר הטבעות, על חוות הכבשים הפעילה של משפחת אלכסנדר מחוץ למטמטה, שהצופים של פיטר ג׳קסון הבחינו בה מהאוויר ב-1998. התפאורה פורקה אחרי הסרטים הראשונים ונבנתה מחדש כדי להחזיק מעמד בשביל ההוביט, עם מחילות ההוביטים, הטחנה והפונדק הדרקון הירוק, שבו הסיור מסתיים במשקה. הביקור רק בסיור שהוזמן מראש.
- רוטורואה2 לילות
עיירה על לוע הר געש שמריחה מגופרית, עם אדים שעולים מהביוב ומהגינות. בטה פויה, פוהוטו הוא הגייזר הפעיל הגדול ביותר בחצי הכדור הדרומי ומתפרץ פעמים רבות ביום. בית המרחץ בסגנון טיודור מ-1908 בגנים הממשלתיים הפך למוזיאון העיירה, שסגור מאז 2016 לחיזוק מפני רעידות אדמה.
- ואי־או־טאפועוצרים בדרך
פארק תרמי של מכתשים ובריכות צבעוניים מדרום לרוטורואה. בריכת השמפניה כתומה בשוליים מארסן ואנטימון ומבעבעת פחמן דו־חמצני, ובכל בוקר ב-10:15 מדריך מטיל סבון לגייזר ליידי נוקס כדי להפעיל אותו; להגיע מוקדם בשביל מקום ביציע.
- מפלי הוקהעוצרים בדרך
הוואיקטו, הנהר הארוך בניו זילנד, יוצא מאגם טאופו ונדחס לתעלת סלע ברוחב של כחמישה עשר מטר בלבד, לפני שהוא מזנק מעל המפלים בשטף לבן־כחול. גשר ההולכים מעל התעלה הוא המקום לעמוד בו, וההליכה מפארק ספא בטאופו עוקבת אחרי הנהר עד אליו.
- טאופו2 לילות
העיירה יושבת על חוף אגם טאופו, האגם הגדול בניו זילנד, שממלא את הלוע של הר געש־על. ההתפרצות הגדולה האחרונה שלו, לפני כאלף ושמונה מאות שנה, הייתה מהאלימות ביותר בכדור הארץ בחמשת אלפים השנים האחרונות, והספוג הוולקני שלה עדיין שוכב מתחת לחוות שסביב האגם.
- טונגרירועוצרים בדרך
ב-1887 ראש שבט נגאטי טוווארטואה, טה הויהוי טוקינו הרביעי, נתן את הפסגות הקדושות של טונגרירו לאומה כדי שלא יימכרו, והן הפכו לפארק הלאומי הראשון של ניו זילנד. דרך המדבר עוברת לאורך הצד המזרחי שלו ליד רואפהו והחרוט המושלם של נגאורוהואה, הר האבדון של הסרטים; למעבר האלפיני של טונגרירו צריך יום שלם ושאטל.
- אוהקונהלילה אחד
עיירה למרגלות הרואפהו והבסיס של טורואה, אתר הסקי בצד הדרומי של ההר. החוות סביבה מגדלות חלק גדול מהגזר של האי הצפוני, וגזר ענק מפיברגלס, שהוצב בשנות השמונים, עומד בכניסה לעיירה.
- טאיהאפהעוצרים בדרך
עיירת רכבת בארץ החוות הגבוהה של מרכז האי הצפוני, שקוראת לעצמה בירת מגפי הגומי של העולם. מגף גומי ענק מפח גלי עומד על הכביש הראשי, ובכל שנה, ביום מגף הגומי, העיירה מקיימת תחרות מי זורק מגף גומי הכי רחוק.
- פילדינגלילה אחד
עיירה חקלאית במישורי המנאוואטו, שתוכננה מ-1874 על אדמה שקנה תאגיד הסיוע למהגרים ולמתיישבים, וקרויה על שם אחד המנהלים שלו, קולונל ויליאם פילדינג. הרחובות שלה נפגשים בכיכר מנצ׳סטר, על שם גוש מנצ׳סטר שעליו נבנתה, והיא זכתה פעמים רבות בתואר העיירה היפה ביותר בניו זילנד.
- דה מולן, פוקסטוןעוצרים בדרך
ברחוב הראשי של פוקסטון עומדת דה מולן, העתק עובד בגודל מלא של טחנת רוח הולנדית מהמאה השבע עשרה, שהושלמה ב-2003 וטוחנת קמח. היא מוקדשת להולנדים שהתיישבו בניו זילנד אחרי מלחמת העולם השנייה, והמוזיאון שלצדה, טה אוואהו ניואה סטרום, מספר את הסיפור שלהם יחד עם זה של המאורים המקומיים.
- וולינגטון2 לילות
הבירה, בקצה הדרומי והסוער של האי הצפוני, עם המוזיאון הלאומי טה פאפה על קו המים ובניין הפרלמנט העגול שנקרא הכוורת. בשנות השבעים של המאה התשע עשרה סר ג׳וליוס פוגל, יהודי שנולד בלונדון, היה פעמיים ראש ממשלת ניו זילנד ולווה כסף בחוץ לארץ כדי לבנות את מסילות הברזל שלה; הקהילה העברית של וולינגטון נוסדה בעשורים הראשונים של העיר.
כמה זה עולה
שמונים דולר ללילה הם החדר. הרכב והדלק הם שלכם. בניו זילנד יש רק כמה כבישי אגרה, אחד מהם השער הצפוני מצפון לאוקלנד, שהמסלול הזה לא עובר בו; אין בהם עמדות תשלום, ומשלמים באינטרנט תוך כמה ימים. התוספות ששווה לתקצב הן הסיורים המוזמנים: להוביטון נכנסים רק בסיור מודרך, ומערות ואיטומו והפארקים התרמיים של רוטורואה כולם גובים דמי כניסה.
מה חשוב לדעת
שלושה דברים. אחת: בניו זילנד נוהגים בצד שמאל, ורוב הכבישים הם נתיב אחד לכל כיוון עם מעט מקומות לעקוף; להשתמש בנתיבי העקיפה ולרדת לשוליים כדי לתת לתור שמאחור לעבור. שתיים: הרישיון. מותר לנהוג עד שנה עם רישיון זר, אבל אם הוא לא באנגלית חייבים לשאת איתו רישיון נהיגה בינלאומי או תרגום מאושר לאנגלית. שלוש: גשרים חד־נתיביים. הרבה נהרות נחצים בגשרים ברוחב של רכב אחד; שלט מראה מי נותן זכות קדימה, והחץ האדום הקטן יותר הוא זה שמחכה. ולקרוא את חוזה ההשכרה: רוב החברות לא מכסות נזק בחלק מדרכי החצץ ולא נותנות לרכבים שלהן לעבור לאי הדרומי במעבורת, אז מחליפים רכב במסופים.
כבישים, אגרות וחוקים
בניו זילנד נוהגים בצד שמאל. הכביש המהיר יוצא רק מאוקלנד ונכנס לוולינגטון; ביניהן כביש המדינה מספר 1 הוא בעיקר כביש של נתיב לכל כיוון דרך שטחי חקלאות ומעל הרמה הוולקנית. המרחקים נראים קצרים, אבל שעה על המפה היא לעתים קרובות יותר מאחורי משאיות וקרוואנים, ולכן המסלול הזה שומר על כל יום קצר, עם לילה בהמילטון, באוהקונה ובפילדינג בדרך. למלא דלק בטאופו או בטורנגי לפני דרך המדבר.
לנסוע את ניו זילנד: האי הצפוני
המסלול באתר, עם חדר עד 80 דולר בכל לילה.