Greece
זקינתוס
באוגוסט 1953 הרסו רעידת אדמה והשרפה שאחריה כמעט כל מה שעמד באי הזה — שלושה מבנים בעיר שרדו. מה שהולכים בו היום נבנה מחדש בכוונה לפי התוכנית של מה שאבד, עם הגבלת גובה ושלד מחוזק, ולכן הוא נראה ונציאני והוא צעיר מרוב האנשים שבתוכו. שעתיים, מישורי, והמוזיאונים מחזיקים את מה שחולץ מההריסות.
חדר לזוג בזקינתוס — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
עיר שנבנתה מחדש מתצלום
באוגוסט 1953 הרסו רעידת אדמה והשרפה שאחריה כמעט כל מה שעמד באי הזה — שלושה מבנים בעיר שרדו. מה שהולכים בו היום נבנה מחדש בכוונה לפי התוכנית של מה שאבד, עם הגבלת גובה ושלד מחוזק, ולכן הוא נראה ונציאני והוא צעיר מרוב האנשים שבתוכו. שעתיים, מישורי, והמוזיאונים מחזיקים את מה שחולץ מההריסות.
- הנמל — ונציה החזיקה באי הזה שלוש מאות שנה וקראה לו פרח הלבנט, והמזח הוא המקום שבו זה התחיל: כל מה שהאי ייצא — צימוקים, שמן זית, והזפת מקרי — יצא מכאן. המעבורת מהיבשת לוקחת עדיין כשעה.
- כיכר סולומוס — דיוניסיוס סולומוס נולד באי הזה ב-1798 וכתב כאן ב-1823 את ההמנון לחירות — מאה חמישים ושמונה בתים, ששניים הראשונים מהם הפכו להמנון הלאומי של יוון ואחר כך גם של קפריסין. הוא קבור במוזיאון שבכיכר הזאת, והכיכר נושאת את שמו.
- המוזיאון הביזנטי — המוזיאון הזה קיים בגלל רעידת האדמה. כשהכנסיות קרסו, מה שאפשר היה להציל מקירותיהן — מחיצות איקונות, תקרות מצוירות, חזיתות מזבח שלמות — הובא לכאן, וחלקו מוצג כפנים כנסייה משוחזר. זה מוזיאון של עיר שכבר אינה עומדת.
- אגיוס דיוניסיוס — אחד משלושת המבנים בעיר ששרדו את 1953, והאי קורא את זה כתשובה ולא כהנדסה. הקדוש עצמו היה בישוף מהאי הזה, והסיפור שמספרים עליו הוא שרוצח בא אליו למחסה, הודה שהרג את אחיו של הקדוש עצמו, והוחבא ונעזר להימלט.
- בוכלי — הגבעה מעל העיר, וממנה צורת המפרץ ברורה: קשת ארוכה ורדודה שפונה מזרחה, ולכן העיר נמצאת היכן שהיא נמצאת ולכן מסלול שדה התעופה עובר בקצה השני של אותם מים. הנוף הוא הסיבה לעלות; יער האורנים שמאחוריו הוא הסיבה להישאר.
- המבצר — מבצר ונציאני בפסגה, ובתוך החומות לא נשאר דבר עומד מלבד יסודות, בורות מים ושער שעליו אריה סן מרקו. עד המאה השבע עשרה גרה כל העיירה כאן למעלה — אנשים ירדו אל החוף רק כשהים חדל להיות מסוכן.
הצבים והכללים
מפרץ לאגאנאס הוא מאתרי הקינון החשובים של צבי ים גדולי ראש בים התיכון, וב-1999 הפכה אותו יוון לפארק הימי הלאומי הראשון במדינה. ומה שזה אומר בשטח הוא רשימת כללים שמבקר נתקל בהם מיד: חופים שנסגרים ברדת החשכה, מהירות סירות מוגבלת, איסור שמשיות מעל קו הגאות, ואורות שמופנים מהחול. חצי יום עם רכב, והכללים הם העניין במסלול.
- גראקאס — חוף הקינון החשוב ביותר בים התיכון. נקבה עולה לחוף בלילה, חופרת, מטילה כמאה ביצים וחוזרת לים — והיא עושה זאת על החוף שהיא עצמה בקעה בו, ולכן אובדן חוף אחד אינו ניתן להחלפה. החוף נסגר בשקיעה ונפתח בבוקר, והמחצית האחורית שלו מגודרת לגמרי.
- מאראתוניסי — איון לא מיושב בלב המפרץ, בצורת צב ממעוף הציפור, וצבים אכן מקננים בחוף הקטן שלו. לסירות אסור לעגון בצד הקינון והמהירות מוגבלת בכל המפרץ, מפני שפגיעת מדחף בצב שעולה לנשום היא הגורם השני למוות כאן אחרי אובדן החופים.
- דאפני — מגיעים אליו בדרך גרועה, ובו שתי טברנות ושורת מיטות שיזוף שסופרות ומורשות. החוף הזה הוא המקום שבו נאבקו על זה בבתי המשפט שנים — שטח קינון מול זכויות בנייה — והפשרה שאתם עומדים עליה היא הסיבה שהיה כל כך קשה להקים את הפארק.
- קאלאמקי — חוף קינון עם אתר נופש מאחוריו, וזה הצירוף הקשה ביותר לניהול. הכלל שחשוב כאן הוא אור: בקיע מוצא את הים בכך שהוא נע אל האופק הבהיר ביותר, ומלון מואר מאחורי הדיונה שולח אותו פנימה במקום. כל חלון שפונה לחוף הזה אמור להיות מוחשך אחרי רדת החשכה.
- קרי — הרודוטוס כתב במאה החמישית לפנה״ס על זפת שנשלתה מבריכה באי הזה בענף הדס, והוא תיאר את מעיינות הזפת שמתחת לכפר הזה. הוונציאנים השתמשו בזפת ההיא כדי לאטום את ספינותיהם, והמעיינות עדיין שם בביצה שליד החוף.
- אגיוס סוסטיס — רצועת סלע שמחוברת לחוף בגשר עץ, ולידה איון שני שמופעל כחוף פרטי. שניהם היו חלק מהיבשה עד שרעידת האדמה של 1633 ניתקה אותם — האי הזה סודר מחדש ברעידות אדמה יותר מפעם אחת, ו-1953 הייתה רק האחרונה.
מצוקי המערב
שני חצאי זקינתוס הם שני איים שונים. המזרח הוא מישור שטוח עם חופים ואתרי נופש; המערב הוא קיר אבן גיר בגובה ארבע מאות מטר עם כפרים בראשו ובלי שום דרך למטה מלבד הים. המסלול הזה רץ על ראש הקיר, ולחוף המפורסם שבסופו אין כביש בכלל. יום שלם ורכב; כבישי ההר צרים, ולנקודת התצפית יש גדר מסיבה טובה.
- מאכראדו — לכנסיית אגיה מאוורה יש מגדל פעמונים ונציאני שנשאר עומד ב-1953 כשכמעט שום דבר אחר לא, והפעמונים שלו הם אלה שהאי מזהה לפי הצליל. הפנים מכוסה במנחות כסף שהשאירו אנשים שביקשו מהקדושה דבר מה וקיבלו אותו.
- אגיוס ליאון — כפר על שפת הרמה המערבית, והדרכים שיורדות ממנו אל הים אינן סלולות והן תלולות. כאן האי משנה אופי — מכאן מערבה אין אתרי נופש, מפני שאין איפה לשים אחד.
- פורטו לימניונאס — מפרץ שאין בו חול בכלל: הסלע נכנס ישר אל מים עמוקים וצלולים, ונכנסים ממדף. כך נראה כל החוף המערבי מתחת למצוקים, וזה אחד המקומות הבודדים שאפשר להגיע אל המים האלה בכביש.
- קאמבי — כפר על שפת המצוק ועליו צלב בטון גדול. הצלב הוא אנדרטה, והתיאורים על מה חלוקים — ספינה שטבעה, או תושבי האי שנהרגו במלחמת האזרחים. מתחתיו המצוק יורד שלוש מאות מטר ישר אל הים, והשקיעה מכאן היא זאת שהאי מצלם.
- אנאפוניטריה — מנזר מבוצר מהמאה החמש עשרה, שנבנה עם מגדל הגנה מפני שעל החוף המערבי פשטו. דיוניסיוס, פטרון האי, חי כאן כנזיר ואחר כך כאב מנזר, והתא שבו השתמש נשמר כפי שהיה.
- תצפית נאוואגיו — הספינה שעל החוף למטה היא הפנאיוטיס, שעלתה כאן על שרטון ב-1980 — לפי רוב התיאורים ספינת הברחות שנרדפה במזג אוויר קשה. אין כביש אל החוף ומעולם לא היה; כל מי שעומד עליו הגיע בסירה. הרחבה שאתם עומדים עליה מגודרת ומוגבלת מפני שהמצוק כבר התמוטט בעבר, עם אנשים עליו.
מה יש בזקינתוס
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה — 5 ק״מ מהעיר, והמסלול עובר לאורך שפת מפרץ הצבים
- הנמל — מעבורות מקילני ביבשת, כשעה
תרבות והיסטוריה
- מאכראדו — כנסיית אגיה מאוורה, עם מגדל פעמונים ונציאני ששרד את 1953
- המוזיאון הביזנטי — שמור בו מה שחולץ מהכנסיות שקרסו ברעידת האדמה
- מוזיאון סולומוס — משורר ההמנון הלאומי קבור כאן, בכיכר שנקראת על שמו
מה לראות
- העיר — נבנתה מחדש אחרי 1953 לפי התוכנית של העיר שרעידת האדמה הרסה
- כיכר סולומוס — הכיכר המרכזית, על שם המשורר שכתב כאן את ההמנון הלאומי
- אגיוס דיוניסיוס — פטרון האי, ואחד משלושת המבנים ששרדו את רעידת האדמה
- בוכלי — הגבעה מעל העיר, וכל המפרץ מתחתיה
- המבצר — מבצר ונציאני ביער אורנים בראש הגבעה, רובו חורבות וכולו שקט
- נאוואגיו — ספינה טרופה על חוף שאין אליו כביש, וזה כל האי על גלויה
- נקודת התצפית — המצוק מעל נאוואגיו, והרחבה מגודרת מסיבה טובה
- המערות הכחולות — אבן גיר לבנה מתחת למים הופכת אותם לצבע שנראה ערוך
- כף סקינרי — הקצה הצפוני, עם מגדלור והסירות למערות
- אגיוס ניקולאוס — הנמל הצפוני הקטן, והמעבורת לקפלוניה יוצאת ממנו
- וולימס — כפר ההר שידוע באריגה שלו, שנמכרת מהבתים
- אנאפוניטריה — מנזר מהמאה ה-15 שבו חי פטרון האי כנזיר
- פורטו ברומי — מפרץ קטן בחוף המערבי, והסירות לנאוואגיו יוצאות מכאן
- קאמבי — כפר מצוק עם צלב בטון על השפה והשקיעה מתחתיו
- מאריס — כפר גבעה עם כנסיית אבן וכמעט בלי תנועה
- אקסו חורה — כפר שיש בו עץ זית שאומרים שהוא בן אלפיים שנה
- פורטו לימניונאס — מפרץ סלעי בלי חול בכלל, והמים עמוקים מהשפה
- קרי — כפר גבעה מעל המצוקים, ומעיינות הזפת שמתחתיו היו ידועים להרודוטוס
- מערות קרי — מערות ים וקשתות בפינה הדרום-מערבית, מגיעים בסירה מלימני קריו
- מאראתוניסי — איון לא מיושב בצורת צב, וצבים מקננים עליו
- לאגאנאס — הרצועה הרועשת באי, והחוף השקט שבה מוגן
- קאלאמקי — חוף קינון: בלי שמשיות אחרי רדת החשכה ובלי אורות אל החול
- אגיוס סוסטיס — חצי אי זעיר שמחובר בגשר עץ, ולידו האי קמאו
- האי קמאו — סלע שהולכים אליו על גשר, והוא מופעל פרטית
- ציליווי — חוף המשפחות המרכזי של החוף המזרחי, רדוד ועמוס
- אליקאנאס — שקט יותר מציליווי, ומאחוריו בריכות המלח הישנות
- אליקס — מפרץ רדוד וארוך בחוף הצפון-מזרחי, והמים נשארים חמים
- ארגאסי — אתר הנופש הראשון דרומית לעיר, ועל חופו גשר ונציאני שבור
- ואסיליקוס — חצי האי הדרום-מזרחי, ורוב חופי הקינון נמצאים עליו
- גראקאס — חוף הקינון החשוב בים התיכון, והוא נסגר בשקיעה
- פורטו זורו — סלעים שעולים מהחול, והזריחה עולה מאחוריהם
- חוף בננה — הארוך והחולי בצד המזרחי של ואסיליקוס
- דאפני — חוף קינון שמגיעים אליו בדרך גרועה, ושתי טברנות עליו
- קסיגיה — מעיינות גופרית יוצאים מהמצוק כאן והמים מריחים מזה
- מאקריס יאלוס — מפרץ חלוקים מתחת למצוקי הצפון-מערב, ולידו מערות
- פארק האבן אסקוס — שמורה פרטית של קירות אבן יבשה, איילים ואלונים, ומהלכים בה ולא נוסעים
- אגיוס ליאון — כפר בחוף המערבי, והדרך ממנו אל הים אינה סלולה
- לוחה — הכפר הגבוה באי, והוא כמעט ריק
- ג׳ירי — יישוב הר קטן על הדרך הישנה, ובמרכזו מעיין אחד
- קאטאסטרי — הכפר הגדול באי, ושום דבר בו אינו לתיירים
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
האוכל של האי ונציאני באותו אופן שהאוכל של קורפו ונציאני, ושני דברים מקומיים באמת: **לאדוטירי**, גבינת כבשים קשה שמיושנת בשמן זית, ו**מנדולאטו**, נוגט של דבש ושקדים שנמכר בלוחות בעיר. המחיר המקובל לסוּבלאקי הוא כמה יורו, ולצלחת ארנב בסטיפאדו שלוש-ארבע פעמים מזה. אלה דוכנים וכיכרות כפר, לא מסעדות חוף.
- סמטאות העיר — כמה יורו, בעמידה, ופתוח אחרי חצות
- קאטאסטרי — הכפר הגדול, ושום דבר בו אינו מכוון למבקרים
- וולימס — גבינה, דבש ואריגה שנמכרים מהבתים עצמם
- פורטו לימניונאס — טברנה אחת על הסלע מעל המפרץ
- קרי — טברנות כפר על הגבעה, והכבש הוא המנה
- מאריס — כיכר, כנסייה ומקום אחד שמבשל
- אגיוס ניקולאוס — הנמל הצפוני, ודג ישר מהסירות
- אליקס — בריכות המלח הישנות מאחוריו, והטברנות פונות אליהן
מוזיאונים
שלושה אוספים, ושלושתם קיימים בגלל אותו מאורע: רעידת האדמה של 1953 הרסה את האי, ומה שאפשר היה לשאת החוצה מהכנסיות ומהבתים נאסף אל החדרים האלה. משורר ההמנון הלאומי קבור באחד מהם.
- המוזיאון הביזנטי — פנים כנסייה משוחזר ממה שניצל
- מוזיאון סולומוס — המשורר קבור כאן, בכיכר שנקראת על שמו
- אגיוס דיוניסיוס — אחד משלושה מבנים בעיר ששרדו את 1953
- אגיה מאוורה, מאכראדו — מגדל פעמונים ונציאני שנשאר עומד ברעידה
- המבצר — יסודות, בורות מים ואריה סן מרקו על השער
טבע
זקינתוס היא מישור שטוח שמוצמד לקיר: המזרח הוא שדות וחוף, המערב הוא אבן גיר בגובה ארבע מאות מטר שאין ממנה ירידה. ובין השניים יש פארק ימי, מעיינות גופרית, מעיינות זפת שהרודוטוס כתב עליהם, ומערות ים שמגיעים אליהן רק בסירה.
- המערות הכחולות — סירות מסקינרי ומאגיוס ניקולאוס; ללכת מוקדם
- מערות קרי — קשתות ומערות בפינה הדרום-מערבית, בסירה
- קסיגיה — גופרית יוצאת מהמצוק; הריח הוא העניין
- פארק האבן אסקוס — מהלכים בו ולא נוסעים; איילים, אלונים וקירות אבן יבשה
- לוחה — הכפר הגבוה, וההליכה ממנו היא הסיבה
- מאראתוניסי — לא מיושב, בצורת צב, וצבים מקננים עליו
- אקסו חורה — עץ זית כאן נחשב לבן אלפיים שנה
עם ילדים
החוף המזרחי הוא מדף רדוד אחד ארוך והאוטובוס מגיע לרובו. הדבר האחד שכדאי להסביר לילד לפני כן הוא כללי הצבים — בלי לחפור בחול מסומן, בלי שמשיות מאחורי הקו, ובלי להיות על החוף אחרי רדת החשכה.
- ציליווי — רדוד, חולי, והכול במרחק הליכה
- אליקאנאס — שקט יותר מציליווי והמים שטוחים באותה מידה
- חוף בננה — חול ארוך במזרח ואסיליקוס, ויש עליו מקום
- פורטו זורו — סלעים בחול שילדים מטפסים עליהם, וזריחה מאחוריהם
- האי קמאו — גשר עץ אל סלע; קטן, וגובים עליו
- אגיוס סוסטיס — חצי אי זעיר עם מים שטוחים משני צדדיו
אמונה ומקומות קדושים
הכנסיות כאן נבנו מחדש אחרי 1953 וכמה מהן עתיקות בפנים יותר מאשר בחוץ — מגדלי הפעמונים ומחיצות האיקונות ניצלו והוכנסו לקירות חדשים. וסיפור אחד באי הזה שייך לקובייה הזאת ולשום מקום אחר, והוא על מה שעשו אנשי הדת ב-1944.
- אגיוס דיוניסיוס — פתוחה כל היום; את הקדוש מוציאים פעמיים בשנה
- אנאפוניטריה — מנזר מבוצר; הקדוש חי כאן כנזיר
- אגיה מאוורה — מנחות כסף מכסות את הקירות בפנים
- בוכלי — כנסייה קטנה על הגבעה והמפרץ מתחתיה
- ג׳ירי — יישוב הר קטן עם המעיין והקפלה שלו
- מאריס — לפי המסופר נוסד בידי מלוויה של מרים המגדלית
חיי לילה
לאגאנאס היא אחת הרצועות הרועשות ביוון והיא יושבת על מפרץ מוגן, וזאת הסתירה הלא פתורה של האי. לעיר יש ערב שקט משלה, ולמערב אין בכלל. לדעת ליד מה אתם מזמינים.
- לאגאנאס — הרצועה; רועשת מחצות והיא אינה עדינה
- העיר — שולחנות סביב כיכר סולומוס משמונה
- ארגאסי — בין השניים, והוא מתרוקן עד אחת
- ציליווי — ברים לאורך כביש החוף, ומשפחות עד מאוחר
- קאמבי בשקיעה — המצוק, הצלב, וכל המערב מתחתיו
- בוכלי — הגבעה מעל העיר; הגרסה השקטה של הערב