China

שיאן

שיאן הייתה צ׳אנגאן, וצ׳אנגאן הייתה בירתן של שלוש עשרה שושלות במשך כאלף ומאה שנה. בתקופת טאנג, מ-618 עד 907, היא הייתה העיר הגדולה בעולם והקצה המזרחי של דרך המשי: כשמונים וארבעה קילומטרים רבועים בתוך חומותיה — פי שבעה מהשטח שאפשר להקיף היום — פרושים כסריג של מאה ושמונה רבעים מוקפי חומה שננעלו בעוצר, עם אוכלוסייה של יותר ממיליון ועם קהילות פרסיות, סוגדיות, יהודיות, נוצריות-נסטוריאניות וזורואסטריות שישבו בה. כמעט דבר מהעיר ההיא לא שרד מעל הקרקע. מה שמקיפים במקום הוא חומת מינג מ-1370, שסגרה רק את הגרעין המנהלי הקודם, והיא חומת העיר השלמה בסין. שעתיים וחצי במישור. הקפת החומה באופניים היא תשעים דקות נפרדות וכדאי לעשות אותה בקצה אחד של היום.

סיורים רגליים

בתוך החומה

שיאן הייתה צ׳אנגאן, וצ׳אנגאן הייתה בירתן של שלוש עשרה שושלות במשך כאלף ומאה שנה. בתקופת טאנג, מ-618 עד 907, היא הייתה העיר הגדולה בעולם והקצה המזרחי של דרך המשי: כשמונים וארבעה קילומטרים רבועים בתוך חומותיה — פי שבעה מהשטח שאפשר להקיף היום — פרושים כסריג של מאה ושמונה רבעים מוקפי חומה שננעלו בעוצר, עם אוכלוסייה של יותר ממיליון ועם קהילות פרסיות, סוגדיות, יהודיות, נוצריות-נסטוריאניות וזורואסטריות שישבו בה. כמעט דבר מהעיר ההיא לא שרד מעל הקרקע. מה שמקיפים במקום הוא חומת מינג מ-1370, שסגרה רק את הגרעין המנהלי הקודם, והיא חומת העיר השלמה בסין. שעתיים וחצי במישור. הקפת החומה באופניים היא תשעים דקות נפרדות וכדאי לעשות אותה בקצה אחד של היום.

1. השער הדרומי — יונגנינגמן הוא השער הראשי והיחיד שרצף ההגנה המלא שלו שלם: מגדל קשתים חיצוני, חצר מגודרת ביניהם, ומגדל השער עצמו — כך שתוקף שפרץ את השער הראשון נלכד בחצר שצופים עליה משלושה צדדים. החומה כאן בגובה שנים עשר מטרים ובעובי חמישה עשר עד שמונה עשר מטרים בבסיס — עבה דיה שהראש הוא כביש, ולכן אפשר לרכוב את כל ההקפה באורך 13.74 ק״מ. האופניים נשכרים בשער הזה והקפה מלאה לוקחת כמאה דקות.
2. יער המצבות — נוסד ב-1087 כדי להחזיק את הקלאסיקות הקונפוציאניות שנחרטו על 114 לוחות אבן ב-837 כעותק אב מחייב — מפני שטקסט מודפס עלול להיות שגוי ואת החרוט אפשר לבדוק. היום יש בו יותר משלושת אלפים מצבות. זאת שצריך למצוא נמצאת באולם השני: המצבה הנסטוריאנית, שנחרטה ב-781, ושמתעדת בסינית ובסורית את בוא המשלחת הנוצרית-סורית לצ׳אנגאן בשנת 635 ואת שמות שבעים מכוהניה. היא נקברה, נמצאה שוב ב-1625, והיא המסמך החשוב ביותר של הנצרות הקדומה באסיה.
3. מגדל הפעמון — נבנה ב-1384 במרכז הגאומטרי של עיר מינג, שם נפגשים ארבעת הרחובות הראשיים, ואז, ב-1582, פורק כל מגדל העץ, הועבר אלף מטר מזרחה ונבנה מחדש — מפני שמרכז העיר זז כשהחומות הורחבו והמגדל לא היה עוד באמצע. הפעמון שבשבילו נבנה נמצא היום במוזיאון יער המצבות; זה שבמגדל הוא העתק שנוצק ב-1996.
4. מגדל התופים — 1380, ארבע שנים לפני מגדל הפעמון, והשניים עבדו כשעון: בתוף הוכה עם דמדומים כדי לסגור את השערים ובפעמון עם השחר כדי לפתוח אותם, וזה המקור לביטוי "פעמון בוקר ותוף ערב". מעבר השער שתחת המגדל הוא הכניסה לרובע המוסלמי, וזה אינו מקרה — קהילת ההווי התיישבה סביב המרכז המנהלי מפני ששם היה המסחר.
5. המסגד הגדול — נוסד ב-742, בתקופת טאנג, והוא מהמסגדים העתיקים בסין — והוא אינו נראה כמו מסגד בכלל: ארבע חצרות ברצף, שערי טקס, ביתן במקום שבו היה אמור להיות מינרט, גגות רעפים מורמים, וכתובות בערבית על מצבות אבן סיניות. אולם התפילה פונה מערבה למכה בעוד כל השאר מציית לתכנון צירי סיני. זה מסגד פעיל לקהילת ההווי שסביבו והחצרות פתוחות למבקרים בין התפילות.
6. שויואנמן — רחוב הקליגרפיה, שנמשך מערבה מהשער הדרומי לאורך הצד הפנימי של החומה, והחנויות בו מוכרות מכחולים, אבני דיו, נייר וחותמות לאנשים שמשתמשים בהם. בקצהו הרחוק נמצאת אקדמיית גואנג׳ונג, בית ספר קונפוציאני מתקופת מינג שנוסד ב-1609 ועודנו בית ספר. הרחוב שוחזר בשנות התשעים והשיחזור כבד יד, אבל הסחר בו אמיתי והמחירים שבריר מחנות תיירים.

לינטונג: הקיסר ובית המרחץ

שלושים ק״מ מזרחית לעיר, שני אתרים במרחק דקות ספורות זה מזה נושאים את ההתחלה ואחד הצירים של ההיסטוריה הסינית. בשנת 221 לפני הספירה איחד צ׳ין שי הואנג את המדינות הלוחמות לאימפריה אחת, איחד את הכתב, המשקלות, המטבע ואפילו רוחב סרן העגלות, ויצא לבנות לעצמו קבר שלקח כשבע מאות אלף עובדי כפייה שלושים ושמונה שנה. בדצמבר 1936, בווילת מעיינות חמים שני ק״מ מהקבר ההוא, נעצר צ׳אנג קאי-שק בידי הגנרל שלו ונאלץ לברית עם הקומוניסטים נגד יפן — החלטה שעיצבה את שאר המאה. חצי יום לפחות, והלוחמים דורשים שעתיים בפני עצמם. ללכת מוקדם: האתר מקבל עשרות אלפי אנשים ביום והתורים בבור אחד הם כל הבעיה.

1. בור אחד — ב-29 במרץ 1974 חפרה קבוצת חקלאים מהכפר שייאנג באר בשנת שחון ופגעה בראש טרקוטה. בור אחד התברר כ-230 מטר על שישים ושניים ומכיל יותר מששת אלפים דמויות בסדר קרבי; ההערכה הנוכחית לשלושת הבורות היא מעל שמונת אלפים. כל פנים שונות, וזה מוסבר לרוב בהרכבה מחלקים מתועלים מתחלפים עם תווי פנים שעוצבו בנפרד. כולן היו צבועות בצבעי מינרלים עזים, והצבע נושר בתוך דקות מחשיפה לאוויר יבש — ולכן רוב הבור מושאר במכוון לא חפור.
2. בורות שני ושלישי — קטנים ועמוסים פחות בהרבה, והם אלה ששווים את הזמן. בור שני מחזיק את הפרשים, הקשתים הכורעים והמרכבות, וכמה דמויות הורמו והוצבו בתיבות זכוכית שבהן אפשר לראות את הפנים ואת השריון משלושים סנטימטרים. בור שלישי נקרא כעמדת הפיקוד — פחות דמויות, דרגה גבוהה יותר, ובלי מערך קרבי. רוב המבקרים עושים את בור אחד ועוזבים; לעשות את זה בסדר הפוך הוא העצה הטובה היחידה על האתר הזה.
3. תל המאוזוליאום — קילומטר וחצי מהבורות נמצאת גבעה בגובה כשבעים ושישה מטרים, והיא הקבר עצמו — והוא לא נפתח מעולם. זאת מדיניות מכוונת ולא חוסר אמצעים: סין חדלה לחפור קברים קיסריים אחרי אסון דינגלינג בשנות החמישים. סימה צ׳יאן, שכתב מאה שנה אחרי מות הקיסר, תיאר קבר שבו מפת האימפריה עם נהרות כספית זורמת ותקרת כוכבים, ושמוגן בקשתות שהוכנו לירות מעצמן. סקרי קרקע בתל מוצאים ריכוזי כספית גבוהים בהרבה מהקרקע שסביב.
4. ארמון הואצ׳ינג — מעיינות חמים שקיסרים השתמשו בהם מהמאה השמינית לפני הספירה, שנפרשו כארמון בידי קיסר טאנג שואנזונג בשביל פילגשו יאנג גווייפיי — שסיפורה, הקיסר שהזניח את האימפריה בגללה, המרד, ומותה הכפוי בתחנת דרכים, הוא סיפור האהבה המסופר ביותר בספרות הסינית. בריכות הרחצה מתקופת טאנג שנחשפו נמצאות כאן, ובהן אחת בצורת לוטוס לקיסר ואחת קטנה יותר לה. השיר מתקופת טאנג על זה, "שירת הצער הנצחי" של ביי ג׳ויי, מושנן בידי תלמידי בית ספר.
5. תקרית שיאן — ב-12 בדצמבר 1936 שהה צ׳אנג קאי-שק, אז מנהיג סין, בווילה במכלול הזה. הכפוף לו, הגנרל המנצ׳ורי ג׳אנג שואה-ליאנג, נצטווה להילחם בקומוניסטים ורצה להילחם ביפנים במקום; חייליו פרצו לווילה לפני עלות השחר, צ׳אנג נמלט מחלון ונתפס במחצית הגבעה שמאחוריה בכותונת לילה. הוא הוחזק שבועיים ושוחרר רק אחרי שהסכים לחזית מאוחדת עם הקומוניסטים נגד יפן. חורי הכדורים במסגרות החלונות משומרים והמקום על הגבעה מסומן.
6. באנפו — בדרך חזרה אל העיר, והוא ממסגר מחדש את הכול: כפר ניאוליתי מסביבות 4500 לפני הספירה, שנחפר בין 1954 ל-1957, ובו חורי העמודים של ארבעים וחמישה בתים, אולם קהילתי, כבשנים, בית קברות וחרסים צבועים בעיטורי דגים עם פני אדם. זה היה מוזיאון האתר הארכאולוגי הראשון שנבנה בסין וכאן התחילה בפועל הארכאולוגיה הסינית כדיסציפלינה. קברו של הקיסר צעיר מזה ב-4,300 שנה.

עיר טאנג שמדרום לחומה

בירת טאנג הייתה גדולה פי שבעה מהעיר המוקפת חומה, ורובה שכן מדרום למקום שבו עוברת חומת מינג היום — במה שהוא היום רובע של שדרות רחבות ומגדלים חדשים. שתי פגודות הן בנייני טאנג הגדולים היחידים שעוד עומדים, ושתיהן שם, וביניהן הן מחזיקות את שני הדברים שצ׳אנגאן נועדה להם: מאמץ התרגום הבודהיסטי שהביא את הקאנון ההודי לסינית, ותרבות הבחינות שאכלסה את האימפריה. להוסיף את המוזיאון המחוזי, שבו אוסף טאנג הטוב בעולם, וזה חצי היום שמסביר למה העיר חשובה. שלוש שעות עם המוזיאון, והמוזיאון חינם אך דורש הזמנה.

1. פגודת האווז הגדולה — נבנתה ב-652 בשביל אדם אחד ופרויקט אחד. הנזיר שואנזאנג יצא מצ׳אנגאן באופן לא חוקי ב-629, הלך להודו דרך אסיה המרכזית, בילה שם שבע עשרה שנה, וחזר ב-645 עם 657 כתבי יד בסנסקריט וקבלת פנים קיסרית. הוא בילה את שאר חייו במקדש הזה בתרגומם, עם צוות עוזרים, והפיק שבעים וחמש עבודות שהן עוד הגרסאות הסיניות המקובלות. הפגודה נבנתה להחזיק את כתבי היד. היא נוטה קלות, והרומן "המסע למערב" הוא פנטזיה מהמאה השש עשרה שמבוססת רופפות על מסעו.
2. פגודת האווז הקטנה — נבנתה בין 707 ל-709 ובמקור היו בה חמש עשרה קומות; היום יש שלוש עשרה, מפני ששתי העליונות נפלו ברעידת האדמה של שאאנשי ב-23 בינואר 1556 — אירוע שמספר ההרוגים בו מוערך בכ-830,000, רעידת האדמה הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית המתועדת, שנגרמה בעיקרה מקריסת מדורי לס במחוז. הפגודה נסדקה מלמעלה למטה ברעידות מאוחרות ונסגרה מעצמה שלוש פעמים, ורשומות מקומיות רואות בזה נס קטן והגאולוגים מייחסים את זה ליסוד.
3. מוזיאון שיאן — במכלול הפגודה הקטנה, חינם, וכמעט אף אחד לא נכנס אליו — וזה עושה אותו לשעה הטובה בעיר. בקומת הקרקע דגם בקנה מידה של צ׳אנגאן מתקופת טאנג, וזאת הדרך היחידה לתפוס את הגודל: חומת מינג שהקפתם אתמול היא מלבן קטן בפינה אחת שלו. למעלה נמצאים חרסי הקברים מתקופת טאנג, ובהם דמויות מזוגגות של מובילי גמלים מאסיה המרכזית, שהן ההוכחה הפיזית למה שדרך המשי באמת הביאה אל העיר.
4. מוזיאון ההיסטוריה של שאאנשי — חינם, ומארבעת המוזיאונים הגדולים בסין, מפני שהמחוז החזיק את הבירה ברוב התקופה הקיסרית והאדמה מלאה. החדר שמצדיק את הביקור הוא אוצר הג׳יאצון: אוצר קבור של אציל מתקופת טאנג שנמצא במקרה ב-1970 בשני כדי חרס, יותר מאלף פריטי זהב, כסף וזכוכית, ובהם גביע אגת בצורת ראש חיה קרונה שהוא עבודה מאסיה המרכזית וכד כסף שעליו סוס רוקד. הגלריה הנפרדת של ציורי קיר מקברי טאנג עולה עוד 270 יואן, וזה הרבה וכדאי לדעת את זה לפני שעומדים בתור אליה.
5. דה-טאנג אוורברייט סיטי — קילומטר וחצי של בניינים בסגנון טאנג, מוארים לפי תוכנית, עם מופיעים בתלבושות ומערכת סאונד, שנבנו בשנות העשרים על הציר שיורד דרומה מפגודת האווז הגדולה. זאת בנייה מלאכותית לגמרי, והיא גם מהמקומות המבוקרים בסין — והנקודה שצריך להבין היא שזה אינו מכוון לזרים כלל: זאת תיירות מורשת מקומית בסקאלה עצומה, והצפייה בעשרת אלפים מבקרים סינים בתלבושות טאנג שכורות שמצלמים זה את זה היא עצמה הדבר המעניין יותר לראות.
6. מקדש צ׳ינגלונג — מקדש קטן ושקט בדרום-מזרח עיר טאנג, והסיבה שהוא חשוב היא יפנית. ב-804 הגיע הנזיר קוקאי לצ׳אנגאן מיפן, למד כאן בודהיזם אזוטרי אצל המאסטר הווייגואו שנתיים, ולקח את כל המסורת לביתו — שם היא נעשתה שינגון, אחת האסכולות הגדולות של הבודהיזם היפני, ומיליונים עוד מקיימים אותה. תורמים יפנים מימנו את אולם הזיכרון ואת גן הדובדבן כאן בשנות השמונים, ובאפריל הוא מלא עולי רגל יפנים ומשפחות מקומיות שמביטות בפריחה.

מה יש בשיאן

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה שיאנייאנג — עשרים ושישה ק״מ צפונית-מערבית; המטרו מגיע אליו היום והאוטובוס עוד זול יותר
• תחנת הרכבת הצפונית — בייג׳ינג בארבע שעות וחצי במהירות 350 קמ״ש; שלושים וארבעה רציפים ולהביא דרכון
• תחנת הרכבת שיאן — התחנה הישנה מיד מחוץ לחומה הצפונית-מזרחית; הרכבות האיטיות והאוטובוס ללוחמים
• תחנת מגדל הפעמון — קווים 2 ו-6 מתחת למרכז המדויק של העיר המוקפת חומה; המטרו נפתח ב-2011
• תחנת הרכבת הואשאן — שלושים וחמש דקות ברכבת קליע והתחנה להר הואה; הסעה מהרציף

תרבות והיסטוריה

• חומת העיר — 13.74 ק״מ היקף, 12 מטר גובה, נבנתה 1370–78; חומת העיר השלמה בסין. 54 יואן. אומת 10/2026
• שער יונגנינג — השער הדרומי — השער הראשי והיחיד עם מבנה המגן המלא; האופניים להקפה נשכרים כאן
• שער האנגואנג — שער מתקופת טאנג שנמצא מתחת לחומה בעבודות כביש ב-1986 והושאר חשוף במוזיאון מתחתיה
• שער ונצ׳אנג — השער שליד יער המצבות; מגדל קואישינג שעליו היה לאל הבחינות
• שער ג׳וקה — נקרא על שם ציפור השני של הדרום; שדרת טאנג באותו שם נמשכה ממנו עשרה ק״מ
• שער אנדינג — השער המערבי, וזה שממנו יצאו בפועל שיירות דרך המשי
• מגדל הפעמון — 1384, וב-1582 הועבר כל מגדל העץ פיזית אלף מטר למקומו הנוכחי
• מגדל התופים — 1380, והשער שתחתיו הוא הכניסה לרובע המוסלמי; מופעי תופים בכל שעה
• המסגד הגדול — נוסד ב-742 בתקופת טאנג, ובנוי כולו בסגנון סיני — בלי כיפה ובלי מינרט
• יער המצבות — נוסד ב-1087; יותר משלושת אלפים מצבות, והמצבה הנסטוריאנית מ-781 היא זאת שצריך למצוא
• מוזיאון ההיסטוריה של שאאנשי — חינם אך המועד משוחרר בוויצ׳אט ב-17:00 שעון סין חמישה ימים מראש, על שמכם; סגור בימי שני. אומת 10/2026
• מוזיאון שיאן — חינם, במכלול הפגודה הקטנה, וכמעט אף אחד לא הולך; הקרמיקה מתקופת טאנג כאן
• צבא הטרקוטה — נמצא בידי חקלאים שחפרו באר במרץ 1974. 120 יואן בכל השנה, וכרטיס אחד מכסה גם את פארק תל הקבר. אומת 10/2026
• מאוזוליאום צ׳ין שי הואנג — התל עצמו לא נפתח מעולם, במכוון; סקרי קרקע מוצאים בו כספית
• ארמון הואצ׳ינג — מעיינות החום של טאנג — והמקום שבו נעצר צ׳אנג קאי-שק בידי הגנרל שלו בדצמבר 1936
• הר לי — הגבעה שמאחורי הואצ׳ינג; צ׳אנג נתפס במחציתה בכותונת לילה והמקום מסומן
• פגודת האווז הגדולה — 652, נבנתה בשביל הנזיר שואנזאנג, שהלך להודו וחזרה והביא 657 כתבים בסנסקריט
• פגודת האווז הקטנה — 707, ושתי קומותיה העליונות נפלו ברעידת האדמה של 1556 — הקטלנית ביותר שתועדה מעולם
• מקדש שמונת האלמותיים — המקדש הטאואיסטי הגדול בעיר; שוק פשפשים בחצר הקדמית בימי רביעי וראשון
• מקדש דה-שינג-שאן — נוסד במאה השלישית ואחד משלושת מרכזי התרגום הגדולים של טאנג לכתבים בודהיסטיים
• מקדש וולונג — מנזר צ׳אן פעיל בתוך החומות, שנוסד בתקופת האן; נזירים, בלי כרטיסים ובלי קבוצות
• מקדש צ׳ינגלונג — המקום שבו למד הנזיר היפני קוקאי ב-804 ולקח את הבודהיזם האזוטרי לביתו; גן במימון יפני
• מקדש שינג׳יאו — עשרים וחמישה ק״מ דרומה ובו פגודת הקבורה של שואנזאנג; אתר דרך המשי של אונסק״ו
• מקדש שיאנג׳י — מקדש הייסוד של בודהיזם ארץ הטוהר, שיצא מכאן ליפן; עולי רגל יפנים עוד באים
• מקדש צאוטאנג — שלושים ושלושה ק״מ דרומית-מערבית, שם תרגם קומאראג׳יווה את הסוטרות לסינית בסביבות שנת 400
• מוזיאון באנפו — כפר ניאוליתי מסביבות 4500 לפני הספירה, נחפר 1954–57 והיה מוזיאון האתר הראשון שנבנה בסין
• מאוזוליאום האן יאנגלינג — מוזיאון הקברים המוצג הטוב בסין וכמעט ריק; הולכים על זכוכית מעל הבורות הפתוחים
• פארק ארמון דה-מינג — ארמון הקיסרות של טאנג היה גדול פי שלושה מהעיר האסורה; רק הרמות נותרו
• חורבות ארמון וויאנג — ארמון שושלת האן, בשדות מצפון-מערב לעיר; תלים ורישום באונסק״ו ושום דבר אחר
• אתר העיר האן צ׳אנגאן — הבירה שקדמה לזאת שהטאנג בנו; קו החומה ניתן להתוויה על פני שדות
• מוזיאון השוק המערבי של טאנג — פרטי, על אתר החפירה של השוק המערבי של טאנג שבו פרקו שיירות דרך המשי
• מקדש פאמן — תשעים ושמונה ק״מ מערבה; תא קבורה חתום מתקופת טאנג שנפתח ב-1987 הכיל שריד עצם אצבע של הבודהה
• מאוזוליאום צ׳יאנלינג — הקבר המשותף של וו דזה-טיאן, האישה היחידה ששלטה בסין כקיסרית; לא נחפר מעולם
• מאוזוליאום מאולינג — קברו של הקיסר וו משושלת האן, שפתח את דרך המשי; תל הקבורה הגדול מתקופת האן

מה לראות

• הקפת החומה באופניים — שלושה עשר ק״מ ושלושה רבעים על ראש החומה; כמאה דקות ואופניים בשער הדרומי
• הרובע המוסלמי — ביייואנמן — סמטת האוכל המפורסמת מאחורי מגדל התופים; עמוסה, מתויירת, ועוד מנוהלת בידי הווי
• שויואנמן — רחוב הקליגרפיה והמכחולים בתוך החומה הדרומית; חנויות עובדות והאקדמיה הקונפוציאנית מאחור
• רחוב שיאנגזימיאו — סמטה משוחזרת קצרה של ברים ובתי תה ליד החומה הדרומית; שקטה מכל דבר ליד מגדל הפעמון
• סמטת שונצ׳נג — הסמטה שעוברת לאורך הצד הפנימי של החומה בכל ההיקף; לבנים אפורות וכמעט בלי אדם
• דה-טאנג אוורברייט סיטי — רחוב לילה בנושא טאנג באורך קילומטר וחצי שנבנה בשנות העשרה; עצום, מואר, וכולו לתיירים מקומיים
• גן העדן של טאנג — גן טאנג משוחזר מ-2004 במקומו של האמיתי; מופע המים בערב הוא המשיכה
• פארק בריכת צ׳וג׳יאנג — אגם התענוגות של טאנג שמולא מחדש ב-2008; חינם, גדול, וכאן העיר הולכת ביום ראשון
• פארק שינגצ׳ינג — גן ארמון מתקופת טאנג שהוסב לפארק ציבורי ב-1958; האגם, סירות הדיווש ובלי דמי כניסה
• פארק ליאנהו — פארק בריכת לוטוס קטן בתוך החומה המערבית, על בריכה מתקופת טאנג; בבוקר מוקדם מתאמנים שם באופרה
• פארק המהפכה — בתוך החומה הצפונית, ובו קברי אנשים שנהרגו במהפכת 1911; שקט ומקומי
• הר הואה — מאה ושבעה ק״מ מזרחה, 2,154 מטר, ושביל הקרשים מפחיד באמת
• הר צווייהואה — שלושים ק״מ דרומה; אגם מפולת שנוצר ברעידת אדמה, ומערת הקרח נשארת קרה באוגוסט
• לואוגואנטאי — שישים ק״מ דרומית-מערבית, והמסורת אומרת שכאן כתב לאו דזה את הדאו דה ג׳ינג
• מעיינות החום טאנגיו — שלושים וחמישה ק״מ דרומה במורדות הצ׳ינלינג; הגרסה המקומית לסוף שבוע ספא
• פארק חיות הצ׳ינלינג — פארק שנוסעים בו למרגלות ההרים; פנדות הצ׳ינלינג הן תת-מין נפרד
• שוילו אן — מקדש קטן חמישים ק״מ מזרחה ובו 3,700 דמויות חרס מתקופת מינג מכסות את קירותיו; כמעט לא מוכר
• ביצת צ׳אנבה — מפגש הנהרות מזרחית לעיר, שנוקה ונפתח כפארק; אופניים וציפורים
• אוניברסיטת שיאן ג׳יאוטונג — הועברה לכאן משנגחאי ב-1956 כחלק מהעברת תעשייה ומדע לפנים הארץ
• אוניברסיטת הצפון-מערב — נוסדה ב-1902, והמחלקה לארכאולוגיה שלה חפרה את רוב מה שתבקרו בו כאן

שווקים וקניות

• יונגשינגפאנג — חצר אוכל בסגנון טאנג של מיוחדות מחוז שאאנשי, שנבנתה ב-2018; התשובה המקומית לרובע המוסלמי
• סאג׳ינצ׳יאו — רחוב האוכל שהמקומיים משתמשים בו במקום ביייואנמן; כבש, אטריות ובלי תפריטים באנגלית
• דונגמוטושי — סמטה קצרה של דוכני חטיפים משיאן הישנה בתוך החומות; פאומו, ליאנגפי ועוגות אפרסמון
• לואומאשי — שוק הסוסים בתקופת צ׳ינג, היום רחוב הקניות להולכי רגל ליד מגדל הפעמון
• שייאנגשי — הסמטה המערבית של הרובע המוסלמי: הקצבים, האופים והמקום שבו הרובע קונה
• דאפיואן — הסמטה שבה נמצאות באמת חנויות הפאומו ומאפי הבקר; בלוק אחד מרחוב התיירים
• הווי מין ג׳יה — הרובע כולו — כשישים אלף הווי, עשרה מסגדים, וקהילה כאן מאז תקופת טאנג
• אס-קיי-פי שיאן — קניון היוקרה ליד החומה הדרומית; שימושי בשביל המיזוג ואולם האוכל במרתף
• קניון קאייואן — בכיכר מגדל הפעמון עצמה; הציון האחד שכולם מתמצאים לפיו במרכז
• שיאוז׳אי — רובע הקניות הסטודנטיאלי דרומית לחומה; בגדים זולים, תיקוני טלפונים ואוכל רחוב

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

בשיאן אוכל הרחוב הטוב בסין, והסיבה היסטורית: זה היה קצה דרך המשי, וההווי — מוסלמים דוברי סינית שמוצאם בסוחרים ערבים ופרסים שהתיישבו כאן מתקופת טאנג ואילך — מבשלים באותן סמטאות ספורות אלף ומאתיים שנה. המטבח הוא חיטה ולא אורז, כבש ולא חזיר, כמון וצ׳ילי ולא סויה, וכמעט הכול נאכל בעמידה או על שרפרף. עשרה עד שלושים יואן למנה, דולר וחצי עד ארבעה. כלל אחד: הסמטה המפורסמת מאחורי מגדל התופים היא המקום שבו המבקרים אוכלים, והסמטאות בלוק אחד ממערב לה הן המקום שבו הרובע אוכל.

• יאנגרו פאומו — מרק כבש עם לחם שטוח שאתם קורעים בעצמכם; שלושה דולרים, ואופן הקריעה מכריע את המנה
• רוג׳יאמו — בשר קצוץ בלחמנייה שטוחה אפויה; דולר וחצי, והלחם עתיק מהאימפריה
• ביאנג ביאנג מיאן — אטרייה אחת ברוחב חגורה תחת שמן צ׳ילי; שני דולרים, והשם נכתב בחמישים ושמונה קווים
• ליאנגפי — אטריות עמילן חיטה קרות עם חומץ, צ׳ילי ושומשום; דולר וחצי, וזאת מנת הקיץ
• גואנטאנג באוזי — כיסוני כבש מאודים בסלי במבוק; התשובה ההווית לכיסון המרק השנגחאי. שלושה דולרים
• הולוטו — מרק מעי חזיר עם לחם, והמנה שהעיר אוכלת כשקר; שני דולרים
• עוגות אפרסמון — בצק אפרסמון מטוגן במלית אגוזי מלך; דולר לשניים, והסתיו הוא העונה
• שיפודי כבש — כבש בכמון מעל פחמים; אגורות לשיפוד, והסמטה שהמקומיים משתמשים בה ולא המפורסמת
• יונגשינגפאנג — חצר אוכל בנויה של מנות ממחוז שאאנשי; מלאכותית, עשויה היטב, והחלופה המקומית
• כיסוני מרק חמוץ וחומץ — חומץ שאאנשי הוא קטגוריה בפני עצמה; העיר שמה אותו בכל דבר ומוכרת אותו בליטרים

מוזיאונים

קבור במחוז הזה יותר מבכל מקום אחר בסין והמוזיאונים משקפים את זה: שאאנשי החזיקה את הבירה הקיסרית ברוב התקופה הקיסרית, והמוזיאון המחוזי הוא מארבעת האוספים הגדולים בארץ. העובדות המעשיות זהות בכל סין היום — מוזיאוני המדינה חינם, כמה דורשים הזמנה מול מספר דרכון, וכולם סורקים תיקים בפתח. שניים מהטובים כמעט ריקים: מוזיאון שיאן והמאוזוליאום של האן יאנגלינג.

• מוזיאון ההיסטוריה של שאאנשי — חינם; המועד נפתח בוויצ׳אט ב-17:00 חמישה ימים מראש ונגמר בדקות. סגור בימי שני, ואולם ציורי הקיר של טאנג הוא 270 יואן בנפרד
• מוזיאון שיאן — חינם, כמעט ריק, והדגם של צ׳אנגאן מתקופת טאנג בקומת הקרקע הוא התצוגה המועילה בעיר
• מוזיאון צבא הטרקוטה — לעשות בור 3, אחר כך בור 2, ואחר כך בור 1 — ההפך ממה שכולם עושים, וזה עובד
• מאוזוליאום האן יאנגלינג — מוזיאון הקברים המוצג הטוב בסין וכמעט אף אחד לא הולך; הולכים על זכוכית מעל בורות פתוחים
• יער המצבות — שלושת אלפים מצבות והמצבה הנסטוריאנית מ-781; שעה וחצי, ולקנות הדפס שפשוף
• מוזיאון באנפו — הכפר מ-4500 לפני הספירה, ומוזיאון האתר הארכאולוגי הראשון שנבנה בסין
• מוזיאון השוק המערבי — פרטי, על החפירה של השוק המערבי של טאנג עצמו; חומרי דרך המשי הם הסיבה

אמונה ומקומות קדושים

במשך כשלוש מאות שנה הייתה צ׳אנגאן העיר המעורבת ביותר בעולם מבחינה דתית. הבודהיזם הגיע לכאן מהודו ותורגם לסינית כאן; הנצרות הנסטוריאנית הגיעה ב-635 ומצבה מתעדת את זה; לזורואסטרים, למניכאים ולמוסלמים היו קהילות, ולדאואיזם היו מקדשי מדינה. חצר טאנג סבלה את כל זה עד 845, אז דיכא הקיסר ווּדזונג את הבודהיזם והחרים את המנזרים — ורוב מקדשי טאנג הגדולים מתארכים את חורבנם לאותה שנה. מה שנותר הוא מקדשים ספורים ושתי פגודות, והרובע ההווי, שלא נעלם מעולם.

• המסגד הגדול — 742, סיני לחלוטין בצורה; ארבע חצרות, ביתן במקום מינרט, והוא בשימוש
• פגודת האווז הגדולה — 652, נבנתה להחזיק את 657 כתבי היד שהביא שואנזאנג מהודו ברגל
• המצבה הנסטוריאנית — ביער המצבות; נחרטה ב-781 והיא המסמך החשוב ביותר של הנצרות הקדומה באסיה
• מקדש שינג׳יאו — עצמותיו של שואנזאנג בפגודה כאן; אתר דרך המשי של אונסק״ו ומנזר פעיל
• מקדש שיאנג׳י — מקדש הייסוד של בודהיזם ארץ הטוהר; עולי רגל יפנים באים אליו ומבקרים מקומיים לא
• מקדש צ׳ינגלונג — המקום שבו למד קוקאי ב-804 ולקח את הבודהיזם השינגוני ליפן; פריחת דובדבן באפריל
• מקדש וולונג — מנזר צ׳אן פעיל בתוך החומות; בלי כרטיס, בלי קבוצות, ונזירים מזמרים בחמש
• מקדש צאוטאנג — המקום שבו תרגם קומאראג׳יווה את הסוטרות בסביבות שנת 400, שלושים ושלושה ק״מ מהעיר וריק

טבע

שיאן יושבת בעמק נהר הווי, רמת הלס מצפון והרי הצ׳ינלינג מדרום, וקו ההרים הזה הוא הגבול הגאוגרפי החשוב ביותר בסין: הוא מפריד בין הצפון היבש אוכל החיטה לדרום הרטוב אוכל האורז, הוא עוצר את המונסון, והוא קו פרשת המים בין הנהר הצהוב ליאנגצה. זאת גם הסיבה שהעיר נמצאת במקום שהיא נמצאת בו — ניתנת להגנה מדרום, מוזנת בנהר, ובפי המסדרון מערבה לאסיה המרכזית. כל הירוק כאן הוא או הצ׳ינלינג או אגם מתקופת טאנג שמולא מחדש.

• הר הואה — 2,154 מטר, מאה ושבעה ק״מ מזרחה; שביל הקרשים הוא שביל מצוק אמיתי עם רתמה
• הרי הצ׳ינלינג — הרכס שמדרום לעיר, וקו החלוקה האקלימי בין צפון סין לדרומה
• הר צווייהואה — שלושים ק״מ דרומה; אגם שנסכר במפולת עתיקה, ומערת קרח שנשארת קרה באוגוסט
• לואוגואנטאי — שישים ק״מ דרומית-מערבית, והמסורת ממקמת את כתיבת הדאו דה ג׳ינג בנקודה הזאת
• פארק בריכת צ׳וג׳יאנג — אגם התענוגות של טאנג, שהיה יבש אלף שנה ומולא מחדש ב-2008; חינם וגדול
• ביצת צ׳אנבה — מפגש הנהרות מזרחית לעיר, שנוקה ונפתח כפארק; הביצה האמיתית היחידה ליד שיאן

עם ילדים

שיאן קלה עם ילדים יותר מבייג׳ינג מפני שהיא קטנה: העיר המוקפת חומה היא חמישה ק״מ ברוחבה, המטרו מגיע לרובה, והדבר הטוב ביותר לעשות כאן עם ילד הוא גם הזול ביותר — רכיבה על ראש חומת העיר. שתי נקודות מעשיות חלות היום בכל סין ויכריעו את הנסיעה: התשלום באפליקציה בטלפון ודורש הסדרה לפני הטיסה, ורוב האפליקציות והאתרים המערביים חסומים. המוזיאונים החינמיים דורשים הזמנה מול מספר דרכון.

• רכיבה על חומת העיר — 13.74 ק״מ על ראש חומת מינג; יש גם זוגיים, וכמאה דקות
• צבא הטרקוטה — להתחיל בבור 3 ולעבוד אחורה; תיבות הזכוכית בבור 2 הן מה שילד באמת יסתכל בו
• האן יאנגלינג — הולכים על רצפת זכוכית מעל הבורות הפתוחים; מעניין לילד יותר מהלוחמים וריק בהרבה
• פארק חיות הצ׳ינלינג — פארק שנוסעים בו למרגלות ההרים; פנדות הצ׳ינלינג הן תת-מין נפרד
• מופע המים בגן העדן של טאנג — מופע הקרנה ומזרקות על האגם אחרי החשכה; רועש, ארוך וטוב באמת
• פארק שינגצ׳ינג — גן ארמון מתקופת טאנג שהוסב לפארק ציבורי עם סירות דיווש ובלי דמי כניסה

חיי לילה

הערב של שיאן הוא בעיקר אוכל ואור ולא שתייה: הרובע המוסלמי פועל עד חצות, הרחוב בנושא טאנג שמדרום לחומה מואר עד אחת עשרה ומקבל עשרות אלפי מבקרים מקומיים בלילה, והחומות ושתי הפגודות מוארות בזרקורים. סצנת הברים עצמה קטנה ויושבת בשני מקומות — סמטה משוחזרת ליד החומה הדרומית ורובע הסטודנטים שמדרום לה. המטרו נסגר סביב אחת עשרה ומוניות אחרי זה דורשות אפליקציה עם מספר סיני או מלון שיזמין.

• דה-טאנג אוורברייט סיטי — קילומטר וחצי מוארים לפי תוכנית, משבע; תיירות מקומית לחלוטין ושווה לראות בשביל זה
• הרובע המוסלמי בלילה — הוא פועל עד חצות והוא בשיאו בתשע; אין אלכוהול בסמטאות ההווי
• רחוב שיאנגזימיאו — סמטת הברים ליד החומה הדרומית; מוזיקה חיה בשניים-שלושה חדרים והאפשרות השקטה
• החומה בזרקורים — כל 13.74 הק״מ מוארים מהדמדומים; השער הדרומי מבחוץ הוא הנוף
• שיאוז׳אי — רובע הסטודנטים דרומית לחומה; בירה זולה, אוכל רחוב והקהל הצעיר בעיר
• סאג׳ינצ׳יאו בעשר — רחוב האוכל המאוחר המקומי; שיפודים, בירה על שולחנות פלסטיק ובלי אנגלית כלל