sleepntrip

Lithuania

וילנה

הסיפור שהעיר מספרת על עצמה הוא שהדוכס הגדול גדימינס נרדם על גבעה אחרי ציד וחלם על זאב ברזל שמייבב בקול של מאה זאבים. הכוהן האלילי שלו פירש זאת כהוראה לבנות שם עיר ששמעה יישא כמרחק היבבה. מה שמתועד הוא שב-1323 כתב גדימינס מכתבים לערי גרמניה והזמין סוחרים, בעלי מלאכה ויהודים לבוא, והבטיח להם חופש דת — והם באו. שעתיים, והגבעה היא טיפוס.

חדר לזוג בוילנה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

חלום הזאב הברזל

הסיפור שהעיר מספרת על עצמה הוא שהדוכס הגדול גדימינס נרדם על גבעה אחרי ציד וחלם על זאב ברזל שמייבב בקול של מאה זאבים. הכוהן האלילי שלו פירש זאת כהוראה לבנות שם עיר ששמעה יישא כמרחק היבבה. מה שמתועד הוא שב-1323 כתב גדימינס מכתבים לערי גרמניה והזמין סוחרים, בעלי מלאכה ויהודים לבוא, והבטיח להם חופש דת — והם באו. שעתיים, והגבעה היא טיפוס.

  1. קתדרלת וילנה — מתחת לרצפה הזאת נמצאים יסודות מקדש לפרקונאס, אל הרעם — ליטא הייתה המדינה האלילית האחרונה באירופה וקיבלה את הנצרות רק ב-1387. בקריפטה קבורים המלכים והדוכסים, ואריח בכיכר שבחוץ שמסומן "סטבוקלאס", נס, הוא המקום שבו התחילה שרשרת האדם של 1989 עד טאלין.
  2. ארמון הדוכסים הגדולים — השלטונות הרוסיים הרסו את הארמון ב-1801 ומכרו את האבן. ב-2002 הצביע הפרלמנט על בנייתו מחדש, והארכיאולוגים כבר חפרו את היסודות — כך שמה שעומד היום הוא בניין מודרני על מרתפים מקוריים, והוויכוח אם בכלל היה צריך לעשות זאת עדיין חי.
  3. מגדל גדימינס — כל מה שנותר מהטירה העליונה, והגבעה שעליה הוא עומד מחליקה כבר שנים — היא מוחזקת היום בהנדסה. ב-7 באוקטובר 1988, לראשונה מאז 1940, הונף על המגדל הזה הדגל הליטאי התלת-צבעי, והאיש שהניף אותו שמר אותו מוחבא ארבעים ושמונה שנה.
  4. שלושת הצלבים — צלבי בטון לבנים על הגבעה ממול, שהוקמו לראשונה במאה השבע עשרה לזכר נזירים פרנציסקנים שלפי המסופר נרצחו שם. הסובייטים פוצצו אותם ב-1950 וקברו את השברים; ב-1989 נחפרו המקוריים השבורים והונחו למרגלות החדשים, ושם הם עד היום.
  5. הגן הברנרדיני — הגן היה מטע הנזירים מהמאה החמש עשרה, הפך לפארק ציבורי ב-1888, ובילה את התקופה הסובייטית כגן שעשועים עם גלגל ענק. הוא שוחזר לפריסה הבוטנית ב-2013, והפלג שעובר בו הוא תעלת המים הישנה של המנזר.
  6. כנסיית אנה הקדושה — שלושים ושלוש צורות שונות של לבנים נשרפו כדי לבנות את החזית הזאת, ולכן העקומות עובדות. הסיפור שכולם חוזרים עליו הוא שנפוליאון, בעברו כאן ב-1812, אמר שהיה רוצה לשאת אותה לפריז בכף ידו — וצבאו שרף אחר כך את מנזר הברנרדינים שלצדה להסקה.

ירושלים דליטא

לפני 1941 היו כארבעים אחוזים מווילנה יהודים. היו בה יותר ממאה בתי כנסת ובתי מדרש, בית הכנסת הגדול הכיל שלושת אלפים איש, ספריית שטראשון הייתה מגדולות הספריות היהודיות בעולם, והעיר הייתה מרכז הלימוד הרבני באירופה מאז שהגאון מווילנה לימד כאן במאה השמונה עשרה. בתוך שלוש שנים כמעט הכול נעלם. המסלול הזה הוא מה שנשאר ומה שמסומן. שעתיים וחצי, וחלק ממנו הוא רחוב עם לוח עליו.

  1. בית הכנסת הכוראלי — נבנה ב-1903 והוא היחיד מתוך יותר ממאה בתי כנסת בווילנה שעדיין עומד. הוא שרד מפני שהגרמנים השתמשו בו כמחסן תרופות, ואחר כך מפני שהיה רחוק מדי מהמרכז מכדי שהסובייטים יטרחו להרוס אותו. כמאתיים וחמישים איש משתמשים בו היום.
  2. אנדרטת הגטו — היו כאן שני גטאות, מופרדים ברחוב, והקטן חוסל בתוך שישה שבועות. מקומו של בית הכנסת הגדול נמצא כמה סמטאות משם תחת בית ספר — הוא נשרף בידי הגרמנים והשרידים פונו בידי הסובייטים, שהציבו מעליו גן ילדים; ארכיאולוגים חופרים שם מאז 2016 ומצאו את הבימה.
  3. רחוב פיליס — הרחוב העתיק בווילנה וזה שהדוכסים הגדולים רכבו בו, והסמטאות שיוצאות מצדו המזרחי היו הרובע היהודי — ז׳ידו, מסיניו, סטיקליו. שמות הרחובות מקוריים; הבניינים ברובם לא, מפני שהרובע הושטח ונבנה מחדש בשנות החמישים והשישים.
  4. אוניברסיטת וילנה — נוסדה בידי הישועים ב-1579, מה שהופך אותה לאוניברסיטה העתיקה במדינות הבלטיות, ויש בה שלוש עשרה חצרות שאפשר לעבור ביניהן. הצאר סגר אותה ב-1832 כעונש אחרי מרד נובמבר, והיא לא נפתחה מחדש שמונים ושבע שנים.
  5. מוזיאון הכיבושים — הבניין היה מטה הגסטפו ואחר כך מטה הק״ג״ב, והתאים במרתף הושארו כפי שהיו — כולל חדר ההוצאה להורג, שנמצא מאחורי קיר מדומה ב-1996 ועדיין יש בו סימני כדורים. שמות אסירים חרוטים באבן הקיר החיצוני.
  6. אנדרטת פונאר — הסובייטים חפרו ביער הזה בורות למכלי דלק ומעולם לא השתמשו בהם. בין 1941 ל-1944 הובאו לכאן ברכבת כשבעים אלף יהודים מווילנה ונורו אל תוך אותם בורות, יחד עם פולנים, רומים ושבויים סובייטים. הבורות פתוחים והולכים ביניהם בשביל בין האורנים.

רפובליקה מעבר לגשר

ב-1 באפריל 1997 הכריזו האמנים שגרו באוז׳ופיס, רובע מוזנח מעבר לנהר קטן מהעיר העתיקה, על עצמאות. יש להם חוקה בארבעים ומשהו שפות על לוחות מראה, דגל שמתחלף עם העונה, נשיא, המנון וצבא של כאחד עשר איש, וב-23 באפריל שומרי הגבול מחתימים דרכונים. הבדיחה רצינית לגמרי בדבר אחד: הרובע היה חרב וכבוש, וההכרזה על רפובליקה היא הדרך שבה האנשים בו מנעו את פינויו. שעתיים, ושאר המסלול הוא החצי הירוק של העיר.

  1. אוז׳ופיס — בחוקה ארבעים ואחד סעיפים על לוחות מראה, ובהם הזכות להיות מאושר, הזכות להיות אומלל, הזכות להתבטל, הזכות לטפל בכלב עד שאחד מכם ימות, והסעיף שלכלב יש זכות להיות כלב. שלושת האחרונים: אל תנצח, אל תשיב מלחמה, אל תיכנע.
  2. מלאך אוז׳ופיס — בכיכר עמדה ביצת ענק על עמוד במשך שנתיים בזמן שגויס הכסף למלאך; כשהמלאך נוצק סוף סוף ב-2002 נמכרה הביצה במכירה פומבית והיא עומדת היום מחוץ לחנות במקום אחר בעיר. המלאך התוקע בחצוצרה אמור לסמן את תחייתו של הרובע.
  3. מוזיאון מ-או — זוג רופאים בילה עשרים שנה בקניית אמנות ליטאית שאיש אחר לא אסף — עבודות מהתקופה הסובייטית שלא אושרו ועבודות משנות התשעים — ואז הזמינו מדניאל ליבסקינד מוזיאון עבורן, שנפתח ב-2018. לא היה בזה שקל אחד של כסף ציבורי.
  4. כלא לוקישקס — נבנה ב-1904 עבור האימפריה הרוסית עם כנסייה באמצע כדי שכל אגף יוכל לראות אותה, והחזיק אסירים ברציפות מאה וחמש עשרה שנה עד שנסגר ב-2019. היום הוא מושכר להופעות ולצילומים, והתאים בדיוק כפי שהאסירים האחרונים השאירו אותם.
  5. כיכר לוקישקס — כאן תלה הצאר בפומבי את מנהיגי מרד 1863, וכאן עמד לנין מברונזה מ-1952 עד שמנוף לקח אותו באוגוסט 1991 מול קהל. מה צריך להחליף אותו שנוי במחלוקת מאז, והכיכר היא כרגע דשא.
  6. פארק וינגיס — מאה ושישים הקטר בתוך לולאה של נהר נריס, והבמה הפתוחה שבו מארחת את פסטיבל השירה כל ארבע שנים — כשנים עשר אלף זמרים. בינואר 1991 הפארק הזה היה המקום שבו התקהלו אנשים כשכוחות סובייטים נעו אל מגדל הטלוויזיה במרחק קילומטר.

מה יש בוילנה

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם וילנה אוכלת בעמידה. צֶפֶּלִינָאי הם המנה הלאומית — כופתאות תפוחי אדמה מגוררים בגודל ובצורה של צפלין, ממולאות בבשר טחון ומוגשות תחת בייקון ושמנת חמוצה, כשמונה אירו לשתיים וזה יותר ממספיק. בקיץ מזמינים שַׁלְטִיבָּרְשְׁצֶ׳י, מרק סלק וקפיר קר בוורוד זוהר, שמוגש עם תפוחי אדמה חמים בצד. קִיבִּינָאי, מאפי בשר, באו מהקראים בטרקאי.

מוזיאונים

פארקים

יותר ממחצית וילנה היא שטח ירוק, וזה חריג לבירה ובעיקר מקרי — לעיר מעולם לא הייתה התעשייה שתמלא אותה. יש צוקי אבן חול ויער אורנים בתוך תחום העיר, ושלושה אגמים שאפשר לשחות בהם בתוך חצי שעה.

עם ילדים

חיי לילה

וילנה קטנה והכול בטווח הליכה של עשרים דקות, ולכן הלילה זז ולא מתיישב — ברי העיר העתיקה מתמלאים ראשונים, אוז׳ופיס לוקח פיקוד אחרי אחת עשרה, ושני המועדונים הרציניים נמצאים בכיוון התחנה. שום דבר אינו יקר: בירה עולה שלושה או ארבעה אירו גם במרכז.

אמונה ומקומות קדושים

ליטא הייתה המדינה האחרונה באירופה שקיבלה את הנצרות, ב-1387, ואחר כך הפכה לאחת הקתוליות ביותר — יש כארבעים כנסיות בעיר העתיקה בלבד. האיקונה בשער השחר מושכת עולי רגל מפולין, והשכבות האורתודוקסית והיהודית כאן גם הן.

לחיפוש חדר בוילנה