Lithuania

וילנה

הסיפור שהעיר מספרת על עצמה הוא שהדוכס הגדול גדימינס נרדם על גבעה אחרי ציד וחלם על זאב ברזל שמייבב בקול של מאה זאבים. הכוהן האלילי שלו פירש זאת כהוראה לבנות שם עיר ששמעה יישא כמרחק היבבה. מה שמתועד הוא שב-1323 כתב גדימינס מכתבים לערי גרמניה והזמין סוחרים, בעלי מלאכה ויהודים לבוא, והבטיח להם חופש דת — והם באו. שעתיים, והגבעה היא טיפוס.

סיורים רגליים

חלום הזאב הברזל

הסיפור שהעיר מספרת על עצמה הוא שהדוכס הגדול גדימינס נרדם על גבעה אחרי ציד וחלם על זאב ברזל שמייבב בקול של מאה זאבים. הכוהן האלילי שלו פירש זאת כהוראה לבנות שם עיר ששמעה יישא כמרחק היבבה. מה שמתועד הוא שב-1323 כתב גדימינס מכתבים לערי גרמניה והזמין סוחרים, בעלי מלאכה ויהודים לבוא, והבטיח להם חופש דת — והם באו. שעתיים, והגבעה היא טיפוס.

1. קתדרלת וילנה — מתחת לרצפה הזאת נמצאים יסודות מקדש לפרקונאס, אל הרעם — ליטא הייתה המדינה האלילית האחרונה באירופה וקיבלה את הנצרות רק ב-1387. בקריפטה קבורים המלכים והדוכסים, ואריח בכיכר שבחוץ שמסומן "סטבוקלאס", נס, הוא המקום שבו התחילה שרשרת האדם של 1989 עד טאלין.
2. ארמון הדוכסים הגדולים — השלטונות הרוסיים הרסו את הארמון ב-1801 ומכרו את האבן. ב-2002 הצביע הפרלמנט על בנייתו מחדש, והארכיאולוגים כבר חפרו את היסודות — כך שמה שעומד היום הוא בניין מודרני על מרתפים מקוריים, והוויכוח אם בכלל היה צריך לעשות זאת עדיין חי.
3. מגדל גדימינס — כל מה שנותר מהטירה העליונה, והגבעה שעליה הוא עומד מחליקה כבר שנים — היא מוחזקת היום בהנדסה. ב-7 באוקטובר 1988, לראשונה מאז 1940, הונף על המגדל הזה הדגל הליטאי התלת-צבעי, והאיש שהניף אותו שמר אותו מוחבא ארבעים ושמונה שנה.
4. שלושת הצלבים — צלבי בטון לבנים על הגבעה ממול, שהוקמו לראשונה במאה השבע עשרה לזכר נזירים פרנציסקנים שלפי המסופר נרצחו שם. הסובייטים פוצצו אותם ב-1950 וקברו את השברים; ב-1989 נחפרו המקוריים השבורים והונחו למרגלות החדשים, ושם הם עד היום.
5. הגן הברנרדיני — הגן היה מטע הנזירים מהמאה החמש עשרה, הפך לפארק ציבורי ב-1888, ובילה את התקופה הסובייטית כגן שעשועים עם גלגל ענק. הוא שוחזר לפריסה הבוטנית ב-2013, והפלג שעובר בו הוא תעלת המים הישנה של המנזר.
6. כנסיית אנה הקדושה — שלושים ושלוש צורות שונות של לבנים נשרפו כדי לבנות את החזית הזאת, ולכן העקומות עובדות. הסיפור שכולם חוזרים עליו הוא שנפוליאון, בעברו כאן ב-1812, אמר שהיה רוצה לשאת אותה לפריז בכף ידו — וצבאו שרף אחר כך את מנזר הברנרדינים שלצדה להסקה.

ירושלים דליטא

לפני 1941 היו כארבעים אחוזים מווילנה יהודים. היו בה יותר ממאה בתי כנסת ובתי מדרש, בית הכנסת הגדול הכיל שלושת אלפים איש, ספריית שטראשון הייתה מגדולות הספריות היהודיות בעולם, והעיר הייתה מרכז הלימוד הרבני באירופה מאז שהגאון מווילנה לימד כאן במאה השמונה עשרה. בתוך שלוש שנים כמעט הכול נעלם. המסלול הזה הוא מה שנשאר ומה שמסומן. שעתיים וחצי, וחלק ממנו הוא רחוב עם לוח עליו.

1. בית הכנסת הכוראלי — נבנה ב-1903 והוא היחיד מתוך יותר ממאה בתי כנסת בווילנה שעדיין עומד. הוא שרד מפני שהגרמנים השתמשו בו כמחסן תרופות, ואחר כך מפני שהיה רחוק מדי מהמרכז מכדי שהסובייטים יטרחו להרוס אותו. כמאתיים וחמישים איש משתמשים בו היום.
2. אנדרטת הגטו — היו כאן שני גטאות, מופרדים ברחוב, והקטן חוסל בתוך שישה שבועות. מקומו של בית הכנסת הגדול נמצא כמה סמטאות משם תחת בית ספר — הוא נשרף בידי הגרמנים והשרידים פונו בידי הסובייטים, שהציבו מעליו גן ילדים; ארכיאולוגים חופרים שם מאז 2016 ומצאו את הבימה.
3. רחוב פיליס — הרחוב העתיק בווילנה וזה שהדוכסים הגדולים רכבו בו, והסמטאות שיוצאות מצדו המזרחי היו הרובע היהודי — ז׳ידו, מסיניו, סטיקליו. שמות הרחובות מקוריים; הבניינים ברובם לא, מפני שהרובע הושטח ונבנה מחדש בשנות החמישים והשישים.
4. אוניברסיטת וילנה — נוסדה בידי הישועים ב-1579, מה שהופך אותה לאוניברסיטה העתיקה במדינות הבלטיות, ויש בה שלוש עשרה חצרות שאפשר לעבור ביניהן. הצאר סגר אותה ב-1832 כעונש אחרי מרד נובמבר, והיא לא נפתחה מחדש שמונים ושבע שנים.
5. מוזיאון הכיבושים — הבניין היה מטה הגסטפו ואחר כך מטה הק״ג״ב, והתאים במרתף הושארו כפי שהיו — כולל חדר ההוצאה להורג, שנמצא מאחורי קיר מדומה ב-1996 ועדיין יש בו סימני כדורים. שמות אסירים חרוטים באבן הקיר החיצוני.
6. אנדרטת פונאר — הסובייטים חפרו ביער הזה בורות למכלי דלק ומעולם לא השתמשו בהם. בין 1941 ל-1944 הובאו לכאן ברכבת כשבעים אלף יהודים מווילנה ונורו אל תוך אותם בורות, יחד עם פולנים, רומים ושבויים סובייטים. הבורות פתוחים והולכים ביניהם בשביל בין האורנים.

רפובליקה מעבר לגשר

ב-1 באפריל 1997 הכריזו האמנים שגרו באוז׳ופיס, רובע מוזנח מעבר לנהר קטן מהעיר העתיקה, על עצמאות. יש להם חוקה בארבעים ומשהו שפות על לוחות מראה, דגל שמתחלף עם העונה, נשיא, המנון וצבא של כאחד עשר איש, וב-23 באפריל שומרי הגבול מחתימים דרכונים. הבדיחה רצינית לגמרי בדבר אחד: הרובע היה חרב וכבוש, וההכרזה על רפובליקה היא הדרך שבה האנשים בו מנעו את פינויו. שעתיים, ושאר המסלול הוא החצי הירוק של העיר.

1. אוז׳ופיס — בחוקה ארבעים ואחד סעיפים על לוחות מראה, ובהם הזכות להיות מאושר, הזכות להיות אומלל, הזכות להתבטל, הזכות לטפל בכלב עד שאחד מכם ימות, והסעיף שלכלב יש זכות להיות כלב. שלושת האחרונים: אל תנצח, אל תשיב מלחמה, אל תיכנע.
2. מלאך אוז׳ופיס — בכיכר עמדה ביצת ענק על עמוד במשך שנתיים בזמן שגויס הכסף למלאך; כשהמלאך נוצק סוף סוף ב-2002 נמכרה הביצה במכירה פומבית והיא עומדת היום מחוץ לחנות במקום אחר בעיר. המלאך התוקע בחצוצרה אמור לסמן את תחייתו של הרובע.
3. מוזיאון מ-או — זוג רופאים בילה עשרים שנה בקניית אמנות ליטאית שאיש אחר לא אסף — עבודות מהתקופה הסובייטית שלא אושרו ועבודות משנות התשעים — ואז הזמינו מדניאל ליבסקינד מוזיאון עבורן, שנפתח ב-2018. לא היה בזה שקל אחד של כסף ציבורי.
4. כלא לוקישקס — נבנה ב-1904 עבור האימפריה הרוסית עם כנסייה באמצע כדי שכל אגף יוכל לראות אותה, והחזיק אסירים ברציפות מאה וחמש עשרה שנה עד שנסגר ב-2019. היום הוא מושכר להופעות ולצילומים, והתאים בדיוק כפי שהאסירים האחרונים השאירו אותם.
5. כיכר לוקישקס — כאן תלה הצאר בפומבי את מנהיגי מרד 1863, וכאן עמד לנין מברונזה מ-1952 עד שמנוף לקח אותו באוגוסט 1991 מול קהל. מה צריך להחליף אותו שנוי במחלוקת מאז, והכיכר היא כרגע דשא.
6. פארק וינגיס — מאה ושישים הקטר בתוך לולאה של נהר נריס, והבמה הפתוחה שבו מארחת את פסטיבל השירה כל ארבע שנים — כשנים עשר אלף זמרים. בינואר 1991 הפארק הזה היה המקום שבו התקהלו אנשים כשכוחות סובייטים נעו אל מגדל הטלוויזיה במרחק קילומטר.

מה יש בוילנה

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה וילנה — שישה ק״מ מהעיר, ורכבת למרכז לוקחת שבע דקות
• תחנת הרכבת — רכבות לקובנה ולוורשה, והעיר העתיקה מתחילה מאחוריה
• תחנת האוטובוסים — אוטובוסים לריגה, ורשה ומינסק, ומול הרכבות
• כיכר הקתדרלה — מרכז הכול, והעיר העתיקה עשר דקות דרומה

תרבות והיסטוריה

• קתדרלת וילנה — חינם, והיא עומדת על מקדש אלילי לפרקונאס
• מגדל גדימינס — 8 אירו כולל הרכבל, והדגל מונף בזריחה
• ארמון הדוכסים הגדולים — 10 אירו, נהרס ב-1801 ונבנה מחדש על היסודות שנחפרו
• אוניברסיטת וילנה — 5 אירו לחצרות, מ-1579, והעתיקה בבלטיים
• כנסיית יוחנן — 5 אירו כולל מגדל הפעמון, 68 מטר, והנקודה הגבוהה בעיר העתיקה
• כנסיית אנה הקדושה — חינם, גותיקה מאוחרת בשלושים ושלוש צורות לבנים, ונפוליאון רצה אותה
• שער השחר — חינם, האחרון מתשעה שערי עיר, ואנשים כורעים ברחוב שמתחת
• פטרוס ופאולוס — חינם, ובפנים כאלפיים דמויות טיח
• כנסיית קזימיר — חינם, מ-1604, והכתר שבראש הוא הדוכסי
• כנסיית רוח הקודש — חינם, אורתודוקסית, ושלושה גופים בלתי מתכלים בארון זכוכית
• בית הכנסת הכוראלי — מ-1903, והיחיד שנותר מיותר ממאה
• אנדרטת הגטו — חינם, בסמטאות שהיו הגטו, והלוחות על הקירות
• אנדרטת פונאר — חינם, ביער מחוץ לעיר, והבורות עדיין נראים
• מוזיאון הכיבושים — 6 אירו, בבניין הק״ג״ב לשעבר, והתאים במרתף
• המוזיאון הלאומי — 4 אירו, תחת גבעת הטירה, והוא מתחיל בתקופת האבן
• הגלריה הלאומית — 6 אירו, אמנות ליטאית מהמאה ה-20, ובניין מ-1980
• מוזיאון מ-או — 9 אירו, מעשה דניאל ליבסקינד, וזוג פרטי בנה אותו
• גלריית התמונות — 4 אירו, בארמון ברחוב הראשי, והדיוקנאות הם האוסף

מה לראות

• רחוב פיליס — הרחוב העתיק בעיר, ומוכרי הענבר עליו
• רחוב הסופרים — חינם, והקיר מכוסה ביצירות קטנות לסופרים
• אוז׳ופיס — חינם, רפובליקה שהכריזה על עצמה ב-1997, והחוקה על קיר
• מלאך אוז׳ופיס — חינם, סמל הרפובליקה, והוא החליף ביצת ענק
• שלושת הצלבים — חינם, פוצצו ב-1950 ונבנו מחדש ב-1989 מאותן שברים
• הגן הברנרדיני — חינם, בין כנסיית אנה לנהר, והמזרקה פועלת למוזיקה
• פארק הגבעות — חינם, הגבעות מאחורי הקתדרלה, ומגרש פסטיבל השירה בתוכו
• שדרות גדימינס — השדרה הראשית, 1.8 ק״מ, והיו לה אחד עשר שמות
• כיכר לוקישקס — חינם, ועמד בה פסל של לנין עד 1991
• כלא לוקישקס — מ-5 אירו, נסגר ככלא ב-2019, וסדרת טלוויזיה צולמה בו
• מגדל הטלוויזיה — 10 אירו, 326 מטר, וארבעה עשר איש מתו בהגנה עליו ב-1991
• פארק וינגיס — חינם, 160 הקטר בפיתול הנהר, והגדול בעיר
• בית הקברות ראסו — חינם, מ-1801, וליבו של פילסודסקי קבור בו
• בית הקברות אנטקלניס — חינם, והרוגי 1991 קבורים יחד על הגבעה
• פארק ספיגה — חינם, פארק ארמון בארוקי ששוחזר ב-2023, וכמעט ריק
• ארמון ורקיי — השטח חינם, ארמון קלאסי מעל הנהר, ועשרים דקות מהעיר
• האגמים הירוקים — חינם, המים באמת ירוקים מהגיר, ואפשר לשחות
• פארק פבילניאי — חינם, צוקי אבן חול בתוך תחום העיר, ושבילי הליכה
• טרקאי — 30 דקות מהעיר, טירה על אי, והקראים גרים לידה
• טירת האי בטרקאי — 12 אירו, לבנים אדומות מ-1409, ומגיעים בשני גשרים
• פארק אירופה — מ-10 אירו, וכאן נמדד מרכזה הגאוגרפי של אירופה
• קרנבה — חינם, חמש גבעות מבוצרות באחו, והיא הייתה הבירה הראשונה
• קובנה — שעה ברכבת, הבירה בין המלחמות, וכולה משנות השלושים

שווקים וקניות

• שוק האלס — האולם מ-1906, פתוח עד ארבע, ודלפק הדגים המעושנים הוא התגלית
• שוק קלבריו — זה שהמקומיים משתמשים בו, מעבר לנהר, והכי טוב בשבת
• דוכני רחוב פיליס — ענבר ופשתן, ולא כל הענבר הוא ענבר
• פאופיס — רובע חדש ליד הנהר, ואולם השוק בו קטן וטוב
• אקרופוליס — הקניון הגדול, ובאמצעו מגלשת קרח

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם וילנה אוכלת בעמידה. צֶפֶּלִינָאי הם המנה הלאומית — כופתאות תפוחי אדמה מגוררים בגודל ובצורה של צפלין, ממולאות בבשר טחון ומוגשות תחת בייקון ושמנת חמוצה, כשמונה אירו לשתיים וזה יותר ממספיק. בקיץ מזמינים שַׁלְטִיבָּרְשְׁצֶ׳י, מרק סלק וקפיר קר בוורוד זוהר, שמוגש עם תפוחי אדמה חמים בצד. קִיבִּינָאי, מאפי בשר, באו מהקראים בטרקאי.

• שוק האלס — פתוח 7 עד 4, סגור בשני, ומזומן קל יותר
• שוק קלבריו — מעבר לנהר, שם העיר קונה, והכי טוב בשבת
• לוקיס — כ-20 אירו למנה, ולהזמין בערב
• ברנליו אוז׳איגה — צפלינאי כמו שצריך, כתשעה אירו, ומנות לשניים
• סנויי טרובלה — אוכל כפרי בחדר עץ, והתור מקומיים באחת
• פינביה — מאפייה פתוחה מסביב לשעון, ודלפק העוגות בשלוש לפנות בוקר
• ג׳אוגסמאס — ליטאי מודרני, תפריט קבוע, וכ-50 אירו לאדם
• ספריית הבירה — כוס כארבעה אירו, ולשאול מה חמוץ

מוזיאונים

• מוזיאון הכיבושים — 6 אירו, שעתיים, והקיר החיצוני נושא את השמות
• מוזיאון מ-או — 9 אירו, ליבסקינד, והאוסף מ-1960 והלאה
• המוזיאון הלאומי — 4 אירו, תחת גבעת הטירה, וחדרי הפולקלור הטובים ביותר
• הגלריה הלאומית — 6 אירו, מעבר לנהר, וחינם בראשון האחרון
• ארמון הדוכסים — 10 אירו, והמרתפים עם היסודות המקוריים כלולים
• גלריית התמונות — 4 אירו, בארמון בדידז׳יוי, והדיוקנאות הם האוסף
• מוזיאון האנרגיה — 7 אירו, בתחנת הכוח מ-1903, והטורבינות עדיין במקומן
• אוניברסיטת וילנה — 5 אירו לחצרות, ופרסקאות הספרייה מ-1803

פארקים

יותר ממחצית וילנה היא שטח ירוק, וזה חריג לבירה ובעיקר מקרי — לעיר מעולם לא הייתה התעשייה שתמלא אותה. יש צוקי אבן חול ויער אורנים בתוך תחום העיר, ושלושה אגמים שאפשר לשחות בהם בתוך חצי שעה.

• פארק הגבעות — חינם, עשר דקות במעלה מהגן הברנרדיני
• פארק וינגיס — חינם, 160 הקטר בפיתול נהר, והגדול בעיר
• פארק פבילניאי — חינם, אוטובוס 11 עד הקצה, והשבילים מסומנים
• פארק ספיגה — חינם, פארק ארמון בארוקי ששוחזר ב-2023, וכמעט ריק
• הגן הברנרדיני — חינם, ומזרקת המוזיקה פועלת בכל שעה עגולה בקיץ
• האגמים הירוקים — חינם, 20 דקות צפונה, והמים חמימים עד יולי
• ארמון ורקיי — השטח חינם, ארמון קלאסי מעל הנהר, וטחנת מים
• בלמונטס — חינם, מפל וטחנה ישנה בערוץ, ועשר דקות מהעיר

עם ילדים

• רכבל גדימינס — 2 אירו לכיוון, 35 שניות, והוא חוסך את הטיפוס
• טירת האי בטרקאי — 12 אירו, טירה אמיתית על אי, וסירות לחתור סביבה
• מוזיאון האנרגיה — 7 אירו, טורבינות, מנופים ומתגים, ואפשר לגעת ברובם
• מגדל הטלוויזיה — 10 אירו, 165 מטר למעלה בבית קפה מסתובב, והוא מסתובב לאט
• פארק אירופה — מ-10 אירו, 30 דקות מהעיר, ו-55 הקטר של פיסול
• הגן הברנרדיני — חינם, מתקן שעשועים גדול ומזרקה, וצל
• האגמים הירוקים — חינם, חופי חול ומים רדודים, ו-20 דקות מהעיר
• אקרופוליס — האפשרות המקורה, ובאמצע מגלשת קרח

חיי לילה

וילנה קטנה והכול בטווח הליכה של עשרים דקות, ולכן הלילה זז ולא מתיישב — ברי העיר העתיקה מתמלאים ראשונים, אוז׳ופיס לוקח פיקוד אחרי אחת עשרה, ושני המועדונים הרציניים נמצאים בכיוון התחנה. שום דבר אינו יקר: בירה עולה שלושה או ארבעה אירו גם במרכז.

• אוז׳ופיס — הברים לאורך הנהר, והם פועלים עד שתיים
• ספונקה — חדר זעיר באוז׳ופיס, בירת בוטיק ליטאית, ואנשים עומדים בחוץ
• ספריית הבירה — ארבעים ברזים של בירת חווה, ולשאול אותם מה חמוץ
• לופטאס — מ-15 אירו, ושום דבר אינו מתחיל לפני עשר
• אופיום — חדר הטכנו, והוא אינו מתמלא לפני אחת
• רחוב וקייצ׳יו — מרפסות משני הצדדים בקיץ, והרחוב הרועש
• פאופיס — הרובע החדש ליד הנהר, ברים ואולם אוכל, ושקט יותר
• שדרות גדימינס — סגורה למכוניות בסופי שבוע בקיץ, וכל העיר הולכת בה

אמונה ומקומות קדושים

ליטא הייתה המדינה האחרונה באירופה שקיבלה את הנצרות, ב-1387, ואחר כך הפכה לאחת הקתוליות ביותר — יש כארבעים כנסיות בעיר העתיקה בלבד. האיקונה בשער השחר מושכת עולי רגל מפולין, והשכבות האורתודוקסית והיהודית כאן גם הן.

• שער השחר — חינם, והקפלה במעלה מדרגות מהרחוב
• פטרוס ופאולוס — חינם, 20 דקות הליכה מהעיר העתיקה, ושווה את זה
• כנסיית אנה הקדושה — חינם, שלושים ושלוש צורות לבנים, והחזית הטובה בעיר
• כנסיית רוח הקודש — חינם, אורתודוקסית, ונשים מכסות שיער בכניסה
• קתדרלת וילנה — חינם, והקריפטה עם קברי המלוכה היא סיור נפרד
• בית הכנסת הכוראלי — מ-1903, היחיד שנותר ממאה, ועדיין פעיל
• בית הקברות ראסו — חינם, 20 דקות מהעיר העתיקה, ושקט
• קרנבה — חינם, 35 ק״מ מהעיר, חמש גבעות מבוצרות, והבירה הראשונה