Iceland
ויק
ויק היא הכפר הדרומי ביותר באיסלנד, והיא יושבת על חוף שאין בינו לבין אנטארקטיקה שום יבשה. הכל כאן סובב סביב הים הזה: חול שחור, צוקי בזלת וגלים שמגיעים חזקים ממה שהם נראים. הלולאה יוצאת מהכנסייה שעל הגבעה, מקיפה את ההר אל רייניספיארה וממשיכה לקשת של דירהולאיי, כ-40 ק"מ בסך הכל. שכבה נגד רוח גם ביולי, ולבדוק את הגאות לפני המערה.
חדר לזוג בויק — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
ויק והחוף השחור
ויק היא הכפר הדרומי ביותר באיסלנד, והיא יושבת על חוף שאין בינו לבין אנטארקטיקה שום יבשה. הכל כאן סובב סביב הים הזה: חול שחור, צוקי בזלת וגלים שמגיעים חזקים ממה שהם נראים. הלולאה יוצאת מהכנסייה שעל הגבעה, מקיפה את ההר אל רייניספיארה וממשיכה לקשת של דירהולאיי, כ-40 ק"מ בסך הכל. שכבה נגד רוח גם ביולי, ולבדוק את הגאות לפני המערה.
- Víkurkirkja — הכנסייה נבנתה ב-1934 על הגבעה שמעל הכפר, והיא נקודת ההתכנסות הרשמית אם קטלה תתפרץ מתחת לקרחון שלה. ב-1918 שלחה ההתפרצות הגדולה האחרונה שיטפון של מי הפשרה וקרח על פני המישור שממזרח לוויק, והשטח הנמוך עדיין נחשב בסיכון.
- Reynisdrangar — הגבוה בצוקים מתנשא כ-66 מטר מהים. לפי האגדה אלה טרולים שניסו לגרור ספינה בעלת שלושה תרנים אל החוף בלילה, והפכו לאבן כשעלתה השמש.
- Reynisfjara — הגלים כאן עוברים אלפי קילומטרים של אוקיינוס פתוח לפני שהם פוגשים את החול, ולכן ים שנראה שקט יכול פתאום לעלות 30 או 40 מטר במעלה החוף. שלטי האזהרה בכניסה לא שם סתם; להישאר רחוק מקו המים.
- Hálsanefshellir — העמודים נוצרו כשזרם לבה עבה התקרר לאט ונסדק לעמודים סדירים, רובם משושים. בקיץ פאפינים מקננים בצוקי ריינספיאל ממש מעל המערה, ובערב הם עפים פנימה והחוצה מעל החוף.
- Dyrhólaey — דירהולאיי הייתה הנקודה הדרומית ביותר של איסלנד עד 1918, אז דחפה ההתפרצות של קטלה כל כך הרבה חול לים ממזרח לוויק, שנקודה חדשה, קוטלוטנגי, לקחה ממנה את התואר. הקשת הגדולה שמתחת לצוק רחבה מספיק כדי שסירות יעברו דרכה במזג אוויר שקט.
- Dyrhólaey Lighthouse — המגדלור הלבן בראש הלשון נבנה ב-1927, בסוף דרך חצץ תלולה וצרה שכדאי לנסוע בה לאט. מהפסגה רואים את כל החוף: ריינידראנגר במזרח והחול השחור שנמתח מערבה לכיוון סקוגאר.
מפלים וקרחון בדרך פנימה
רוב האנשים מגיעים לוויק מרייקיאוויק, וב-60 הק"מ האחרונים של כביש 1 עוברים את המפלים המוכרים ביותר בדרום, כולם ניזונים מכיפות הקרח שמעליהם. המסלול הזה מסדר אותם לפי הסדר, כך שהיום הופך לנסיעה עצמה. בסליאלנדספוס ובסקוגאפוס יש עומס מסוף הבוקר; מוקדם או אחרי חמש שקט יותר, ובקיץ יש אור עד קרוב לחצות. מכנסי גשם ונעליים אטומות למים עושים כאן את ההבדל.
- Seljalandsfoss — הנהר נופל כ-60 מטר מצוק ים קדום, שסימן פעם את קו החוף לפני שהיבשה התרוממה. המים מגיעים מאייאפיאטלאיוקול, הר הגעש המכוסה קרחון שההתפרצות שלו ב-2010 עצרה את רוב הטיסות מעל אירופה לכשבוע.
- Gljúfrabúi — השם פירושו 'זה שגר בערוץ'. המפל נופל כ-40 מטר בתוך סדק צר, כך שמהכביש רואים רק את החלק העליון, והדרך היחידה פנימה היא במעלה הנחל עצמו.
- Seljavallalaug — חקלאים מקומיים בנו את הבריכה ב-1923 כדי שהצעירים באזור ילמדו לשחות, ובאורך 25 מטר היא הייתה במשך שנים הבריכה הגדולה באיסלנד. אחרי ההתפרצות של 2010 היא התמלאה באפר, ומתנדבים חפרו אותה בידיים בקיץ שאחרי.
- Skógafoss — המפל גבוה כ-60 מטר ורחב כ-25. לפי הסאגה המתיישב ת׳ראסי החביא מאחוריו תיבת זהב; נערים מהחווה תפסו אחר כך את הטבעת שלה, אבל התיבה החליקה בחזרה, ומספרים שהטבעת נתלתה על דלת הכנסייה הישנה בסקוגאר.
- Kvernufoss — הוא גבוה כ-30 מטר ויושב בערוץ צדדי ממש ממזרח למוזיאון, ולכן נשאר מחוץ לרוב המסלולים. השביל שמאחורי המים יבש יותר מזה שבסליאלנדספוס, אם כי לא בהרבה.
- Sólheimajökull — לשון הקרח הזאת זורמת מטה ממירדלסיוקול, כיפת קרח של יותר מ-500 קמ"ר שיושבת על קטלה. לאורך השביל מהחניון עמודים מסמנים איפה עמד קצה הקרחון בשנים קודמות, והמרחק מראה כמה מהר הוא נסוג.
אפר, שרידים ומתיישבים
מאחורי העצירות המפורסמות יש סיפור שקט יותר: חווה שחיה מתחת להר געש פעיל, מוזיאון שנבנה מהאיסוף של אדם אחד, מטוס שנחת על החול והמקום שבו נהרג אחד המתיישבים הראשונים. העצירות פזורות לאורך 80 ק"מ של כביש 1, ולכן כדאי לחלק את המסלול בין הנסיעה אל ויק לנסיעה ממנה. במישורי החול ממזרח לעיר יכולה להיות רוח חזקה מאוד; לבדוק את road.is לפני שחוצים.
- Þorvaldseyri Visitor Centre — באפריל 2010 ראתה המשפחה שמעבדת כאן את האדמה את אייאפיאטלאיוקול מתפרץ ממש מעל השדות שלה, והאפר קבר את החווה. הם ניקו את השדות והמשיכו לעבד אותם, ואז פתחו את מרכז המבקרים כדי לספר את הסיפור עם הצילומים שלהם.
- Skógar Museum — המוזיאון נפתח ב-1949 סביב האוסף של ת׳ורדור טומאסון, שהמשיך לאסוף כלים, סירות ובתים מהאזור במשך עשרות שנים וחי עד גיל 100. סירת הדיג פטורסיי, שחתרו בה מהחוף הפתוח היכן שלא היה נמל, היא אחד הפריטים שהוא הציל.
- Sólheimasandur plane wreck — ב-21 בנובמבר 1973 נקלע מטוס תובלה של חיל הים האמריקאי לתקלה ונחת נחיתת אונס על החול. כל מי שהיה על המטוס שרד, וגוף המטוס המפורק פשוט נשאר במקום שבו נעצר.
- Brydebúð — בית העץ נבנה באיי וסטמן ב-1831, ואחר כך הובא בספינה לוויק כדי לשמש חנות מסחר. בפנים, תערוכת הגיאופארק של קטלה מסבירה על הר הגעש שיושב מתחת לקרח ממש מצפון לכפר.
- Hjörleifshöfði — הגבעה נקראת על שם היורלייפור, אחיו המאמץ של המתיישב הראשון באיסלנד אינגולפור ארנרסון, שנחת כאן בסביבות 874 ונהרג בידי העבדים האיריים שלו. אינגולפור רדף אחרי העבדים עד האיים שממערב, ולכן הם נקראים עד היום וסטמנאייאר, איי 'אנשי המערב', כלומר האירים.
- Laufskálavarða — חווה בשם לויפסקאלר עמדה כאן עד שהתפרצות של קטלה הרסה אותה במאות הראשונות של ההתיישבות. מטיילים שחוצים את מישור החול בפעם הראשונה מוסיפים אבן לנסיעה בטוחה, ושדה הערימות הקטנות ממשיך לגדול בכל קיץ.
מה יש בויק
איך מגיעים ומתניידים
- תחנת האוטובוס של ויק — האוטובוסים הציבוריים בין רייקיאוויק להפן עוצרים כאן רק כמה פעמים ביום; לבדוק את לוח הזמנים של Strætó לפני שסומכים עליהם
- נמל לנדייאהופן — מכאן יוצאת המעבורת הרליוולפור לאיי וסטמן, כ-35 דקות שיט; בקיץ להזמין מקום לרכב כמה ימים מראש
תרבות והיסטוריה
- הכנסייה של ויק — לעלות בשביל התצפית על צוקי הים מעל הגג האדום; לכאן גם מתכנס הכפר אם קטלה מתפרצת
- ברידבוד — הבית הוותיק בוויק מחזיק את תערוכת הגיאופארק של קטלה ובית קפה; עצירה טובה לשעה של גשם
- מוזיאון סקוגאר — בתי עשב, כנסייה וסירות דיג ישנות ליד סקוגאפוס; לתת לו לפחות שעה, יותר ממה שמתכננים
- מרכז המבקרים בת׳ורבלדסאירי — סרט קצר על ההתפרצות של 2010, שעשתה המשפחה שהחווה שלה יושבת ממש מתחת להר הגעש
מה לראות
- רייניספיארה — לעולם לא להפנות גב לים: גלים פתאומיים עולים רחוק על החול בלי אזהרה, ואנשים טבעו כאן
- ריינידראנגר — הצוקים נראים הכי טוב מהקצה המזרחי של החוף של ויק, שקט וריק יותר מרייניספיארה
- מערת האלסאנפסהטליר — מערת עמודי הבזלת בקצה רייניספיארה; בגאות הגלים מגיעים לפתח שלה, אז לבדוק קודם את הגאות
- דירהולאיי — פאפינים מקננים כאן בתחילת הקיץ; חלקים מהלשון נסגרים לרכבים בשבועות הקינון
- סקוגאפוס — להתקרב בשביל הרסס, ואז לעלות במדרגות לשביל הנהר שמעל; מעיל גשם בכל מקרה
- סליאלנדספוס — השביל עובר מאחורי המים; רטוב לגמרי, ובחורף נסגר כשיש קרח
- גליופרבואי — חמש דקות צפונה מסליאלנדספוס, מוסתר בתוך סדק; נכנסים על אבנים בתוך הנחל, אז נעליים אטומות למים
- סולהיימאיוקול — לא לעלות על הקרח לבד; להזמין הליכת קרחון מודרכת עם דורבנות בחניון
- שרידי המטוס בסולהיימסנדור — כשעה לכל כיוון על חול שחור שטוח בלי מחסה; יש שאטל מהחניון אם הרוח חזקה
- קברנופוס — המפל שרוב המבקרים בסקוגאפוס מפספסים, הליכה של רבע שעה מהמוזיאון; אפשר לעבור מאחוריו
- סליאוואלאלויג — בריכה חמימה בתוך עמק, 20 דקות הליכה מהכביש; חדרי ההלבשה בסיסיים ולא מחוממים
- היורלייפסהופדי — גבעה בודדת במישור החול ממזרח לוויק; דרך עפר מובילה לרגליה, עבירה ברכב רגיל במזג אוויר טוב
- לויפסקאלווארדה — לעצור ולהוסיף אבן לערימות; זה המנהג של כל מי שחוצה את מישור החול בפעם הראשונה
שווקים וקניות
- קרונאן ויק — הסופרמרקט היחיד למרחק רב לשני הכיוונים; להצטייד כאן בצהריים ובנשנושים
- אייסוור ויק — סוודרים, כובעים וגרביים מצמר; שימושי אם הרוח התבררה קרה יותר ממה שארזתם
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
ויק היא רחוב ראשי אחד עם שתי תחנות דלק, סופרמרקט וקומץ בתי קפה, וזו כל סצנת האוכל למרחק 70 ק"מ לכל כיוון. איסלנד יקרה, אז מרק פשוט או נקניקייה הם ארוחת הצהריים החסכונית, ומי הברז חינם ומצוינים בכל מקום. מחוץ לקיץ רוב המקומות נסגרים מוקדם, אז לאכול לפני הנסיעה של הערב.
- בלאק קראסט — פיצה בבצק שחור מפחם, כ-3,500-4,500 קרונות
- סקול בינס — קפה ועוגה באוטובוס בית ספר ישן, כ-700-1,500 קרונות
- סמידיאן ברוגהוס — המבורגרים ובירה מבושלת במקום, כ-3,500-4,500 קרונות
- האלדורסקאפי — מרק כבש ודגים בבית הישן, כ-3,000-5,500 קרונות
- N1 ויק — נקניקייה וקפה בגריל של תחנת הדלק, כ-800-1,200 קרונות
- קרונאן ויק — כריכים, סקיר ופירות לפיקניק, כ-1,000-2,000 קרונות
מוזיאונים
- מוזיאון סקוגאר — בתי עשב, סירות ואולם תחבורה; לפחות שעה
- מרכז המבקרים בת׳ורבלדסאירי — ההתפרצות של 2010 מפי החווה שמתחתיה
- ברידבוד — תערוכת הגיאופארק של קטלה בבית הוותיק בוויק
- הכנסייה של ויק — הכנסייה מ-1934 על הגבעה, עם תצפית על הצוקים
טבע
- רייניספיארה — חול שחור ועמודי בזלת; להתרחק מהגלים
- דירהולאיי — הקשת והמגדלור; פאפינים בתחילת הקיץ
- סולהיימאיוקול — הליכות קרחון מודרכות מהחניון
- סקוגאפוס — וילון המים הגדול; מדרגות לפסגה
- סליאלנדספוס — הליכה מאחורי המים; מעיל גשם חובה
- היורלייפסהופדי — גבעה בודדת על החול, עם אגדת מתיישבים
עם ילדים
- סליאוואלאלויג — בריכה חמימה מ-1923 בתוך עמק, הליכה קצרה
- גליופרבואי — לעבור בנחל אל המפל המוסתר
- קברנופוס — מפל שקט ללכת מאחוריו, רבע שעה מהרכב
- לויפסקאלווארדה — לבנות ערימת אבנים משלכם על שדה הלבה
- הבריכה של ויק — בריכת הכפר עם ג׳קוזי חם; התוכנית לערב גשום
- מופע הלבה — סלע מותך אמיתי נשפך מולכם; להזמין שעה מראש
אוכל
- סודור-ויק — כבש ודגים בבית מעל הרחוב הראשי; בקיץ להזמין
- סטרונדין ביסטרו — דג היום ותבשיל כבש, ליד תחנת הדלק
- סמידיאן ברוגהוס — בירה מקומית והמבורגרים; עמוס ורועש במובן הטוב
- האלדורסקאפי — ארוחת ערב בתוך ברידבוד, הבית הוותיק בעיר
- מסעדת החוף השחור — צהריים או ארוחת ערב מוקדמת ברייניספיארה, מול העמודים