Spain

ולנסיה

ב-14 באוקטובר 1957 הציף נהר הטוריה את מרכז ולנסיה תחת חמישה מטרים של מים; שמונים ואחד איש מתו. המדינה החליטה להסיט את הנהר כולו מדרום לעיר, והאפיק הישן נותר ריק — תעלה באורך תשעה קילומטרים בלב העיר. מדריד תכננה בתוכה כביש מהיר. ולנסיה צעדה נגד זה חמש-עשרה שנה תחת הסיסמה "האפיק שלנו ואנחנו רוצים אותו ירוק", וניצחה. הכביש לא נבנה מעולם. שעתיים, מישורי, וחציו בתוך האפיק.

סיורים רגליים

העיר שהזיזה את הנהר שלה

ב-14 באוקטובר 1957 הציף נהר הטוריה את מרכז ולנסיה תחת חמישה מטרים של מים; שמונים ואחד איש מתו. המדינה החליטה להסיט את הנהר כולו מדרום לעיר, והאפיק הישן נותר ריק — תעלה באורך תשעה קילומטרים בלב העיר. מדריד תכננה בתוכה כביש מהיר. ולנסיה צעדה נגד זה חמש-עשרה שנה תחת הסיסמה "האפיק שלנו ואנחנו רוצים אותו ירוק", וניצחה. הכביש לא נבנה מעולם. שעתיים, מישורי, וחציו בתוך האפיק.

1. מגדלי סראנוס — השער הראשי של חומת ימי הביניים, נבנה ב-1392, והוא שרד מפני שהעיר הפכה אותו לכלא לאצילים ב-1586 — שאר החומה נהרסה ב-1865 וזה כבר היה שימושי. במלחמת האזרחים אוחסנו בתוכו ציורי מוזיאון הפראדו.
2. כיכר הבתולה — בכל יום חמישי בצהריים יושבים שמונה חקלאים בחלוקים שחורים על כיסאות מחוץ לדלת הקתדרלה ושופטים סכסוכים על מי השקיה, בקול, בוולנסיאנית, בלי פרוטוקול כתוב. בית דין המים מתכנס כאן משנת 960 בערך והוא בית הדין הפועל העתיק באירופה.
3. הקתדרלה — בקפלה צדדית עומד גביע אגט שהוותיקן מקבל כמועמד סביר להיות הגביע הקדוש — הוא מתוארך לבין שנת 100 לפני הספירה ל-50 לספירה והגיע לוולנסיה ב-1437. שני אפיפיורים ערכו בו מיסה.
4. בורסת המשי — בורסת המשי משנת 1482, כשוולנסיה הייתה העיר העשירה בים התיכון. העמודים בפנים מפותלים כמו חבל ועולים בלי כותרות ישר אל הקמרון; סביב ראש הקיר רצה כתובת בלטינית שמצווה על הסוחרים לא לשקר, במקום שבו היו חייבים לראות אותה.
5. השוק המרכזי — שמונת אלפים מטרים רבועים תחת ברזל וזכוכית צבעונית, נפתח ב-1928, ועדיין אלף ומאתיים דוכנים עובדים ולא אולם אוכל. השבשבת שעל הכיפה היא תוכי, בדיחה שהאדריכלים מעולם לא הסבירו.
6. גן הטוריה — תשעה קילומטרים של פארק במקום שבו היה נהר, וחוצים אותו שמונה-עשר גשרים שחולפים היום מעל דשא. קטע אחד הוא מגרש משחקים בצורת גוליבר באורך ארבעים מטר, והילדים מטפסים עליו בדיוק כמו הליליפוטים.

בטון לבן בקצה

סנטיאגו קלטרבה נולד עשרים קילומטרים מכאן, וב-1991 נתנה לו העיר שלו את הקצה הרחוק של האפיק הריק כדי שימלא אותו. מה שבנה ארך שמונה-עשרה שנה, עלה בערך פי ארבעה מההערכה, והשאיר את המחוז בחוב שעדיין מתדיינים עליו בבית משפט — והוא גם הדבר שבגללו העולם מכיר היום את ולנסיה. הכול בו לבן, מים בכל מקום, והוא נראה כמו שלד. שעתיים, בלי שום צל.

1. עיר האמנויות והמדעים — כל המתחם יושב בבריכות רדודות, וזה אינו קישוט — המים משקפים את הבניינים כך שכל אחד מהם נראה כצורה שלמה ולא כחצי שנחתך באדמה. ההליכה מסביב אינה עולה דבר והיא רוב החוויה.
2. ההמיספריק — נבנה כעין אנושית: הכיפה היא האישון, הבריכה היא חצי גלגל העין המשתקף, וכל מעטפת הזכוכית בצד אחד מתרוממת ונפתחת כמו עפעף. היה הבניין הראשון במתחם ונפתח ב-1998.
3. מוזיאון המדעים — מאתיים ועשרים מטרים אורכו והוא מעוצב לפי שלד של לווייתן, כשהצלעות גלויות מבפנים. הסיסמה על הדלת היא "אסור לא לגעת", וזה כלל ממשי — שום דבר בפנים אינו מאחורי זכוכית.
4. האוקיאנוגרפיק — האקווריום הגדול באירופה, ארבעים ושניים מיליון ליטר, והוא מסודר לפי אזורי האקלים בעולם — הולכים מהארקטי אל הטרופי. המסעדה התת-מימית יושבת בתוך אחד המכלים, וגג בניין הכניסה הוא קליפת בטון מעוותת בעובי שמונה סנטימטרים.
5. ארמון האמנויות — בית האופרה, שבעים וחמישה מטרים גובהו, ובתוכו ארבעה אולמות בתוך קליפה שאינה נוגעת בקרקע לאורך רובה. חיפוי הקרמיקה שלו החל ליפול ב-2013, תשע שנים אחרי הפתיחה, והמחוז תבע את האדריכל.
6. המרינה — ולנסיה חפרה תעלה דרך הנמל הישן ב-2007 כדי לארח את גביע אמריקה, בפעם הראשונה זה מאה וחמישים שנה שהמרוץ נערך באירופה. אחר כך קיימה כאן מרוץ פורמולה 1 ברחובות עד 2012, ומאז עשור היא מנסה להחליט מה לעשות עם התוצאה.

אורז, מים ואש

הפאייה אינה מנה ספרדית אלא ולנסיאנית, והיא מהלגונה שמדרום לעיר, שבה מגדלים אורז בשדות מוצפים מאז שהערבים הביאו אותו במאה העשירית. המקורית מכילה ארנב, עוף ושעועית ובלי פירות ים כלל; זו הייתה ארוחת צהריים בשדה שבושלה על עצי תפוז בידי אנשים שעבדו. הדבר השני שוולנסיה שורפת הוא את עצמה — בכל מרץ היא בונה מאות פסלי עץ ברחובות ומעלה את כולם באש באותו לילה. חצי יום, וללגונה צריך אוטובוס.

1. מוזיאון הפאייס — בכל מרץ בונה העיר ברחובות מאות מונומנטים סאטיריים מעץ, חלקם בגובה עשרים מטר, ושורפת את כולם בחצות ה-19. דמות אחת בשנה זוכה בחנינה בהצבעה ציבורית ומגיעה לכאן במקום — המוזיאון הוא חדר של ניצולים מאז 1934.
2. רוסאפה — השם ערבי ופירושו גן; זו הייתה אחוזה מחוץ לחומות עד שהעיר הגיעה אליה. בפאייס מציב הרובע הזה את המונומנטים שזוכים, ובשאר השנה כאן ולנסיה אוכלת ושותה.
3. אל קבניאל — רובע דייגים של בתים נמוכים שחזיתותיהם מכוסות כולן באריחים צבעוניים, שמועצת העיר הכריזה עליו להריסה ב-1998 כדי להעביר דרכו שדרה. התושבים נאבקו שבע-עשרה שנה; התוכנית בוטלה ב-2015 והרובע מוגן היום.
4. חוף מלברוסה — רוחב החוף מאה שלושים וחמישה מטרים, דבר חריג, והמסעדות לאורכו מבשלות פאייה מאז שנות התשעים של המאה התשע-עשרה. הצייר סורויה גדל כאן ובילה את חייו בציור האור הזה בדיוק על המים האלה בדיוק.
5. האלבופרה — לגונת מים מתוקים שרצועת חול מפרידה בינה לים, והאגם הגדול בספרד. היא הייתה שמורת ציד מלכותית שבע מאות שנה — אלבופרה היא "הים הקטן" בערבית — ושדות האורז סביבה מוצפים ומנוקזים בסכרים לפי לוח שנה שלא השתנה.
6. אל פלמר — כפר על אי בלגונה, שמגיעים אליו בכביש אחד, שבו מבשלים את הפאייה על עצי תפוז וגפן מפני שהעשן הוא חלק ממנה. סירות שטוחות תחתית מוציאות אתכם בין שדות האורז בשקיעה, והציפורים נכנסות ללון באלפיהן.

מה יש בולנסיה

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה ולנסיה — מטרו קווים 3 ו-5 למרכז, 25 דקות, €4.90
• תחנת הצפון — תחנה מודרניסטית מ-1917 מכוסה תפוזי קרמיקה, והכניסה חינם
• חואקין סורויה — תחנת הרכבת המהירה. מדריד ב-1:40
• תחנת האוטובוסים — מעבר לאפיק היבש, והאוטובוסים לחופים יוצאים מכאן

תרבות והיסטוריה

• הקתדרלה — €9, ובקפלה בתוכה מה שנטען שהוא הגביע הקדוש
• אל מיקלט — €2.50, 207 מדרגות, והמגדל גבוה בדיוק כהיקפו
• בורסת המשי — €2, חינם בראשון, ועמודי האבן מפותלים כמו חבל
• בזיליקת העזובים — חינם, ומריה שכאן היא זו שוולנסיה שייכת לה
• כנסיית סן ניקולס — €8, וכל משטח מצויר — קוראים לה הסיסטינית הוולנסיאנית
• מוזיאון האמנויות היפות — חינם, ואוסף התמונות השני בטיבו בספרד
• איוואם — €6, והיה מוזיאון האמנות המודרנית הראשון בספרד, מ-1989
• ארמון דוס אגואס — €3, שער אלבסטר מגולף, ומוזיאון הקרמיקה בפנים
• מוזיאון הפאייס — €2, ובו הדמות האחת שנחננת מהאש בכל שנה
• לה אלמוינה — €2, ולנסיה הרומית והוויזיגותית תחת רצפת זכוכית
• מרחצאות האדמירל — €2, מרחצאות ערביים מ-1313, עם צוהרי הכוכבים שלהם
• ארמון האמנויות — בית האופרה, והוא נראה כמו קסדה מכל זווית
• מוזיאון המדעים — €9, והבניין הוא שלד לווייתן בבטון לבן
• ההמיספריק — €9, פלנטריום בצורת עין שנפתחת
• סן מיגל דה לוס רייס — חינם, מנזר מהמאה ה-16, היום הספרייה האזורית

מה לראות

• עיר האמנויות והמדעים — חינם למעבר, והבריכות סביבה הן התצלום
• האוקיאנוגרפיק — €36, האקווריום הגדול באירופה, וחצי יום
• גן הטוריה — תשעה ק״מ של פארק בתוך אפיק נהר, והכול חינם
• מגדלי סראנוס — €2, חינם בראשון, ועולים לראש השער הישן
• מגדלי קוארט — €2, וצלקות כדורי התותח מ-1808 עדיין באבן
• כיכר הבתולה — חינם, ובית דין מים מתכנס כאן בכל חמישי מאז 960
• אל כרמן — הרובע הישן בתוך החומות, וציורי הקיר הם העניין
• רוסאפה — כאן ולנסיה יוצאת, והשוק הוא המרכז שלו
• אל קבניאל — רובע דייגים של בתים מרוצפים שהעיר ניסתה לדחפר
• בנימקלט — כפר שהעיר בלעה, והסטודנטים שמרו עליו זול
• חוף מלברוסה — חוף עירוני שמגיעים אליו בחשמלית, ורחוב הפאייה מאחוריו
• המרינה — נבנתה לגביע אמריקה ב-2007 ועדיין מחפשת שימוש
• גני המלוכה — חינם, על מקום ארמון שספרד הרסה ב-1810
• הגן הבוטני — €3, מ-1802, וחממת הברזל מ-1860
• פארק קפסלרה — חינם, הקצה המערבי של הפארק, וסירות משוטים על אגם
• האלבופרה — לגונת מים מתוקים 10 ק״מ דרומה, והאורז לפאייה גדל בה
• אל פלמר — כפר בתוך הלגונה שמשם הפאייה באמת
• מסטאיה — ולנסיה מאז 1923, והיציעים תלולים לשמצה
• סגונט — 30 דקות ברכבת, תיאטרון רומי וטירה על הרכס
• חטיבה — שעה מהעיר, ושני אפיפיורים נולדו בעיירה

שווקים וקניות

• השוק המרכזי — 1,200 דוכנים תחת כיפת זכוכית מ-1928, וסגור בראשון
• שוק רוסאפה — שוק השכונה, זול יותר, ובלי תיירים
• שוק קולון — אולם מודרניסטי מ-1916, היום בתי קפה, וחינם למעבר
• שוק מוסן סוריי — באל כרמן, קטן, והבר בפנים הוא הסיבה
• רחוב קולון — רחוב הקניות הראשי, בנוי על חומת העיר ההרוסה
• רחוב האבירים — רחוב האצולה הישן באל כרמן, והברים עליו

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם ולנסיה אוכלת בעמידה. שני דברים כאן מקומיים ולא קיימים בשום מקום אחר: אורצ׳טה, משקה קר שנסחט מאגוזי אדמה שגדלים במחוז קטן אחד מצפון לעיר ובשום מקום אחר באירופה, והאסמורסארט — ארוחת בוקר שנייה של לחמנייה ממולאת ובירה קטנה בערך בעשר וחצי, שהוא מנהג עבודה ולא מנהג תיירים.

• אורצ׳טריה סנטה קטלינה — €3 עם הביסקוויטים הארוכים שטובלים, ובעמידה זול יותר
• סנטרל בר — €6-9 ללחמנייה, וסגור עד שלוש
• קאסה מונטניה — טפאס €4-8, ולהזמין לערב
• השוק המרכזי — 1,200 דוכנים, פתוח משבע עד שלוש, וסגור בראשון
• שוק רוסאפה — כאן הרובע קונה, והבר בפנים נפתח בשמונה
• לה פפיקה — על החוף מאז 1898, והמינגוויי אכל כאן
• קאסה קרמלה — פאייה על עצי תפוז מאז 1922. צהריים בלבד, ולהזמין
• אורצ׳טריה אל סיגלו — בכיכר הקתדרלה, ופתוח מתשע

מוזיאונים

מוזיאוני העיר כאן ברובם חינם או שני יורו, דבר חריג בספרד, וכמה מהם ריקים אחר הצהריים באמצע השבוע.

• מוזיאון האמנויות היפות — חינם, סגור בשני, ואף פעם לא צפוף
• ארמון דוס אגואס — €3, וחינם בשבת אחר הצהריים ובראשון
• לה אלמוינה — €2, חינם בראשון, ועשרים דקות מספיקות
• איוואם — €6, חינם בראשון, וקטע חומה ערבית במרתף
• מרחצאות האדמירל — €2, מרחצאות ערביים מ-1313, ופעלו עד 1959
• מוזיאון הפאייס — €2, וכל דמות בו ניצלה מאש בהצבעה
• כנסיית סן ניקולס — €8 עם מדריך קולי, ו-1,900 מ״ר של פרסקו
• סן מיגל דה לוס רייס — חינם, מנזר הירונימיטי, ובית סוהר עד 1966

טבע

• גן הטוריה — חינם, מואר בלילה, ואופניים להשכרה לאורכו
• האלבופרה — אוטובוס 25 מרוסאפה, 40 דקות, והסירה €4
• חוף מלברוסה — חינם, חשמלית 4 או 6, ו-135 מטר רוחב חול
• חוף קבניאל — אותו חוף, הקצה הקרוב, וסמוך יותר לרובע
• הגן הבוטני — €3, מ-1802, וחתולים גרים בו בהסכמה
• גני המלוכה — חינם, וקונצרטי הקיץ מתקיימים בהם
• פארק קפסלרה — חינם, אגם עם סירות משוטים, והקצה השקט של הפארק
• סגונט — 30 דקות ברכבת, תיאטרון רומי שעדיין בשימוש בקיץ

עם ילדים

• האוקיאנוגרפיק — €36, ילדים €27, וארבע שעות זה ריאלי
• מוזיאון המדעים — €9, "אסור לא לגעת", ושום דבר אינו מאחורי זכוכית
• גוליבר — חינם, פתוח 10 עד 8, ומוצל בחלקים
• ההמיספריק — €9, מסך כיפה של 900 מ״ר, וסרטים בספרדית
• מגדלי סראנוס — €2, חינם בראשון, והגב של המגדלים פתוח לשמיים
• חוף מלברוסה — חינם, רדוד למרחק רב, ומצילים בקיץ

הופעות

• ארמון המוזיקה — מ-€12, והפואייה משקיפה על הפארק
• ארמון האמנויות — אופרה מ-€20 ביציע העליון, וארבעה אולמות בו
• התיאטרון הראשי — מ-1832, בצורת פרסה איטלקית, וכרטיסים מ-€10
• ג׳ימי גלאס — מרתף ג׳אז באל כרמן, חי שישה לילות, ובלי דמי כניסה לפני עשר
• רדיו סיטי — פלמנקו בשלישי מאז 1982, וזה חינם
• מסטאיה — ולנסיה, והיציע העליון בשיפוע 55 מעלות

חיי לילה

• רוסאפה — הרובע שיוצא, ושום דבר לא מתחיל לפני אחת-עשרה
• אל כרמן — ברים מעשר, והסמטאות הן המקום
• רחוב האבירים — הרחוב האחד באל כרמן שכולו ברים
• בנימקלט — רובע הסטודנטים, ובירה €1.80
• המרינה — כאן מועדוני הקיץ, ורק בקיץ
• שוק קולון — קוקטיילים תחת גג מודרניסטי, ופתוח עד מאוחר