Bolivia

אויוני

אויוני, עיירת רכבת סוערת על הרמה הבוליביאנית בגובה של כשלושת אלפים ושבע מאות מטר, היא השער לסלאר דה אויוני, מישור המלח הגדול על פני כדור הארץ. זו אחת התחנות הקלאסיות של מטיילים ישראלים בדרום אמריקה, ולחלק מהסוכנויות בעיירה יש שלטים בעברית. בוליביה ניתקה את היחסים עם ישראל ב-2023; לבדוק את כללי הוויזה. חצי יום; הלילות קפואים.

חדר לזוג באויוני — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

רכבות ומלח

פלסה ארסה — הכיכר של עיירה שנוסדה ב-1889 כצומת של מסילת הרכבת שנשאה כסף ובדיל מהמכרות לנמלי האוקיינוס השקט; היום הג׳יפים של סיורי מישור המלח מתאספים כאן בכל בוקר.
בית הקברות של הרכבות — עשרות קטרי קיטור וקרונות שהושארו להחליד במדבר משנות הארבעים, כשתעשיית הכרייה קרסה; רוח המלח אכלה אותם לצורות מוזרות שמבקרים מטפסים עליהן.
פולקאיו — עיירת כריית כסף נטושה למחצה שהייתה פעם מהעשירות בבוליביה. ב-1908 עבריינים אמריקאים, בוץ׳ קסידי וסאנדנס קיד, שדדו משכורות של מכרה באזור הזה, ונהרגו ימים אחר כך בכפר סן ויסנטה.
קולצ׳אני — כפר בשולי מישור המלח שבו משפחות גורפות מלח לחרוטים קטנים, מייבשות אותו, מוסיפות יוד ואורזות ביד; אחרים חותכים גושי מלח לבנייה.
ארמון המלח — מלון שבנוי כולו מגושי מלח — קירות, מיטות, שולחנות וכיסאות — שבו מבקשים מהאורחים, חצי בצחוק, לא ללקק את הקירות.
אנדרטת דקאר — פסל של מלח שמסמן את המעבר של ראלי דקאר על מישור המלח בשנות העשרה של המאה, ליד מעגל של דגלים שהשאירו מטיילים מכל העולם.

מישור המלח

הסלאר דה אויוני משתרע על כעשרת אלפים וחמש מאות קילומטר רבוע בגובה של כשלושת אלפים שש מאות וחמישים מטר, המצע היבש של אגם עתיק. בעונת הגשמים, ינואר עד מרץ, שכבה דקה של מים הופכת אותו למראה הגדולה על פני כדור הארץ. יום שלם בג׳יפ; להביא משקפי שמש, הסנוור מעוור.

סלאר דה אויוני — שטוח כל כך — הגובה שלו משתנה בפחות ממטר על פני כל השטח — שלוויינים משתמשים בו כדי לכייל את מדי הגובה שלהם. מתחת לקרום שוכנת תמלחת שמחזיקה את אחד ממאגרי הליתיום הגדולים בעולם.
האי אינקהואסי — גבעה סלעית באמצע המישור הלבן, מכוסה בקקטוסים ענקיים, חלקם בגובה של כעשרה מטרים; מאחר שהם גדלים כסנטימטר בשנה, הגדולים בני מאות רבות של שנים. אלמוגים מאובנים על הסלעים שלה מראים שהיא הייתה פעם אי באגם.
אי הדג — אי הדג, שנקרא כך על שם הצורה שלו, שקט יותר מאינקהואסי; בעונה הרטובה ההשתקפות שלו במלח המוצף גורמת לו להיראות כמו דג ששוחה בשמיים.
הר הגעש טונופה — הר געש בשוליים הצפוניים של המישור עם מדרונות אדומים, צהובים וסגולים. באגדה האיימרית מישור המלח נוצר מהדמעות והחלב של טונופה, אלת הר שבכתה על הילד שאבד לה.
קוקסה — כפר למרגלות טונופה ליד מערה של מומיות פרה-היספניות, יושבות בתנוחות קבורה עם הקדרות שלהן סביבן.
סן חואן — כפר של מגדלי קינואה דרומית למישור שבו רוב סיורי שלושת הימים מבלים את הלילה הראשון, לעתים קרובות בהוסטל שבנוי ממלח; האזור מגדל קינואה ריאל, הקינואה המלכותית עם הגרגרים הגדולים של הרמה.

הלגונות של הדרום

סיור הג׳יפים הקלאסי של שלושה ימים ממשיך דרומה דרך מדבר הליפס, ביותר מארבעת אלפים מטר, ליד לגונות צבעוניות, גייזרים והרי געש עד הגבול עם צ׳ילה. הלילות יורדים הרבה מתחת לאפס; להביא שק שינה חם ולהיות מודעים למחלת גבהים.

לגונה אדיונדה — הלגונה המסריחה, שנקראת כך על שם ריח הגופרית שלה, שבה שלושה מיני פלמינגו ניזונים במים הרדודים על רקע הרי געש.
עץ האבן — סלע בגובה של כשבעה מטרים שהרוח והחול פיסלו לצורה של עץ ננסי, במדבר סילולי, מהמקומות היבשים בבוליביה.
לגונה קולוראדה — אגם רדוד שאצות צובעות באדום ושמנוקד באיים לבנים של בורקס, שבו מתרבים אלפי פלמינגו ג׳יימס, שפעם חשבו שנכחדו.
סול דה מניאנה — שדה של גייזרים ובריכות בוץ רותח בגובה של כמעט חמשת אלפים מטר, שמעלה אדים הכי חזק בזריחה; להישאר על השבילים, הקרום דק.
המעיינות של פולקס — בריכה חמה טבעית על חוף אגם מלח שבה הסיורים עוצרים עם שחר, כדי שמטיילים יוכלו לשבת במים חמים בזמן שהאוויר מסביב מתחת לאפס.
לגונה ורדה — אגם למרגלות הר הגעש לינקנקבור שהמים שלו הופכים לירוקים כאמרלד כשהרוח מעוררת מינרלים, וביניהם ארסן. מכאן הגבול עם צ׳ילה וסן פדרו דה אטקמה קרובים.

מה יש באויוני

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה של אויוני — טיסות מלה פאס, כשעה

תרבות והיסטוריה

בית הקברות של הרכבות — קטרים חלודים במדבר
פולקאיו — עיירת כסף נטושה ורכבת ישנה
אנדרטת דקאר — פסל מלח על השטוח
קוקסה — כפר עם מערה של מומיות

מה לראות

פלסה ארסה — כיכר העיירה שממנה יוצאים הסיורים
ארמון המלח — מלון שנבנה מגושי מלח
סלאר דה אויוני — מישור המלח הגדול בעולם
האי אינקהואסי — אי של קקטוסים ענקיים במלח
אי הדג — אי קקטוסים שקט יותר
הר הגעש טונופה — מדרונות צבעוניים מעל המלח
סן חואן — הכפר של הלילה הראשון
לגונה אדיונדה — פלמינגו על אגם גופרית
עץ האבן — סלע שהרוח פיסלה
לגונה קולוראדה — אגם אדום של פלמינגו
סול דה מניאנה — גייזרים בגובה של כמעט 5,000 מטר
המעיינות של פולקס — בריכה חמה עם שחר
לגונה ורדה — אגם ירוק מתחת ללינקנקבור

שווקים וקניות

קולצ׳אני — הכפר שחותך את המלח

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

סביב מישור המלח אוכלים **קינואה** — במרק, כתוספת, אפילו מטוגנת בכדורים — ו**לאמה**, צלויה או בתבשיל; בסיורים, ארוחת הצהריים מוגשת על שולחן שמוצב על המלח עצמו. בעיירה, השוק מוכר אפי ומאפים בבקרים הקרים. צלחת לאמה עם קינואה עולה כחמישה דולר.

פלסה ארסה — לאמה וקינואה בעיירה
סלאר דה אויוני — ארוחת צהריים על המלח
סן חואן — מרק קינואה לארוחת ערב

מוזיאונים

ההיסטוריה כאן נמצאת ברכבות החלודות, בעיירת הכרייה הנטושה ובמומיות של המערה.

בית הקברות של הרכבות — הקטרים
פולקאיו — עיירת הכרייה
קוקסה — מערת המומיות

טבע

מישור מלח, לגונות צבעוניות, פלמינגו, גייזרים והרי געש.

סלאר דה אויוני — המראה
לגונה קולוראדה — אגם אדום ופלמינגו
סול דה מניאנה — הגייזרים

עם ילדים

עם ילדים גדולים: תמונות פרספקטיבה על המלח, טיפוס על רכבות ישנות ובריכה חמה עם שחר.

סלאר דה אויוני — תמונות תעתוע
בית הקברות של הרכבות — טיפוס על הרכבות
המעיינות של פולקס — הבריכה החמה

חיי לילה

הלילות כאן הם בשביל הכוכבים: בלי אורות ובאוויר דליל, השמיים מעל המלח הם מהצלולים על פני כדור הארץ.

סלאר דה אויוני — צפייה בכוכבים על המלח
פלסה ארסה — פיצה וברים בעיירה

לחיפוש חדר באויוני