Tunisia

תוניס

המדינה של תוניס הונחה משנת 698 סביב מסגד שעמודיו הובלו ממעלה הריסות קרתגו, חמישה עשר קילומטרים משם — וזו הדרך הקצרה להבין את העיר הזאת: כל מה שכאן בנוי ממה שקדם לו. היא נעשתה מהעשירות בעולם האסלאמי בין המאה השתים עשרה והשש עשרה, ורשימת אונסק״ו מכסה כשבע מאות מבנים בתוך החומות. שלוש שעות. השווקים נסגרים בשישי אחר הצהריים וברוב יום ראשון, והסמטאות מקורות ולכן החום משנה פחות ממה שנדמה.

סיורים רגליים

המדינה, והמסגד שנבנה מקרתגו

המדינה של תוניס הונחה משנת 698 סביב מסגד שעמודיו הובלו ממעלה הריסות קרתגו, חמישה עשר קילומטרים משם — וזו הדרך הקצרה להבין את העיר הזאת: כל מה שכאן בנוי ממה שקדם לו. היא נעשתה מהעשירות בעולם האסלאמי בין המאה השתים עשרה והשש עשרה, ורשימת אונסק״ו מכסה כשבע מאות מבנים בתוך החומות. שלוש שעות. השווקים נסגרים בשישי אחר הצהריים וברוב יום ראשון, והסמטאות מקורות ולכן החום משנה פחות ממה שנדמה.

1. באב אל-בחר — שער הים, והוא עומד לבדו באמצע כיכר מפני שהחומות משני צדיו נהרסו במאה התשע עשרה. הוא הקו המדויק בין שתי ערים: מאחוריו המדינה, שהונחה במאה השביעית, ולפניו העיר הקולוניאלית הצרפתית, שהונחה בשנות השמונים של המאה התשע עשרה על ביצה שיובשה. הצרפתים קראו לו "שער צרפת", והשם דבק בשתי השפות.
2. מסגד א-זיתונה — המסגד העתיק בתוניס, ומאה שמונים וארבעה העמודים באולם התפילה שלו נלקחו מהריסות קרתגו הרומית — ואפשר לראות שהם אינם מתאימים זה לזה, לא בגובה, לא באבן ולא בכותרת. מוסד הלימוד שלו הוא מהעתיקים בעולם המוסלמי, והוא פעל רצוף מהמאה התשיעית עד שסופח לאוניברסיטה ב-1956. לא-מוסלמים רואים את החצר בלבד.
3. סוק אל-עטארין — שוק הבשמים, שנוסד במאה השלוש עשרה, והוא צמוד למסגד מסיבה מסוימת: המלאכות דורגו לפי כמה הן נקיות, ואלה שהורשו קרוב למסגד היו בשמים, ספרים ובדים. הבורסקאים, הצבעים והנפחים נדחקו לשולי המדינה, ליד השערים. הסדר הזה עדיין קריא אם הולכים מהמרכז כלפי חוץ.
4. סוק הצ׳צ׳יות — הצ׳צ׳ייה היא כובע הלבד האדום הנוקשה, והאגודה שמייצרת אותו עוד קיימת כאן — מלאכה שהייתה מייצוא התעשייה העיקרי של תוניסיה במאה השמונה עשרה, ונמכרה בכל האימפריה העות׳מאנית ולמערב אפריקה. הצמר נסרג, אחר כך מולבד, אחר כך נצבע, אחר כך מוברש בקוץ ומעוצב על גלופת עץ — והעיצוב הוא החלק שעוד נעשה ביד בחנויות האלה.
5. סוק אל-בירקה — זה שוק הזהב היום, בכיכר מקורה קטנה עם במה מוגבהת באמצע. הבמה היא מה שהוא שימש קודם: זה היה שוק העבדים, ואנשים הועמדו עליה כדי להימכר. תוניסיה ביטלה את העבדות ב-1846, לפני צרפת ולפני ארצות הברית, והכיכר הוסבה לזהב. שום דבר אינו מסמן מה היה כאן.
6. דאר בן עבדאללה — בית חצר מהמאה השמונה עשרה, מרוהט חדר אחר חדר כפי שחיו בו — והתכנית היא השיעור: קיר אטום בסמטה, מסדרון כניסה מכופף אחד כדי שאיש לא יראה פנימה מהרחוב, ואז חצר שיש עם ארבעה חדרים סביבה, אחד לכל בן נשוי. הגבס המגולף ועבודת האריחים נעשו בידי אומנים מאנדלוסיה שמשפחותיהם הגיעו אחרי 1609.

קרתגו, שרומא מחקה ואז בנתה מחדש

קרתגו הייתה בירת אימפריה שנלחמה ברומא שלוש פעמים במשך מאה ושמונה עשרה שנים, ובשנת 146 לפני הספירה כבשה אותה רומא, השוותה אותה לקרקע ומכרה את מי שנשאר. מאה שנה אחר כך בנתה רומא אותה מחדש על אותה גבעה, והיא נעשתה העיר השנייה בחשיבות באימפריה המערבית. שתי הערים נמצאות על הגבעה הזאת, אחת תחת השנייה, ולתשעת האתרים החפורים יש כרטיס אחד. מגיעים ברכבת הפרברית מתוניס מרין, עשרים דקות, ויום שלם הוא הנכון. אין צל.

1. גבעת ביסרה — המצודה הפונית, וכאן החזיקו המגנים האחרונים שישה ימים בשנת 146 לפני הספירה בעוד העיר בוערת למטה. הרומאים אחר כך חתכו את ראש הגבעה כדי לבנות את הפורום שלהם, ולכן השכבה הפונית שרדה רק במדרונות — ובמדרון הדרומי אפשר להיכנס לבתים פוניים מהמאה השנייה לפני הספירה, עם בורות המים והמדרגות שלהם במקומם, וזה כמעט לא קיים בשום מקום אחר.
2. הנמלים הפוניים — שני אגנים שנחפרו באדמה: נמל מסחרי מלבני, ומאחוריו נמל צבאי עגול בצורה מושלמת עם אי באמצע. מקורות עתיקים אומרים שהעגול החזיק מאתיים ועשרים ספינות מלחמה בסככות מקורות, ושכל המתקן לא נראה מהים. הם נראים קטנים היום מפני שהסחף סתם אותם; העיגול הוא עדיין עיגול בכל מפה.
3. מרחצאות אנטונינוס — הושלמו בשנת 162 בקירוב והם המרחצאות הרומיים הגדולים מחוץ לרומא עצמה. מה שהולכים בו הוא מרתף השירות — הכבשנים, תעלות המים ומסדרונות העבדים — מפני שרצפת הרחצה הייתה מפלס אחד מעל ואינה עוד. כלומר העמודים שעומדים על חזית הים הם עמודי מרתף, והבניין האמיתי היה גבוה פי שניים מזה.
4. התופת — שדה קבורה פוני שבו נקברו אלפי כדים עם עצמות שרופות של תינוקות ושל חיות צעירות, תחת מצבות אבן. כותבים רומיים ויווניים אמרו שהקרתגים הקריבו כאן ילדים; ארכיאולוגים מודרניים אחדים קוראים זאת דווקא כבית קברות לילדים שמתו צעירים, בחברה עם תמותת תינוקות גבוהה מאוד. הוויכוח נמשך מאה שנה והעדויות תומכות בחלקן בשתי הקריאות.
5. המוזיאון הלאומי — בראש ביסרה, בסמינר צרפתי לשעבר, והפריט שכדאי לחפש הוא ארונות השיש של כוהן וכוהנת פוניים — שגולפו בסביבות שנת 300 לפני הספירה עם הדמויות שוכבות על המכסים, בסגנון שהוא חצי מצרי וחצי יווני, וזה בדיוק מה שקרתגו הייתה: עיר סחר פיניקית ששאלה מכל מי שסחרה איתו.
6. סידי בו סעיד — הכחול והלבן אינם פולקלור: ברון צרפתי-תוניסאי, רודולף ד׳ארלנז׳ה, שגר כאן מ-1912, שכנע את הרשויות לחייב אותם בצו בשנת 1915 כדי לשמור על מראה אחיד — כלומר הכפר נראה כך בגלל תקנון תכנוני. פאול קלה ואאוגוסט מאקה ציירו כאן ב-1914, וד׳ארלנז׳ה בילה עשרים שנה בכתיבת מחקר בן שישה כרכים על המוזיקה הערבית בארמון שבראש הכפר.

העיר הצרפתית, וארמון מלא פסיפסים

צרפת כבשה את תוניסיה ב-1881 ובנתה עיר חדשה על ביצה שיובשה מזרחה למדינה, ברשת עם שדרה נטועה רחבה אחת באמצע. זו גרסה קטנה ושלמה יותר ממה שהצרפתים עשו בקזבלנקה עשרים שנה אחר כך, ורובה עוד עומדת ועוד מאוכלסת. בסוף ההליכה נמצא הבארדו — ארמון ביי מהמאה התשע עשרה שמחזיק את אוסף הפסיפסים הרומיים הגדול בעולם: רצפות שהורמו מווילות בכל תוניסיה ונתלו על הקירות. שלוש שעות, והבארדו סגור בשני.

1. שדרות חביב בורגיבה — הונחה בשנות השמונים של המאה התשע עשרה על גדת אגם שיובשה, עם רצועה נטועה מוגבהת באמצע ועצי פיקוס שמגוזמים לתקרה ירוקה רצופה. בדצמבר 2010 ובינואר 2011 השדרה הזאת הייתה המקום שבו התכנסו ההפגנות שסיימו עשרים ושלוש שנות שלטון של בן עלי בתוך ארבעה שבועות, ועצי הפיקוס קוצצו אחר כך כדי שאפשר יהיה לראות המונים מלמעלה.
2. התיאטרון העירוני — נפתח ב-1902 והחזית שלו היא אר נובו מלא — זרי גבס, דמויות נשים, מעקה מעוקל — בעיר שבה שום דבר אחר אינו נראה כך אפילו במקצת. הוא נבנה בידי אדריכל צרפתי לקהל אירופי, וההצגה הראשונה בשפה התוניסאית הועלתה בו רק בשנות החמישים. הוא עוד פועל, והעונה מתחילה באוקטובר.
3. קתדרלת סן ונסן דה פול — הושלמה ב-1897 והוצבה בכוונה בראש השדרה, פונה לבית הנציב הצרפתי — הצהרה על מי שולט. הסגנון הוא תערובת של ביזנטי, גותי ומורי, וזו הייתה בחירה מודעת ולא בלבול. היא עוד כנסייה קתולית פעילה, והקהילה בה היום מורכבת בעיקר מסטודנטים ועובדים מאפריקה שמדרום לסהרה.
4. השוק המרכזי — השוק המקורה שבנו הצרפתים ב-1891, וכאן העיר קונה דגים וכאן נמכרת החריסה מגיגיות פתוחות לפי קילו. החריסה חשובה כאן יותר מבכל מקום: תוניסיה מייצרת את רוב ההיצע בעולם, המשחה עשויה מפלפלים חריפים שיובשו בשמש עם שום, כרוויה וכוסברה, ואונסק״ו הוסיפה את החריסה התוניסאית לרשימת המורשת הבלתי מוחשית ב-2022.
5. בית הכנסת הגדול — נבנה ב-1938 כדי להחליף את בית הכנסת ברובע היהודי הישן, שהצרפתים הרסו בפינוי שכונות עוני. בתוניסיה היו כמאה אלף יהודים ב-1948 ויש כמה מאות היום, כמעט כולם בתוניס ובאי ג׳רבה. הבניין שמור ובדרך כלל סגור, ורואים אותו מהמדרכה.
6. מוזיאון בארדו — אוסף הפסיפסים הרומיים הגדול בעולם, בארמון שבנו הבייים במאה התשע עשרה, והפסיפסים מותקנים על הקירות מפני שהם רצפות — שהורמו שלמות מווילות בכל המדינה. פסיפס ורגיליוס הוא הדיוקן היחיד הידוע של המשורר. במרס 2015 תקפו חמושים את המוזיאון והרגו עשרים ושניים איש, רובם נוסעי שיוט; הוא נפתח שוב שבוע אחר כך והאבטחה בו היום כבדה.

מה יש בתוניס

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה תוניס-קרתגו — שמונה קילומטרים מהמרכז, ועל מונה המונית להיות דלוק
• תחנת תוניס-ויל — רכבות דרומה לסוסה ולספאקס, והמטרו עוצר בחוץ
• תחנת TGM תוניס מרין — הקו הפרברי לקרתגו ולסידי בו סעיד, 30 דקות, בפחות מדינר

תרבות והיסטוריה

• מסגד א-זיתונה — מ-8 דינר לחצר, סגור בשישי, ולא-מוסלמים רואים את החצר בלבד
• מוזיאון בארדו — מ-13 דינר, סגור בשני, ובו אוסף הפסיפסים הרומיים הגדול בעולם
• דאר בן עבדאללה — מ-5 דינר, בית מהמאה ה-18 מרוהט כפי שהיה, וסגור בשני
• תורבת אל-ביי — מ-5 דינר, המאוזוליאום של שליטי בית חוסיין, ושקט
• מסגד יוסף דיי — מבחוץ, 1616, ובו הצריח המתומן הראשון בתוניס
• מסגד חמודה פאשא — מבחוץ, 1655, והשיש הובא מקרתגו
• דאר לסראם — חינם, ארמון מ-1819, היום משרד שימור המדינה, ואפשר להיכנס
• דאר עות׳מאן — חינם, חזית ארמון משנות ה-90 של המאה ה-16 עם פתח שיש, והחצר פתוחה
• קתדרלת סן ונסן דה פול — חינם, 1897, עוד כנסייה פעילה, והיא פונה לשגרירות הצרפתית הישנה
• התיאטרון העירוני — מ-10 דינר, חזית אר נובו מ-1902, והעונה מאוקטובר עד מאי
• בית הכנסת הגדול — מבחוץ, 1938, והקהילה היום היא כמה מאות איש
• המוזיאון הלאומי קרתגו — מ-12 דינר לכל האתר, על גבעת ביסרה, והוא כולל תשעה מקומות
• מרחצאות אנטונינוס — בכרטיס קרתגו, על הים, והעמודים שעומדים הם המרתף
• הנמלים הפוניים — בכרטיס קרתגו, שני אגנים מלאכותיים, ואחד מהם עיגול מושלם
• התופת — בכרטיס קרתגו, שדה קבורה פוני של כדים, והוויכוח עליו חי
• התיאטרון הרומי בקרתגו — בכרטיס קרתגו, נבנה מחדש להופעות, ופסטיבל יולי משתמש בו
• דאמוס אל-כאריטה — בכרטיס קרתגו, בזיליקה נוצרית ענקית, וכמעט איש אינו מגיע
• אנג׳מה אזהרה — מ-8 דינר, ארמון של ברון בסידי בו סעיד, ומוזיאון המוזיקה בתוכו
• דוגה — מ-12 דינר, 110 קילומטרים מהעיר, והיא העיר הרומית המשומרת בצפון אפריקה
• המסגד הגדול בקירואן — מ-12 דינר, 155 קילומטרים דרומה, והחצר פתוחה למבקרים
• קרקואן — מ-8 דינר, 100 קילומטרים מהעיר, והיא העיר הפונית היחידה שלא נבנו עליה
• תובורבו מאיוס — מ-8 דינר, 60 קילומטרים מהעיר, וסביר שתהיו המבקרים היחידים
• אוטיקה — מ-8 דינר, 35 קילומטרים צפונה, והיא עתיקה מקרתגו
• זאע׳ואן — 60 קילומטרים דרומה, מקדש מים רומי, והאמה הובילה לקרתגו
• טסטור — 80 קילומטרים מהעיר, נוסדה בידי פליטים אנדלוסים, והשעון רץ לאחור
• רובע מגון — בכרטיס קרתגו, גוש מגורים פוני, ותעלות הניקוז של הרחוב נראות

מה לראות

• המדינה של תוניס — חינם, אתר אונסק״ו עם כ-700 מבנים לשימור, ושקט אחרי שש
• באב אל-בחר — חינם, השער בין המדינה והעיר הצרפתית, והוא עומד לבדו
• שדרות חביב בורגיבה — חינם, רצועה נטועה במרכז, והמחאות של 2011 מילאו אותה
• כיכר הקסבה — חינם, רובע הממשל מעל המדינה, והריצוף חדש
• פארק בלוודר — חינם, 100 הקטר על גבעה, והמרחב הירוק הגדול היחיד בעיר
• חלפאווין — חינם, הרובע שעל שמו נקרא הסרט מ-1990, וכולו שכונת מגורים
• באב סויקה — חינם, כיכר השער הצפוני של המדינה, ובתי הקפה מתמלאים אחרי התפילות
• קרתגו — מ-12 דינר לכל תשעת האתרים, על קו ה-TGM, ולהקציב יום שלם
• גבעת ביסרה — בכרטיס קרתגו, האקרופוליס הפוני, והנוף תופס את כל המפרץ
• סידי בו סעיד — חינם, כחול ולבן בצו עירוני מאז 1915, והעומס בחמש
• לה מרסה — חינם, קצה קו ה-TGM, חוף ארוך, ובתי הקפה פונים לים
• לה גולט — חינם, עיירת הנמל על ה-TGM, ומסעדות הדגים הן הסיבה
• גמארת — חינם, רצועת החוף מצפון ללה מרסה, והמים צלולים יותר שם
• חמאמת — 60 קילומטרים דרומה, קסבה מוקפת חומה על החול, והעיר העתיקה קטנה
• נבל — 70 קילומטרים מהעיר, עיירת הקרמיקה, ושוק שישי הוא הגדול
• ביזרט — 60 קילומטרים צפונה, נמל אנדלוסי עתיק, ונמל הדיג עובד
• אישכל — מ-5 דינר, 70 קילומטרים מהעיר, ביצה שרשומה באונסק״ו, וציפורים בחורף
• כיכר ברצלונה — חינם, כיכר התחנה, וקווי המטרו נפגשים תחתיה

שווקים וקניות

• סוק אל-עטארין — שוק הבשמים מהמאה ה-13, סגור בשישי אחה״צ ובראשון
• סוק הצ׳צ׳יות — שוק כובעי הלבד, אגודה שעוד קיימת, והעיצוב נעשה ביד
• סוק אל-בירקה — שוק הזהב היום, והיה שוק העבדים עד 1846
• סוק א-טרוק — השוק הטורקי, חייטים ורקמה, ומרפסות גג מעליו
• השוק המרכזי — משש בבוקר, דגים ותבלינים, ונגמר עד אחת
• תוניסיה מול — בברז׳ דו לאק, מחירים קבועים, ופתוח עד עשר
• קניון זפיר — בלה מרסה, על קו ה-TGM, והקומה העליונה מביטה לים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל התוניסאי הוא החריף בצפון אפריקה, והסיבה היא חריסה: משחה של פלפלים חריפים שיובשו בשמש ונכתשו עם שום, כרוויה וכוסברה, שתוניסיה מייצרת את רוב ההיצע שלה בעולם ושאונסק״ו הוסיפה לרשימת המורשת הבלתי מוחשית ב-2022. היא נכנסת כמעט לכל דבר. שתי המנות שאוכלים בעמידה הן לַבְּלַבִּי — קערת מרק חומוס שנמסכת על לחם יבש קרוע עם כמון, חריסה וביצה חיה שמערבבים בפנים — ובְּריק, בצק דק כנייר שמקופל על ביצה ומטוגן עמוק, שחייב להיאכל מיד. ארבעה עד שנים עשר דינר למנה.

• שה סלח — כ-60 דינר לשניים, סגור בראשון, ולהזמין בערב
• דאר אל-ג׳לד — כ-150 דינר לשניים, בהזמנה מראש, והצהריים זולים יותר
• קפה מראבט — כ-5 דינר, מזומן, והנעליים נשארות בקצה הבמה
• פונדוק אל-עטארין — כ-40 דינר, בחאן משוחזר, והגג פתוח לצהריים
• אל-וולימה — כ-50 דינר, תוניסאי ביתי בלאפייט, וצהריים בלבד
• השוק המרכזי — כ-2 דינר למאה גרם חריסה, ונגמר עד אחת
• קפה דה נאט — כ-6 דינר, בראש המדרגות בסידי בו סעיד, והעומס בחמש
• מסעדות הדגים בלה גולט — כ-50 דינר לשניים, על קו ה-TGM, והשלל רשום לפי משקל

מוזיאונים

בתוניסיה יש יותר שרידים רומיים מבאיטליה מחוץ לרומא, מפני שהפרובינקיה אפריקה הייתה ספקית הדגן והשמן של האימפריה ועיירותיה היו עשירות, ומפני שכמעט שום דבר לא נבנה עליהן אחר כך. התוצאה היא הבארדו, שמחזיק את אוסף הפסיפסים הרומיים הגדול בעולם, וסדרת עיירות חפורות בתוך שעתיים מהעיר שבהן אתם לרוב המבקרים היחידים. הבארדו סגור בשני ורוב האתרים נסגרים בחמש.

• מוזיאון בארדו — מ-13 דינר, סגור בשני, ושעתיים כמינימום
• המוזיאון הלאומי קרתגו — מ-12 דינר לכל תשעת אתרי קרתגו, וארונות הקבורה הפוניים בקומה העליונה
• דאר בן עבדאללה — מ-5 דינר, בית מהמאה ה-18 מרוהט עם דמויות בכל חדר
• תורבת אל-ביי — מ-5 דינר, סגור בשני, והוא בדרך כלל ריק
• אנג׳מה אזהרה — מ-8 דינר, בסידי בו סעיד, וסגור בשני
• דוגה — מ-12 דינר, 110 קילומטרים מהעיר, וצריך רכב
• קרקואן — מ-8 דינר, 100 קילומטרים מהעיר, וסגורה בשני
• המסגד הגדול בקירואן — מ-12 דינר, 125 קילומטרים דרומה, והחצר בלבד

טבע

תוניס יושבת על לגונה רדודה בין הים התיכון וטבעת גבעות, והלגונה היא הסיבה שהעיר נמצאת במקום הזה — היא הייתה נמל שהצרפתים ייבשו בחלקו וחפרו בחלקו. מצפון לעיר החוף הוא חופים והגבעות הן אלון שעם; פנימה היא מתייבשת במהירות למישורי דגן. בתוך שעה וחצי יש ביצה שרשומה באונסק״ו שחסידות ופלמינגו חונים בה בחורף, ומקדש מים רומי שסיפק את קרתגו באמה באורך מאה ושלושים קילומטרים.

• אישכל — מ-5 דינר, 70 קילומטרים מהעיר, והטוב מדצמבר עד פברואר
• זאע׳ואן — 60 קילומטרים דרומה, חינם, והאמה נראית מהכביש
• פארק בלוודר — חינם, 100 הקטר שניטעו מ-1892, והמרחב הירוק הגדול היחיד בעיר
• אגם תוניס — חינם ללכת לצדו, פלמינגו עומדים בו בחורף, והסוללה חוצה אותו
• גמארת — חינם, החופים מצפון ללה מרסה, והמים צלולים מאשר בלה גולט
• ביזרט — 60 קילומטרים צפונה, נמל עתיק ונמל דיג עובד, ואגם מאחוריו
• חמאמת — 60 קילומטרים דרומה, קסבה על החול, והעיר העתיקה הליכתית בשעה
• לה מרסה — חינם, קצה קו ה-TGM, ובתי הקפה על הים הם יום ראשון המקומי

עם ילדים

• פארק בלוודר וגן החיות — מ-2 דינר, צל וחיות על גבעה, והעלייה תלולה
• רכבת ה-TGM לקרתגו — פחות מדינר, כל 20 דקות, והצד של הים הוא השמאלי בנסיעה החוצה
• מרחצאות אנטונינוס — בכרטיס קרתגו, עמודים גדולים ודשא פתוח על הים, ובלי מעקות
• סידי בו סעיד — חינם, הכול מדרגות וסמטאות, גלידה בראש, ובלי רכב בפנים
• חוף לה מרסה — חינם, רדוד וחולי, ומצילים ביולי ובאוגוסט
• הנמלים הפוניים — בכרטיס קרתגו, נמל עגול שאפשר להקיף ב-15 דקות
• נבל — 70 קילומטרים מהעיר, סדנאות הקרמיקה נותנות לילדים לעבוד על האובניים
• קניון זפיר — בלה מרסה, ממוזג, ועל קו ה-TGM כך שאין צורך ברכב

אמונה ומקומות קדושים

תוניסיה היא כתשעים ותשעה אחוזים מוסלמית סונית מאסכולת מאלכ, והמסגדים כאן מכניסים לא-מוסלמים לחצר אבל לא לאולם התפילה — וזה יותר ממה שמרוקו מרשה ופחות מטורקיה. במדינה גם הייתה אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, שראשיתה בקרתגו הרומית, וקהילה נוצרית שממנה יצאו אוגוסטינוס וטרטוליאנוס. לבוש צנוע, ובשישי בצהריים זמן תפילה בכל מקום.

• מסגד א-זיתונה — מ-8 דינר לחצר, סגור בשישי, והעמודים הובאו מקרתגו
• המסגד הגדול בקירואן — מ-12 דינר, 125 קילומטרים דרומה, והחצר פתוחה למבקרים
• מסגד יוסף דיי — מבחוץ, והצריח הוא מה שכדאי להסתכל עליו
• מסגד חמודה פאשא — מבחוץ, 1655, והשיש שבו הובא גם הוא מקרתגו
• קתדרלת סן ונסן דה פול — חינם, 1897, עוד פעילה, והקהילה היום בעיקר סטודנטים אפריקנים
• בית הכנסת הגדול — מהמדרכה, שמור, ובלי לצלם את הכניסה
• דאמוס אל-כאריטה — בכרטיס קרתגו, בלי גדר, ולבוש מכנסיים ארוכים
• תורבת אל-ביי — מ-5 דינר, המאוזוליאום של השליטים, והמצבות מסמנות מין לפי צורה

חיי לילה

תוניסיה היא המדינה הנינוחה במגרב בעניין אלכוהול: הוא נמכר בסופרמרקטים, במסעדות מורשות ובברים, ויש בה תעשיית יין מקומית שראשיתה בתקופה הצרפתית. השתייה מרוכזת ברובע האגם ובפרברים הצפוניים; במדינה אין כלל והיא נסגרת מוקדם. שום דבר אינו מתחיל לפני עשר. ברמדאן כמעט כל זה נסגר ובתי הקפה נפתחים אחרי השקיעה במקום.

• ברז׳ דו לאק — רובע העסקים על הלגונה, ברים ומסעדות מורשים, ופתוח עד שתיים
• לה מרסה — בתי הקפה על הים מתמלאים מתשע, וה-TGM מפסיק בחצות
• גמארת — ברי המלונות והמועדונים מצפון ללה מרסה, ומונית חזרה 15 דינר
• סידי בו סעיד — חינם, בתי הקפה פתוחים עד חצות, ולבדוק את הרכבת האחרונה
• שדרות בורגיבה — חינם, בתי הקפה על המדרכה עד חצות, והרחוב מואר
• התיאטרון העירוני — מ-10 דינר, ופסטיבל קרתגו ביולי עובר לתיאטרון הרומי
• התיאטרון הרומי בקרתגו — פסטיבל יולי משתמש בו, כרטיסים מ-20 דינר, והוא מכיל 7,500 מושבים
• קפה מראבט — פתוח עד אחת עשרה, מחצלות במקום כיסאות, ובמדינה אין אלכוהול