Albania

טירנה

טירנה הייתה עיירה של חמישה-עשר אלף איש כשאלבניה הפכה אותה לבירה ב-1920, וכל מה שבמרכז נבנה כדי לעשות ממנה בירה במהירות — האיטלקים תכננו את השדרה, הקומוניסטים הקימו את המשרדים ואת פסיפס המוזיאון, ואחרי 1991 הייתה הכיכר חניון עם פסל של הוג׳ה עד שהפסל הורד. היא נסגרה לתנועה ב-2017 ורוצפה באבן שהובאה מכל אזור במדינה. שעתיים, מישורי, וכמעט הכול חינם.

סיורים רגליים

הכיכר ששינתה את דעתה

טירנה הייתה עיירה של חמישה-עשר אלף איש כשאלבניה הפכה אותה לבירה ב-1920, וכל מה שבמרכז נבנה כדי לעשות ממנה בירה במהירות — האיטלקים תכננו את השדרה, הקומוניסטים הקימו את המשרדים ואת פסיפס המוזיאון, ואחרי 1991 הייתה הכיכר חניון עם פסל של הוג׳ה עד שהפסל הורד. היא נסגרה לתנועה ב-2017 ורוצפה באבן שהובאה מכל אזור במדינה. שעתיים, מישורי, וכמעט הכול חינם.

1. כיכר סקנדרבג — כל ארבעים אלף המטרים הרבועים מורמים מעט באמצע, כמו פירמידה שטוחה, כדי שהגשם יזרום החוצה וכדי שמצד אחד לא רואים את הקצה הרחוק. הריצוף הוא אבן מכל אזור באלבניה, מונחת ברצועות, והעצים סביב הם מינים מאותם אזורים.
2. מסגד את׳הם ביי — הפרסקאות בפנים מראים עצים, מפלים וגשרים — נופים, במסגד, דבר כמעט בלתי נשמע. ב-1967 הכריזה אלבניה על עצמה כמדינה האתאיסטית הראשונה בעולם וסגרה כל מבנה דת; זה נשמר כאנדרטה. ב-16 בינואר 1991 נכנסו אליו עשרת אלפים איש בלי רשות, והמשטרה לא עצרה אותם.
3. מגדל השעון — נבנה ב-1822 בידי אותה משפחה שבנתה את המסגד, ובמשך מאה וחמישים שנה היה הדבר הגבוה בטירנה. השעון הראשון בו הגיע מוונציה והוחלף בגרמני ב-1928; הועסק אדם שימתח אותו בכל יום, והתפקיד עבר בירושה במשפחה אחת.
4. המוזיאון ההיסטורי הלאומי — הפסיפס שלרוחב החזית נקרא "האלבנים" והוא הדימוי המשוכפל ביותר במדינה. התבוננו בדמות בקצה הימני: אחרי 1991 היא נצבעה מחדש בשקט, מפני שבמקור היא אחזה ברובה והיה כוכב אדום מעל ראשה, ושניהם הוסרו.
5. רחוב מוראט טופטני — הרחוב הראשון בטירנה שנסגר למכוניות, והחומה שלאורך צדו האחד היא החלק הגלוי היחיד מהמצודה הביזנטית שסביבה צמחה העיירה — האבן מגיעה לכמאה הרביעית, והחנויות והדירות פשוט נבנו צמוד אליה ומשתמשות בה ככותל אחורי מאז.
6. גשר הבורסקאים — גשר אבן עות׳מאני מהמאה השמונה עשרה שנשא את דרך הבקר אל רובע הבורסקאים, והיום הוא אינו חוצה דבר — הנחל שתחתיו הוסט בשנות השלושים והגשר נקבר באשפה עד שנחפר ושוחזר ב-1990.

מאה שבעים אלף בונקרים

אנוור הוג׳ה ניהל את אלבניה ארבעים שנה, נפרד מיוגוסלביה, אחר כך מברית המועצות, אחר כך מסין, ושכנע את עצמו שכל העולם עומד לפלוש. המדינה בנתה בונקרים מבטון בשדות וברחובות — כמאה ושבעים אלף מהם, לאוכלוסייה של שלושה מיליון — וההנהגה בנתה שניים ענקיים שמעולם לא הודתה בקיומם. שניהם מוזיאונים היום, ובית ההאזנות הוא שלישי. שלוש שעות, וזה מסלול כבד.

1. בונקארט 1 — חמש קומות אל תוך מדרון, מאה ושישה חדרים, נבנה בין 1972 ל-1978 כדי שהוג׳ה והפוליטביורו ישרדו מכה גרעינית, עם אספקת אוויר עצמאית ואולם מליאה. כמעט איש באלבניה לא ידע שהוא קיים עד שנפתח כמוזיאון ב-2014, והוג׳ה עצמו לא השתמש בו אפילו פעם אחת.
2. אנדרטת פוסטבלוק — שלושה עצמים עומדים יחד על אי תנועה: בונקר אמיתי שהוצא משדה, שני עמודי בטון ממכרה ספאץ׳ שבו הועבדו אסירים פוליטיים, וקטע מחומת ברלין שגרמניה שלחה. זה מסמן את המחסום שבו עמדו השומרים ששמרו שאלבנים רגילים לא ייכנסו לבלוקו.
3. בלוקו — עד 1991 שום אלבני בלי אישור לא יכול היה להיכנס לרחובות המעטים האלה — הפוליטביורו גר כאן והווילה של הוג׳ה עדיין עומדת בפינה, לא מרשימה, שלוש קומות. ביום שהמחסומים ירדו בדצמבר 1991 אנשים נכנסו רק כדי להסתכל, ותוך חמש שנים זה היה רובע הברים.
4. בית העלים — נבנה ב-1931 כמרפאת היולדות הראשונה באלבניה, ונלקח בידי הסיגורימי כמרכז הטכני של המעקב — כל האזנת טלפון וכל מיקרופון נסתר במדינה הופעלו מהבניין הזה. הציוד עדיין בחדרים, וכך גם התיקים על מי הלשין על מי.
5. בונקארט 2 — הכניסה היא כיפת בטון שנראית כמו בונקר שעולה מהמדרכה, והיא נבנתה ב-2016 — אבל המנהרה שאליה היא מובילה אמיתית, ונחפרה תחת משרד הפנים בשנות השמונים. המוזיאון נוקב בשמות האנשים שהשירות החשאי הוציא להורג, כלא או הגלה, שנה אחר שנה.
6. הפירמידה — בתו של הוג׳ה ובעלה תכננו אותה כמוזיאון ההנצחה שלו והיא נפתחה ב-1988, שלוש שנים אחרי מותו. מאז היא הייתה מרכז כנסים, בסיס נאט״ו במלחמת קוסובו, מועדון לילה וחורבה מכוסת גרפיטי; ב-2023 היא נפתחה מחדש עם מדרגות לאורך הדפנות ובית ספר לטכנולוגיה בפנים.

צבע, הר וקפה

בשנת 2000 התחיל ראש העיר החדש של טירנה, צייר בהכשרתו, לצבוע את גושי הבטון האפורים בצבעים עזים — בלי חלונות חדשים, בלי תיקונים, רק צבע. הוא טען בפומבי שזה ישנה את התנהגות האנשים ברחוב, ובעלי החנויות התחילו להוריד את הסורגים. זו העיר שבה עובר המסלול הזה: לא משוחזרת, צבועה מחדש, ושותה על זה קפה. שעתיים וחצי, והרכבל בסוף לוקח חמש עשרה דקות.

1. רחוב קוואיה — כאן התחילה הצביעה. אדי ראמה, שנבחר לראשות העיר ב-2000 בלי כסף לשום דבר אחר, שם כתום וסגול וירוק על הגושים וטען שעיר שנראית מטופלת מקבלת יחס של מטופלת. בעלי חנויות לאורכו הורידו את הסורגים מהחלונות תוך שנה, והוא נעשה אחר כך ראש ממשלה.
2. הבזאר החדש — השוק היה כאן מאז שנות השלושים והיה בלגן של פח גלי; הוא נבנה מחדש ב-2017 עם אולם של ממש והסמטאות סביבו רוצפו. הדוכנים מוכרים את מה שהכפרים מביאים בבוקר, ודבש ההרים והתאנים המיובשות מגיעים מהצפון באוטובוס.
3. הענן — ביתן של צינורות פלדה לבנים ודקים שתכנן האדריכל היפני סו פוג׳ימוטו והוצג לראשונה בגלריית סרפנטיין בלונדון ב-2013. אלבניה קנתה אותו, שינעה אותו, והציבה אותו בפארק ליד הפירמידה — יצירת אדריכלות בינלאומית שנרכשה יד שנייה, וזו דרך מאוד טירנאית לעשות את זה.
4. הפארק הגדול — מאתיים ושלושים הקטר עם אגם מלאכותי באמצע, שנחפר בשנות החמישים בעבודה "התנדבותית" — שפירושה בפועל סטודנטים וחיילים עם אתים. ההקפה סביב האגם היא חמישה קילומטרים, ובשש בערב חצי מהעיר הולכת או רצה בה.
5. בית קברות הקדושים — עשרים ושמונה אלף פרטיזנים קבורים במדרון, ו"אם אלבניה" בגובה שנים עשר מטר עומדת בראש ומחזיקה כוכב וזר דפנה. הוג׳ה נקבר כאן ב-1985 תחת לוח שיש של שש עשרה טונות; ב-1992 נפתח הקבר והגופה הועברה לבית קברות ציבורי מחוץ לעיר.
6. הר דאיטי — הרכבל עולה ארבעה קילומטרים וחצי במדרון ההר בחמש עשרה דקות והוא הארוך בבלקן; הוא נפתח ב-2005 ונבנה בידי חברה אוסטרית. הפסגה בגובה יותר מאלף מטרים וקרירה בעשר מעלות מהעיר, ולכן טירנה עולה לשם באוגוסט.

מה יש בטירנה

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה אם תרזה — 17 ק״מ מהעיר, האוטובוס 400 לק, והוא יוצא בכל שעה
• תחנת האוטובוסים — אוטובוסים לשקודר, בראט ודורס, וכרטיסים באוטובוס
• כיכר סקנדרבג — הכול מתחיל כאן, וכל הכיכר להולכי רגל מאז 2017
• רכבל דאיטי — 1,000 לק הלוך ושוב, 15 דקות, והרכבל הארוך בבלקן

תרבות והיסטוריה

• מסגד את׳הם ביי — חינם, מ-1823, והפרסקאות בפנים מראים עצים ומפלים
• מגדל השעון — 200 לק, 90 מדרגות, והיה הבניין הגבוה בטירנה עד 1970
• המוזיאון ההיסטורי הלאומי — 700 לק, והפסיפס בחזית הוא הדימוי המוכר באלבניה
• בונקארט 1 — 1,000 לק, בונקר גרעיני בן חמש קומות ו-106 חדרים, והיה סודי עד 2014
• בונקארט 2 — 500 לק, במרכז, והוא על המשטרה החשאית
• בית העלים — 700 לק, בית ההאזנות, וציוד הציתות עדיין בתוכו
• הפירמידה — חינם, נבנתה כמוזיאון־מאוזוליאום להוג׳ה, ומטפסים עליה מבחוץ
• הגלריה הלאומית — 500 לק, וחדר הריאליזם הסוציאליסטי הוא הסיבה שבאים
• האופרה והבלט — מ-500 לק, בארמון התרבות, והאופרה הזולה בעולם
• קתדרלת התחייה — חינם, אורתודוקסית, מ-2012, ומהגדולות בבלקן
• קתדרלת פאולוס — חינם, קתולית, מ-2002, ואם תרזה בוויטראז׳
• מסגד נמזגה — חינם, הושלם ב-2024, והגדול בבלקן
• גשר הבורסקאים — חינם, עות׳מאני, מהמאה ה-18, והנהר שתחתיו נעלם
• מצודת טירנה — חינם, חומה ביזנטית ובתי קפה נשענים עליה, ופתוח עד מאוחר
• הפסיפס הרומי — 200 לק, רצפת וילה רומית מהמאה ה-3, וחמש דקות בפנים
• אנדרטת פוסטבלוק — חינם, בונקר אמיתי, עמודים ממחנה כלא וחתיכה מחומת ברלין
• בית קברות הקדושים — חינם, ו"אם אלבניה" בגובה 12 מטר עומדת מעליו

מה לראות

• בלוקו — הרובע שאלבנים רגילים לא יכלו להיכנס אליו עד 1991
• רחוב מוראט טופטני — רחוב ההולכים הראשון בעיר, וחומת המצודה לאורכו
• הענן — חינם, ביתן ענן מפלדה מאת סו פוג׳ימוטו, ובר בתוכו
• הפארק הגדול — חינם, 230 הקטר עם אגם, והעיר רצה סביבו בשש
• הגן הבוטני — 200 לק, מ-1964, וכמעט איש אינו הולך אליו
• גן החיות — 300 לק, קטן וישן, והפארק סביבו הוא החלק הטוב
• הר דאיטי — 1,613 מטר, הרכבל עושה את רובה, וקריר שם בעשר מעלות
• רחוב קוואיה — הגושים הצבועים כאן, והצבע היה מדיניות
• רחוב מיסלים שירי — בתי קפה ווילות ישנות, וכאן טירנה באמת יושבת
• אצטדיון אייר אלבניה — מ-500 לק, נבנה ב-2019, ויש בתוכו מגדל מלון
• אגם בובילה — שעה צפונה, מאגר בקניון, והתצפית היא טיפוס
• טירת פטרלה — 200 לק, 20 דקות דרומה, ואחותו של סקנדרבג החזיקה בה
• קרויה — שעה צפונה, הבזאר העות׳מאני, והטירה מעליו
• טירת קרויה — 400 לק, והעות׳מאנים נכשלו בכיבושה שלוש פעמים
• דורס — 40 דקות מערבה, החוף והנמל, והרומאים היו כאן
• האמפיתיאטרון בדורס — 300 לק, הגדול בבלקן, ואדם מצא אותו בגינתו
• בראט — שעתיים דרומה, עיר אלף החלונות, ואנשים גרים בטירה
• ג׳ירוקסטר — ארבע שעות דרומה, עיר אבן, והוג׳ה נולד בה
• שקודר — שעתיים צפונה, אופניים בכל מקום, והאגם הגדול בבלקן
• טירת רוזאפה — 400 לק, מעל שקודר, והאגדה שנצמדה אליה קשה
• ת׳ת׳ — ארבע שעות צפונה, ההרים המקוללים, ומגדל הנעילה שם
• אפולוניה — 600 לק, שעתיים מהעיר, ואוקטביאנוס למד כאן כשקיסר נרצח

שווקים וקניות

• הבזאר החדש — שוק התוצרת, נבנה מחדש ב-2017, והמסעדות סביבו
• קניון טופטני — הקניון ליד המצודה, ומרפסת הגג חינם
• הבזאר בקרויה — שעה צפונה, שטיחים ונחושת, והמחירים נתונים למיקוח
• חנויות רחוב קוואיה — רחוב הקניות הרגיל, ובלי מחירי תיירים
• מרכז טולה — סדנה משופצת עם שווקים, הופעות וחצר, וכניסה חינם

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם טירנה אוכלת בעמידה. בּיוּרֶק הוא כל הבוקר — בצק פילו עם גבינה, תרד או בשר טחון, נחתך ממגש ונמסר בנייר בכמאה לק, והחנויות שמוכרות אותו נקראות ביורקטורה ונפתחות בשש. המנה הלאומית היא טָאוֶוה קוֹסי, כבש שנאפה תחת קרום של יוגורט וביצה, והיא מגיעה מאלבסאן במרחק שעה. באלבניה יש יותר בתי קפה לנפש מבכל מדינה בעולם, ומקיאטו עולה מאה לק.

• הבזאר החדש — פתוח 7 עד 7, והמסעדות סביבו פתוחות מאוחר יותר
• אודה — כ-800 לק למנה, ליד הבזאר, ולהזמין בערב
• מוליחיו — כ-1,200 לק למנה, ליד הפארק הגדול, ולהזמין
• הגריל של טירנה — בשר על האש ולא יותר, וכ-500 לק למנה
• סופרה א-אריוט — מנות גדולות, קהל מקומי, וכ-600 לק
• ארה — האמין בבלוקו, פתוח עד מאוחר, וכ-700 לק
• קומיטטי — רקי כ-200 לק, והוא נפתח בתשע בבוקר
• בר המינגוויי — קפה ביום וקוקטיילים אחרי תשע, ובלי דמי כניסה

מוזיאונים

• בונקארט 1 — 1,000 לק, שעתיים בפנים, וקר שם — לקחת מעיל
• בית העלים — 700 לק, שעה, והוא הקשה מבין השלושה
• בונקארט 2 — 500 לק, במרכז, ושעה מספיקה
• המוזיאון ההיסטורי — 700 לק, וחדר האיקונות למעלה הוא ההפתעה השקטה
• הגלריה הלאומית — 500 לק, סגור בשני, וחצר הפסלים חינם
• הפסיפס הרומי — 200 לק, רצפת וילה מהמאה ה-3, וחמש דקות בפנים
• מוזיאון סקנדרבג — 500 לק, בטירת קרויה, ובתו של הוג׳ה תכננה אותו
• האמפיתיאטרון בדורס — 300 לק, 40 דקות מערבה, ואדם מצא אותו בגינתו ב-1966

טבע

טירנה יושבת בקערה, הר בגובה אלף שש מאות מטרים בצד אחד והים ארבעים דקות משם בצד השני, ורכבל מחבר את העיר להר ברבע שעה. הפארק באמצע העיר גדול מהעיר העתיקה כולה והוא חינם.

• הר דאיטי — 1,000 לק הלוך ושוב, ואינו פועל ברוח חזקה
• הפארק הגדול — חינם, 230 הקטר, והקפה של חמישה ק״מ סביב האגם
• הגן הבוטני — 200 לק, מ-1964, וארבעה עשר הקטר שכמעט איש אינו נכנס אליהם
• אגם בובילה — שעה צפונה, מונית כ-4,000 לק הלוך ושוב
• דורס — 40 דקות מערבה, הים הקרוב, והחוף נמשך עשרה קילומטרים
• טירת פטרלה — 200 לק, 20 דקות דרומה, ויש בה מסעדת מרפסת
• ת׳ת׳ — ארבע שעות צפונה, והדרך פתוחה ממאי עד אוקטובר
• מעבר לוגרה — ארבע שעות דרומה, 1,027 מטר, והים ישר למטה

עם ילדים

• רכבל דאיטי — 1,000 לק הלוך ושוב, 15 דקות לכיוון, ותאי זכוכית
• הפארק הגדול — חינם, סירות דיווש באגם ומתקני שעשועים בצד הצפוני
• גן החיות — 300 לק, קטן וישן, והפארק סביבו הוא החלק הטוב
• הפירמידה — חינם לטפס בחוץ, והנוף הוא כל המרכז
• בונקארט 2 — 500 לק, מנהרה אמיתית תחת הרחוב, ושעה בפנים
• הענן — חינם, ענן פלדה שעוברים דרכו, ובית קפה בתוכו
• חוף דורס — 40 דקות מערבה, חול רדוד, והרכבת מגיעה לשם
• טירת קרויה — 400 לק, חומות אמיתיות לטפס עליהן, ובזאר בשער

חיי לילה

הכול קורה בבלוקו, אותם רחובות מעטים שהפוליטביורו גר בהם עד 1991, וזה קורה מאוחר — שום דבר אינו מתמלא לפני אחת עשרה. המשקאות זולים בכל קנה מידה אירופי, בירה עולה כשלוש מאות לק, ואין תור בשום מקום.

• בלוקו — הכול בתוך ארבעה רחובות, וזה מתחיל באחת עשרה
• רדיו באר — חדר מלא רדיו מנורות, קטן, ומעולם לא השתנה
• קומיטטי — ארבעים סוגי רקי כפרי, והוא נפתח בתשע בבוקר
• נובל וואג — תקליטים על הקיר והקוקטיילים רציניים
• בר המינגוויי — פתוח מקפה הבוקר ברצף עד שתיים
• מרכז טולה — הופעות בחצר סדנה משופצת, ובדרך כלל כניסה חינם
• מצודת טירנה — ברים שנשענים על חומה ביזנטית, ופתוח עד אחת
• רחוב מוראט טופטני — רחוב ההולכים מתמלא בתשע ומתרוקן בחצות

אמונה ומקומות קדושים

אלבניה הכריזה על עצמה כמדינה האתאיסטית הרשמית הראשונה בעולם ב-1967 וסגרה או הרסה יותר מאלפיים כנסיות ומסגדים. כל מה שברשימה הזאת או שרד כאתר מוגן או נבנה אחרי 1991, והמדינה היום כמחצית מוסלמית, חמישית נוצרית, ורגועה באופן מפורסם לגבי ההבדל.

• מסגד את׳הם ביי — חינם, נעליים בחוץ, ונשים מכסות שיער
• מסגד נמזגה — חינם, הושלם ב-2024, והוא מכיל שמונת אלפים איש
• קתדרלת התחייה — חינם, אורתודוקסית, חונכה ב-2012, והכיפה 32 מטר
• קתדרלת פאולוס — חינם, ושדה התעופה קרוי גם הוא על שמה
• מגדל השעון — 200 לק, והוא צלצל לתפילה כשהמסגד לא היה יכול
• בית קברות הקדושים — חינם, 28,000 קברים, והוג׳ה הוצא ממנו ב-1992
• טירת קרויה — 400 לק, שעה צפונה, והבזאר בשער
• טירת רוזאפה — 400 לק, מעל שקודר, והאגדה שבה היא על אישה שנכלאה בקיר