sleepntrip

Greece

סלוניקי

קסנדרוס ייסד את העיר ב-315 לפני הספירה וקרא לה על שם אשתו תסלוניקי, אחותו למחצה של אלכסנדר מוקדון, ששמה שלה פירושו "ניצחון בתסליה". שש מאות שנה אחר כך הפך הקיסר גלריוס את העיר לבירתו ובנה לעצמו ארמון, קשת ניצחון ומבנה עגול ומכופף שתכליתו שנויה במחלוקת עד היום — ושלושתם עדיין עומדים בלב עיר פעילה, עם חנויות ודירות שנבנו צמוד אליהם. שעתיים, מישורי.

חדר לזוג בסלוניקי — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

שלוש מאות ועשרים שנה של רומא

קסנדרוס ייסד את העיר ב-315 לפני הספירה וקרא לה על שם אשתו תסלוניקי, אחותו למחצה של אלכסנדר מוקדון, ששמה שלה פירושו "ניצחון בתסליה". שש מאות שנה אחר כך הפך הקיסר גלריוס את העיר לבירתו ובנה לעצמו ארמון, קשת ניצחון ומבנה עגול ומכופף שתכליתו שנויה במחלוקת עד היום — ושלושתם עדיין עומדים בלב עיר פעילה, עם חנויות ודירות שנבנו צמוד אליהם. שעתיים, מישורי.

  1. המגדל הלבן — העות׳מאנים בנו אותו במאה החמש עשרה והשתמשו בו ככלא העיר וכמקום ההוצאה להורג — הוא נודע כ"מגדל הדם", והאבנים היו מוכתמות. ב-1890 הוצע לאסיר חופש אם יסייד את כולו בלבן; הוא עשה זאת, והשם השתנה יחד עם הצבע.
  2. קשת גלריוס — הוקמה ב-299 לציון ניצחון על הפרסים, והתבליטים על העמודים הם דיווח רציף של המערכה — אפשר לעקוב אחרי הקרב מלמטה למעלה. רק שניים משמונת העמודים המקוריים שרדו, והמקומיים אינם קוראים לה קשת כלל: הם קוראים לה קָמָארָה, וזה המקום שבו כולם קובעים להיפגש.
  3. הרוטונדה — נבנתה בסביבות 306 בידי גלריוס, קרוב לוודאי כמאוזוליאום שלו, והוא מעולם לא נקבר בה. הכיפה ברוחב עשרים וארבעה וחצי מטרים עם קירות בעובי שישה מטרים, והיא הייתה מקדש אלילי, כנסייה, מסגד וכנסייה שוב — והצריח שלצדה הוא היחיד שנותר עומד בסלוניקי.
  4. כיכר נברינו — החורבות החפורות השקועות מתחת לכיכר הן ארמונו של גלריוס — אולם הכס, האולם המתומן, הרצפות המחוממות. הם נמצאו בשנות החמישים כשהרסו בלוק מגורים, והעיר בנתה את הכיכר סביב הבור במקום למלא אותו. סטודנטים שותים על המדרגות ומביטים למטה אליו.
  5. הפורום הרומי — הפורום נמצא ב-1966 כשהעיר החלה לחפור יסודות לחניון בית המשפט, והעבודה נעצרה. תחתיו נמצא קריפטופורטיקוס — מסדרון שירות מקומר באורך הכיכר — והאודיאון הקטן בקצה עדיין מארח קונצרטים בקיץ.
  6. כנסיית דימיטריוס — דימיטריוס היה קצין רומי שהוחזק בבית המרחץ מתחת לנקודה הזאת ונדקר שם בסביבות 306, בפקודת אותו גלריוס שבנה את הקשת. הכנסייה שמעל הוקמה מעל בית המרחץ, והקריפטה שיורדים אליה היא החדר ממש. היא נשרפה ב-1917, וחמשת הפסיפסים ששרדו הם אלה משני צדי המזבח.

השריפה, הרשת ואם בישראל

ב-18 באוגוסט 1917 תפסה אש בישול במטבח בעיר העליונה את הרוח ובערה שלושים ושתיים שעות. שני שלישים מסלוניקי נעלמו, וכשבעים אלף איש איבדו את בתיהם — רובם יהודים, מפני שהרבעים היהודיים היו באזור השרוף. הממשלה אסרה אז לבנות מחדש על החלקות הישנות, שכרה אדריכל צרפתי שיתכנן רשת, והקהילה שהייתה מחצית העיר מעולם לא החזירה לעצמה את הקרקע. עשרים ושש שנים אחר כך היא גורשה. שלוש שעות, וזה המסלול הכבד בקטלוג.

  1. כיכר אריסטוטלוס — ארנסט הברר, ארכיאולוג ומתכנן צרפתי שבמקרה היה בעיר עם צבא בעלות הברית, קיבל את כל האזור השרוף לתכנון מחדש. הוא שרטט ציר שעולה מהים אל הפורום הרומי, וכיכר זו היא פתחו, ובנייתו נמשכה עד שנות החמישים — ולכן הבניינים נראים ישנים ממה שהם.
  2. אנדרטת השואה — ב-11 ביולי 1942 נצטוו כל הגברים היהודים בני שמונה עשרה עד ארבעים וחמש להתייצב בכיכר הזאת. תשעת אלפים הגיעו, והועמדו בשמש לבצע תרגילי סדר שעות ארוכות בעוד חיילים גרמנים מצלמים. היום זכור כ"שבת השחורה", ועבודות הכפייה שבאו אחריו הרגו מאות.
  3. המוזיאון היהודי — יהודים ספרדים שגורשו מספרד ב-1492 הוזמנו לכאן בידי הסולטאן, ועד 1900 היו כמחצית מהאוכלוסייה — הנמל נסגר בשבת מפני שהסוורים היו יהודים. בין מרס לאוגוסט 1943 נשלחו כארבעים ושמונה אלף מהם לאושוויץ בתשע עשרה משלוחים. פחות מאלפיים חזרו.
  4. שוק מודיאנו — אלי מודיאנו, אדריכל יהודי מאחת המשפחות הגדולות בעיר, בנה את האולם המקורה הזה ב-1925 על הקרקע שבה עמד הרובע השרוף של קהילתו שלו. הוא נזנח עשרות שנים ונפתח מחדש ב-2022 אחרי שיחזור, וחלק מדוכני הקצבים המקוריים עדיין פועלים בו.
  5. בית הכנסת מונסטיריוטון — נבנה ב-1927 בידי יהודים שבאו ממונסטיר, היא ביטולה של היום, והוא בית הכנסת הגדול היחיד בעיר ששרד את הכיבוש — מפני שהצלב האדום החרים אותו כמחסן והגרמנים הניחו לו. היו כאן כשלושים וחמישה בתי כנסת לפני המלחמה.
  6. אוניברסיטת אריסטו — הקמפוס עומד על בית הקברות היהודי הישן, שהחזיק קצת יותר משלוש מאות אלף קברים והיה בשימוש מאז המאה החמש עשרה. הוא הושמד בדצמבר 1942 בפקודת שלטונות הכיבוש ובהסכמת העירייה, והשיש שימש לעבודות בנייה ברחבי סלוניקי.

הרובע שהאש לא הגיעה אליו

אָנוֹ פּוֹלִי, העיר העליונה, יושבת מעל הקו שאליו טיפסה השריפה של 1917, וזו כל הסיבה שהיא נראית כפי שהיא נראית — בתי עץ עות׳מאניים עם קומות עליונות בולטות, סמטאות צרות מדי למכונית, גפנים מעל הרחובות והחומה הביזנטית לאורך הקצה העליון. זה החלק היחיד בסלוניקי שלא תוכנן מחדש, והנוף מהחומה תופס את כל המפרץ, וביום בהיר גם את אולימפוס. שעתיים וחצי, וכולו במעלה ההר.

  1. איה סופיה — נבנתה במאה השמינית כתשובה קטנה יותר לאיה סופיה שבקונסטנטינופול, והפסיפס בכיפה מציג את העלייה השמיימה כשהשליחים עומדים סביב השוליים ומביטים למעלה. כשהעות׳מאנים הסבו אותה הם טייחו את הפסיפסים, וזו בדיוק הסיבה שהם שרדו.
  2. אלטזה אימארט — אימארט הוא מטבח ציבורי, וזה הוקדש ב-1484 כדי להאכיל בחינם את העניים, את התלמידים ואת העוברים ושבים מכל דת — זה היה תנאי ההקדש. "אלטזה" פירושו צבעוני, על שם האריחים המזוגגים שכיסו פעם את הצריח. היום זה אולם תערוכות.
  3. כנסיית אליהו הנביא — כנסיית מנזר מהמאה הארבע עשרה שנבנתה לפי התוכנית הנהוגה בהר אתוס — צלב עם שתי קפלות צד חצי-עגולות שבהן עמדו המקהלות. העות׳מאנים הפכו אותה למסגד דרווישים וניפצו את הפרסקאות; מה שרואים בפנים הוא מה שנמצא תחת הטיח בשנות החמישים.
  4. מנזר ולטדון — נוסד בסביבות 1351 והוא היחיד מבין המנזרים הביזנטיים של העיר שעדיין פועל כמנזר. העות׳מאנים הניחו לו, ולפי גרסת המנזר עצמו הנזירים הראו לצבאו של מוראט היכן נכנסת אספקת המים אל החומות — וכך נפלה העיר ב-1430.
  5. מגדל טריגוניון — מגדל הפינה של החומה הביזנטית, שהעות׳מאנים בנו מחדש אחרי 1430 עם קירות עבים יותר לתותחים, וזו הנקודה שאליה מטפסת כל העיר בשקיעה. מכאן הרשת שהברר שרטט אחרי השריפה קריאה כצורה — רואים בדיוק היכן נעצרה האש, מפני שקו הגגות משתנה.
  6. הפטפירגיון — המצודה בראש האקרופוליס, ושמה התורכי ידי קולה — שבעה מגדלים — נכנס לסלנג היווני כמילה לבית כלא, מפני שזה מה שהוא היה מ-1890 עד 1989. אסירי החונטה הוחזקו כאן, ואגפי התאים שהמדינה בנתה בתוך החומות הביזנטיות עדיין עומדים.

מה יש בסלוניקי

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם סלוניקי אוכלת בעמידה. ארוחת הבוקר היא בּוּגָאצָה — קרם סולת או גבינה בין יריעות פילו, נאפית בתבנית, נחתכת במספריים על לוח שיש ונמסרת בנייר, כשניים וחצי אירו. העיר היא בירת האוכל של יוון וכל יוון מסכימה, בעיקר בגלל מה שהביאו פליטי אסיה הקטנה ב-1922: פלפלים, תבלינים, המנות הקטנות וההרגל לאכול אותן לאט עם אוזו.

מוזיאונים

אמונה ומקומות קדושים

חמש עשרה מהכנסיות הביזנטיות של העיר רשומות באונסק״ו כערך אחד, וזה חריג — הן נרשמו יחד מפני שהרצף מראה את כל התפתחות הכנסייה המכופפת לאורך אחת עשרה מאות, בעיר אחת, ורובן עדיין בשימוש. כמעט כולן חינם.

טבע

העיר פונה אל המפרץ שלה, ואולימפוס בצד השני של המים נראה ביום בהיר מהטיילת — כלומר היוונים מביטים במשכן האלים שלהם מהטיילת שלהם מזה שלושת אלפים שנה. החופים מתחילים בשעה נסיעה; ההר בתשעים דקות.

עם ילדים

חיי לילה

בסלוניקי שבעים אלף סטודנטים באוניברסיטה אחת וזה ניכר אחרי חצות. הלילה בנוי סביב שולחן הצ׳יפורו ולא סביב הבר: מזמינים בקבוקון, מנות קטנות מגיעות איתו, ונשארים ארבע שעות. שום דבר אינו מתחיל לפני אחת עשרה והמועדונים אינם מתמלאים עד שתיים.

לחיפוש חדר בסלוניקי