sleepntrip

Israel

תל אביב

יפו היא מהנמלים העובדים העתיקים בעולם, והיא מוזכרת במכתבים מצריים מהמאה החמש עשרה לפני הספירה. תל אביב בת מאה ושש עשרה: ב-1909 עמדו שישים ושש משפחות על הדיונות שמצפון ליפו והגרילו מגרשי בנייה בעזרת צדפות שנכתבו עליהן שמות, והתצלום של אותו בוקר הוא תמונת הייסוד של העיר. ההליכה הזאת עולה מהנמל הישן דרך השכונה הראשונה אל הדיונה. שעתיים וחצי, שטוח למעט הגבעה ביפו, ושוק הפשפשים סגור בשבת.

חדר לזוג בתל אביב — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

ארבעת אלפים שנה, ואז 1909

יפו היא מהנמלים העובדים העתיקים בעולם, והיא מוזכרת במכתבים מצריים מהמאה החמש עשרה לפני הספירה. תל אביב בת מאה ושש עשרה: ב-1909 עמדו שישים ושש משפחות על הדיונות שמצפון ליפו והגרילו מגרשי בנייה בעזרת צדפות שנכתבו עליהן שמות, והתצלום של אותו בוקר הוא תמונת הייסוד של העיר. ההליכה הזאת עולה מהנמל הישן דרך השכונה הראשונה אל הדיונה. שעתיים וחצי, שטוח למעט הגבעה ביפו, ושוק הפשפשים סגור בשבת.

  1. מגדל השעון — נבנה ב-1903 לציון עשרים וחמש שנות שלטונו של הסולטאן עבדול חמיד השני, והוא היה אחד מכמאה מגדלים כאלה שהוקמו בכל האימפריה העות׳מאנית באותו מבצע — המטרה הייתה להכניס זמן שעון ציבורי לעיירות שמדדו זמן לפי תפילות. הכסף נאסף מסוחרי יפו, ושני חלונות הזכוכית הצבעונית נוספו הרבה יותר מאוחר.
  2. כיכר קדומים — תחת הכיכר הזאת יש חפירה שאפשר להביט לתוכה, והשכבות בה נמשכות מתקופת הברונזה דרך יפו המצרית, הפלשתית, הפרסית, ההלניסטית והרומית. הסיבה שהגבעה היא גבעה בכלל היא השכבות האלה: ארבעת אלפים שנה של לבני בוץ שנבנו מעל הריסות העיר הקודמת, וכך נוצר תל.
  3. גן הפסגה — ראש הגבעה, ומכאן כל קשת העיר נכנסת למסגרת אחת — וזה בדיוק מה שאיש לא ראה ב-1909, מפני שכל מה שבין כאן והירקון היה חול. קשת האבן הלבנה בגן היא פסל מודרני של שלוש סצנות מקראיות, והפרט המשונה הוא שהגבעה עצמה בחלקה הריסות: הבריטים הרסו רצועה מהעיר העתיקה ב-1936 ופרצו בה שני כבישים ישרים.
  4. שוק הפשפשים — שוק יד שנייה אמיתי מהתקופה העות׳מאנית, ועדיין בחלקו כזה: משפצי רהיטים, שטיחים פרסיים, ושתי חנויות שמוכרות רק ידיות דלתות. מאז בערך 2010 תפסו הברים את הסמטאות בערב, ושכר הדירה שולש בקירוב — וזה ויכוח חי ביפו על למי ההתחדשות הזאת. סגור בשבת; בשישי אחר הצהריים הוא שוק ובר בבת אחת.
  5. נווה צדק — נבנתה ב-1887 בידי משפחות שעזבו את יפו הצפופה, ולכן היא מבוגרת מתל אביב עצמה בעשרים ושתיים שנים — העיר צמחה צפונה ובלעה אותה. עגנון, שזכה אחר כך בפרס נובל, גר כאן, וגם הצייר נחום גוטמן. היא הייתה שכונת עוני שנקבעה להריסה בשנות השישים, ונצלה במאבק תושבים; היום זה המטר המרובע היקר בעיר.
  6. התחנה — זו הייתה תחנת הקצה היפואית של רכבת יפו–ירושלים, שנפתחה ב-1892 והייתה קו הרכבת הראשון בכל המזרח התיכון. הנסיעה לירושלים ארכה שלוש שעות וחצי והחליפה נסיעת עגלה של שתים עשרה שעות. הקו נסגר לנוסעים ב-1948 מפני שהתוואי חצה את הגבול החדש, והמחסנים עמדו ריקים עד 2010.

העיר הלבנה

בתל אביב כארבעת אלפים בניינים בסגנון הבין-לאומי, הריכוז הגדול בעולם, ואונסק״ו רשמה את המרכז ב-2003. הם כאן בגלל רצף מדויק: בית הספר באוהאוס נסגר בידי הנאצים ב-1933, האדריכלים שלו התפזרו, וכמה עשרות מהם הגיעו לעיר שבנתה את עצמה מאפס בדיוק ברגע ההוא. מה שהם בנו אינו באוהאוס מועתק — החלונות הוקטנו, המרפסות העמיקו והגגות נעשו שטוחים ושמישים, מפני שהשמש כאן אינה השמש של דסאו. שעתיים וחצי, הכול שטוח, והפרטים נמצאים מעל קומת הקרקע.

  1. בית העצמאות — זה היה ביתו של מאיר דיזנגוף, אחר כך מוזיאון האמנות, וב-14 במאי 1948 הוקראה באולם המרכזי מגילת העצמאות. הטקס ארך שלושים ושתי דקות ותוכנן בכוונה להיגמר לפני כניסת השבת. האולם נשמר כפי שהיה באותו אחר צהריים, וההקלטה שמושמעת לכם היא השידור המקורי.
  2. שדרות רוטשילד — השדרה עוקבת אחרי קו של אפיק נחל עונתי, ולכן היא מתעקלת — התכנית המקורית הניחה רצועה נטועה רחבה במקום שאי אפשר היה לבנות בו בכל מקרה. פטריק גדס, המתכנן הסקוטי שצייר את תכנית העיר ב-1925, תכנן אותה כחלק מרשת שדרות ירוקות שמזרימות את רוח הים פנימה בין גושי המגורים, וכך הרוח נעה כאן עד היום בערב קייץ.
  3. רחוב ביאליק — הרחוב הקצר בעיר עם הכי הרבה בניינים משוחזרים עליו, והבית במספר עשרים ושתיים הוא זה שהמשורר הלאומי בנה לעצמו ב-1925 — בסגנון אקלקטי עם קשתות אסלאמיות וכיפת רעפים, מפני שהסגנון הבין-לאומי עוד לא הגיע. הוא גר בו תשע שנים בלבד עד מותו. ארבע דלתות למעלה, בניין העירייה הראשון של העיר באותו רחוב.
  4. כיכר דיזנגוף — ג׳ניה אוורבוך זכתה בתחרות עליה ב-1934 בגיל עשרים וחמש, בתכנון של חזיתות לבנות מעוגלות עם מרפסות סביב מעגל. ב-1978 הורמה כל הכיכר על רחבת בטון כדי שרכב יעבור מתחתיה, וזה הרג אותה; ב-2018 נהרסה הרחבה והכיכר הוחזרה למפלס הרחוב. המזרקה הקינטית באמצע היא של יעקב אגם, והיא מסתובבת, מנגנת ושורפת גז.
  5. כיכר הבימה — הבימה נוסדה במוסקבה ב-1917 כתיאטרון בעברית, סיירה באירופה ובאמריקה, ועברה לכאן ב-1931 — היא התיאטרון הלאומי והיא מבוגרת מהמדינה בשלושים ואחת שנים. הכיכר שלפניה עוצבה מחדש בידי דני קרוון כגן שקוע, והדבר המשונה בה הוא שכמעט שום דבר אינו גדל בגובה העיניים, ולכן רואים את הבניינים ולא את הנטיעות.
  6. כיכר רבין — הכיכר הציבורית המרכזית של העיר, והמקום שבו נורה יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995 כשירד במדרגות מבניין העירייה אחרי עצרת. האנדרטה נמצאת בנקודה המדויקת, בצד הצפוני, מתחת למפלס הרחוב בכוונה ובלי שום פסל. בשאר הזמן זו הכיכר שכל הפגנה בארץ נגמרת בה.

שווקים, ומה אנשים באמת אוכלים

אוכל הרחוב הישראלי הוא רשימת יבוא: חומוס ופלאפל מהלבנט, סביח מעיראק, שקשוקה מתוניסיה ומלוב, בורקס מסלוניקי, שניצל ממרכז אירופה. כל אחד מהם הגיע עם גל אנשים מסוים בעשור מסוים, ואפשר עדיין לאכול את הגיאוגרפיה. המסלול הזה הוא שלושה שווקים והרבעים סביבם. שעתיים וחצי, וכל זה עובד רק מראשון עד שישי — הכול נסגר לשבת משישי אחר הצהריים עד מוצאי שבת.

  1. שוק הכרמל — השוק צמח בשנות העשרים בשולי כרם התימנים, והוא עדיין שוק הטרי המרכזי של העיר, אף שהשליש הראשון ליד הכניסה הפך למיצים ומזכרות. כלל הקנייה פשוט: כמה שנכנסים פנימה המחיר יורד, והדוכנים בקצה הרחוק הם שבהם קונים טבחי מסעדות. שישי בין עשר לשתיים הוא השעתיים העמוסות בשבוע בכל העיר.
  2. כרם התימנים — נבנה ב-1904 בידי עולים יהודים מתימן — חמש שנים לפני שתל אביב נוסדה, מה שעושה אותו מבוגר מהעיר שמקיפה אותו. הסמטאות הונחו בלי תכנית והן עד היום צרות מדי לרכב, ולכן הרובע שרד שלם בזמן שכל מה סביבו נבנה מחדש. כאן נמצאים מקומות החומוס של העיר, ורובם נסגרים עד שלוש.
  3. נחלת בנימין — יריד האמנים כאן מתקיים בשלישי ובשישי בלבד, ויש בו כלל אחד שעושה אותו יוצא דופן: המוכר חייב להיות מי שיצר את הפריט, וועדה בודקת. כך זה עובד מאז 1986. בימים שאין יריד, הרחוב הוא מרכז סחר הבדים והסידקית של העיר, וזה מה שהוא מאז שנות העשרים.
  4. שוק לוינסקי — זה היה השוק של יהודי סלוניקי שהגיעו בשנות השלושים, והחנויות שנשארו עדיין מוכרות את מה שמכרו: פירות יבשים, אגוזים, תבלינים לפי משקל, בורקס וחמוצים בלקניים. חנויות התבלינים כאן יערבבו לכם תערובת מול העיניים. הרחוב התגנטרף למחצה, ובתי הקפה שנכנסו יושבים ליד מעדניות שלא החליפו ידיים שישים שנה.
  5. פלורנטין — נקרא על שם האיש שפיתח אותו ב-1927 עבור אותם עולי סלוניקי, והוא היה רובע מלאכה: נגרים, רפדים, מסגריות בקומת הקרקע ומשפחות מעליהן. רבות מהסדנאות האלה עוד שם מאחורי תריסי גלילה, ולכן הרחובות מתים בתשע בבוקר ומלאים בתשע בלילה. זה שכר הדירה הזול שנשאר במרכז תל אביב, ולכן הברים כאן.
  6. נמל יפו — הנמל עודנו נמל דיג עובד עם קואופרטיב שמוכר את שלל הבוקר, והוא החלק העתיק בכל המטרופולין שעדיין עושה את מה שנבנה בשבילו. עד שנות השלושים כל מה שנכנס לארץ עבר כאן — נוסעים הוחתרו אל הספינות מפני שמדף הסלע מנע עגינה, ויש שורת סלעים מול החוף שהטביעה ספינות במשך מאות שנים.

מה יש בתל אביב

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

כמעט שום דבר שאוכלים בעיר הזאת בעמידה לא הומצא כאן. חומוס ופלאפל הגיעו מהלבנט שסביב, סביח מיהודי עיראק בשנות החמישים, שקשוקה מתוניסיה ומלוב, בורקס מסלוניקי, שניצל ממרכז אירופה, וחצי הפיתה שהכול מוגש בה היא הפשרה המקומית. צלחת מלאה היא בין עשרים וחמישה לארבעים וחמישה שקלים. הכלל הקשה: מקומות חומוס נפתחים בשמונה ונסגרים כשהסיר נגמר, בדרך כלל עד שתיים, ושום דבר אינו נפתח בשבת משישי אחר הצהריים.

מוזיאונים

לעיר בת מאה ושש עשרה יש בעיית מוזיאונים מיוחדת: אין הרבה עתיק להציג. מה שיש לה במקום הוא אמנות מודרנית, הרבה ממנה שנקנתה מוקדם ובזול, ומוזיאונים על רעיונות ואנשים ולא על חפצים. לשים לב לימי הפתיחה — חלק סגורים בראשון, חלק בשבת, וכמעט הכול נסגר מוקדם בשישי.

טבע

העיר בנויה על שלושה רכסי כורכר שנמשכים במקביל לחוף, ולכן הרחובות הניצבים לים מטפסים ואלה שלאורכו לא. ארבעה עשר קילומטרים של חוף רצוף, פארק נחל גדול מרוב פארקי הערים באירופה, ומצודה צלבנית על צוק עשרים דקות צפונה. מיוני עד ספטמבר השמש בלתי שמישה בין אחת עשרה לארבע.

עם ילדים

הופעות

לעיר של פחות מחצי מיליון מספר ההופעות החיות אינו פרופורציונלי, והסיבה פשוטה: זה המקום היחיד בארץ שבו הקהל לכל דבר מרוכז בקילומטר רבוע אחד. רוב המקומות פועלים מראשון עד חמישי ובמוצאי שבת; ליל שישי הוא לארוחה ולא להופעות.

חיי לילה

הלילה כאן מתחיל מאוחר והשבוע הפוך: חמישי הוא הלילה הגדול, שישי מתחיל מוקדם ונגמר מוקדם מפני שמחר יום המנוחה, ומוצאי שבת מתחיל הכול מחדש. שום דבר אינו מתמלא לפני אחת עשרה. אלכוהול נמכר בכל מקום ובירה היא עשרים ושמונה עד שלושים ושמונה שקלים; בשבת האוטובוסים נעצרים אבל הברים לא, ומונית או קורקינט הם הדרך הביתה.

לחיפוש חדר בתל אביב