Taiwan
טאיפיי
טאיפיי התחילה כאן, בנמל נהר שסוחרים סינים הקימו במאה השמונה-עשרה. זה הרובע הישן, העני והחי ביותר בעיר — ובו גם המקדש שהעיר באה אליו כשקשה. שעתיים, ורצוי להגיע לקראת שבע בערב, כשהקטורת והשווקים מתחילים.
חדר לזוג בטאיפיי — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
ואנהואה
טאיפיי התחילה כאן, בנמל נהר שסוחרים סינים הקימו במאה השמונה-עשרה. זה הרובע הישן, העני והחי ביותר בעיר — ובו גם המקדש שהעיר באה אליו כשקשה. שעתיים, ורצוי להגיע לקראת שבע בערב, כשהקטורת והשווקים מתחילים.
- מקדש לונגשאן — נבנה ב-1738 והופצץ ב-1945 — האולם המרכזי נהרס בזמן שמאות הסתתרו בתוכו, ופסל הגואניין יצא ללא פגע. אנשים התפללו כאן תחת שלטון צ׳ינג, שלטון יפני וממשל צבאי, והמקום הכי עמוס בערב של יום חול.
- רובע בופיליאו — רחוב אחד של בתי-חנות משושלת צ׳ינג ששרד כי בית ספר החזיק בקרקע ומעולם לא בנה עליה. אפשר לראות שלוש שכבות באותו קיר — לבנים של צ׳ינג, קולונדה יפנית, בטון שאחרי המלחמה — והכניסה חינם.
- שוק הלילה הואשי — שוק הלילה המקורה הראשון בטאיפיי, ובמשך עשרות שנים הוא נקרא סמטת הנחשים — מסעדות הנחשים כמעט כולן נסגרו בחוק צער בעלי חיים, ומה שנשאר הוא מרק צבים, מרקי צמחים ועיסוי.
- הבית האדום — היפנים בנו את אולם השוק המתומן הזה ב-1908 — שמונה צלעות כדי להדוף מזל רע, ואולם בצורת צלב מאחוריו. היום הוא תיאטרון, והכיכר שמאחוריו היא מרכז הקהילה הגאה של טאיפיי מאז שנות האלפיים.
- שימנדינג — היפנים תכננו אותו כרובע בידור ב-1896, וב-1999 הוא הפך לאזור הולכי הרגל הראשון בטאיוואן. הכול כאן מיועד לבני פחות מעשרים וחמש, וזה חצי הקילומטר הרועש במדינה.
- אנדרטת צ׳יאנג קאי-שק — שמונים ותשע מדרגות, אחת לכל שנה שחי, אל פסל ברונזה של אדם שטאיוואנים רבים רואים בו רודן. בכיכר שלמטה התרחשו הפגנות הדמוקרטיה של 1990, והוויכוח אם להשאיר את האולם עדיין פתוח.
שינאי והמגדל
כל הרובע הזה היה בסיס צבאי ושדות עד שנות השמונים. העיר תכננה אותו מאפס כמרכז עסקים, ובמרכזו עומד מגדל שנבנה על קו שבר פעיל — ולכן תלוי בתוכו כדור פלדה של 660 טונות שמאזן אותו. שעתיים, וכדאי לסיים בהר לפני השקיעה.
- אולם סון יאט-סן — משמר הכבוד מתחלף בכל שעה והטקס איטי בכוונה — הרובים מסתובבים, המגפיים נחבטים, והוא נמשך עשרים דקות. מהמדשאה האחורית המגדל ממוסגר בדיוק, ושם כולם מצלמים.
- טאיפיי 101 — חמש מאות ושמונה מטרים, הגבוה בעולם עד 2010, ובנוי על קו שבר. מטוטלת פלדה במשקל שש מאות שישים טונות תלויה בין הקומות 87 ל-92 כדי לבלום את הנדנוד, וזה בולם הזעזועים היחיד בעולם שהקהל יכול להסתובב סביבו.
- רובע שינאי — מעברים מוגבהים מחברים את הקניונים כך שאף פעם לא חוצים כביש, וזו הייתה התוכנית: הרובע כולו תוכנן בשנות השמונים על שטח מחנה צבאי, והוא החלק היחיד בטאיפיי שתוכנן ולא צמח.
- שוק הלילה טונגהואה — עשר דקות הליכה מהמגדל וכמעט כולו מקומי — סמטה ארוכה אחת, בלי קבוצות תיירים, והמחירים הם מה שתושבי המקום משלמים. זה שוק הלילה הקל ביותר בטאיפיי לאכול בו בלי תור.
- פארק שיאנגשאן — תחילת השביל במרחק חמש דקות הליכה מיציאת המטרו ואיש לא אומר את זה, ולכן רוב האנשים מגיעים לתחתית המדרגות כבר עייפים. יש כאן מים וצל, וזה המקום לנוח לפני העלייה.
- הר הפיל — עשרים דקות של מדרגות תלולות — כשש מאות מהן — אל ארבעה סלעים שכולם עומדים עליהם לאותה תמונה. להגיע ארבעים דקות לפני השקיעה; הסלעים הטובים נתפסים שעה קודם, והירידה בחושך מוארת.
דדאוצ׳נג
בשנות השישים של המאה התשע-עשרה פתח סוחר בריטי כאן משרד וקנה תה — וטאיפיי הפכה בתוך עשור לנמל ייצוא. הרחוב הזה הוא מה שנשאר מאותה עיר: חזיתות בארוק מערבי שסוחרים סינים בנו לעצמם, ובתוכן חנויות של שורשים יבשים ותרופות סיניות. שעתיים.
- רחוב דיהואה — הרחוב המסחרי העתיק שעדיין פועל בטאיפיי, ומוכר צדפות מיובשות, פטריות, קני ציפורים ועשבים מאותן חנויות מאז שנות החמישים של המאה התשע-עשרה. בשבועיים שלפני ראש השנה הסיני כל הרחוב הופך לשוק אחד וכמעט אי אפשר לעבור בו.
- שוק יונג לה — שלוש קומות של בדים מעל אולם אוכל בקומת הקרקע שמאכיל את סוחרי הרחוב מאז 1908. אטריות הצדפות ואורז החזיר כאן עולים פחות ממאה דולר טאיוואני, ואיש בתור אינו תייר.
- מקדש באו-אן — שוחזר במשך שבע שנים בידי המקדש עצמו בלי כסף ממשלתי, וזכה על כך בפרס מורשת של אונסק״ו ב-2003. עמודי הדרקון בחזית נחצבו בידי שני אמנים יריבים שעבדו בו-זמנית בשני הצדדים, ואפשר להבחין ביניהם.
- מקדש קונפוציוס — אין בפנים פסלים ואין קטורת — קונפוציוס מוכבד בלוח ועליו שמו בלבד, כי התורה אינה דת. הכניסה חינם, הוא כמעט תמיד ריק, והוא במרחק חמישים מטר מהמקדש העמוס ברובע.
- שוק הלילה נינגשיה — מאתיים מטר, כשישים דוכנים, וזה השוק שאנשי טאיפיי מזכירים כששואלים אותם, ולא הגדול בשילין. הכול כאן אוכל — בלי בגדים, בלי משחקים — ודוכן חביתת הצדפות עומד שם מאז שנות החמישים.
- רחוב צ׳יפנג — רשת סמטאות מאחורי הרחוב הראשי שהיו בעבר בתי מלאכה לחומרי בניין והיום הן חנויות עצמאיות קטנות וקפה — ובתי המלאכה עדיין ביניהן, ולכן זה לא מרגיש גמור.
מה יש בטאיפיי
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה טאויואן — רכבת שדה התעופה 36 דקות לתחנה המרכזית, 160 דולר טאיוואני
- נמל התעופה סונגשאן — בתוך העיר. טיסות פנים וטוקיו
- התחנה המרכזית — שישה קווים נפגשים מתחת לאדמה, וזה מבוך
- ג׳ונגשיאו פושינג — כאן נחצים שני הקווים העמוסים
- עיריית טאיפיי — תחנת האוטובוסים לג׳יופן ולחוף המזרחי
תרבות והיסטוריה
- טאיפיי 101 — בולם הזעזועים של 660 טונות גלוי לעין, והיחיד בעולם שכך
- מוזיאון הארמון הלאומי — אוסף העיר האסורה, שהובא לכאן ב-1949
- אנדרטת צ׳יאנג קאי-שק — שמונים ותשע מדרגות, אחת לכל שנה שחי
- מקדש לונגשאן — 1738, והוא הכי עמוס בשבע בערב
- מקדש באו-אן — פרס שימור של אונסק״ו, ופסטיבל האש במאי
- מקדש קונפוציוס — בלי פסלים בפנים, ובלי קטורת. חינם
- רובע בופיליאו — רחוב מתקופת צ׳ינג שנשאר עומד, וחינם להליכה
- הבית האדום — אולם שוק מתומן מ-1908, היום תיאטרון וברים
- אולם סון יאט-סן — חילופי משמר בכל שעה, ו-101 ממוסגר מאחור
- מוזיאון האמנות — 30 דולר טאיוואני, והבניין טוב מהמחיר
- הואשאן 1914 — מבשלת סאקה יפנית שהפכה לגלריות ולקולנוע
- פארק סונגשאן — מפעל טבק מ-1937, והספרייה של אנדו בפינה
- מוזיאון המעיינות בביטו — בית המרחץ היפני מ-1913, חינם, ונעליים בחוץ
מה לראות
- הר הפיל — עשרים דקות מדרגות בשביל התמונה שיש לכולם
- שימנדינג — רחוב ההולכים הראשון בטאיוואן, והוא רועש
- רחוב דיהואה — מוצרים יבשים ותרופות מאז שנות החמישים של המאה ה-19
- רחוב יונגקאנג — כאן העיר אוכלת בראשון אחר הצהריים
- רחוב צ׳יפנג — סמטאות ישנות מאחורי ג׳ונגשאן, מלאות חנויות קטנות
- עמק החום בביטו — המים 80 עד 100 מעלות ומריחים גופרית
- יאנגמינגשאן — פארק הר געש בתוך גבולות העיר, וחינם
- רכבל מאוקונג — בקבינות הקריסטל יש רצפת זכוכית, והתור ארוך יותר
- מאוקונג — בתי תה על מדרון, פתוחים עד מאוחר, והעיר מתחת
- פארק היער דה-אן — הריאה של העיר, ואנפות מקננות באי שבתוכו
- הרחוב הישן בטמסוי — ארבעים דקות בקו האדום, והשקיעה היא העיקר
- מצודת סן דומינגו — ספרדית, אחר כך הולנדית, אחר כך בריטית — והשכירות הייתה דולר
- ג׳יופן — עיירת זהב על צוק. ללכת באמצע השבוע, או לא בכלל
- שיפן — פנסי שמיים משוחררים על מסילת רכבת פעילה
- מפל שיפן — המפל הרחב בטאיוואן, חינם מאז 2019
- גיאופארק ייהליו — ראש המלכה נשחק, וייפול בתוך שנים
- גן החיות — 60 דולר טאיוואני, והרכבל יוצא מהשער שלו
שווקים וקניות
- שוק הלילה שילין — הגדול ביותר. אולם האוכל במרתף הוא האמיתי
- שוק הלילה ראוהה — שש מאות מטר, קו ישר אחד, לחמניות פלפל בשער
- שוק הלילה נינגשיה — קטן, ישן, והראשון שמקומיים מזכירים
- שוק הלילה טונגהואה — עשר דקות מטאיפיי 101, ובלי קבוצות
- שוק הלילה הואשי — השוק המקורה העתיק, והוא נרגע
- שוק הלילה גונגגואן — סטודנטים, זול, ופתוח יותר מהשאר
- שוק יונג לה — בדים למעלה, ואולם האוכל הטוב למטה
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
שמונה דלפקים שבהם טאיפיי אוכלת בעמידה. שוק הלילה אינו אטרקציה תיירותית כאן, הוא ארוחת ערב — יש בעיר למעלה מעשרים כאלה, פתוחים עד אחת לפנות בוקר, וכמעט שום דבר בדוכן לא עולה יותר משלושה דולר.
- פוהאנג דוג׳יאנג — מ-5:30 בבוקר, סגור בשני, מתחת ל-70 דולר טאיוואני
- לין דונג פאנג — פתוח עד שלוש לפנות בוקר, כ-180 דולר טאיוואני
- איי-צ׳ונג, שימנדינג — 65 דולר טאיוואני לקערה, בעמידה, והתור זז מהר
- לאן ג׳יה גואה באו — בטן חזיר בלחמניית אדים עם אבקת בוטנים, 60 דולר טאיוואני
- פנקייק הבצל ביונגקאנג — פריך, מקופל עם ביצה, 45 דולר טאיוואני, ותמיד תור
- לחמניות הפלפל בראוהה — 60 דולר טאיוואני, ישר מתנור חרס, כווה את הפה
- אולם האוכל בשוק יונג לה — אטריות צדפות ואורז חזיר, מתחת ל-100 דולר טאיוואני
- שוק הלילה נינגשיה — שישים דוכנים, הכול אוכל, והתשובה הראשונה של המקומיים
מוזיאונים
- מוזיאון הארמון הלאומי — 350 דולר טאיוואני. ללכת בפתיחה; באחת-עשרה זה מלא
- מוזיאון האמנות — 30 דולר טאיוואני, ואמנות טאיוואנית מודרנית שלא תראו במקום אחר
- הואשאן 1914 — מבשלת סאקה יפנית, היום גלריות, קולנוע ומדשאה
- פארק סונגשאן — חינם להליכה. הספרייה 80 דולר טאיוואני
- מוזיאון המעיינות בביטו — בית המרחץ היפני מ-1913. חינם, ונעליים בחוץ
- המוזיאון הלאומי של טאיוואן — 30 דולר טאיוואני, נבנה בידי היפנים ב-1915, וקטן
טבע
- עמק החום בביטו — חינם. מעיין חם ציבורי בסמוך 60 דולר טאיוואני
- יאנגמינגשאן — פארק הר געש בתוך העיר, עם פתחי גופרית. חינם
- מאוקונג — מדרגות תה, בתי תה פתוחים עד חצות, והעיר מתחת
- מפל שיפן — המפל הרחב בטאיוואן, וחינם מאז 2019
- גיאופארק ייהליו — שעה מהעיר. 120 דולר טאיוואני, וללכת מוקדם
- ג׳יופן — עיירת זהב על צוק. אמצע שבוע, או בכלל לא
אמונה ומקומות קדושים
- מקדש לונגשאן — חינם, פתוח עד עשר, והכי עמוס בלילה של יום חול
- מקדש באו-אן — פרס אונסק״ו על השיקום העצמי, ועמודי דרקון יריבים
- מקדש קונפוציוס — בלי פסלים, בלי קטורת, וכמעט בלי אנשים
- מקדש אל העיר — זעיר, ברחוב דיהואה, ומפורסם באל האהבה שבתוכו
- פנסי השמיים בשיפן — כותבים משאלה ומשחררים מעל מסילה פעילה
- מיאוקואו בקילונג — שוק לילה סביב שער מקדש, ליד הים
פארקים
- פארק היער דה-אן — אנפות מקננות באי, בלב העיר
- הגן הבוטני — חינם, ובריכת הלוטוס ביולי היא הסיבה
- מעון שילין — הגן שלו, חינם, והבית 100 דולר טאיוואני
- פארקי הנהר — שביל אופניים לאורך כל הנהר, ואופניים ב-10 דולר טאיוואני
- מזח הדייגים בטמסוי — קצה השקיעה של הקו האדום, וגשר לבן
- גן החיות — 60 דולר טאיוואני, ענק, והרכבל יוצא מהשער
חיי לילה
- שימנדינג — רועש עד שתיים, וכולם שם מתחת לגיל עשרים וחמש
- כיכר הבית האדום — ברים באוויר הפתוח, ומרכז הקהילה הגאה
- לגסי טאיפיי — אולם הופעות בתוך מבשלת הסאקה הישנה, 1,000 דולר טאיוואני
- רבולבר — שתי קומות, זול, ולהקות בכל ערב בשבוע
- בתי התה במאוקונג — פתוחים אחרי חצות, וכל העיר מוארת מתחת
- גונגגואן — ברי סטודנטים ליד האוניברסיטה, והבירה הזולה