Italy

סיינה

במשך מאתיים שנה סיינה הייתה רפובליקה והיריבה הגדולה של פירנצה, והיא ניהלה את עצמה מכיכר אחת. הכיכר היא צדפה שמחולקת לתשעה חלקים בשביל תשעת הסוחרים ששלטו מ-1287, ובבית העירייה שלמרגלותיה יש על הקירות את הציור הפוליטי הבהיר ביותר של ימי הביניים. שעתיים, בירידה אל הקמפו ואז בעלייה חזרה, ואת המגדל צריך להזמין לפי שעה.

חדר לזוג בסיינה — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

רפובליקה שציירה את החוקים שלה

פיאצה דל קמפו — תשעה פסי אבן לבנה מחלקים את הלבנים לתשעה חלקים, אחד לכל חבר במועצת התשעה ששלטה ברפובליקה מ-1287 עד 1355. פעמיים בשנה, בשני ביולי ובשישה עשר באוגוסט, מכסים את הכיכר בעפר ועשרה סוסים דוהרים סביבה שלוש הקפות בלי אוכף, בכתשעים שניות — הפאליו, וסוס יכול לנצח גם בלי הרוכב שלו.
פאלאצו פובליקו — באולם שבו נפגשו התשעה צייר אמברוג׳ו לורנצטי ב-1338 וב-1339 מה עושים ממשל טוב וממשל רע לעיר ולכפר: על קיר אחד אנשים רוקדים, בונים וסוחרים בביטחון; על השני רודן שולט על חורבות וחיילים. התשעה הביטו בזה בכל פעם שהתיישבו.
טורה דל מנג׳ה — המגדל נבנה כדי להתנשא בדיוק לגובה של הקתדרלה שעל הגבעה, כך שהעיר והכנסייה יעמדו באותו גובה. הוא נקרא על שם מצלצל הפעמונים הראשון שלו, שכונה מנג׳גוודני — מי שאוכל את מה שהוא מרוויח. כארבע מאות מדרגות בגרם צר, וכל הכיכר דמוית הצדפה נפתחת מתחת.
פונטה גאיה — סיינה עומדת על רכס בלי נהר, והמים שלה הגיעו דרך הבוטיני — כעשרים וחמישה קילומטרים של מנהרות שנחפרו בגבעה מהמאה השלוש עשרה כדי לאסוף חלחול. כשהמים הגיעו לראשונה לקמפו ב-1343 העיר שמחה כל כך שקראה למזרקה גאיה, השמחה.
בית הכנסת של סיינה — מאחורי הקמפו נמצא הגטו הישן, שנסגר ב-1571, ובית הכנסת שלו מ-1786 עדיין משמש קהילה קטנה. בעשרים ושמונה ביוני 1799 פרץ המון של מרד ׳ויוה מריה׳ לגטו ושרף שלושה עשר יהודים בקמפו עצמו. הקהילה עדיין זוכרת אותם.
פיאצה סלימבני — הארמונות סביב הכיכר הזאת הם המטה של מונטה דיי פסקי די סיינה, שנוסד ב-1472 כבנק משכונות ציבורי — הבנק העתיק בעולם שעדיין פועל. במשך מאות שנים הוא היה ההון של העיר; בעשור האחרון הוא נזקק להצלה של המדינה.

הקתדרלה שהייתה גדולה מדי

ב-1339 החליטה סיינה שהקתדרלה שלה אינה גדולה מספיק כדי לענות לפירנצה, והתחילה לבנות חדשה גדולה כל כך שהכנסייה הקיימת הייתה הופכת רק לאגף הרוחב שלה. תשע שנים אחר כך המוות השחור הרג אולי חצי מהעיר, והעבודה נעצרה לתמיד. המסלול הזה עובר במה שנבנה, במה שננטש, ובבית החולים שממול שפעל אלף שנה. חצי יום; לקנות את הכרטיס המשולב.

הקתדרלה של סיינה — פסים שחורים ולבנים מבפנים ומבחוץ — הצבעים של סמל העיר. הרצפה היא חמישים ושישה לוחות שיש משובצים שנעשו במשך מאתיים שנה, וכדי להגן עליה רובה מכוסה במשך השנה ונחשף רק מסוף אוגוסט עד אוקטובר. את הדוכן גילפו ניקולה פיזאנו והסדנה שלו בשנות השישים של המאה השלוש עשרה.
ספריית פיקולומיני — אולם שנבנה מצד האולם המרכזי כדי להחזיק את ספריו של האפיפיור פיוס השני, בן סיינה, וצויר בידי פינטוריקיו בסביבות 1505 בעשר סצנות מחייו. האולם נשמר סגור רוב ההיסטוריה שלו, והצבעים עדיין בוהקים באופן מפתיע.
הפצ׳אטונה — הקיר הענק שעומד לבד ליד הקתדרלה הוא החזית של האולם החדש שמעולם לא נבנה. אחרי המגפה של 1348 לא היו כסף ולא אנשים כדי להשלים אותו. אפשר לטפס לראשו מתוך מוזיאון הקתדרלה, ומשם כל העיר שוכבת למטה.
בית הטבילה — מפני שהגבעה משתפלת, האפסיס של הקתדרלה עומד על מבנה תומך, ובית הטבילה נמצא מתחתיו, ונכנסים אליו מכיכר נמוכה יותר. את לוחות הברונזה של האגן שלו עשו הפסלים הטובים ביותר של התקופה, וביניהם גיברטי ודונטלו.
סנטה מריה דלה סקלה — אחד מבתי החולים העתיקים באירופה, שפעל מול הקתדרלה מסביבות המאה האחת עשרה ועד שנות התשעים של המאה העשרים. הוא קיבל עולי רגל בדרך לרומא, ילדים נטושים וחולים, ובמחלקה שנקראת אולם עולי הרגל צוירו הקירות בשנות הארבעים של המאה החמש עשרה בסצנות של בדיוק העבודה הזאת.
סן דומניקו — קתרינה מסיינה, בתו של הצובע שאמרה לאפיפיור לחזור מאביניון לרומא — והוא חזר — התפללה בכנסייה הזאת. ראשה שמור כאן בכלי שרידים; שאר גופה ברומא. המרפסת שליד הכנסייה מביטה חזרה מעבר לעמק אל הקתדרלה.

העיירות על הגבעות

דרומית לסיינה, ואל ד׳אורצ׳ה היא הטוסקנה של הגלויות — גבעות חשופות ומתגלגלות, שורות של ברושים, בית חווה על כל רמה — והעיירות עליה מתמחות כל אחת במשהו: עיר אידיאלית של אפיפיור, יין אדום, כפר שהכיכר שלו בריכה חמה. יום שלם ורכב, והכבישים צרים ויפים.

מונטה אוליבטו מג׳ורה — מנזר לבנים שנוסד ב-1313 בגבעות החימר השחוקות שנקראות קרטה סנזי. הקלויסטר הגדול שלו מצויר בשלושים ושש סצנות מחיי בנדיקטוס הקדוש של לוקה סיניורלי ושל סודומה, וסודומה צייר את עצמו באחת מהן עם הגיריות המחמד שלו לרגליו.
מונטלצ׳ינו — כשפירנצה כבשה סוף סוף את סיינה ב-1555, אחרוני הסיינזים החזיקו כאן מעמד עוד ארבע שנים בתור הרפובליקה של סיינה במונטלצ׳ינו. היום העיירה היא הבית של הברונלו, מהיינות האדומים הגדולים של איטליה, ובמבצר שבו הרפובליקה עמדה בפעם האחרונה יש בר יין.
סנט׳אנטימו — מנזר רומנסקי מאבן בהירה, לבד בעמק של עצי זית מתחת למונטלצ׳ינו. המסורת אומרת שקרל הגדול ייסד אותו; הכנסייה שרואים היא מהמאה השתים עשרה, וקהילה קטנה של נזירים עדיין שרה את התפילות בשירה גרגוריאנית.
באניו ויניוני — הכיכר של הכפר הזה אינה מרוצפת — היא בריכת אבן ארוכה של מי מעיין חמים, שהרומאים השתמשו בה ושלורנצו דה מדיצ׳י הגיע אליה לבריאותו. אי אפשר לטבול בכיכר יותר, אבל המים ממשיכים לזרום במורד הגבעה לבריכות חינם מתחת לכפר.
פיינצה — האפיפיור פיוס השני נולד בכפר הזה כשעוד נקרא קורסיניאנו, וב-1459 הוא ציווה לבנות אותו מחדש כעיר רנסנס אידיאלית, עם קתדרלה, ארמון ובית עירייה סביב כיכר אחת, בתוך כארבע שנים. הוא קרא לה על שמו. כל חנות מוכרת היום את גבינת הפקורינו המקומית.
מונטפולצ׳אנו — עיירה שנמתחת לאורך רכס עם רחוב ראשי ארוך אחד שמטפס לראש, ומתחת לארמונות המרתפים של הוינו נובילה יורדים עמוק אל תוך הסלע. כמה מהם פתוחים, ויורדים אליהם ישר מהרחוב.

מה יש בסיינה

איך מגיעים ומתניידים

תחנת הרכבת של סיינה — מתחת לעיר; מדרגות נעות עולות לשער. מפירנצה האוטובוס מהיר יותר
פיאצה גרמשי — תחנת הקצה של האוטובוסים לפירנצה ולעיירות הגבעה, בקצה העיר העתיקה

תרבות והיסטוריה

פאלאצו פובליקו — ציורי הקיר של הממשל הטוב והרע, שצוירו ב-1338
הקתדרלה של סיינה — שיש מפוספס, והרצפה נחשפת רק מסוף אוגוסט עד אוקטובר
ספריית פיקולומיני — אולם של ציורי פינטוריקיו בתוך הקתדרלה; הצבעים מקוריים
סנטה מריה דלה סקלה — בית חולים במשך אלף שנה, מול הקתדרלה, היום מוזיאון
בית הטבילה — מתחת לאפסיס של הקתדרלה, עם אגן של דונטלו וגיברטי
סן דומניקו — כנסיית לבנים גדולה כמו אסם ששומרת את ראשה של קתרינה הקדושה
הבית של קתרינה הקדושה — בית הצובע שבו נולדה, שהפך לקפלות
בית הכנסת של סיינה — בגטו הישן, מאחורי הקמפו; עדיין פעיל, ביקורים בתיאום
הפינקותקה הלאומית — הציירים הסיינזים על רקע זהב, אולם אחרי אולם, וכמעט ריק
סן פרנצ׳סקו — כנסייה פרנציסקנית גדולה בקצה העיר, עם ציורים של לורנצטי
מונטה אוליבטו מג׳ורה — מנזר לבנים בגבעות החימר, עם קלויסטר של חיי בנדיקטוס המצוירים
סן גלגאנו — מנזר גדול בלי גג, דשא כרצפה והשמיים כתקרה
מונטסייפי — קפלה עגולה על הגבעה עם חרב אמיתית תקועה באבן
סנט׳אנטימו — מנזר רומנסקי לבד בין זיתים; הנזירים שרים את התפילות

מה לראות

פיאצה דל קמפו — צדפה משופעת של לבנים בתשעה חלקים; לשבת עליה, כולם עושים את זה
טורה דל מנג׳ה — כארבע מאות מדרגות; כניסה לפי שעה, לקנות מוקדם
פונטה גאיה — המזרקה בראש הקמפו, שמוזנת ממנהרות מקילומטרים משם
הפצ׳אטונה — הקיר של קתדרלה שהמגפה עצרה; לטפס עליו בשביל הנוף
המבצר המדיצ׳י — המבצר שפירנצה בנתה אחרי שכבשה את סיינה; החומות הן פארק
פיאצה סלימבני — מושב הבנק העתיק בעולם שעדיין פועל
פונטברנדה — בית מזרקה מימי הביניים מתחת לשלוש קשתות, עדיין מלא מים
פונטה נואובה — עוד מזרקה מימי הביניים בפתח מנהרות המים התת-קרקעיות
פורטה קמוליה — השער הצפוני: סיינה פותחת לך את ליבה רחב יותר מהשער הזה
פורטה רומנה — השער הדרומי, על הדרך לרומא
אורטו דה פצ׳י — חווה בעמק בתוך החומות, עם אווזים וערוגות ירקות
סן ג׳ימיניאנו — עיירת המגדלים, ארבעים דקות מכאן; לבוא אחרי חמש
מונטריג׳וני — טבעת של חומות ומגדלים על גבעה, שדנטה השווה לענקים
פיינצה — עיר אידיאלית שנבנתה לאפיפיור בארבע שנים; פקורינו בכל חנות
באניו ויניוני — כפר שהכיכר שלו היא בריכה של מי מעיין חמים
סן קוויריקו ד׳אורצ׳ה — כפר מוקף חומה בואל ד׳אורצ׳ה עם גן מעוצב
הברושים של ואל ד׳אורצ׳ה — טבעת הברושים על גבעה חשופה, מכל גלויה טוסקנית
אשאנו — העיירה באמצע הקרטה סנזי, גבעות החימר החשופות
קסטלינה אין קיאנטי — כפר בקיאנטי עם מעבר מקורה בתוך החומות שלו
ראדה אין קיאנטי — הלב השקט של הקיאנטי, בין כרמים ויערות
וולטרה — עיר אטרוסקית על מצוק, עם בתי מלאכה לבהט

שווקים וקניות

קונדיטוריית נניני — פנפורטה וריצ׳ארלי על הדלפק, הקונדיטורייה של העיר
מונטלצ׳ינו — עיירת יין הברונלו; טעימות במבצר
מונטפולצ׳אנו — רחוב ראשי ארוך ומטפס, ומרתפי הוינו נובילה מתחתיו
קסטלו די ברוליו — המבצר שבו נכתב המתכון לקיאנטי ב-1872

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל על הדלפק בסיינה מתוק ומימי הביניים. **פנפורטה** היא עוגה דחוסה של דבש, אגוזים, פירות מסוכרים ותבלינים שהעיר מכינה מימי הביניים, ונמכרת בפרוסה; **ריצ׳ארלי** הם עוגיות שקדים רכות בצורת עיניים. הדברים המלוחים הם **סקיאצ׳אטה**, הלחם השטוח הטוסקני, פרוס וממולא ב**פינוקיונה**, סלמי השומר, כמה יורו, והפסטה של העיר היא **פיצ׳י**, עבה ומגולגלת ביד.

קונדיטוריית נניני — פנפורטה בפרוסה וריצ׳ארלי על הבר
פיאצה דל קמפו — סקיאצ׳אטה מהסמטאות מאחורי הכיכר, נאכלת בישיבה על הלבנים
פיאצה סלימבני — ברי יין בכוס לאורך באנקי די סופרה
פיינצה — פקורינו בכל שלב של יישון, טועמים לפני שקונים
מונטלצ׳ינו — ברונלו בכוס במבצר
מונטפולצ׳אנו — טעימות במרתפים ישר מהרחוב הראשי
קסטלו די ברוליו — קיאנטי במבצר שבו נכתב המתכון שלו

מוזיאונים

הציירים של סיינה ציירו על זהב, עם פנים מוארכות וקו זורם, והם המשיכו לעשות את זה גם אחרי שפירנצה עברה לפרספקטיבה. הטובים שבהם בבית העירייה, במוזיאון הקתדרלה ובפינקותקה, והאחרונה בדרך כלל כמעט ריקה.

פאלאצו פובליקו — הממשל הטוב והרע, והמאאסטה של סימונה מרטיני
הפצ׳אטונה — המאאסטה של דוצ׳ו, ואחר כך הטיפוס לראש הקיר
הפינקותקה הלאומית — מאתיים שנה של ציור על רקע זהב, כמעט ריק
סנטה מריה דלה סקלה — מחלקת בית החולים המצוירת והמוזיאון הארכיאולוגי מתחת
ספריית פיקולומיני — ציורי פינטוריקיו של אפיפיור בן סיינה
וולטרה — מוזיאון אטרוסקי ובתי המלאכה לבהט

טבע

סביב סיינה שני נופים שונים. בדרום-מזרח הקרטה סנזי הן גבעות חימר חשופות, אפורות בחורף וזהובות בקיץ, כמעט בלי עצים; דרומה יותר ואל ד׳אורצ׳ה מוסיפה ברושים ובתי חווה. בצפון, הקיאנטי הוא יערות וכרמים.

הברושים של ואל ד׳אורצ׳ה — טבעת הברושים; הכי יפה באור הראשון
אשאנו — גבעות החימר של הקרטה סנזי סביב העיירה
באניו ויניוני — בריכות חמות בחינם מתחת לכפר
אורטו דה פצ׳י — עמק ירוק וחווה בתוך חומות העיר
ראדה אין קיאנטי — יערות וכרמים בגבעות הקיאנטי
המבצר המדיצ׳י — הליכה על המעוזים מתחת לעצים

עם ילדים

מרוץ סוסים בכיכר העיר, מגדל עם ארבע מאות מדרגות, חרב תקועה באבן וכפר שהכיכר שלו בריכה חמה: לסיינה יש סיפורים קלים לילדים. לכל קונטרדה יש חיה משלה ומזרקה משלה, ולמצוא אותן זה משחק.

מונטסייפי — חרב אמיתית באבן, מתחת לזכוכית
טורה דל מנג׳ה — ארבע מאות מדרגות לילדים גדולים
אורטו דה פצ׳י — אווזים ועזים בחווה בתוך החומות
מונטריג׳וני — הליכה על החומות של עיירת מבצר בגודל צעצוע
באניו ויניוני — לשכשך במים החמים מתחת לכפר
פיאצה דל קמפו — להתגלגל על הלבנים המשופעות; כולם יושבים שם

אמונה ומקומות קדושים

סיינה הקדישה את עצמה לבתולה לפני קרב ב-1260 וניצחה בו, ומאז היא קוראת לעצמה עיר הבתולה. הקדושה שלה היא קתרינה, בתו של צובע שהתווכחה עם אפיפיורים. ומאחורי הקמפו בית הכנסת של קהילה שחיה כאן מימי הביניים.

בית הכנסת של סיינה — עדיין פעיל; ביקורים בתיאום
הקתדרלה של סיינה — הקתדרלה המפוספסת והרצפה המשובצת שלה
סן דומניקו — ראשה של קתרינה הקדושה בכלי שרידים
הבית של קתרינה הקדושה — בית המשפחה ומצבעת הבדים של אביה
סן גלגאנו — המנזר בלי הגג והחרב באבן שמעליו
סנט׳אנטימו — נזירים שרים שירה גרגוריאנית במנזר רומנסקי

חיי לילה

סיינה היא עיר אוניברסיטאית והערב בחוץ: הקמפו מתמלא אחרי החשכה באנשים שיושבים על הלבנים עם משקה, והקונטרדות עורכות ארוחות ערב משלהן ברחובות לפני הפאליו. זו עיר של ברי יין ולא של מועדונים.

פיאצה דל קמפו — לשבת על הלבנים אחרי החשכה; כל העיר
פיאצה סלימבני — ברי יין לאורך הרחוב הראשי
פונטברנדה — רחובות הקונטרדה וארוחות הקיץ שלהן
המבצר המדיצ׳י — אירועי קיץ על המעוזים
סן דומניקו — הנוף מהמרפסת על הקתדרלה המוארת

לחיפוש חדר בסיינה