Brazil

סאו פאולו

סאו פאולו התחילה כבית ספר של מיסיון בשדה, בעשרים וחמישה בינואר 1554, ובמשך שלוש מאות שנה הייתה עיירה קטנה על רמה שאיש לא רצה. ואז נשתל קפה במדינה, נבנתה מסילת ברזל שתוביל אותו לנמל, ובתוך ארבעים שנה זאת הפכה לבירה התעשייתית של אמריקה הדרומית. ההליכה הזאת היא המרכז הישן שהכסף בנה ואז נטש לטובת הרכס. שעתיים וחצי, ולעשות אותה באור יום.

סיורים רגליים

איפה שהעיר התחילה

סאו פאולו התחילה כבית ספר של מיסיון בשדה, בעשרים וחמישה בינואר 1554, ובמשך שלוש מאות שנה הייתה עיירה קטנה על רמה שאיש לא רצה. ואז נשתל קפה במדינה, נבנתה מסילת ברזל שתוביל אותו לנמל, ובתוך ארבעים שנה זאת הפכה לבירה התעשייתית של אמריקה הדרומית. ההליכה הזאת היא המרכז הישן שהכסף בנה ואז נטש לטובת הרכס. שעתיים וחצי, ולעשות אותה באור יום.

1. פאטיו דו קולז׳יו — הנקודה המדויקת. שני ישועים, מנואל דה נוברגה וחוסה דה אנשייטה, ייסדו כאן בית ספר של מיסיון בעשרים וחמישה בינואר 1554 כדי להמיר את הטופי, והעיר עדיין מציינת את התאריך הזה כיום הולדתה. הרמה נבחרה מפני שאפשר היה להגן עליה ומפני שהנהרות זרמו פנימה — ולכן סאו פאולו היא העיר הברזילאית הגדולה היחידה שאינה על הים.
2. הקתדרלה — הוחלה ב-1913 והושלמה ב-1954 לכבוד ארבע מאות שנה. להסתכל בראשי העמודים: במקום עלי אקנתוס הם מגולפים בענפי קפה, אננסים וארמדילים — וזאת הייתה החלטה מכוונת להכניס את ברזיל לתוך בניין גותי.
3. מנזר סאו בנטו — בנדיקטינים מחזיקים במגרש הזה מאז 1598. הנזירים עדיין שרים מזמור גרגוריאני במיסה של עשר בבוקר ביום ראשון, ומוכרים לחם שהם אופים בעצמם מחלון ליד הדלת — וזה נמשך בצורה כלשהי ארבע מאות שנה.
4. בניין מרטינלי — גורד השחקים הראשון באמריקה הדרומית, הושלם ב-1929 בידי מהגר איטלקי שהגיע בלי כלום. איש לא האמין שבניין בן שלושים קומות יעמוד על הקרקע הזאת, ולכן הוא עבר בעצמו לגור בפנטהאוז — וזה הכריע את הוויכוח.
5. התיאטרון העירוני — נבנה ב-1911 בכספי קפה בדמות האופרה של פריז. בפברואר 1922 נערך כאן שבוע האמנות המודרנית — שבעה ערבים של שירה, ציור ומוזיקה שהכריזו על מודרניזם ברזילאי — והקהל שרק ובז לאורך רובם.
6. השוק העירוני — נפתח ב-1933, עם שלושים ושניים ויטראז׳ים גרמניים שמציגים חקלאות ובקר. שני דברים אוכלים כאן: כריך מורטדלה עם חצי קילו בשר בתוכו, ופשטידת בקלה. את שניהם חולקים, לא משנה מה אומר בעל הדוכן.

הרכס

ב-1891 חצצה קבוצת ברוני קפה שדרה לאורך הרכס הגבוה בעיר ובנו עליה אחוזות, מפני שהאוויר שם היה טוב יותר מאשר בעמק. בתוך שבעים שנה הרסו הבנקים כמעט את כולן והקימו מגדלים, והשדרה הפכה לעמוד השדרה הפיננסי של ברזיל. ביום ראשון היא נסגרת לרכב לגמרי וכל העיר הולכת עליה. שעתיים, ויום ראשון הוא היום.

1. שדרות פאוליסטה — נפתחה ב-1891 לאורך קו פרשת המים בין שני עמקי נהרות, ולכן היא מישורית וכל מה שסביבה לא. מתוך כשלושים האחוזות שבנו משפחות הקפה, שלוש שרדו.
2. מאס״פ — לינה בו ברדי תלתה את הבניין על ארבע קורות בטון אדומות כדי שהמבט אל העמק יישאר פתוח — תנאי של תרומת הקרקע. בפנים היא הציבה את הציורים על כני זכוכית שעומדים באמצע האולם, עם התוויות מאחור, כדי שאיש לא ייאמר לו מה לחשוב לפני שהוא מסתכל.
3. פארק טריאנון — שריד ששרד מיער האטלנטי, נשמר מאז 1892 מפני שיזמי השדרה רצו גן מול האחוזות. פחות משנים-עשר אחוזים מהיער ההוא נותרו בכל ברזיל.
4. בית הוורדים — אחת משלוש האחוזות שנותרו, נבנתה ב-1935 בידי בנו של האדריכל שתכנן את השדרה. בתו סירבה למכור אותה ליזמים וחיה בה עד 1986, וזאת הסיבה היחידה שהיא עומדת.
5. מכון מוריירה סאלס — חינם, ובו אחד מארכיוני הצילום הגדולים באמריקה הלטינית — כשני מיליון תצלומים, ובהם הצילומים הראשונים שנעשו בברזיל.
6. בניין קופן — העקומה של נימאייר, הושלמה ב-1966 אחרי חמש-עשרה שנה. אלף מאה ושישים דירות, כאלפיים דיירים, מיקוד משלו ושבעים ושתיים יחידות מסחר בקומת הקרקע — מתחם עירוני שבמקרה הוא בניין אחד.

ירוק, בטון והחצי השני

ההליכה השלישית היא התשובה של העיר לעצמה: פארק שנבנה ליום ההולדת הארבע-מאות שלה ובתוכו מבנים של נימאייר, רובע שבו חיים שני מיליון צאצאים של מהגרים יפנים, ומפעל שאישה הפכה לבניין הציבורי הטוב בברזיל. שלוש שעות עם נסיעה אחת במטרו, וזה החצי של העיר שהוא נעים ולא מרשים.

1. פארק איביראפוארה — נפתח ב-1954 לציון ארבע מאות שנה לעיר, עם מבנים של אוסקר נימאייר ונטיעה של רוברטו בורלה מרקס. נימאייר אמר מאוחר יותר שהוא מתחרט על המרקיזה — הסוכך הארוך בצורה חופשית — מפני שהיא קטנה מדי למה שהפארק הפך להיות.
2. מוזיאון אפרו-ברזיל — כחמישה מיליון אפריקאים משועבדים הונחתו בברזיל, בערך פי עשרה מהמספר שהובא לצפון אמריקה, וברזיל הייתה המדינה האחרונה ביבשות אמריקה שביטלה את העבדות, ב-1888. המוזיאון הזה מכסה חמש מאות שנה של זה ושל מה שיצא מזה.
3. מוזיאון האמנות העכשווית — האוסף המודרני של האוניברסיטה בבלוק של נימאייר, חינם, עם מרפסת על הגג שרוב המבקרים לא מוצאים. מאטיס, מודיליאני והמודרניסטים הברזילאים בבניין אחד.
4. ליברדאדה — ההגירה היפנית לברזיל התחילה ב-1908 בספינה אחת עם שבע מאות שמונים ואחד איש, שנשלחה מפני שמטעי הקפה נזקקו לעובדים אחרי ביטול העבדות. בברזיל נמצאת היום הקהילה היפנית הגדולה ביותר מחוץ ליפן, כשני מיליון איש, וזה המרכז שלה.
5. סס״ק פומפיאה — לינה בו ברדי התבקשה ב-1977 להחליף מפעל חביות במרכז תרבות. היא מצאה אנשים שכבר משחקים כדורגל בין הסככות, שמרה כל סככה בדיוק כפי שהייתה, והוסיפה שני מגדלי בטון חשוף שמחוברים בגשרים. אדריכלים באים לסאו פאולו בשביל זה.
6. סמטת באטמן — שתי סמטאות בווילה מדלנה שנצבעות ברציפות מאז שנות השמונים ונצבעות מחדש כל הזמן, ולכן שום דבר שתצלמו לא יהיה שם בשנה הבאה. ב-2017 העיר הפכה אמנות רחוב על קירות פרטיים לחוקית בהסכמת הבעלים.

מה יש בסאו פאולו

איך מגיעים ומתניידים

• שדה התעופה גוארוליוס — עשרים וחמישה ק״מ צפון-מזרחה, ושדה התעופה העמוס ביותר באמריקה הדרומית. אוטובוס השדה לכיכר הרפובליקה הוא הבחירה השפויה; המונית יכולה לקחת שעתיים.
• קונגוניאס — שדה התעופה הפנימי, בתוך העיר ושמונה ק״מ מהמרכז. המעבורת לריו יוצאת מכאן כל חצי שעה.
• תחנת טייטה — אחת מתחנות האוטובוס הגדולות בעולם, עם אוטובוסים לכל מדינה בברזיל ולחמש מדינות נוספות. יש לה תחנת מטרו משלה.
• תחנת לוז — נבנתה באנגליה, הובאה בחלקים והוקמה כאן ב-1901 כדי להוביל קפה לנמל. מגדל השעון הוא העתק של אחד במלבורן.
• ז׳וליו פרסטס — תחנת הקפה השנייה, מ-1938, שהאולם הגדול שלה הוסב לסאלה סאו פאולו — אחד מאולמות הקונצרטים הטובים ביבשות אמריקה.

תרבות והיסטוריה

• הקתדרלה — הוחל ב-1913 והושלם ב-1954 לכבוד ארבע מאות שנה לעיר. כותרות העמודים בפנים מגולפות בפולי קפה ברזילאיים, אננסים וארמדילים במקום עלי אקנתוס.
• פאטיו דו קולז׳יו — הנקודה המדויקת שבה התחילה העיר: בית ספר של מיסיון ישועי שנוסד בעשרים וחמישה בינואר 1554 כדי להמיר את הטופי. יום ההולדת של העיר הוא עדיין התאריך הזה.
• מנזר סאו בנטו — בנדיקטינים נמצאים במקום הזה מאז 1598. הנזירים שרים מזמור גרגוריאני במיסה של יום ראשון בעשר, ומוכרים בפתח לחם מאפה שלהם.
• התיאטרון העירוני — נפתח ב-1911 בכספי קפה, בחיקוי מכוון לאופרה של פריז. שבוע האמנות המודרנית של 1922 נערך כאן וזכה לקריאות בוז.
• הפינקוטקה — מוזיאון האמנות העתיק בעיר, בבניין לבנים מ-1900 שאת פנימו בנה מחדש פאולו מנדס דה רושה, שזכה בפריצקר על עבודה כזאת.
• סאלה סאו פאולו — אולם קונצרטים בתוך תחנת רכבת, עם תקרה שזזה בחמישה-עשר חלקים כדי לכוון את האקוסטיקה. התזמורת הממלכתית מנגנת כאן.
• מוזיאון השפה — מוזיאון על שפה, בתוך תחנת לוז. הוא נשרף ב-2015 ונפתח מחדש ב-2021, בנוי מחדש לפי התכניות המקוריות.
• מאס״פ — הבניין של לינה בו ברדי תלוי על ארבע קורות אדומות במפתח חופשי של שבעים וארבעה מטרים. בפנים, הציורים עומדים על כני זכוכית באמצע האולם והתוויות מאחוריהם.
• בית הוורדים — אחת מאחוזות הקפה האחרונות שנותרו בפאוליסטה, מ-1935, והיום מרכז לשירה. חינם, והגן הוא העיקר.
• מכון מוריירה סאלס — צילום ומוזיקה במגדל בפאוליסטה, חינם, ובו אחד מארכיוני הצילום הגדולים באמריקה הלטינית.
• מוזיאון אפרו-ברזיל — חמש מאות שנות נוכחות אפריקאית בברזיל, בביתן של נימאייר. ברזיל קלטה יותר אפריקאים משועבדים מכל מדינה אחרת, והייתה האחרונה ביבשות אמריקה שביטלה את העבדות, ב-1888.
• האוקה — הכיפה הלבנה של נימאייר, קרויה במילה הטופית לבית, ומשמשת לתערוכות אורחות גדולות.
• אודיטוריום — תוכנן ב-1954 ונבנה רק ב-2005, עם סוכך בצורת לשון אדומה וקיר אחורי שנפתח אל הפארק לקונצרטים חינם.
• מוזיאון האמנות העכשווית — האוסף המודרני של האוניברסיטה בבלוק של נימאייר ליד הפארק, חינם, עם מרפסת גג שכמעט אף אחד לא משתמש בה.
• סס״ק פומפיאה — לינה בו ברדי הפכה מפעל חביות למרכז תרבות ב-1982 והשאירה את הסככות בדיוק כפי שהיו. אדריכלים באים לסאו פאולו בשביל הבניין הזה.
• מוזיאון איפירנגה — מוזיאון העצמאות, שהיה סגור תשע שנים ונפתח מחדש ב-2022. הוא עומד במקום שבו הכריזה ברזיל על עצמאות מפורטוגל ב-1822.
• מזכרת אמריקה הלטינית — שוב נימאייר, מ-1989, עם יד בטון שמדממת מפה של היבשת. חינם, וכמעט תמיד ריק.
• מוזיאון הכדורגל — בתוך היציעים של אצטדיון פקאמבו מ-1940, והוא עוסק במדינה יותר מאשר בספורט.
• הבית המודרניסטי — נבנה ב-1927 ונחשב בדרך כלל לבית המודרניסטי הראשון בברזיל, בתכנון אדריכל יליד רוסיה. חינם.

מה לראות

• כיכר הקתדרלה — קילומטר אפס של העיר ושל כבישי המדינה. עמוסה, מוזנחת, והמקום היחיד שממנו נמדד כל מרחק כאן.
• בניין מרטינלי — גורד השחקים הראשון באמריקה הדרומית, הושלם ב-1929. בעליו האיטלקי עבר לגור בקומה העליונה בעצמו כדי להוכיח שהוא לא ייפול.
• פארול סנטנדר — מגדל מ-1947 שעוצב לפי האמפייר סטייט, והיום מרכז תרבות עם הנוף הפתוח הטוב ביותר על המרכז מגגו.
• ויאדוטו דו שא — הגשר הראשון בעיר, מ-1892, שנבנה מעל עמק שהיה פעם מטע תה — וזה פירוש השם.
• בניין קופן — הגל של אוסקר נימאייר, עם אלף מאה ושישים דירות ומיקוד משלו. כאלפיים איש גרים בתוכו.
• בניין איטליה — ארבעים ושש קומות מ-1965 עם מסעדה ובר בפסגה. הנוף הוא הסיבה, והמשקה הוא המחיר.
• פארק לוז — הפארק הציבורי העתיק בעיר, שתוכנן כגן בוטני ב-1798, עם פסלים בין העצים והפינקוטקה בקצהו.
• שדרות פאוליסטה — ברוני הקפה בנו אחוזות לאורך הרכס הזה מ-1891; הבנקים הרסו אותן ובנו מגדלים. ביום ראשון כל השדרה נסגרת לרכב.
• פארק טריאנון — כתם ששרד מיער האטלנטי על פאוליסטה, נשמר מאז 1892, עם עצים שהיו כאן לפני השדרה.
• פארק איביראפוארה — נפתח ב-1954 לכבוד ארבע מאות שנה לעיר, עם מבנים של נימאייר ונטיעה של בורלה מרקס. ביום ראשון הוא מחזיק את כל העיר.
• אנדרטת הבנדיירנטס — אנדרטת גרניט לבנדיירנטס, המשלחות שדחפו את גבולות ברזיל מערבה — ושגם צדו ילידים לעבדות. מתווכחים על הפסל הזה כל שנה.
• וילה מדלנה — רובע הברים והגלריות על הגבעות ממערב למרכז, והמקום שבו העיר שותה ביום חמישי.
• סמטת באטמן — שתי סמטאות צבועות מקצה לקצה מאז שנות השמונים, ונצבעות מחדש כל הזמן. העיר התירה אמנות רחוב על קירות פרטיים ב-2017.
• פיניירוס — הרובע שמתחת לווילה מדלנה, עם שוק המזון הטוב בעיר ומסעדות שמתמלאות בתשע.
• ביש׳יגה — הרובע האיטלקי, שנבנה בידי מהגרים משנות התשעים של המאה התשע-עשרה, ועדיין המקום לקנטינה ולשוק עתיקות בשבת.
• רחוב אוגוסטה — רחוב אחד שיורד ממגדלי פאוליסטה אל המרכז הישן, ומשתנה לגמרי באמצע — יקר למעלה, רועש למטה.
• קמפוס האוניברסיטה — הקמפוס הראשי של האוניברסיטה הגדולה באמריקה הלטינית, עם מוזיאונים, חורשות ואגם, וכל אחד רשאי להיכנס.
• פארק העצמאות — הגנים המסודרים מתחת למוזיאון, שעוצבו לפי ורסאי, והמקום עצמו של ההכרזה.
• הגן הבוטני — שלוש מאות ושישים הקטרים ליד גן החיות, עם בתי סחלבים והמעיינות שהם מקור נהר איפירנגה.
• פארק וילה-לובוס — נבנה על מזבלה ליד נהר פיניירוס ונפתח ב-1994, והיום הפארק הטוב בעיר לריצה ולרכיבה.
• פארק בורלה מרקס — פארק בדרום שתכנן אדריכל הנוף שנטע את איביראפוארה ואת ברזיליה, סביב בית משנות הארבעים.
• אליאנץ פארק — האצטדיון של פלמיירס, שנבנה מחדש ב-2014 במקום האצטדיון הישן של המועדון, והוא מארח את הקונצרטים הגדולים במדינה.
• ניאו קימיקה ארנה — האצטדיון של קורינתיאנס במזרח העיר, שנבנה למונדיאל 2014 — שנפתח בו.
• מורומבי — האצטדיון של סאו פאולו, והאצטדיון הפרטי הגדול בברזיל, שנבנה במשך שבע-עשרה שנים.
• המיניוקאו — כביש מהיר מוגבה שחוצה את מרכז העיר, סגור לרכב בלילה ובכל יום ראשון — ואז הוא הופך לטיילת באורך שלושה ק״מ.
• פראיזופוליס — אחת הפאבלות הגדולות בעיר, עם כמאה אלף איש, צמודה ממש למגדלי מורומבי. להיכנס רק עם מדריך מהקהילה.
• פרנפיאקבה — כפר רכבת בריטי מ-1867 בהרים, שנבנה כדי להפעיל את הקו לנמל, ועל מגדל השעון שלו העתק של ביג בן.
• סרה דו מאר — המצוק שבין הרמה לים, ובו הרצועה הגדולה ביותר ששרדה מיער האטלנטי במדינה.
• סנטוס — שעה במורד המצוק, הנמל הגדול באמריקה הלטינית, שממנו יצא הקפה. יש בו גן החוף הרחב בעולם.
• גוארוז׳ה — החוף שהעיר נוסעת אליו, שעה ורבע משם, ובסוף שבוע בינואר הדרך לשם היא מגרש חניה.
• קמפוס דו ז׳ורדאו — עיירת הרים בגובה אלף ושש מאות מטרים שבנתה את עצמה כדי להיראות שווייצרית, ומקיימת פסטיבל מוזיקה קלאסית בכל יולי.
• קנטריירה — שבעת אלפים הקטרים של יער בקצה הצפוני, אחד היערות העירוניים הגדולים בעולם, ומימי העיר באים ממנו.

שווקים וקניות

• כיכר הרפובליקה — כיכר עם שוק מלאכה ובולים בכל יום ראשון, תחת עצים, מוקפת במגדלי המרכז הישן.
• השוק העירוני — מ-1933, עם ויטראז׳ים גרמניים שמציגים סצנות חקלאיות. שני דברים אוכלים כאן ולא יותר: כריך המורטדלה ופשטל הבקלה.
• שוק פיניירוס — שוק שכונתי מ-1909 עם דלפקי דגים, בר באמצע וכמעט בלי מבקרים.
• ליברדאדה — הרובע היפני, ובברזיל הקהילה היפנית הגדולה ביותר מחוץ ליפן — כשני מיליון איש, רובם כאן.
• כיכר ליברדאדה — הכיכר שבלבו, עם שוק רחוב בכל שבת וראשון תחת פנסי נייר אדומים.
• ז׳רדינס — הרובע האמיד שליד פאוליסטה, שתוכנן כפרבר גנים ב-1915 בידי חברה אנגלית.
• רחוב אוסקר פריירה — רחוב הקניות היקר, והמקום היחיד בעיר שבו נבנו המדרכות מחדש כדי שאפשר יהיה ללכת בהן.
• קניון איגואטמי — מרכז הקניות הראשון בברזיל, נפתח ב-1966, ועדיין היקר ביותר.
• רחוב תאודורו סמפאיו — שני ק״מ של חנויות רהיטים, ואז לפתע מאתיים מטרים של חנויות גיטרות זו לצד זו.
• אמבו דאס ארטס — עיירה קולוניאלית שהמטרופולין בלע, עם שוק מלאכה בכל סוף שבוע בכיכר הישנה.

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם סאו פאולו אוכלת בעמידה. בעיר הזאת יש יותר צאצאי איטלקים ויפנים מכמעט כל מקום מחוץ למדינות ההן, והאוכל נגזר מזה: פיצה בערב יום ראשון היא הרגל אזרחי, ויש כאן יותר פיצריות מאשר ברומא. ארוחת הצהריים הקבועה נקראת פרטו פייטו — אורז, שעועית, בשר וסלט בצלחת אחת — ומוגשת מצהריים עד שלוש.

• השוק העירוני — פתוח 6 עד 18, בראשון עד 16
• שוק פיניירוס — סגור בראשון אחר הצהריים
• ליברדאדה — בסופי שבוע 9 עד 19
• ביש׳יגה — ארוחת צהריים בראשון · להזמין מראש
• רחוב אוגוסטה — מ-10 בלילה · מחמישי עד שבת
• וילה מדלנה — משש · הכי עמוס בחמישי
• כיכר הרפובליקה — ראשון 9 עד 15
• אמבו דאס ארטס — רק בסופי שבוע

מוזיאונים

• מאס״פ — סגור בשני · חינם בשלישי
• הפינקוטקה — סגור בשלישי
• מוזיאון אפרו-ברזיל — סגור בשני · חינם בשבת
• מוזיאון איפירנגה — סגור בשני · להזמין באינטרנט
• מוזיאון השפה — סגור בשני
• מוזיאון הכדורגל — סגור בשני
• קטוונטו — סגור בשני

פארקים

• פארק איביראפוארה — חינם · פתוח מ-5 בבוקר עד חצות
• פארק וילה-לובוס — חינם · הכי עמוס בראשון
• פארק בורלה מרקס — חינם · סגור בשני
• פארק לוז — חינם · רק באור יום
• הגן הבוטני — סגור בשני
• קנטריירה — כניסה לפי שביל · להזמין מראש
• המיניוקאו — בלילות ובכל יום ראשון

עם ילדים

• מכון בוטנטן — סגור בשני
• קטוונטו — סגור בשני
• האקווריום — פתוח כל יום
• גן החיות — פתוח 9 עד 17
• פארק איביראפוארה — חינם · אופניים בשערים
• מוזיאון הכדורגל — סגור בשני
• פרנפיאקבה — טיול יום · לעתים קרובות בענן

טבע

• סרה דו מאר — שעה מהעיר · ללכת עם מדריך
• סנטוס — רכבות ואוטובוסים כל שעה
• גוארוז׳ה — מעבורת מסנטוס
• קמפוס דו ז׳ורדאו — שעתיים וחצי · יולי הוא העונה
• פרנפיאקבה — שעה ברכבת
• קנטריירה — חינם · להזמין את השביל מראש
• אמבו דאס ארטס — סופי שבוע · שעה מערבה

הופעות

• סאלה סאו פאולו — עונה כל השנה · כרטיסים זולים למעלה
• התיאטרון העירוני — לבדוק את סדרת הצהריים החינמית
• סס״ק פומפיאה — לבדוק את התוכנית החודשית
• וילה מדלנה — מרביעי עד שבת
• רחוב אוגוסטה — שישי ושבת
• אליאנץ פארק — לבדוק מה יש החודש
• אודיטוריום איביראפוארה — קונצרטים רבים בחינם