Chile

סנטיאגו

זאת ההליכה הקצרה שמחזיקה את שני התאריכים שכל צ׳ילאני מכיר. פדרו דה ולדיביה סימן את הכיכר ב-1541 ומדד ממנה את העיר; חצי שנה אחר כך שרפו הפיקונצ׳ה את כל היישוב והספרדים התחילו מחדש. וארבע מאות שנה אחר כך, באחד-עשר בספטמבר 1973, הפציץ חיל האוויר את הארמון בקצה השני של ההליכה הזאת והנשיא מת בתוכו. שעתיים במישור, הכול בתוך שישה רחובות.

סיורים רגליים

הכיכר והארמון

זאת ההליכה הקצרה שמחזיקה את שני התאריכים שכל צ׳ילאני מכיר. פדרו דה ולדיביה סימן את הכיכר ב-1541 ומדד ממנה את העיר; חצי שנה אחר כך שרפו הפיקונצ׳ה את כל היישוב והספרדים התחילו מחדש. וארבע מאות שנה אחר כך, באחד-עשר בספטמבר 1973, הפציץ חיל האוויר את הארמון בקצה השני של ההליכה הזאת והנשיא מת בתוכו. שעתיים במישור, הכול בתוך שישה רחובות.

1. כיכר הנשק — ולדיביה ייסד כאן את העיר בשנים-עשר בפברואר 1541 עם כמאה וחמישים אנשים. באחד-עשר בספטמבר אותה שנה, בזמן שהיה בדרום, תקפו הפיקונצ׳ה ושרפו אותה; אינס דה סוארס, האישה הספרדייה היחידה שהייתה שם, רשומה כמי שהחזיקה את הקו וערפה שבעה ראשי שבט שבויים. העיר נבנתה מחדש על אותה רשת.
2. הקתדרלה — הקתדרלה החמישית במקום הזה. ארבע קודמות נפלו ברעידות אדמה, וזאת האמירה הפשוטה ביותר על מה שאומר לחיות כאן: צ׳ילה יושבת על הגבול שבו הלוח הנאסקה צולל מתחת לאמריקה הדרומית, ורעידת ולדיביה של 1960 היא עדיין החזקה שנמדדה אי פעם בעולם, בעוצמה תשע וחצי.
3. המוזיאון הטרום-קולומביאני — בבית המכס הישן, והמוזיאון הטוב במדינה. למטה מומיות צ׳ינצ׳ורו ממדבר הצפון, שהוכנו לפני יותר משבעת אלפים שנה — אלפיים שנה לפני כל דבר במצרים, בידי עם של דייגים שפירק את מתיו ובנה אותם מחדש.
4. כנסיית סן פרנסיסקו — הבניין העתיק שעומד בסנטיאגו, משנות השמונים של המאה השש-עשרה, והוא שרד כל רעידת אדמה מאז. בתוכו פסל בתולה קטן מעץ שלפי המסופר נשא ולדיביה על אוכפו מפרו ב-1540; הכנסייה נבנתה מפני שנדר לבנות אחת אם יישאר בחיים.
5. גבעת סנטה לוסיה — הגוש הזה נקרא ואלן לפני שהספרדים הגיעו, והוא הסלע שולדיביה בחר. הוא נשאר מחצבה חשופה עד 1872, כשראש העיר בנחמין ויקוניה מקנה הפך אותו לגן מדורג בעבודת אסירים — והשאיר לוח שאומר זאת.
6. ארמון לה מונדה — נבנה כמטבעה הקולוניאלית בין 1784 ל-1805 בידי אדריכל איטלקי, והשם פירושו בדיוק המטבע. באחד-עשר בספטמבר 1973 שיגר חיל האוויר רקטות דרך הגג; סלבדור איינדה מת בתוכו, והבניין שוקם ונפתח מחדש ב-1981 בידי הממשל שהפציץ אותו.

הנהר, הגבעה והמשורר

מצפון למרכז העיר משתנה: המפוצ׳ו חוצה אותה, השווקים בגדה השנייה, ומאחוריהם גבעה בגובה שמונה מאות ושמונים מטרים עם פוניקולר מ-1925. זהו החצי של סנטיאגו שאוכל ושותה, והוא נגמר בראש הגבעה מול חומת הרים בגובה ששת אלפים מטרים במרחק עשרים ק״מ. שעתיים וחצי, כולל נסיעה בפוניקולר.

1. השוק המרכזי — שלד הברזל יוצק בגלזגו, הובא בחלקים מעבר לאוקיינוס והוקם כאן ב-1872 — אותו עשור ואותו רעיון כמו אולמות השוק של אירופה. זה אולם דגים, וזרם הומבולדט שעולה לאורך החוף הזה הוא הסיבה שהדג כאן הוא דג מים קרים ומצוין.
2. לה וגה — בעבר הנהר, וכאן העיר באמת קונה אוכל — כאלף דוכנים ורוב התוצרת בסנטיאגו עוברת דרכו. בצ׳ילה גדל הכול מפני שהיא נמתחת ארבעת אלפים שלוש מאות ק״מ מצפון לדרום כמעט בכל אקלים שקיים.
3. טירסו דה מולינה — השוק שליד, ובקומה העליונה הדלפקים הפרואניים. ההגירה הפרואנית לסנטיאגו גדלה בחדות משנות התשעים, והקומה הזאת היא המקום שבו אוכלת הקהילה ההיא ושבו שאר העיר למדה לאכול.
4. רובע בז׳ויסטה — הרובע למרגלות הגבעה, בין הנהר למדרון, וזה שפבלו נרודה בחר לבית שבנה למטילדה אורוטיה. הוא מת שנים-עשר ימים אחרי ההפיכה; הבית נבזז והוצף, והלוויה שלו הפכה להפגנה הפומבית הראשונה נגד השלטון החדש.
5. הפוניקולר — פועל מאז 1925 והוא אתר מורשת לאומי. הוא מטפס במקומות בשיפוע של כארבעים וחמש מעלות, והקרונות הם המקוריים שנבנו מחדש.
6. גבעת סן כריסטובל — שמונה מאות ושמונים מטרים, ועליה בתולה בגובה עשרים ושניים מטרים שהוצבה ב-1908. הנוף מסביר את הבעיה הקשה של העיר: סנטיאגו יושבת בקערה סגורה בין האנדים לרכס החוף, ובחורף היפוך טמפרטורות כולא את האוויר ואת הערפיח איתו.

מה שקרה כאן

זה המסלול הקשה, והוא הסיבה לבוא לסנטיאגו ולא רק לעבור בה. הוא הולך למוזיאון שמתעד את הדיקטטורה, לאצטדיון ששימש מחנה מעצר, ולבית הקברות שבו שמות הנעלמים חרוטים בקיר. הוועדות הרשמיות ספרו יותר משלושת אלפים הרוגים ונעלמים וכארבעים אלף נפגעי מאסר פוליטי ועינויים בין 1973 ל-1990. להקצות ארבע שעות ולא לעשות את זה ביום האחרון.

1. מוזיאון הזיכרון — נפתח ב-2010, שלושים ושבע שנים אחרי ההפיכה, והמדינה היא שבנתה אותו. הוא מתחיל בהקלטת הרדיו של שידורו האחרון של איינדה מתוך לה מונדה ונגמר במשאל של 1988 שהדיח את פינושה בהצבעה שהוא עצמו יזם.
2. קינטה נורמל — הפארק שליד המוזיאון, שתוכנן ב-1842 כתחנה לאקלום צמחים ועצים זרים. זה מקום מכוון לשבת בו עשרים דקות אחר כך, ולזה הוא משמש.
3. רובע יונגאי — רובע המגורים העתיק ששרד, שתוכנן ב-1839 ונקרא על שם קרב. תושביו עצמם התארגנו מ-2005 כדי להגן עליו כאזור מורשת, והצליחו ב-2009 — שכונה שמגנה על עצמה מהריסה ולא עירייה שעושה את זה.
4. בית הקברות הכללי — שני מיליון קבורות מאז 1821, מסודרות כרחובות עם שמות. איינדה נקבר כאן כראוי רק ב-1990, שבע-עשרה שנים אחרי מותו, ועל קיר הזיכרון למוצאים להורג ולנעלמים חרוטים השמות באבן.
5. האצטדיון הלאומי — בשבועות שאחרי ההפיכה הוחזקו באצטדיון אלפי עצורים. ברית המועצות סירבה לשחק כאן משחק מוקדמות מונדיאל בנובמבר 1973; נבחרת צ׳ילה עלתה למגרש לבדה והבקיעה לשער ריק כדי לזכות במשחק.
6. כיכר בקדנו — המקום שבו העיר מתאספת כשיש לה מה לומר. מאוקטובר 2019 עמדו כאן יותר ממיליון איש ביום אחד, והמחאות שהתחילו בגלל העלאה של שלושים פסו בנסיעת מטרו נגמרו בהצבעה על כתיבת חוקה חדשה.

מה יש בסנטיאגו

איך מגיעים ומתניידים

• שדה התעופה — שמונה-עשר ק״מ מערבה, ושדה התעופה הבינלאומי היחיד שרוב צ׳ילה משתמשת בו. אוטובוס השדה הרשמי נוסע לתחנת המטרו פחריטוס ועולה חלק קטן ממונית.
• התחנה הדרומית — כל מה שנוסע דרומה יוצא מכאן — אזור האגמים, צ׳ילואה, פטגוניה. לאוטובוסים הבין-עירוניים בצ׳ילה יש מושבים שנפתחים לשכיבה מלאה, והתוספת שווה.
• התחנה המרכזית — תחנת הרכבת הפועלת האחרונה בבירה, עם אולם ברזל שהוקם ב-1897. עדיין יוצאות מכאן רכבות דרומה, וזה כבר לא מובן מאליו בצ׳ילה.
• תחנת מפוצ׳ו — נבנתה כתחנת הרכבת הצפונית ב-1912 ונסגרה ב-1987. אולם המתכת שרד והוא היום חלל התערוכות המרכזי של העיר.
• כיכר בקדנו — הציר של העיר, שבו נפגשים ארבעה קווי מטרו והשדרה הראשית. מאוקטובר 2019 היא הייתה מרכז המחאות, והעיר עדיין מתווכחת על שמה.

תרבות והיסטוריה

• הקתדרלה — הבניין החמישי באותו מקום; ארבעת הקודמים נפלו ברעידות אדמה. המשפט הזה הוא ההיסטוריה הקצרה של האדריכלות במדינה הזאת.
• המוזיאון ההיסטורי — על הכיכר, בבית המשפט המלכותי הישן. מוצגים בו המשקפיים שאיינדה הרכיב כשמת, והם מוצגים בלי הערה.
• המוזיאון הטרום-קולומביאני — המוזיאון הטוב בצ׳ילה, בבית המכס הישן. מומיות הצ׳ינצ׳ורו בקומה התחתונה בנות יותר משבעת אלפים שנה — עתיקות מכל מומיה במצרים.
• כנסיית סן פרנסיסקו — הבניין העתיק בעיר, משנות השמונים של המאה השש-עשרה, והוא שרד כל רעידת אדמה מאז. פסל הבתולה הקטן מעץ שבתוכו הגיע עם ולדיביה ב-1540.
• הספרייה הלאומית — נוסדה ב-1813, שלוש שנים אחרי הכרזת העצמאות, מתוך הטענה שמדינה זקוקה לזיכרון. אולמות הקריאה פתוחים וחינם.
• התיאטרון העירוני — נפתח ב-1857 ונשרף ב-1870, תשע שנים אחרי הפתיחה. נבנה מחדש, והוא עדיין בית האופרה של המדינה.
• מרכז גבריאלה מיסטרל — נבנה ב-1972 במאתיים שבעים וחמישה ימים לכנס של האו״ם, ואחרי ההפיכה שימש כמטה החונטה. הוא נשרף ב-2006 ונפתח מחדש ב-2010 כמרכז אמנויות.
• מוזיאון האמנויות — מוזיאון האמנות העתיק באמריקה הדרומית, נפתח ב-1880, בבניין שהוקם לציון מאה שנות עצמאות. גג הזכוכית הובא מבלגיה.
• מוזיאון האמנות העכשווית — חולק את אותו בניין מהצד השני, ומציג את מה שנעשה עכשיו. בדרך כלל חינם.
• מוזיאון הזיכרון — נפתח ב-2010 והוא מתעד את הדיקטטורה של 1973 עד 1990 בלי לרכך דבר. חינם, ולוקח שעתיים שלא תשכחו.
• בית הקברות הכללי — שני מיליון קבורות מאז 1821, מסודרות כרחובות. איינדה כאן, וכאן גם קיר הזיכרון לנעלמים ובו השמות חרוטים באבן.
• מוזיאון ראלי — אוסף פרטי של סוריאליסטים לטינו-אמריקאים ואירופיים, חינם, וכמעט אף אחד בפנים. דאלי ומגריט בפרבר שקט.
• מוזיאון האופנה — אוסף אופנה בבית מודרניסטי משנות השישים, ובו פריטים שבאמת היו שייכים לאנשים שעל התוויות.
• איסלה נגרה — ביתו של פבלו נרודה על החוף, מלא בפסלי חרטום של ספינות ובבקבוקים, והוא קבור בגן מול הים.

מה לראות

• כיכר הנשק — פדרו דה ולדיביה סימן את הכיכר הזאת ב-1541 ומדד ממנה את כל העיר. שחקני השחמט שליד הקתדרלה יושבים שם כבר עשורים.
• ארמון לה מונדה — נבנה בין 1784 ל-1805 כמטבעה הקולוניאלית, וזה פירוש שמו. חיל האוויר הפציץ אותו ב-11 בספטמבר 1973 וסלבדור איינדה מת בתוכו.
• כיכר החוקה — הכיכר שלפני לה מונדה, עם חילופי משמרות כל יומיים בעשר. פסלו של איינדה הוצב ב-2000, עשרים ושבע שנים אחרי ההפיכה.
• הדואר המרכזי — בניין הדואר עומד במקום שבו עמד ביתו של ולדיביה עצמו, ואחר כך של המושלים הקולוניאליים. הוא עדיין סניף דואר פועל.
• גבעת סנטה לוסיה — הסלע שעליו ייסד ולדיביה את העיר, ושמו לפני כן היה ואלן. הוא היה גוש חשוף עד 1872, כשראש העיר הפך אותו לגן בעבודת אסירים.
• רובע לסטריה — שלושה רחובות של חנויות ספרים, בתי קולנוע ומרפסות, בין הפארק לגבעה. השעה הנעימה ביותר במרכז סנטיאגו, והמקום היחיד שמתמלא במקומיים בשבע.
• פארק פורסטל — רצועת פארק לאורך המפוצ׳ו, שניטעה ב-1900 על קרקע שהנהר עצמו הותיר כשתעלו אותו.
• גבעת סן כריסטובל — שמונה מאות ושמונים מטרים, ובראשה בתולה בגובה עשרים ושניים מטרים שהוצבה ב-1908. בבוקר חורף בהיר נראית מאחורי העיר כל חומת האנדים.
• הפוניקולר — פועל מאז 1925 והוכרז כאתר מורשת לאומי. הוא מטפס בשיפוע שמרגיש לא נכון מתוך הקרון.
• הפארק המטרופוליטני — שבע מאות ושלושים הקטרים על הגבעה, אחד הפארקים העירוניים הגדולים באמריקה הלטינית, ובו שתי בריכות ציבוריות סמוך לפסגה.
• רובע בז׳ויסטה — הרובע הבוהמייני למרגלות הגבעה — בתים צבועים, ברים, והרחוב שהעיר שותה בו. עמוס עד מאוחר בשישי וריק בשני.
• רובע יונגאי — הרובע המגורים העתיק ששרד, שתוכנן ב-1839 והוכרז כאזור מורשת מוגן ב-2009 אחרי מאבק של תושביו עצמם.
• רובע ברזיל — בתים גדולים מהמאה התשע-עשרה סביב כיכר עצים ישנה, והיום ברים של סטודנטים ומסעדות קטנות. זול ותוסס בערב של יום חול.
• קינטה נורמל — תוכנן ב-1842 כתחנה בוטנית לאקלום צמחים זרים, והיום הוא הפארק שבתוכו ארבעה מוזיאונים.
• האצטדיון הלאומי — האצטדיון הלאומי, ובשבועות שאחרי ההפיכה מחנה מעצר לאלפים. חלק אחד מהיציעים הישנים נשמר כאתר זיכרון.
• סקיי קוסטנרה — קומת התצפית של הבניין הגבוה באמריקה הדרומית, בגובה שלוש מאות מטרים. לעלות בשקיעה ולהסתכל מזרחה אל האנדים, לא מערבה אל העיר.
• פארק המאתיים — שלושים הקטרים לאורך הנהר בצפון האמיד, עם לגונה, פלמינגו, ומסלול הריצה המישורי הטוב בעיר.
• פארק אראוקנו — הפארק של רובע העסקים, עם גן פסלים והרבה ילדים בסוף השבוע.
• פארק אוהיגינס — הפארק של העם בדרום, שבו נערך חג העצמאות הלאומי בכל ספטמבר באולמות ריקוד זמניים שנבנים לשבוע.
• קלוב איפיקו — מסלול מרוצים מ-1870 עם יציע שנראה כמו בית אופרה פריזאי. מרוצים ביום ראשון והכניסה חינם.
• קונצ׳ה אי טורו — ארבעים דקות דרומה, והיקב שבו נתגלה מחדש הקרמנר ב-1994 — אחרי שנחשב נכחד בצרפת במשך מאה שנה.
• יקב סנטה ריטה — שעה דרומה, עם פארק, בית קולוניאלי ומוזיאון טרום-קולומביאני באחוזה. חצי היום הטוב מבין השלושה.
• יקב אונדורגה — ממערב לעיר, נוסד ב-1885, עם גן שתכנן אותו אדריכל נוף שהפך את סנטה לוסיה לפארק.
• קחון דל מאיפו — הקניון שעולה אל האנדים שעה מהמרכז. מעיינות חמים, קרחון, והכביש עצמו הוא העיקר.
• מאגר אל ייסו — מאגר טורקיז בגובה אלפיים וחמש מאות מטרים שמספק את רוב מי השתייה של סנטיאגו. הקטע האחרון של הדרך אינו סלול.
• באניוס מוראלס — בריכות תרמיות בראש הקניון, ונקודת ההתחלה של ההליכה לקרחון אל מוראדו.
• ואייה נבאדו — אתר סקי שעה וחצי מהעיר בגובה שלושת אלפים מטרים, והעונה מיוני עד ספטמבר.
• פרז׳ונס — כפר הסקי הראשון בדרך למעלה, נבנה בשנות השלושים, והמקום לראות שלג בטיול יום בחורף.
• ולפראיסו — שעה וחצי מערבה על החוף, בנויה על ארבעים ושתיים גבעות עם פוניקולרים פועלים ביניהן. אתר אונסק״ו מאז 2003.
• וינייה דל מאר — עיירת החוף שליד ולפראיסו, והשתיים הן יום אחד. המים קרים כל השנה — זה זרם הומבולדט.
• אגואס דה ראמון — פארק ערוץ בקצה המזרחי, במקום שבו העיר פשוט נגמרת וההר מתחיל. ההליכה למפל שש שעות הלוך ושוב.
• אל אראיאן — עמק מוגן במורדות ההרים, קרוב מספיק כדי להגיע במונית ורחוק מספיק כדי להיות שקט.
• גבעת רנקה — גבעה במערב הפועלי, עם שביל חינם לפסגה ונוף חזרה אל העיר שאף סיור לא כולל.
• לו ברנצ׳אה — המחוז האחרון לפני דרך ההר, שבו העושר של העיר וכיכר הכפר העתיקה שלה נמצאים במרחק רחוב זה מזה.

שווקים וקניות

• השוק המרכזי — אולם הברזל יוצק בגלזגו, הובא בחלקים והוקם כאן ב-1872. זה שוק דגים עם מסעדות באמצע, ואלה שבשוליים זולות וטובות יותר.
• לה וגה — השוק האמיתי, בעבר הנהר, שבו העיר קונה את האוכל שלה. לעבור דרך צד הפירות ולאכול בדלפקים מאחור.
• טירסו דה מולינה — השוק שליד לה וגה, עם דלפקי האוכל הפרואני בקומה העליונה — שם אוכלת הקהילה הפרואנית של העיר.
• רובע איטליה — משפצי רהיטים וסוחרי עתיקות שהפכו לחנויות עיצוב ובתי קפה. לשוטט בחצרות ולא ברחוב הראשי.
• קוסטנרה סנטר — מרכז הקניות הגדול באמריקה הדרומית, מתחת למגדל. שימושי ולא מעניין, ולחצר האוכל בקומה העליונה יש את הנוף בחינם.
• פואבליטו לוס דומיניקוס — כפר מלאכה ליד כנסייה מהמאה השבע-עשרה בקצה קו המטרו, עם סדנאות שבהן היוצר הוא בדרך כלל המוכר.
• רובע פרנקלין — רובע בית המטבחיים הישן, והיום מבוך של שווקי יד שנייה. רק בשבתות, וזה המקום היחיד בסנטיאגו שמרגיש לא מתוכנן.
• פרסה ביו ביו — שוק הפשפשים שבתוך פרנקלין — כלים, תקליטים, רהיטים, והדלפקים שבהם אוכלים בעלי הדוכנים.
• פומאירה — שעה מערבה, כפר שחי על חימר שחור. הכול כאן קדרות, וחזיר שלוש הרגליים נמכר כקמע למזל.

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם סנטיאגו אוכלת בעמידה. ארוחת הצהריים הלאומית היא הקומפלטו — נקניקייה שקבורה תחת מחית אבוקדו, עגבנייה קצוצה והרבה מאוד מיונז — והיא עולה כשלושת אלפים פסו. והדבר השני שצריך לדעת הוא הטרמוטו, רעידת האדמה: יין לבן צעיר וזול עם גלידת אננס בתוכו, שהומצא בבר בעיר הזאת — והכוס השנייה נקראת רעידת משנה.

• השוק המרכזי — פתוח 7 עד 5 · קערה שמונה עד שנים-עשר אלף פסו
• לה וגה — פתוח 6 עד 4 · מנה ארבעה עד שישה אלפים פסו
• טירסו דה מולינה — פתוח 9 עד 6 · מנה שישה עד תשעה אלפים פסו
• רובע פרנקלין — שבת היא היום · מנה כחמשת אלפים פסו
• פרסה ביו ביו — בסופי שבוע · כארבעת אלפים פסו
• פואבליטו לוס דומיניקוס — פתוח 10:30 עד 19 · כאלפיים פסו
• רובע לסטריה — כל היום · שניים עד ארבעה אלפים פסו
• שוק פרנקלין — פתוח 9 עד 17 · כריך כחמשת אלפים פסו

מוזיאונים

• המוזיאון הטרום-קולומביאני — סגור בשני
• מוזיאון הזיכרון — חינם · סגור בשני
• המוזיאון ההיסטורי — חינם · סגור בשני
• מוזיאון האמנויות — חינם · סגור בשני
• מוזיאון ראלי — חינם · סגור בשני ובפברואר
• מוזיאון האופנה — לבדוק את העונה · הוא נסגר בין תערוכות
• תחנת מפוצ׳ו — פתוח כשיש תערוכה

פארקים

• גבעת סן כריסטובל — פוניקולר מבז׳ויסטה · רכבל מהמזרח
• גבעת סנטה לוסיה — חינם · פתוח 9 עד 19
• פארק פורסטל — חינם · הכי עמוס בראשון
• פארק המאתיים — חינם · מסלול הריצה המישורי הטוב בעיר
• קינטה נורמל — חינם · המוזיאונים סגורים בשני
• פארק אוהיגינס — חינם · ספטמבר הוא החודש
• אגואס דה ראמון — סגור בשני · להירשם לפני עשר

עם ילדים

• המוזיאון לטבע — חינם · סגור בשני
• מוזיאון ארטקין — סגור בשני
• הפלנטריום — הקרנות בסוף השבוע
• פנטסילנדיה — לבדוק עונה · סגור בחלק מימי החול
• הפוניקולר — פועל מ-10 · תורים בסוף השבוע
• פארק אראוקנו — חינם · פתוח כל היום
• פואבליטו לוס דומיניקוס — פתוח 10:30 עד 19

טבע

• קחון דל מאיפו — יום שלם · רכב שכור או נהג
• מאגר אל ייסו — רק בקיץ · הדרך נסגרת בשלג
• באניוס מוראלס — פתוח מאוקטובר עד אפריל
• ואייה נבאדו — חורף · ייתכן שיידרשו שרשראות
• ולפראיסו — יום שלם · רכבות ואוטובוסים נוסעים לשם
• איסלה נגרה — סגור בשני · להזמין מראש
• פומאירה — בסופי שבוע עמוס · ללכת ביום חול

הופעות

• התיאטרון העירוני — עונה ממרץ עד דצמבר
• מרכז גבריאלה מיסטרל — חלק גדול מהתוכנית בחינם
• רובע בז׳ויסטה — מאוחר · לחזור במונית
• רובע ברזיל — ערבי אמצע שבוע הם הטובים
• רובע לסטריה — משבע · מתמלא עד תשע
• תחנת מפוצ׳ו — לבדוק מה יש השבוע
• קלוב איפיקו — מרוצים בראשון