Spain
סנטיאגו דה קומפוסטלה
כבר יותר מאלף שנה צליינים הולכים לרוחב אירופה לעיר הזאת, אל הקבר שלפי האמונה שמור בו השליח יעקב, והם עדיין מגיעים במאות בכל יום. המסלול נכנס יחד איתם: מהגבעה שממנה רואים לראשונה את המגדלים, דרך השער הצפוני של העיר העתיקה, אל הכיכר והקבר. לנסוע ברכב למונטה דו גוסו, ומשם ללכת את השאר, כשעתיים עם הביקור בקתדרלה. לבוא בבוקר, כשההולכים שיצאו לפני עלות השחר מגיעים לכיכר.
חדר לזוג בסנטיאגו דה קומפוסטלה — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
הקילומטרים האחרונים של הקמינו
כבר יותר מאלף שנה צליינים הולכים לרוחב אירופה לעיר הזאת, אל הקבר שלפי האמונה שמור בו השליח יעקב, והם עדיין מגיעים במאות בכל יום. המסלול נכנס יחד איתם: מהגבעה שממנה רואים לראשונה את המגדלים, דרך השער הצפוני של העיר העתיקה, אל הכיכר והקבר. לנסוע ברכב למונטה דו גוסו, ומשם ללכת את השאר, כשעתיים עם הביקור בקתדרלה. לבוא בבוקר, כשההולכים שיצאו לפני עלות השחר מגיעים לכיכר.
- Monte do Gozo — השם פירושו הר השמחה, על הרגע שבו הצליינים של ימי הביניים ראו מכאן לראשונה את צריחי הקתדרלה. האנדרטה הגדולה בראש מציינת את ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביום הנוער העולמי ב-1989.
- San Martiño Pinario — אחרי אל אסקוריאל זה המנזר הגדול בספרד, ובנו אותו בנדיקטינים שהיו מבעלי הקרקעות העשירים בגליסיה. הכנסייה שלו נמוכה ממפלס הכיכר, בתחתית גרם מדרגות ארוך, ולכן רוב האנשים עוברים לידה בלי לשים לב.
- Praza do Obradoiro — אוברדוירו פירושו סדנה: הסתתים שבנו את החזית הבארוקית בשנות הארבעים של המאה ה-18 עבדו בכיכר הזאת. הצליינים נוהגים לעצור על אבן הצדפה במרכזה, הנקודה שבה הקמינו מסתיים באופן רשמי.
- Santiago Cathedral — מאחורי החזית הבארוקית עומד הפורטיקו דה לה גלוריה של מאסטר מטאו, שעל המשקוף שלו חקוק התאריך 1188 והקדושים הצבועים שלו נוקו בשחזור שהסתיים ב-2018. בימי חג מניפים את הבוטאפומיירו, מקטרת קטורת של כ-50 קילו, לרוחב הכנסייה בידי שמונה גברים שמושכים בחבל אחד.
- Hostal dos Reis Católicos — פרננדו ואיזבלה ייסדו אותו ב-1499 כבית חולים לצליינים חולים ועניים, באותו עשור שבו כבשו את גרנדה ושלחו את קולומבוס מערבה. מאז הוא מאכלס נוסעים, וכפאראדור קוראים לו לעתים קרובות אחד המלונות הוותיקים בעולם.
- Praza da Quintana — השער הקדוש בכיכר הזאת נפתח רק בשנים קדושות, כשה-25 ביולי, חג יעקב הקדוש, חל ביום ראשון; הבאה היא 2027. החצי התחתון של הכיכר היה בית הקברות של הכמרים, ועדיין קוראים לו קינטנה של המתים.
סטודנטים, משוררים והשוק
סנטיאגו היא עיר אוניברסיטה לא פחות מעיר צליינים: האוניברסיטה מ-1495, ועשרות אלפי סטודנטים ממלאים את הברים בעיר העתיקה הרבה אחרי שהצליינים הלכו לישון. ההליכה משאירה את הקתדרלה מאחור ויוצאת אל הקולג׳ים, השוק וגבעת בונבל, שבה גליסיה קוברת את הסופרים הגדולים שלה. כשעתיים וחצי ברגל, עם עלייה בסוף. לבוא בבוקר של יום חול, כשהשוק בשיאו; כאן יורד יותר גשם מבכל מקום אחר בספרד, אז לקחת מטרייה.
- Colexio de San Xerome — הפתח הרומנסקי שלו עתיק מהבניין והועבר לכאן מבית חולים קודם לצליינים. היום שוכנת בו הנהלת האוניברסיטה, באותה כיכר עם העירייה והקתדרלה.
- Colexio de Fonseca — הארכיבישוף אלונסו דה פונסקה ייסד את הקולג׳ הזה במאה ה-16, והקלויסטר הרנסנסי שלו הוא המקום שבו האוניברסיטה התחילה ללמד. בשנות השמונים, לפני שהיה לו בניין משלו, ישב כאן הפרלמנט הגליסיאני החדש.
- Casa da Troia — פנסיון סטודנטים מהמאה ה-19, שהתפרסם בזכות הרומן של אלחנדרו פרס לוחין מ-1915, "בית הטרויה", על חיי הסטודנטים כאן. היום זה מוזיאון קטן על איך הסטודנטים גרו, אכלו ושרו סרנדות בעיר העתיקה.
- Mercado de Abastos — האולמות הארוכים מגרניט נבנו ב-1941 כדי להיראות עתיקים כמו העיר שסביבם. לחפש טטייה, הגבינה הגליסיאנית מחלב פרה בצורת שד, ואת הנשים מהכפרים שמוכרות אותה.
- Museo do Pobo Galego — המוזיאון ממלא את המנזר הדומיניקני הישן של בונבל, והמדרגות הלולייניות המשולשות של דומינגו דה אנדרדה מאפשרות לשלושה אנשים לעלות בבת אחת בלי להיפגש. בכנסייה הסמוכה נמצא היכל הגליסיאנים הנודעים, שבו נקברה מחדש המשוררת רוסליה דה קסטרו ב-1891.
- Parque da Alameda — פסל הברונזה של שתי הנשים בבגדים צבעוניים מציג את האחיות מרושה וקורליה פנדיניו, שטיילו כאן כל אחר צהריים בצבעים צעקניים בשנות פרנקו האפורות. העיר לעגה להן אז, והציבה את הפסל ב-1994.
סביב קומפוסטלה ברכב
האגדה של יעקב הקדוש לא מתחילה בסנטיאגו אלא על הנהר שמדרום, שם לפי המסורת הביאה ספינת אבן את גופתו מיפו. המסלול נוסע עד מקום הנחיתה הזה, וחוזר בלולאה דרך הר קדוש, גשר בדרך לסוף העולם, וגבעת תרבות מודרנית. זה יום ברכב, או בוקר לפני העיר עצמה או אחריה. הדרכים הצדדיות צרות וירוקות; לתת יותר זמן ממה שהמפה מראה.
- Rosalía de Castro House, Padrón — המשוררת רוסליה דה קסטרו, שהחזירה את הגליסיאנית לשפה ספרותית עם "שירים גליסיאניים" ב-1863, בילתה כאן את שנותיה האחרונות ומתה בבית ב-1885. בפדרון עצמה, מתחת למזבח של כנסיית סנטיאגו, נמצא עמוד האבן שלפי המסורת נקשרה אליו הספינה שהביאה את יעקב הקדוש.
- Pico Sacro — באגדה, התלמידים שנשאו את גופת יעקב הקדוש נשלחו בידי המלכה הפגאנית לופה להביא שוורי בר מההר הזה, בתקווה שהחיות יהרגו אותם. השוורים נעשו צייתנים ומשכו את העגלה, והמלכה התנצרה.
- Pazo de Oca — מכונה ורסאי של גליסיה: אחוזה עם גנים מסודרים ושתי בריכות בצורת סירות אבן, שאחת מהן נושאת גן של משוכות. היא עדיין בבעלות פרטית, של בית הדוכסים מדינסלי.
- Collegiate Church of Santa María do Sar — העמודים הרומנסקיים בפנים נוטים החוצה עד כדי כך שזה נראה כמו תעתוע; הקרקע הרכה ליד נהר הסאר שקעה תחת הקמרונות. במאות שאחר כך נוספו מבחוץ תמוכות אבן ענקיות כדי שהכנסייה לא תקרוס.
- City of Culture of Galicia — פיטר אייזנמן תכנן אותה כנוף של בניינים בצורת צדפה שנלחצה על הר גאיאס. העבודה החלה ב-2001; העלויות זינקו, וב-2013 ביטל השלטון האזורי את שני הבניינים האחרונים.
- Ponte Maceira — הגשר מעל נהר הטמברה נושא את הקמינו מסנטיאגו הלאה לפיניסטרה, שהרומאים חשבו שהיא סוף העולם הידוע. אגדה מספרת שהוא קרס תחת חיילים שרדפו אחרי תלמידי יעקב הקדוש, וכך הם נמלטו.
מה יש בסנטיאגו דה קומפוסטלה
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה של סנטיאגו — 15 דקות מהעיר; המקום הטבעי להחזיר את הרכב בסוף המסלול
- תחנת הרכבת של סנטיאגו — רכבות מהירות למדריד בכשלוש וחצי שעות, ולאה קורוניה ולוויגו
- תחנת האוטובוסים של סנטיאגו — אוטובוסים לפיניסטרה ולמושיה, לסוף העולם, אם עוזבים את הרכב
תרבות והיסטוריה
- קתדרלת סנטיאגו — להזמין באינטרנט את הביקור בפורטיקו דה לה גלוריה; הכניסות לפי שעה ונגמרות
- אוסטל דוס ריס קטוליקוס — היום פאראדור; מי שלא מתארח יכול לבקר בקלויסטרים בתשלום קטן
- פאסו דה ראשוי — בניין העירייה בצד המערבי של הכיכר; יעקב הקדוש רוכב על סוס על הגג
- סן מרטיניו פינאריו — להיכנס בשביל מושבי המקהלה הבארוקיים הענקיים; מעט מבקרים עושים את זה
- מוזיאון העם הגליסיאני — לעלות במדרגות הלולייניות המשולשות גם אם מוותרים על השאר
- המרכז הגליסיאני לאמנות עכשווית — חינם; הבניין הלבן של אלוורו סיזה ליד בונבל, עם מרפסת על הגג
- כנסיית סנטה מריה דו סאר — עשר דקות הליכה במורד מהעיר העתיקה; לראות כמה העמודים נוטים
- עיר התרבות של גליסיה — על גבעה ממזרח לעיר; שווה בשביל האדריכלות והחניה החינמית
- מוזיאון הצליינות — חינם, רחוב אחד מהקתדרלה; מסביר את מה שרואים את הצליינים עושים
- בית רוסליה דה קסטרו בפדרון — 25 דקות דרומה; להזמין את הפלפלים הירוקים הקטנים בפדרון עצמה
מה לראות
- כיכר אוברדוירו — לשבת על האבנים בצהריים ולראות את הצליינים מגיעים — זו ההצגה
- כיכר קינטנה — השער הקדוש נמצא כאן; המדרגות הרחבות הן הספסל של העיר בערב
- כיכר פרטריאס — החזית העתיקה של הקתדרלה, ומזרקת הסוסים שבה כולם נפגשים
- פארק אלמדה — נוף הגלויה על הקתדרלה הוא מהשביל בקצה המזרחי שלו
- רואה דו פרנקו — רחוב אחד של ברים ותמנונים; לעבור בו לפני שבוחרים, המחירים משתנים מאוד
- מונטה דו גוסו — המבט הראשון של הצליינים על המגדלים, 5 ק"מ מהעיר; עצירה קצרה בכניסה
- פונטה מסיירה — גשר מימי הביניים וכפר טחנות על הדרך מערבה לפיניסטרה
שווקים וקניות
- שוק אבסטוס — לקנות פירות ים בדוכן ולתת לבשל אותם בבר שבפנים; סגור בימי ראשון
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
גליסיה אוכלת מהאוקיינוס האטלנטי, והברים של סנטיאגו עושים את זה בפשטות: פולפו א פיירה, תמנון מבושל שנחתך במספריים על צלחת עץ עם שמן זית, מלח ופפריקה, פלפלי פדרון מטוגנים במלח, ויין שנמזג לספל חרסינה לבן. משקה בבר מגיע לעתים קרובות עם טאפה בחינם. לקינוח יש טרטה דה סנטיאגו, עוגת שקדים שעליה מפוזר באבקת סוכר הצלב של מסדר יעקב הקדוש.
- הברים של שוק אבסטוס — דמי בישול כ-3-5 יורו לצלחת, ועוד פירות הים שקניתם
- או גטו נגרו — תמנון כ-12-15 יורו, קונקה של יין כ-2
- בר אוריה — בר עמידה לראשו, נתחי חזיר מטוגנים, כ-6-9 יורו
- הבר של אבסטוס 2.0 — מנות קטנות מהדג של היום ליד הדלפק, כ-4-10 יורו כל אחת
- קפה קסינו — קפה בין לוחות עץ ישנים ברואה דו וילאר, כ-2 יורו
- הברים של רואה דו פרנקו — פלפלי פדרון כ-6-8 יורו לצלחת; טאפה בחינם עם משקה
מוזיאונים
- מוזיאון הצליינות — חינם; הנוף מהקומה העליונה הוא הבונוס
- מוזיאון העם הגליסיאני — סירות דייג, חמת חלילים וחיי כפר; המדרגות הלולייניות
- המרכז הגליסיאני לאמנות עכשווית — חינם; תערוכות מתחלפות ומרפסת על הגג
- קאסה דה טרויה — חיי הסטודנטים של שנות השמונים של המאה ה-19, בבית קטן אחד
- מוזיאון הקתדרלה — שטיחי קיר, הקלויסטר וההליכה על הגגות; להזמין מראש
אמונה ומקומות קדושים
- קבר יעקב הקדוש — מיסת הצליינים בצהריים; להגיע מוקדם כדי לקבל מקום
- סן מרטיניו פינאריו — כנסייה בארוקית ענקית, בדרך כלל שקטה
- סנטה מריה דו סאר — העמודים הנוטים; הליכה שקטה מהעיר
- היכל הגליסיאנים הנודעים — בתוך כנסיית בונבל, ליד מוזיאון העם
- מנזר סן פרנסיסקו — נוסד, לפי המסורת, אחרי הצליינות של פרנציסקוס הקדוש עצמו
טבע
- פארק אלמדה — אלונים עתיקים והנוף הכי טוב על הקתדרלה
- פארק בונבל — מדרגות ונוף על המגדלים, מאחורי מוזיאון העם
- פיקו סקרו — הליכה קצרה ותלולה לפסגה מהכביש
- פונטה מסיירה — נהר, גשר וטחנות ישנות; עצירה לפיקניק
- הגנים של פאסו דה אוקה — משוכות אשכרוע, בריכות וקמליות
אוכל
- קאסה מרסלו — תפריט טעימות בשולחן משותף; להזמין מראש
- אבסטוס 2.0 — פירות ים מהשוק, תפריט חדש כל יום
- או דסאסייס — קלאסיקה גליסיאנית במרתף אבן; טוב לקבוצות
- א טפונה — מטבח גליסיאני מעודן ליד השוק
- רואה דו פרנקו — בתי תמנון זה לצד זה; להשוות לפני שמתיישבים