Spain

סן סבסטיאן

ב-1813 צרו חיילים בריטים ופורטוגזים על סן סבסטיאן כדי לגרש את חיל המצב של נפוליאון, כבשו אותה, ואז בזזו ושרפו אותה; רחוב אחד שרד. העיר העתיקה שנבנתה מחדש על אותה רשת רחובות הפכה לרובע האכילה הצפוף באירופה — ברים שהדלפק שלהם מכוסה בדברים קטנים על לחם, הפינצ׳וס, ואוכלים בעמידה וממשיכים הלאה. שעתיים, מישורי, הכי טוב בין שתים עשרה לשתיים או אחרי שמונה.

חדר לזוג בסן סבסטיאן — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

עיר שנשרפה ואכלה

רחוב 31 באוגוסט — הרחוב קרוי על שם היום ב-1813 שבו חיילי בעלות הברית פרצו פנימה והשריפה התחילה. הבתים כאן, למרגלות הר אורגול, היו היחידים שנשארו עומדים, והעיר עדיין מציינת את התאריך בכל שנה עם נרות בחלונות.
סנטה מריה דל קורו — כנסיית בארוק שהחזית המגולפת שלה מביטה ישר במורד הרחוב הראשי של העיר העתיקה אל הקתדרלה בקצה הרחוק של העיר החדשה — שתי כנסיות שנבנו כדי להביט זו בזו לאורך עיר שלמה.
העיר העתיקה — הכלל הוא פינצ׳ו אחד ומשקה אחד בכל בר, ואז הבר הבא. ברוב הדלפקים יש פינצ׳וס קרים על לחם; את החמים מזמינים מלוח ומכינים לפי הזמנה, ושם הברים מתחרים. את החשבון סוגרים לעתים קרובות על אמון בסוף — אומרים להם מה אכלתם.
מוזיאון סן טלמו — המוזיאון של החברה הבאסקית, במנזר דומיניקני מהמאה השש עשרה. הבאסקים מדברים בשפה שאין לה קשר לשום שפה אחרת באירופה, והמוזיאון מספר את הסיפור שלהם מציד לווייתנים ודיג ועד הקואופרטיבים. הכנסייה הישנה בפנים מכוסה בציורי קיר ענקיים בזהב וחום של ההיסטוריה הבאסקית, מעשה ידיו של ז׳וזפ מריה סרט.
הר אורגול — הגבעה המיוערת בקצה העיר העתיקה, עם מבצר לה מוטה בראשה ופסל ענק של ישו מעליו. על המדרונות שלה בית הקברות של האנגלים, שבו קבורים קצינים שנפלו במלחמות הקרליסטים בשנות השלושים של המאה התשע עשרה, מול הים.
קאסה ויאס — בשנות הארבעים שם לקוח קבוע בבר הזה זית, אנשובי ופלפל ירוק כבוש על קיסם, ומישהו אמר שזה ירוק, מלוח וקצת חריף — כמו ריטה הייוורת בסרט ׳גילדה׳. הפינצ׳ו נקרא גילדה מאז, ועדיין מגישים אותו כאן.

המפרץ של המלכה

בשנות השמונים של המאה התשע עשרה בחרה המלכה העוצרת של ספרד, מריה כריסטינה, בסן סבסטיאן לקיצים שלה, והחצר, האצולה ואחר כך כל השאר הלכו בעקבותיה. העיר שגדלה סביב המפרץ היא בל אפוק — קזינו, ארמון, טיילות ומלון גדול — ובכל קצה של המפרץ גבעה סוגרת את הנוף. אחר צהריים ברגל, עד הפסלים בשקיעה.

בית העירייה — הבניין הזה נבנה ב-1887 כקזינו הגדול, שבו הימרה החברה של הקיץ. כשההימורים נאסרו בספרד ב-1924 הקזינו נסגר, והעירייה עברה לתוכו, ולכן העיר מנוהלת מבניין עם אולם נשפים.
לה קונצ׳ה — המפרץ כמעט סגור בידי האי סנטה קלרה, ולכן המים שקטים, והעיקול של החוף נתן לו את השם, הצדפה. המעקה הלבן מברזל לאורך הטיילת, שנעשה ב-1910, מופיע על מזכרות ועל טפטים בכל ספרד.
ארמון מירמר — נבנה למלכה ב-1893 בסגנון של בית כפרי אנגלי, על הגבעה שבין שני החופים. המדשאות שלו הן היום פארק ציבורי, וממנו כל המפרץ שוכב למטה, עם האי בפתחו.
הר איגלדו — פוניקולר מעץ מ-1912 מטפס אל לונה פארק ישן בפסגה, שבו רכבת ההרים שנבנתה ב-1928 נוסעת על שפת המצוק, ובכל קרון נוסע איש בלמים. הנוף על המפרץ מכאן הוא הגלויה.
אונדרטה — החוף המערבי, מתחת לגני הארמון, שבו המשפחות של העיר נמצאות; לה קונצ׳ה שייכת למבקרים. לאורכו אוהלי הרחצה המפוספסים שעומדים על החוף הזה מאז ימי החצר.
מסרק הרוח — אדוארדו צ׳יאידה, שנולד בסן סבסטיאן והיה פעם שוער של קבוצת הכדורגל של העיר, קבע ב-1977 שלושה פסלי פלדה בתוך הסלעים בקצה המפרץ, כמו אצבעות שמסרקות את הרוח. בימי סערה הים פורץ למעלה דרך חורים ברחבת האבן שלידם.

ציידי לווייתנים, דייגים ואלקנו

הבאסקים היו ציידי הלווייתנים והימאים הגדולים של אירופה, והחוף משני צדי סן סבסטיאן הוא שרשרת של עיירות דייגים, כל אחת עם הנמל שלה, הגרילים שלה והסיפור שלה. המסלול הזה הולך מזרחה עד הגבול ואחר כך מערבה, ליד הימאי שהשלים את המסע הראשון סביב העולם. יום שלם ורכב, או אוטובוס החוף.

אלבאולה — ב-1565 טבעה ספינת ציד לווייתנים באסקית, הסן חואן, בלברדור שבצד השני של האוקיינוס האטלנטי, שם הבאסקים צדו לווייתנים מאה שנה לפני כל אחד אחר. השרידים שלה נמצאו ב-1978, ובמספנה הזאת על המפרצון של פסאיה נגרים בונים העתק מדויק ביד, עם כלים מהמאה השש עשרה.
פסאי דוניבנה — כפר דייגים שהוא רחוב אחד שנדחס בין הגבעה למים, ומגיעים אליו מהצד השני של המפרצון בסירת מנוע קטנה. ויקטור הוגו שהה כאן ב-1843 וכתב עליו; הבית הוא מוזיאון קטן.
הונדריביה — עיר מוקפת חומה על הנהר שהוא הגבול הצרפתי, עם מבצר של קרל החמישי בראש ולמטה, מתחת לחומות, רובע דייגים של בתים צבועים בירוק, אדום וכחול עם מרפסות עץ מלאות פרחים. צרפת במרחק חמש דקות במעבורת.
גטריה — חואן סבסטיאן אלקנו נולד בעיירת הדייגים הזאת. הוא הפליג עם מגלן ב-1519, וכשמגלן נהרג בפיליפינים, אלקנו הוא שהחזיר את הספינה האחרונה לספרד ב-1522 — המסע הראשון סביב העולם. היום גטריה מפורסמת בדגים שלמים שנצלים על פחמים ברחוב ובטשקולי, הלבן המבעבע המקומי.
מוזיאון בלנסיאגה — כריסטובל בלנסיאגה, בן של דייג ותופרת, נולד בגטריה ב-1895 והפך למעצב שכריסטיאן דיור קרא לו המאסטר של כולנו. המוזיאון, בארמון ובאגף זכוכית על הגבעה שמעל הנמל, מציג את השמלות שלו.
סומאיה — מתחת לעיירה המצוקים עשויים שכבות סלע דקות שערומות כמו דפים של ספר ומוטות על הצד, שהונחו על קרקעית הים במשך מיליוני שנים. באחת מהן הגאולוגים רואים את הקו שהשאיר האסטרואיד שהרג את הדינוזאורים, והחוף שימש כתפאורה למשחקי הכס.

מה יש בסן סבסטיאן

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה של סן סבסטיאן — נמל תעופה קטן בהונדריביה, חצי שעה מכאן; לבילבאו ולביאריץ יש יותר טיסות
תחנת דונוסטיה — רכבות למדריד ולחוף, מעבר לנהר מהמרכז

תרבות והיסטוריה

מסרק הרוח — פסלי הפלדה של צ׳יאידה שאוחזים בסלעים במקום שבו הגלים מכים
סנטה מריה דל קורו — חזית בארוק שמביטה ישר במורד הרחוב אל הקתדרלה
מוזיאון סן טלמו — המוזיאון הבאסקי במנזר, עם ציורי קיר מוזהבים בכנסייה
קתדרלת הרועה הטוב — קתדרלה ניאו-גותית בקצה הרחוב הראשי
אלבאולה — מספנה שבונה מחדש ביד ספינת צייד לווייתנים באסקית מהמאה השש עשרה
מוזיאון בלנסיאגה — מעצב האופנה נולד בגטריה; השמלות שלו על הגבעה
צ׳יאידה לקו — החווה של הפסל, עם העבודות הענקיות שלו באחו
המקדש של לויולה — מקום הולדתו של איגנטיוס, מייסד הישועים, מתחת לכיפה גדולה

מה לראות

לה קונצ׳ה — המפרץ בצורת צדפה וחוף העיר, עם המעקה הלבן שלו
האי סנטה קלרה — האי בפתח המפרץ; סירה עוברת אליו בקיץ
הר איגלדו — פוניקולר למעלה אל לונה פארק מיושן והנוף הקלאסי
הר אורגול — שבילים ביער עד המבצר וישו הענק בראש
רחוב 31 באוגוסט — הרחוב היחיד ששרד את השריפה של 1813
הנמל — נמל הדייגים מתחת לאורגול, והגרילים על המזח
האקווריום — מנהרת זכוכית מתחת לכרישים, בקצה הנמל
בית העירייה — הקזינו הישן מתקופת הבל אפוק, על שפת המפרץ
ארמון מירמר — ארמון הקיץ של המלכה על הגבעה שבין שני החופים
אונדרטה — החוף המערבי השקט יותר, לכיוון מסרק הרוח
מלון מריה כריסטינה — המלון הגדול של כוכבי פסטיבל הסרטים
סוריולה — חוף הגלישה בגרוס, ליד קוביות הזכוכית של הקורסאל
פסאי דוניבנה — כפר דייגים של רחוב אחד על המפרצון; סירה קטנה חוצה
חאיסקיבל — כביש ההר מעל הים בין פסאיה להונדריביה
הונדריביה — עיר מוקפת חומה ורובע של בתי דייגים צבועים על הגבול
סן ז׳אן דה לוז — עיירת הנמל הבאסקית הצרפתית שבה התחתן לואי הארבעה עשר
ביאריץ — אתר הגלישה הצרפתי של הקיסריות, חמישים דקות מכאן
גטריה — עיירת הדייגים של אלקנו ושל פוטית שנצלית ברחוב
סראוץ — החוף הארוך בחבל הבאסקים, ובתי ספר לגלישה
סומאיה — מצוקים של שכבות סלע ערומות, מיליוני שנים בדף אחד

שווקים וקניות

העיר העתיקה — העיר העתיקה של ברי הפינצ׳וס, דלפק אחרי דלפק
קאסה ויאס — הבר שבו הומצא הפינצ׳ו גילדה בשנות הארבעים
טולוסה — שוק שבת של גבינה באסקית, שעועית ופלפלים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

הדלפק הוא כל העניין בסן סבסטיאן: **פינצ׳וס**, ביסים קטנים על לחם או על קיסם, מסודרים לאורך הבר של כל טברנה בעיר העתיקה, יורו-שניים כל אחד, נאכלים בעמידה עם כוס קטנה — **סוריטו** של בירה או **טשקולי** שנמזג מגובה. הפינצ׳וס החמים שמכינים לפי הזמנה הם המקום שבו הברים מתהדרים, ולעיר יש יותר כוכבי מישלן לנפש כמעט מכל מקום בעולם.

העיר העתיקה — מבר לבר, פינצ׳ו אחד בכל אחד
קאסה ויאס — הגילדה המקורית
הנמל — סרדינים ודיונונים צלויים בברי הנמל
גטריה — פוטית שלמה שנצלית ברחוב, וטשקולי
טולוסה — שעועית שחורה, פלפלים וגבינת כבשים בשוק השבת
הונדריביה — פינצ׳וס ברובע הדייגים

מוזיאונים

הבאסקים הם מהעמים העתיקים באירופה, עם שפה שאין לה קשר לשום שפה אחרת, והמוזיאונים סביב סן סבסטיאן מספרים את הסיפור שלהם דרך הים — ציד לווייתנים, דיג, בניית ספינות — ודרך שני אמנים מהחוף הזה, פסל ומעצב אופנה.

מוזיאון סן טלמו — החברה הבאסקית, וציורי הקיר המוזהבים של סרט
צ׳יאידה לקו — החווה והאחו של הפסל
מוזיאון בלנסיאגה — השמלות של המעצב הגדול
אלבאולה — ספינת ציד לווייתנים שנבנית מחדש ביד
האקווריום — כרישים מעל הראש והמוזיאון הימי

טבע

החוף הבאסקי ירוק ורטוב, עם גבעות תלולות שיורדות אל מפרץ ביסקאי במצוקים ובמפרצונים. הגלים הגדולים של האוקיינוס הופכים אותו לאחד מחופי הגלישה של אירופה, והגאולוגיה בסומאיה היא רשומה חשופה של ההיסטוריה של כדור הארץ.

סומאיה — המצוקים המשוכבים בשפל
הר אורגול — שבילים מיוערים מעל הים באמצע העיר
חאיסקיבל — כביש רכס והליכת חוף עם סוסים פראיים
סוריולה — חוף הגלישה בעיר
סראוץ — חול ארוך, דיונות ובתי ספר לגלישה
האי סנטה קלרה — סירה לאי בקיץ, ושחייה

עם ילדים

חוף עירוני שקט, אקווריום עם מנהרת כרישים, לונה פארק ישן על הר שמגיעים אליו בפוניקולר מעץ, וסירה לאי: סן סבסטיאן קלה מאוד עם ילדים, וגם ברי הפינצ׳וס מקבלים אותם בשמחה.

הר איגלדו — הפוניקולר והלונה פארק הישן
האקווריום — המנהרה מתחת לכרישים
לה קונצ׳ה — מים שקטים במפרץ
מסרק הרוח — רסס ים שפורץ מהאדמה
הר אורגול — תותחים ומבצר על הגבעה
פסאי דוניבנה — הסירה הקטנה מעבר למפרצון

אמונה ומקומות קדושים

חבל הבאסקים נתן לכנסייה הקתולית את אחת הדמויות המשפיעות שלה, איגנטיוס מלויולה, החייל שייסד את הישועים, ומקום הולדתו בפנים הארץ הוא אחד המקדשים הגדולים של ספרד. בסן סבסטיאן עצמה, שתי כנסיות מביטות זו בזו לאורך כל העיר.

המקדש של לויולה — הבית של מייסד הישועים בתוך בזיליקה בארוקית
סנטה מריה דל קורו — כנסיית הבארוק של העיר העתיקה
קתדרלת הרועה הטוב — הקתדרלה הניאו-גותית שמולה
הר אורגול — ישו הענק מעל המפרץ
מוזיאון סן טלמו — מנזר דומיניקני והכנסייה שלו

חיי לילה

הלילה בסן סבסטיאן מתחיל בסיבוב הפינצ׳וס בעיר העתיקה וממשיך בברים של גרוס מעבר לנהר. בספטמבר פסטיבל הסרטים ממלא את העיר בכוכבים, וביולי פסטיבל הג׳אז עם מוזיקה על החוף.

העיר העתיקה — סיבוב הפינצ׳וס אחרי שמונה
סוריולה — הברים של גרוס ופסטיבל הג׳אז ליד הקורסאל
מלון מריה כריסטינה — השטיח האדום של פסטיבל הסרטים בספטמבר
לה קונצ׳ה — טיול הערב לאורך המעקה
ביאריץ — הלילות של עיירת הגלישה הצרפתית

לחיפוש חדר בסן סבסטיאן