Croatia

רוביני

העיר העתיקה של רוביני עומדת על גבעה שהייתה אי עד 1763, כשמילאו את התעלה שהפרידה בינה לבין היבשה. במשך חמש מאות שנה היא הייתה ונציאנית, והאנשים שלה עדיין מדברים ניב רומאני עתיק משלהם. הסמטאות תלולות ומרוצפות באבן חלקלקה. שעה וחצי; נעליים עם אחיזה.

חדר לזוג ברוביני — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

העיר שהייתה אי

כיכר טיטו — כיכר הנמל עומדת על התעלה שמילאו, שפעם הפכה את רוביני לאי. מגדל השעון שעליה עומד במקום שבו היה פעם שער עיר, וסירות הדייגים עדיין קושרות ברציף שמולה.
קשת באלבי — הקשת הבארוקית מ-1679 עומדת במקום של שער העיר הישן. בצד החיצוני האריה המכונף של ונציה, ובצד הפנימי ראש מגולף של טורקי — התרברבות, מהמאה של המלחמות עם העות׳מאנים.
גריסיה — הסמטה התלולה מהעיר העתיקה עד הכנסייה מלאה בסטודיו של אמנים ובגלריות. כל אוגוסט מאז 1967 היא הופכת לתערוכה בחוץ, עם ציורים שתלויים על קירות הבתים מלמעלה עד למטה.
כנסיית אאופמיה הקדושה — האגדה אומרת שבשנת 800 ארון קבורה משיש עם גופתה של אאופמיה הקדושה נסחף לחוף כאן, ואף אחד לא הצליח להעלות אותו במעלה הגבעה, עד שילד קטן עם שני עגלים משך אותו בקלות. מגדל הפעמונים, כשישים מטר, עשוי לפי מגדל מרקוס הקדוש בוונציה, ובראשו פסל נחושת של הקדושה מסתובב עם הרוח.
בית הבטנה — הבטנה היא סירת הדייגים השטוחה מעץ של רוביני, שחותרים בה בעמידה. המוזיאון הקטן על קו המים שומר על הסירה ועל הביטינאדה, השירים שהדייגים שרו בלי כלים בטברנות, ואונסק״ו מונה אותו כמודל לשימור מורשת חיה.
השוק של רוביני — בכיכר ולדיבורה החקלאים מגבעות איסטריה מוכרים שמן זית, דבש, נקניק מיובש ובסתיו כמהין לבנות ושחורות, ליד אולם דגים עם הדגה של הלילה. איסטריה היא מהמקומות הבודדים מחוץ לאיטליה שבהם מוצאים כמהין לבנות.

איים, כף ופיורד

דרומית לעיר העתיקה יער אורנים יורד עד חופי סלע, ומול החוף שוכבים ארבעה עשר איים קטנים. צפונית לעיר הים חודר עשרה קילומטרים פנימה בתעלת לים. חצי יום ברגל, באופניים ובסירה.

הכף הזהוב — פארק היער ניטע בשנות התשעים של המאה התשע עשרה בידי גאורג היטרוט, תעשיין מטריאסטה שקנה את הכף ואת האיים והביא עצים מכל העולם — ארזים, ברושים, אורנים. היום זה פארק מוגן של שבילים וסלעים שטוחים לשחייה.
האי סבטה קטרינה — האי המיוער שמול הנמל נקנה גם הוא במאה התשע עשרה בידי אריסטוקרט זר, רוזן פולני, שבנה וילה בין האורנים. זו נסיעה קצרה בסירה, והנוף בחזרה אל העיר העתיקה הוא התמונה הקלאסית של רוביני.
האי האדום — שני איונים שמחוברים בסוללה, באחד מלון ופארק באחוזה הישנה של היטרוט, והשני נשאר פראי לשחייה. על האי היה מנזר פרנציסקני מהמאה החמש עשרה, והכנסייה שלו נשארה.
תעלת לים — עמק נהר שטבע ונכנס כעשרה קילומטרים פנימה בין מדרונות מיוערים, שלעתים קרובות קוראים לו פיורד אף שנהר חצב אותו ולא קרח. בקצה הפנימי שלו מגדלים צדפות ומולים, ומסעדות מגישות אותם כמה מטרים מהרפסודות. האגדה אומרת ששודדי ים הסתתרו כאן.
ורסר — עיירת גבעה קטנה מעל נמל שבה ג׳קומו קזנובה התארח כצעיר בשנות הארבעים של המאה השמונה עשרה, וכתב בזיכרונות שלו על היין המקומי. העיירה עורכת היום פסטיבל על שמו.
הבזיליקה האופרסיאנית — הבזיליקה בפורץ׳ נבנתה בידי הבישוף אופרסיוס במאה השישית, כשהחוף הזה היה חלק מהאימפריה הביזנטית, והיא שומרת על פסיפסי האפסיס המקוריים שלה מזהב וצדף, מפסיפסי הנצרות המוקדמת היפים בעולם. היא אתר מורשת עולמית.

עיירות הגבעה ויער הכמהין

פנים איסטריה היא ארץ ירוקה של עיירות גבעה מימי הביניים, מטעי זיתים וכרמים, עם יער אלונים בעמק שבו גדלות כמהין. בדרך יש עיר נטושה, מבצר עם סיפור על מכשפה, וראש הגבעה של מוטובון. יום שלם ורכב; הסתיו הוא עונת הכמהין.

דביגרד — עיר מוקפת חומה מימי הביניים על גבעה מעל עמק לים, שננטשה במאה השבע עשרה אחרי מגפה ומלחמה, כשהמשפחות האחרונות שלה עברו לכפר קנפנר הסמוך. החומות, המגדלים ושלד הכנסייה שלה עומדים ריקים ביער.
סבטבינצ׳נט — כיכר רנסנס, מההרמוניות באיסטריה, מתחת למבצר של משפחת מורוזיני-גרימני הוונציאנית. הסיפור שמספרים כאן הוא על מארה רדולוביץ׳, שהואשמה בכישוף ונשרפה ב-1632, סיפור שהכפר מעלה היום בפסטיבל הקיץ שלו.
מוטובון — עיר מוקפת חומה בראש גבעה תלולה, עם הליכה לאורך החומות מעל עמק המירנה. למטה יער האלונים של מוטובון, שבו גדלה הכמהין הלבנה באדמה הלחה, ופסטיבל סרטים ממלא את העיירה כל קיץ.
ליבדה — ב-1999 ביער ליד הכפר הזה צייד כמהין והכלב שלו מצאו כמהין לבנה של כקילו ושלוש מאות גרם, שנרשמה בספר גינס כגדולה שנמצאה אי פעם עד אז. אפשר להזמין כאן ציד כמהין עם כלבים בעונה.
גרוז׳ניאן — עיירת גבעה שהתרוקנה כמעט לגמרי אחרי מלחמת העולם השנייה, כשרוב תושביה דוברי האיטלקית עזבו. ב-1965 היא נמסרה לאמנים, ומאז 1969 בית ספר בינלאומי למוזיקה לצעירים ממלא אותה בחזרות כל קיץ.
באלה — עיירת אבן קטנה שבנויה בטבעות סביב מבצר ונציאני על הדרך הישנה מרוביני לפולה. לידה, בשנות התשעים, נמצאו עצמות של דינוזאורים על קרקעית הים מול החוף, בסלע שהיה פעם לגונה.

מה יש ברוביני

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה של פולה — כארבעים דקות ברכב; טריאסטה וונציה הן השערים האחרים

תרבות והיסטוריה

המוזיאון העירוני — ציורים בארמון בארוק על הכיכר
כנסיית אאופמיה הקדושה — לטפס למגדל הפעמונים; הקדושה מסתובבת עם הרוח בראשו
בית הבטנה — המוזיאון של סירת הדייגים השטוחה של רוביני
הבזיליקה האופרסיאנית — פסיפסי זהב מהמאה השישית בפורץ׳
האמפיתיאטרון של פולה — אמפיתיאטרון רומי שכל ארבעת המגדלים שלו עומדים
המקדש של אוגוסטוס — מקדש רומי בפורום הישן של פולה
קשת הסרגיים — קשת רומית, וג׳יימס ג׳ויס בברונזה בסמוך

מה לראות

כיכר טיטו — כיכר הנמל למרגלות העיר העתיקה
קשת באלבי — שער העיר העתיקה, עם אריה ונציאני וראש של טורקי
גריסיה — הסמטה התלולה של הגלריות עד הכנסייה
הכף הזהוב — פארק יער של אורנים וחופי סלע דרומית לעיר
האי סבטה קטרינה — האי המיוער מול הנמל; סירות כל חצי שעה
האי האדום — שני איונים מחוברים עם חופים ומנזר
תעלת לים — ערוץ ים של עשרה קילומטרים; צדפות בקצה שלו
ורסר — עיירת גבעה שבה קזנובה התארח
מערת ברדינה — נטיפים והסלמנדרה העיוורת של המערות
דביגרד — עיר נטושה מימי הביניים על גבעה
סבטבינצ׳נט — כיכר רנסנס מתחת למבצר ונציאני
באלה — כפר אבן שקט על הדרך הישנה לפולה
מוטובון — עיירת הגבעה מעל יער הכמהין
גרוז׳ניאן — עיירת גבעה של אמנים ומוזיקה בקיץ
פאז׳נה — סירות לאיי בריוני, בית הקיץ של טיטו
קמניאק — כף פראי של מפרצונים ועקבות דינוזאורים

שווקים וקניות

השוק של רוביני — כמהין, שמן זית, נקניק ודגים בכיכר ולדיבורה
ליבדה — כפר הכמהין בעמק; ציד כמהין עם כלבים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

איסטריה אוכלת כמו איטליה השכנה, במבטא משלה: **פוז׳י**, צינורות פסטה שמגלגלים ביד, עם כמהין מגוררות מעל; **פרשוט**, הנקניק המיובש של איסטריה; **מנשטרה**, מרק סמיך של שעועית ותירס; וצדפות מתעלת לים. היינות הם **מלבזיה**, לבן שטעמו כמו הים, ו**טרן**, אדום כהה. פרוסת פרשוט, גבינה וכוס מלבזיה עולות כמה יורו בקונובה.

תעלת לים — צדפות מהרפסודות
ליבדה — כמהין על פוז׳י בעונה
השוק של רוביני — פרשוט, שמן זית וגבינה לטעום
מוטובון — יין טרן והנוף
בית הבטנה — ערבים בטברנת הדייגים עם שירה
באלה — מנשטרה בקונובה כפרית

מוזיאונים

העבר של איסטריה רומי, ביזנטי וונציאני, והמוזיאונים שלה הם המונומנטים שלה: אמפיתיאטרון שמארח קונצרטים, בזיליקה של פסיפסי זהב, והסירה שעשתה את רוביני.

האמפיתיאטרון של פולה — קונצרטים בזירה רומית בקיץ
הבזיליקה האופרסיאנית — פסיפסי זהב ביזנטיים
בית הבטנה — סירת הדייגים והשירים שלה
המוזיאון העירוני — ציורים בארמון בארוק
קשת הסרגיים — ג׳ויס לימד כאן אנגלית ב-1904–1905

טבע

החוף של איסטריה הוא אדמה אדומה, יערות אורנים וסלעים לבנים ושטוחים אל ים צלול, עם ארכיפלג מול רוביני וערוץ ים בצפון. בקצה הדרומי יש כף פראי עם עקבות דינוזאורים.

הכף הזהוב — שבילי יער וחופי סלע
תעלת לים — שיט במעלה ערוץ הים
קמניאק — מפרצונים, מצוקים ועקבות דינוזאורים
פאז׳נה — הסירה לפארק הלאומי בריוני
מערת ברדינה — נטיפים והסלמנדרה העיוורת
האי האדום — לשחות מהאיון הפראי

עם ילדים

רוביני ואיסטריה קלות עם ילדים: שיט קצר לאיים, מערה, עקבות דינוזאורים, זירה רומית להתרוצץ בה, ופארק הספארי של טיטו בבריוני.

פאז׳נה — שיט לבריוני ולפארק הספארי
מערת ברדינה — מערה עם סלמנדרה עיוורת
האמפיתיאטרון של פולה — זירת הגלדיאטורים
האי סבטה קטרינה — סירה קצרה לחוף על אי
קמניאק — למצוא את עקבות הדינוזאורים
הכף הזהוב — שבילי אופניים ביער

אמונה ומקומות קדושים

הכנסיות של איסטריה נמשכות מפסיפסים ביזנטיים מוקדמים ועד הבארוק הוונציאני של ראש הגבעה של רוביני, שבו שמורה הקדושה שנסחפה לחוף.

כנסיית אאופמיה הקדושה — ארון הקבורה של הקדושה מאחורי המזבח
הבזיליקה האופרסיאנית — פסיפסים מהמאה השישית
האי האדום — הכנסייה הפרנציסקנית הישנה
המקדש של אוגוסטוס — מקדש רומי לקיסר

חיי לילה

הערבים של רוביני הם לשקיעה על הסלעים מתחת לעיר העתיקה, ואחר כך ארוחת ערב ליד הנמל. לילות גדולים יותר יש בפולה, עם קונצרטים בארנה ופסטיבלים בקיץ.

כנסיית אאופמיה הקדושה — קוקטיילים על הסלעים מתחת לכנסייה בשקיעה
כיכר טיטו — ברים בכיכר הנמל
האמפיתיאטרון של פולה — קונצרטים ופסטיבל הסרטים
גריסיה — גלריות פתוחות עד מאוחר בקיץ

לחיפוש חדר ברוביני