Brazil
ריו דה ז׳נרו
ריו היא העיר היחידה בעולם שבה החוף אינו פנאי אלא כיכר העיר. מקופקבנה לאיפנמה יש שבעה קילומטרים של חול שבהם מתקיימת כל החברה — כל קטע חוף מסומן בעמוד ממוספר ושייך לקהל אחר, ואנשים יודעים בדיוק איפה הם יושבים. הכי טוב בין ארבע לשקיעה.
חדר לזוג בריו דה ז׳נרו — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
החופים
ריו היא העיר היחידה בעולם שבה החוף אינו פנאי אלא כיכר העיר. מקופקבנה לאיפנמה יש שבעה קילומטרים של חול שבהם מתקיימת כל החברה — כל קטע חוף מסומן בעמוד ממוספר ושייך לקהל אחר, ואנשים יודעים בדיוק איפה הם יושבים. הכי טוב בין ארבע לשקיעה.
- חוף קופקבנה — מדרכת הגלים השחורה-לבנה תוכננה בידי רוברטו בורלה מרקס ב-1970 — והגלים רצים לאורך החוף ולא לרוחבו, כך שמלמעלה כל ארבעת הקילומטרים נקראים כמים נעים.
- פוסטו 9, איפנמה — עמודי המצילים ממספרים את החוף, ולכל מספר יש קהל משלו — פוסטו 9 הוא של האמנים, של השמאל ושל היפים מאז שנות השישים, וזה לא השתנה.
- ארפואדור — סלע בין שני החופים שבו השמש שוקעת מאחורי הרי שני האחים. כל מי שעומד עליו מוחא כפיים כשהשמש נעלמת, בכל ערב, ואיש אינו יודע מתי זה התחיל.
- הלגונה — לגונת מלח בהיקף שבעה וחצי קילומטר, עם שביל לכל האורך והישו מעליה. בחג המולד עוגן במרכזה עץ צף בגובה שמונים וחמישה מטר.
- הגן הבוטני — ניטע ב-1808 בידי המלך הפורטוגלי שברח מנפוליאון והעביר את כל חצרו לברזיל. שדרת הדקלים המלכותיים צאצאה מעץ אחד שהוא נטע במו ידיו.
- פארק לאז׳ה — אחוזה משנות העשרים עם בריכה בחצר, היום בית ספר לאמנות, והישו עומד ישירות מאחוריה. בבית הקפה בחצר אפשר לשבת בחינם, ושביל היער מאחוריו עולה אל ההר.
שני ההרים
ריו נבנתה בין הים להרים, ושניים מהם הפכו לסמל שלה. הישו הגואל עומד על פסגה בגובה שבע מאות מטר ונחנך ב-1931, וההר פאו דה אסוקר — "כיכר הסוכר" — קיבל את הרכבל הראשון שלו עוד ב-1912. אל שניהם אפשר להגיע ברכבת או ברכבל, ואת שניהם כדאי לעשות לקראת שקיעה.
- ישו הגואל — שלושים מטר גובה על בסיס של שלושים ושמונה, הושלם ב-1931. הציפוי החיצוני הוא אבן סבון, שנבחרה כי היא עומדת בחום ובסדיקה — ואלפי האריחים הודבקו בידי נשות העיר, שכתבו מסרים על גבם.
- רכבת קורקובאדו — רכבת שיניים מ-1884, שנבנתה כדי להעלות את הקיסר אל ההר ועדיין הדרך אל הפסל. עשרים דקות דרך היער, והקרונות פתוחים בצדדים.
- יער טיז׳וקה — היער העירוני הגדול בעולם, והוא אינו טבעי: המדרונות נכרתו לטובת קפה עד שהמים של העיר אזלו, וב-1861 הורה הקיסר לשתול אותם מחדש. שישה אנשים ומאה אלף שתילים עשו זאת ביד במשך שלוש-עשרה שנה.
- ויסטה צ׳ינזה — פגודה סינית בלב היער, שנבנתה ב-1903 לציון פועלי התה הסינים שהמלך הביא ב-1810 — ניסוי שנכשל, ורובם נשארו.
- פאו דה אסוקר — שני רכבלים בזה אחר זה, והראשון נפתח ב-1912 — הרכבל השלישי שנבנה אי פעם בעולם. השם בא מתבניות החרס שבהן עוצב הסוכר למשלוח.
- מירנטה דונה מרטה — נקודת תצפית באמצע הדרך לקורקובאדו שנותנת את פאו דה אסוקר, את המפרץ ואת בוטפוגו בפריים אחד — הצילום שרוב הצלמים באמת רוצים, ומונית מגיעה אליה.
המרכז וסנטה תרזה
ריו הייתה בירת פורטוגל במשך שלוש-עשרה שנה — המקרה היחיד בהיסטוריה שבו אימפריה אירופית נוהלה ממושבה. הרובע הקולוניאלי נשאר, עם ספרייה פורטוגלית שהיא אחד החדרים היפים בעולם ומנזר שמוזהב כולו בפנים. ומעליו סנטה תרזה, גבעה של אחוזות שאליה נוסעת חשמלית צהובה.
- הספרייה הפורטוגלית — שלוש קומות של מדפי עץ כהה ובהן שלוש מאות וחמישים אלף ספרים בפורטוגזית, תחת כיפת ויטראז׳. כל מה שבתוכה נחצב ונחרט בפורטוגל ונשלח בחלקים ב-1880.
- מנזר סאו בנטו — לבן ופשוט בחוץ ומצופה כולו עלי זהב בפנים, מגולף במשך מאה שנה מ-1590 בידי נזירים שלא הורשו לחתום על עבודתם. מיסת יום ראשון מושרת בשירה גרגוריאנית וכל אחד יכול להיכנס.
- התיאטרון העירוני — העתק מכוון של האופרה של פריז, הושלם ב-1909 כשכספי הגומי זרמו לברזיל. מכונות הבמה היו גרמניות, השיש איטלקי, וכל העניין נועד להוכיח שריו היא בירה אירופית.
- מדרגות סלארון — צייר צ׳יליאני התחיל לרצף את המדרגות מול ביתו ב-1990 ולא הפסיק — מאתיים חמש-עשרה מדרגות מכוסות באלפיים אריחים שנשלחו משישים מדינות. הוא קרא לזה מחווה לעם הברזילאי, ומת עליהן ב-2013.
- קשתות לאפה — אמת מים מ-1750 עם ארבעים ושתיים קשתות, שנבנתה כדי להוריד מים מגבעת סנטה תרזה. כשהוחלפו הצינורות הניחה העיר פסי חשמלית על גבה, והחשמלית הצהובה עדיין חוצה אותה.
- סנטה תרזה — גבעה של אחוזות מהמאה התשע-עשרה שנבנו מכספי קפה, ננטשו כשהעשירים עברו לחופים, ואומצו בידי אמנים בשנות השישים. החשמלית שעולה אליה היא קו החשמלית החשמלי העתיק ביותר שעדיין פועל ביבשת אמריקה.
מה יש בריו דה ז׳נרו
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה גלאאו — הבינלאומי, ארבעים דקות מהחופים
- סנטוס דומון — פנים-ארצי, על המפרץ, והנחיתה היא הנוף
- מטרו קופקבנה — המטרו עובר מתחת לקופקבנה ואיפנמה
תרבות והיסטוריה
- מוזיאון המחר — קלטרווה על המים, על לאן אנחנו הולכים
- מוזיאון האמנות — ארמון ותחנת אוטובוס מחוברים בגל
- התיאטרון העירוני — העתק של האופרה של פריז, הושלם 1909
- הספרייה הפורטוגלית — שלוש קומות ספרים תחת כיפת ויטראז׳
- מנזר סאו בנטו — פשוט בחוץ, מוזהב כולו בפנים, מ-1590
- הקתדרלה — חרוט בטון עם ארבע רצועות זכוכית עד הגג
- רציף ואלונגו — כאן הורדו מיליון בני אדם משועבדים
- פדרה דו סאל — כאן נולדה הסמבה — ויש אחת בכל יום שני
- מוזיאון ניטרוי — צלחת המעופפת של נימאייר, מעבר למפרץ
מה לראות
- ישו הגואל — שלושים מטר על פסגה בת שבע מאות מטר
- הר פאו דה אסוקר — שני רכבלים, וללכת בשביל השקיעה
- חוף קופקבנה — ארבעה קילומטר, והמדרכה היא ציור של בורלה מרקס
- חוף איפנמה — פוסטו 9 הוא המקום שבו ריו יושבת, ולשקיעה מוחאים כפיים
- ארפואדור — סלע בין שני חופים — הנוף החינמי הטוב ביותר
- מדרגות סלארון — מאתיים חמש-עשרה מדרגות, שאיש אחד ריצף
- סנטה תרזה — גבעה של אחוזות וחשמלית צהובה
- קשתות לאפה — אמת מים מהמאה השמונה-עשרה שהחשמלית נוסעת עליה
- מראקנה — מאתיים אלף איש צפו כאן בגמר 1950
- ויסטה צ׳ינזה — פגודה סינית ביער, מעל כל העיר
- הגן הבוטני — שדרת דקלים מלכותיים שנשתלה ב-1808
- פארק לאז׳ה — אחוזה עם בריכה, והיער מאחוריה
- פארק טיז׳וקה — היער העירוני הגדול בעולם, ניטע מחדש ביד
- הלגונה — שבעה וחצי קילומטר היקף, וכולם רצים אותו
- פארק פלמנגו — פארק של בורלה מרקס על קרקע שנוצרה
שווקים וקניות
- יריד סאו קריסטובאו — צפון-מזרח ברזיל, באולם אחד, כל סוף השבוע
- שוק איפנמה — שוק ההיפים, בימי ראשון בכיכר אוסוריו
- קונפייטריה קולומבו — מראות בלגיות ועץ ז׳קרנדה, פתוח מאז 1894
- לאפה — ליל שישי, וכל הרחוב הוא המסיבה
המדריך המעמיק
מוזיאונים
- מוזיאון המחר — על חמישים השנים הבאות, לא על העבר
- הספרייה הפורטוגלית — אחד החדרים היפים בעולם, חינם
- מוזיאון האמנות — ארמון ותחנת אוטובוס מחוברים בגל בטון
- מוזיאון ניטרוי — מעבר למפרץ, והמעבורת היא חלק מזה
- רציף ואלונגו — התגלה ב-2011, והיום אתר אונסק״ו
פארקים
- פארק טיז׳וקה — ניטע מחדש בידי שישה אנשים ומאה אלף שתילים
- הגן הבוטני — ניטע ב-1808 בידי מלך שברח מנפוליאון
- פארק לאז׳ה — אחוזה, בריכה, ושביל במעלה ההר מאחור
- פארק פלמנגו — בורלה מרקס על קרקע שנוצרה מגבעה שיושרה
- פדרה בוניטה — שעת טיפוס, ומשם ממריאים הגלשנים
עם ילדים
- הרכבל לפאו דה אסוקר — שני רכבלים ברצף, הראשון מ-1912
- רכבת קורקובאדו — רכבת שיניים מ-1884, פתוחה בצדדים
- אקווריו — האקווריום הגדול בדרום אמריקה, ליד הנמל
- מראקנה — סיור במנהרה ובחדרי ההלבשה
אוכל על הדלפק
שבעה דלפקים שבהם ריו אוכלת בעמידה ליד בר. בר מיצים בכל פינה עם ארבעים פירות כתובים בגיר על הקיר, בוטקים שמוכר מנה אחת מאז 1927, ודוכן לחם גבינה על החוף. חמישה עד שלושים ריאל, ומשלמים בקופה קודם.
- בר דו מינרו — פייז׳ואדה כל יום, R$60, והקירות הם התפריט
- קונפייטריה קולומבו — מראות בלגיות, דלפקי ז׳קרנדה, פתוח מאז 1894
- ברי המיצים — R$12, בעמידה, והפתק הולך לדלפק
- יריד סאו קריסטובאו — צפון-מזרח ברזיל באולם אחד, כל סוף השבוע
- ביסקוויטי גלובו — נמכרים משקית על החול מאז 1953, R$8
- פאו דה קייז׳ו — לחם גבינה, בעמידה ליד דלפק בר, R$6
- שוק איפנמה — בימי ראשון, ודוכני האוכל מאחור
הופעות
- פדרה דו סאל — כאן נולדה הסמבה. חינם, בכל יום שני
- לאפה — ליל שישי, מתחת לקשתות, והרחוב הוא האולם
- סנטה תרזה — ברים קטנים במעלה הגבעה, והחשמלית חזרה למטה