sleepntrip

Greece

רודוס

במשך מאתיים ושלוש עשרה שנים, מ-1309 עד 1522, רודוס לא הייתה יוונית ולא טורקית אלא מדינה עצמאית של מסדר צבאי-דתי — אבירי ההוספיטלרים, שהושלכו מארץ הקודש וקנו את האי הזה כדי להמשיך את המלחמה בים. מה שהם הותירו הוא העיר מימי הביניים המיושבת הגדולה באירופה: ארבעה קילומטרים של חומה, אחד עשר שערים, תעלה יבשה שמעולם לא היו בה מים, ורחוב של אכסניות. כשעתיים וחצי. ללכת בשמונה בבוקר: ספינות הקרוז עוגנות בתשע והעיר העתיקה קטנה.

חדר לזוג ברודוס — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

העיר שהאבירים בנו

במשך מאתיים ושלוש עשרה שנים, מ-1309 עד 1522, רודוס לא הייתה יוונית ולא טורקית אלא מדינה עצמאית של מסדר צבאי-דתי — אבירי ההוספיטלרים, שהושלכו מארץ הקודש וקנו את האי הזה כדי להמשיך את המלחמה בים. מה שהם הותירו הוא העיר מימי הביניים המיושבת הגדולה באירופה: ארבעה קילומטרים של חומה, אחד עשר שערים, תעלה יבשה שמעולם לא היו בה מים, ורחוב של אכסניות. כשעתיים וחצי. ללכת בשמונה בבוקר: ספינות הקרוז עוגנות בתשע והעיר העתיקה קטנה.

  1. שער ד׳אמבואז — החומות באורך ארבעה קילומטרים, והן חולקו לשמונה מקטעים כשכל אחד הוקצה ל"לשון" אחרת של המסדר — צרפת, ספרד, איטליה, פרובאנס, אנגליה, גרמניה, אוברן וקסטיליה — וכל לשון הייתה אחראית לתקן ולהגן על המקטע שלה. עדיין אפשר לקרוא איזו לשון החזיקה איזו חומה לפי סמלי האצילות שמגולפים מעל השערים. השער הזה נבנה ב-1512, עשר שנים לפני הסוף.
  2. ארמון המגיסטר הגדול — מה שנכנסים אליו אינו מימי הביניים. ב-1856 פגע ברק בכנסיית יוחנן הקדוש שלידו, שבמחתרתה נשכחו שלוש מאות וחמישים שנים של אבק שריפה, והפיצוץ השווה את הארמון לקרקע והרג מאות אנשים ברחובות שסביבו. האיטלקים בנו אותו מחדש מ-1937 כמשכן קיץ למלכם — ולכן הרצפות בו הן פסיפסים עתיקים שהובאו מקוס והתקרות הן משנות השלושים. שמונה יורו, אומת 10/2026.
  3. רחוב האבירים — שש מאות מטרים של רחוב רצוף מהמאה החמש עשרה, וכל בניין בו היה האכסניה של לשון אחת — האבירים גרו, אכלו וישנו עם בני ארצם ולא עם אף אחד אחר. הרחוב עולה אל הארמון בקו ישר, וזה הקו ההיפודאמי האחד שנותר בעיר שבנויה כולה כסבך. האיטלקים הפשיטו ממנו תוספות מאוחרות בין 1912 לשנות השלושים, ולכן הוא נקרא כתקופה אחת.
  4. המוזיאון הארכאולוגי — זה היה בית החולים של האבירים, שהחל להיבנות ב-1440, ובאולם הגדול בקומה העליונה היו שלושים ושתיים מיטות בגומחות, לכל אחת חלון משלה — תכנון מתקדם דיו כדי שיועתק באירופה מאתיים שנה. הפסל שבאים בשבילו הוא אפרודיטה של רודוס, שנמצאה בים ופניה נאכלו במי המלח. לורנס דארל, שהוצב כאן ב-1945, כתב סביבה ספר שלם.
  5. פאנאגיה טו קאסטרו — האבירים בנו אותה כקתדרלה הגותית שלהם; העות׳מאנים הפכו אותה למסגד אנדרון וטייחו על הפרסקאות; האיטלקים הסירו את הטיח. היום היא מוזיאון ביזנטי, ובמקומות מסוימים שלוש השכבות נראות באותו קיר. הכתיבה המשולשת הזאת היא ההיסטוריה של העיר, והבניין האחד הזה אומר אותה בלי שלט.
  6. שער הים — נבנה ב-1478 והוא המבוצר מאחד עשר השערים, מפני שהוא פנה אל הנמל המסחרי שממנו באמת הייתה באה תקיפה. ב-1522 הגיע סולימאן עם מה שמדווח כמאה אלף איש מול כשבעת אלפים מגנים; המצור נמשך שישה חודשים, והוא נגמר לא בפריצה אלא בכניעה מוסכמת — לאבירים הותר להפליג משם עם נשקם ועם ארכיונם, והם המשיכו למלטה.

העיר העתיקה האחרת

רוב המבקרים רואים שליש מהעיר שבתוך החומות — השליש של האבירים. שני השלישים התחתונים היו הרובע הטורקי והרובע היהודי, וכאן אנשים עדיין באמת גרים: ששת אלפים תושבים בתוך החומות, כבסים על החבלים, ילדים על אופניים, ורחובות שלמים בלי חנות מזכרות אחת. המסלול הזה יורד לשם. כשעתיים, וזה החצי של העיר העתיקה שבו שקט בצהריים.

  1. כיכר היפוקרטס — הבניין עם גרם המדרגות החיצוני מעל המזרקה הוא הקאסטלאניה, שהושלמה ב-1507, והוא היה בית המשפט של הסוחרים — המקום שבו נפתרו סכסוכים מסחריים בין סוחרים מתריסר אומות לפי חוק המסדר. האבירים היו מסדר צבאי שגם ניהל נמל סחר יעיל במסים, והבניין הזה הוא ההוכחה. היום הוא ספרייה.
  2. מסגד סולימאנייה — ורוד, ועם הצריח הגבוה בתוך החומות, והוא נבנה במקום שבו אומרים שסולימאן הודה לאל אחרי נפילת העיר ב-1522; הבניין שרואים נבנה מחדש ב-1808. ברודוס הייתה קהילה מוסלמית רצופה מ-1522 ועד חילופי האוכלוסין במאה העשרים, וקהילה קטנה נותרה — ולכן חלק מהמסגדים האלה מתוחזקים ואינם מוזיאונים.
  3. המרחצאות העירוניים — חמאם טורקי פעיל מ-1558, שניזוק מהפצצות במלחמת העולם השנייה ונבנה מחדש, ועדיין מרחץ ציבורי ולא אתר תיירות. ארבע מאות שנה כאן התרחצה העיר התחתונה, מפני שבבתים לא היו צינורות — וזאת גם הסיבה שהוא עומד בדיוק בין הרובע הטורקי לרובע היהודי ולא בתוך אחד מהם.
  4. סמטת אגיו פאנוריו — הסמטה הארוכה שחוצה את העיר העתיקה מצפון לדרום, והסיבה ששווה ללכת בה היא שדבר כאן לא שוחזר לתצוגה: גזוזטראות עות׳מאניות מעץ שנשענות על קורות שחוצות את הרחוב, פתחים שנחצבו בקירות ביזנטיים, וכנסייה מהמאה השתים עשרה באמצע הדרך עם מזרקה טורקית בצידה. הקשתות שמעל הראש הן חיזוק נגד רעידות אדמה — הן מחזיקות שני בתים שמופנים זה אל זה זה על זה.
  5. בית הכנסת קהל שלום — נבנה ב-1577 והוא בית הכנסת העתיק ששרד ביוון. הקהילה כאן דיברה לדינו, הגיעה אחרי גירוש ספרד, ומנתה כארבעת אלפים איש. ב-23 ביולי 1944 גירשו הגרמנים אלף שש מאות וארבעה מהם לאושוויץ; כמאה וחמישים שרדו. הרצפה היא פסיפס חלוקים שחור-לבן, מונח בטכניקת האי המקומית.
  6. כיכר קדושי השואה — הכיכר עם מזרקת סוסי הים מברונזה הייתה לב הרובע היהודי, והיא נקראת על שם הגירוש. כדאי לקרוא את לוח הזיכרון ואז להסתכל ברחובות שיוצאים ממנה: הרובע מעולם לא נבנה מחדש מפני שכמעט אף אחד לא חזר, והמגרשים הריקים מאחורי הכיכר הם המקום שבו עמדו בתים עד ההפצצות של 1944. המזרקה עצמה איטלקית, משנות העשרים.

מה שהאיטלקים בנו

רודוס הייתה איטלקית מ-1912 עד 1943, וזאת השכבה שרוב המבקרים עוברים לידה בלי לעצור. מחוץ לחומות תכננו האיטלקים עיר מנהל חדשה שלמה במנדראקי בתערובת מכוונת של ארט-דקו וסגנון מזרחי, חפרו את האקרופוליס העתיק על הגבעה, והפכו את האי לחלון תצוגה. המסלול הזה הוא העיר המודרנית, וכאן גם נסגר הסיפור של הקולוסוס. שעתיים, שטוח ברובו, עם עלייה אחת בסוף.

  1. נמל מנדראקי — שני העמודים בפתח הנמל נושאים איל ואיילה, שהעמידו שם האיטלקים — צבאים הובאו לרודוס בעת העתיקה כדי לטפל בנחשים, והם סמל האי. הם גם המקום שבו המסורת מספרת שהקולוסוס עמד ברגל אחת בכל צד, וזה בלתי אפשרי: דמות ברונזה אינה יכולה לפסוח על פתח נמל ואף מקור עתיק אינו אומר שכך היה. הוא עמד במקום כלשהו על האדמה, חמישים וארבע שנים, עד רעידת האדמה של 226 לפני הספירה.
  2. טחנות הרוח של מנדראקי — שלוש טחנות אבן עומדות על שובר הגלים ושלוש עשרה או ארבע עשרה עמדו שם פעם. הן הוצבו על המזח מסיבה מעשית: התבואה הגיעה באונייה, וטחינה על הרציף חסכה את סחיבתה אל העיר. המצודה בקצה אותו מזח שולמה במאה החמש עשרה מתרומה של פיליפ הטוב, דוכס בורגונדיה, שמעולם לא ביקר כאן.
  3. השוק החדש — נבנה בידי האיטלקים ב-1926 כטבעת חנויות בת שבע צלעות ובמרכז החצר אולם דגים מכוסה כיפה — האדריכל שאל את הקמרונות והקשתות המחודדות מבנייה עות׳מאנית בכוונה, כחלק ממדיניות שהעיר האיטלקית החדשה תיראה כאילו היא שייכת. אולם הדגים עדיין עובד בבקרים. כל מה שבתוך הטבעת ופונה לרחוב הוא בתי קפה היום.
  4. מסגד מוראד רייס — בית הקברות סביבו מלא טורבנים מגולפים באבן, וצורת הטורבן אומרת את הדרגה ואת התפקיד של האיש שקבור תחתיה — שירות ציבורי שלם שכתוב באבן. הווילה הקטנה בגן היא המקום שבו גר לורנס דארל ב-1945 וב-1946 כקצין העיתונות של המנהל הבריטי, והספר שכתב שם הוא עדיין הדבר הטוב שנכתב על האי הזה.
  5. האצטדיון העתיק — מהמאה השנייה לפני הספירה, באורך כמאתיים מטר, ושוחזר בידי האיטלקים בשנות השלושים — ולכן המושבים נראים חדשים ממה שהם. לידו תיאטרון שיש קטן שלא היה תיאטרון להצגות: הוא היה אולם ההרצאות של אסכולת הרטוריקה שהפכה את רודוס למפורסמת. קיקרו למד כאן, וגם יוליוס קיסר.
  6. אקרופוליס מונטה סמית — הגבעה נקראת על שם סר סידני סמית, אדמירל בריטי שהשתמש בה כתצפית נגד הצי הצרפתי ב-1802 — אקרופוליס יווני שנושא שם אנגלי מסיבה נפוליאונית. ארבעה עמודים ממקדש אפולו עומדים על הטרסה, והוקמו מחדש בידי האיטלקים. הוא חינם, הוא מעולם לא נעול, והוא פונה בדיוק מערבה — ולכן זה המקום האחד בעיר שבו השקיעה היא כל העניין.

מה יש ברודוס

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

לרודוס יש אוכל משלה והוא אינו האוכל של יוון היבשתית. המנה שכדאי לחפש היא פיטארודיה — לביבות חומוס עם בצל, נענע ועגבנייה, שמטוגנות ונאכלות בעמידה, והן קיימות מפני שהאי יבש והחומוס מחזיק. יש גם מלקוני, חטיף שומשום ודבש שמחלקים בחתונות ולא בשום מקום אחר, ויין אדום מתוק משל האי מאמבונאס. הדלפקים נמצאים בשוק החדש ומסביבו ובסמטאות שמאחורי כיכר היפוקרטס. שלושה עד שנים עשר יורו.

מוזיאונים

המוזיאונים של רודוס הם בעיקר בניינים שהיו קודם משהו אחר — בית חולים, קתדרלה, ארמון שברק פוצץ — והבניין הוא בדרך כלל החצי הטוב של הביקור. כרטיס משולב מכסה ארבעה מאתרי העיר העתיקה, וזה זול מלשלם בנפרד אם מתכוונים לראות יותר משניים. אומת 10/2026.

טבע

רודוס באורך שבעים ושמונה קילומטרים ולשני חצאיה אין קשר זה לזה: החוף המזרחי מוגן ובו כל חוף מאורגן, החוף המערבי מקבל את הרוח ישר ולשם הולכים הגלשנים. בפנים האי יש שדרת הר עם יער אורנים וכפרים, וקריר בו בעשר מעלות באוגוסט מאשר על החוף.

אמונה ומקומות קדושים

ארבע דתות הותירו בניינים ברודוס וכל ארבעתם עומדים: מנזרים אורתודוקסיים בהרים, הכנסיות הקתוליות של האבירים בתוך החומות, מסגדים עות׳מאניים עם בתי הקברות שלהם, ובית הכנסת של קהילת לדינו שכמעט כולה איננה. באי בגודל הזה הם במרחק נסיעה של עשרים דקות זה מזה.

עם ילדים

חיי לילה

לרודוס שני לילות נפרדים והם אינם מתערבבים. פאליראקי, ארבעה עשר ק״מ מהעיר, הוא הרועש וכך מאז שנות התשעים. בתוך העיר העתיקה הלילה הוא חצרות, מרפסות גג וברים קטנים בחדרים מימי הביניים, ושקט בו עד שתיים מפני שאנשים גרים מעל.

לחיפוש חדר ברודוס