Ecuador

קיטו

בקיטו אין חורבות אינקאיות, וזה הדבר הראשון שצריך להבין כאן. כשהספרדים הגיעו ב-1534 שרף הגנרל האינקאי רומיניאווי את העיר עד היסוד במקום למסור אותה, ולכן מה שהולכים בו נבנה כולו על אפר. שלוש מאות ועשרים הקטרים ממנו שרדו בלי שינוי — ולכן קיטו וקרקוב היו שתי הערים הראשונות שנכנסו לרשימת המורשת העולמית של אונסק״ו, ב-1978. שעתיים וחצי, הכול בתוך שישה רחובות. להתחיל בשמונה.

סיורים רגליים

העיר שנבנתה על עיר שרופה

בקיטו אין חורבות אינקאיות, וזה הדבר הראשון שצריך להבין כאן. כשהספרדים הגיעו ב-1534 שרף הגנרל האינקאי רומיניאווי את העיר עד היסוד במקום למסור אותה, ולכן מה שהולכים בו נבנה כולו על אפר. שלוש מאות ועשרים הקטרים ממנו שרדו בלי שינוי — ולכן קיטו וקרקוב היו שתי הערים הראשונות שנכנסו לרשימת המורשת העולמית של אונסק״ו, ב-1978. שעתיים וחצי, הכול בתוך שישה רחובות. להתחיל בשמונה.

1. כיכר העצמאות — ארבעה צדדים, ארבעה כוחות: ארמון הנשיאות, הקתדרלה, ארמון הארכיבישוף ובית העירייה — בדיוק כך תוכננה בירה קולוניאלית ספרדית. האנדרטה שבמרכז מציינת את העשירי באוגוסט 1809, שבו הכריזה קיטו על חונטה שלטונית — הראשונה באמריקה הספרדית, שנתיים לפני כל אחד אחר.
2. הקתדרלה ואל סגרריו — להסתכל על הרצפה בפנים: היא משופעת. הקתדרלה הוחל בבנייתה ב-1562 על מילוי וולקני, והיא טולאה אחרי כל רעידת אדמה גדולה מאז. אנטוניו חוסה דה סוקרה, שהשיג למדינה את עצמאותה, קבור כאן בקפלה צדדית — וכך גם הנשיא שנרצח על המדרגות שבחוץ ב-1877.
3. כנסיית החברה — מאה ושישים שנות בנייה, מ-1605 עד 1765, וכל משטח בפנים הוא עלי זהב על עץ מגולף. הישועים גורשו מהאימפריה הספרדית שנתיים אחרי שהושלמה ולא השתמשו בה מעולם. צילום אסור בפנים, וזאת הסיבה היחידה שאנשים באמת מרימים עיניים.
4. סן פרנסיסקו — שלושה הקטרים, הוחל בבנייתו שבועות אחרי ייסוד העיר ב-1534, ונבנה בידיים ילידיות תחת נזיר פלמי אחד, יודוקו ריקֶה, שגם שתל בחצר שלו את החיטה הראשונה באקוודור. זה הבניין הקולוניאלי הגדול ביבשות אמריקה, והכנסייה היא עשירית ממנו.
5. מוזיאון העיר — זה היה בית החולים סן חואן דה דיוס, שפעל מ-1565 עד 1974 — ארבע מאות ותשע שנים באותו בניין, ולכן הוא בית החולים הוותיק ביבשות אמריקה. המחלקות הן היום אולמות התצוגה, וחדר הניתוח הישן עדיין ניכר.
6. רחוב לה רונדה — הרחוב העתיק בעיר ופעם הרובע הבוהמייני שלה — משוררים, בוני גיטרות, דפסים. הוא התרוקן והפך למסוכן, והעירייה שיקמה אותו בית אחרי בית מ-2006 — בתנאי שהמלאכות הישנות יחזרו. לסיים עם קנלסו, בעמידה.

השפה: גבעות, מגדלים והר הגעש

העיר העתיקה יושבת בקערה, והמסלול הזה הולך סביב השפה שלה ולא דרכה. זה המסלול שמסביר את צורת העיר: רצועה באורך ארבעים ק״מ וברוחב חמישה, לכודה בין הר געש פעיל לעמק — ולכן קיטו גדלה צפונה ודרומה ולעולם לא החוצה. שלוש שעות עם שתי עליות תלולות, והאוויר כאן מחזיק בערך רבע פחות חמצן מאשר בגובה פני הים, אז לקחת בחשבון שזה ייקח יותר ממה שזה נראה.

1. אל פנסיז׳ו — השם פירושו לחמנייה קטנה. לאינקה היה כאן מקדש שמש בשם יאווירק, והספרדים פירקו אותו והשתמשו באבן; לא נותר ממנו דבר מעל הקרקע. הגבעה היא המקום היחיד שממנו נראית כל העיר באורך ארבעים הק״מ בבת אחת.
2. הבתולה המכונפת — ארבעים ואחד מטרים של אלומיניום בשבעת אלפים וארבע מאות חלקים, הוקמה ב-1975, והעתק של פסל עץ שעשה ברנרדו דה לגרדה ב-1734. יש לה כנפיים והיא עומדת על נחש כבול — דימוי מספר ההתגלות, וכמעט המדונה המכונפת היחידה בעולם.
3. יאקו והמים — המוזיאון יושב על המאגר הראשון של העיר. קיטו נמצאת בגובה אלפיים שמונה מאות וחמישים מטרים, שבו מים רותחים בסביבות תשעים מעלות — ולכן שום דבר כאן לא מתבשל כמו שכתוב במתכון, ולכן שעועית לוקחת אחר צהריים שלם.
4. לה מרסד — נבנתה כהודיה אחרי שפיצ׳ינצ׳ה התפרץ ב-1660 וכיסה את העיר. על מגדלה השעון העתיק בקיטו, שנעשה בלונדון ב-1817, והציורים בפנים מראים את ההתפרצות עצמה ואת העיר מתחת לאפר.
5. הבזיליקה הלאומית — הוחל בבנייתה ב-1892 והיא עדיין לא הושלמה, והגרגוילים אינם מפלצות אלא צבי גלפגוס, איגואנות, ארמדילים, קונדורים וסולות — חיות המדינה עצמה, מגולפות במקום שבו אירופה הייתה שמה שדים. האמרה המקומית היא שהעולם ייגמר כשהכנסייה תושלם.
6. פארק איצ׳ימביה — אולם הזכוכית שעל הגבעה הזאת הוא בניין השוק הישן של קיטו, שיוצק בהמבורג, הובא בספינה מעבר לאוקיינוס והוקם במרכז ב-1889; הוא פורק והורכב כאן מחדש ב-2004. הנוף מהדשא הוא המבט הישיר היחיד על העיר העתיקה.

קיטו האחרת

כל מה שלמעלה הוא העיר שספרד בנתה. המסלול הזה הוא העיר שאקוודור בנתה אחריה, והוא עולה צפונה דרך הפארקים והרבעים שבהם אנשים באמת גרים — האמנות של צייר שהקדיש את חייו למה שנעשה ליבשת הזאת, כיכר הברים, רחובות הקפה, וכפר שהעיר בלעה. שעתיים וחצי במישור, והחצי הזה של העיר הוא המקום שבו תאכלו טוב.

1. פארק אל אחידו — שטח המרעה המשותף של קיטו הקולוניאלית — ejido פירושו בדיוק זה — והגבול בין העיר העתיקה לחדשה. בשבת ובראשון הקצה הצפוני שלו הופך לשוק אמנות פתוח שפועל כבר עשורים.
2. בית התרבות — נוסד ב-1944, בשנה שאחרי מלחמה הרסנית עם פרו, מתוך הטענה שמדינה שאיבדה זה עתה מחצית משטחה חייבת להחזיק במשהו אחר. חדרי הזהב הטרום-קולומביאניים הם הסיבה להיכנס.
3. כיכר פוץ׳ — מרכז לה מריסקל, שנבנה בשנות העשרים כפרבר גנים למשפחות שעזבו את העיר העתיקה. היום אלה ברים והוסטלים, הוא תוסס, והוא גם החלק היחיד בקיטו שבו שודדים מבקרים באופן קבוע אחרי רדת החשכה.
4. לה פלורסטה — הרובע שאליו עברו בני השלושים של העיר: קולי קפה, מטבחים קטנים, וקולנוע אוצ׳ו אי מדיו, שמקרין סרטי אמנות מאז 2001 בשכונה שלא היה בה דבר כזה.
5. קפלת האדם — אוסוולדו גואיאסמין בנה את זה כטיעון אחד על מה שנעשה לבני היבשת הזאת, מהמכרות ועד הדיקטטורות. הוא מת ב-1999 כשהיא לא גמורה, והיא נפתחה ב-2002; הלהבה הנצחית ברצפה דולקת לזכר מתי אמריקה הלטינית.
6. גוואפולו — כפר במדרון מתחת לרכס, שהעיר בלעה אבל עדיין מגיעים אליו בדרך תלולה אחת. בכנסייה שבתחתית דוכן דרשנים שחואן באוטיסטה מנאצ׳ו גילף במשך שבע שנים במאה השבע-עשרה, ומהמרפסת שמעליה העמק צונח לכיוון האמזונס.

מה יש בקיטו

איך מגיעים ומתניידים

• שדה התעופה מריסקל סוקרה — עשרים וארבעה ק״מ ממזרח לעיר וחמש מאות מטרים נמוך יותר, וזאת כל הנקודה: שדה התעופה הישן היה בתוך העיר והמטוסים נכנסו בין הבניינים. להקצות שעה לכל כיוון.
• תחנת קיטומבה — התחנה הדרומית, וזאת שממנה יוצא כל מה שנוסע דרומה — באניוס, קואנקה, גואיאקיל, ולטקונגה לכיוון קילוטואה. המטרו מגיע אליה.
• תחנת קרסלן — התחנה הצפונית, לאוטבלו, לאיברה ולגבול קולומביה. אוטובוסים לאוטבלו יוצאים כל רבע שעה והנסיעה כשעתיים.
• קו המטרו — נפתח לציבור בשנת 2023 ושינה את העיר: עשרים ושניים ק״מ מתחת לעיר שאורכה ארבעים ק״מ ורוחבה חמישה. מחיר אחיד אחד.
• צומת אל רקרו — המקום שבו נפגשים המטרו, הטרולייבוס והאוטובוסים הדרומיים. קו הטרולייבוס נפתח ב-1995 והיה קו ה-BRT החשמלי הראשון באמריקה הלטינית.

תרבות והיסטוריה

• הקתדרלה — נבנתה מ-1562 והיא נוטה: הקרקע מתחת לעיר העתיקה היא מילוי וולקני, והבניין תוקן אחרי רעידות אדמה במשך ארבע מאות שנה. אנטוניו חוסה דה סוקרה קבור בתוכה.
• כנסיית החברה — מאה ושישים שנות בנייה, מ-1605 עד 1765, והפנים מצופה עלי זהב מהרצפה ועד הכיפה. לקנות כרטיס; צילום אסור, וזאת בדיוק הסיבה לעמוד בה בלי לזוז.
• מנזר סן פרנסיסקו — נבנה מ-1534, שבועות אחרי שהספרדים ייסדו את העיר, והוא המתחם הקולוניאלי הגדול ביותר ביבשות אמריקה — שלושה הקטרים של חצרות, כנסייה וסדנאות.
• קפלת קנטוניה — הקפלה הצמודה לסן פרנסיסקו שנושאת את הסיפור המוכר ביותר בעיר: קנטוניה, שלא הספיק לסיים את העבודה בזמן, כרת לפי המסופר ברית עם השטן — ואז החביא אבן אחת כדי שהמלאכה לא תושלם לעולם.
• מוזיאון המנזר — המוזיאון של המנזר, והמקום לראות מה הייתה באמת אסכולת קיטו: נושאים ספרדיים שגולפו ונצבעו בידיים ילידיות, עם פנים וצמחים שאינם אירופיים.
• סנטו דומינגו — הכיכר שלפניה היא המקום שבו קורה הערב של העיר העתיקה — נגני רחוב, אוכל מטוגן, משפחות. בכנסייה עצמה תקרה ברוקית שציירו אומנים מוּדֶחָ׳ריים.
• הבזיליקה הלאומית — הגרגוילים הם צבי גלפגוס, איגואנות, ארמדילים וסולות — במקום מפלצות אירופיות. אפשר לטפס למגדלים על קרשי עץ פתוחים, וזה לא לכל אחד.
• מוזיאון העיר — שוכן בבניין בית החולים העתיק ביותר ביבשות אמריקה, שפעל מ-1565 עד 1974. המוזיאון טוב; הבניין הוא התצוגה.
• בית אלבדו — אמנות טרום-קולומביאנית שמוצגת לפי רעיון ולא לפי תאריך — שמאנים, העולם התחתון, הגוף — בתוך בית מהמאה השבע-עשרה. קטן, חשוך, והמוזיאון המעוצב ביותר בעיר.
• המרכז התרבותי — מכללה ישועית, אחר כך קסרקטין, אחר כך אוניברסיטה, והיום מרכז התרבות והספרייה של העיר. חינם, והחצר היא מקום שקט לשבת בפינה הכי עמוסה בכיכר.
• בית סוקרה — ביתו של הגנרל שהכריע את עצמאות אקוודור בפיצ׳ינצ׳ה ב-1822, נשמר כפי שהיה. שלושה חדרים וגרם מדרגות מספרים איך חי בית אמיד בעיר הזאת.
• אל סגרריו — כנסיית הקהילה של הקתדרלה, עם כיפה מצוירת ששוקמה רק אחרי שרעידת האדמה של 1987 סדקה אותה וחשפה מה היה מתחת לטיח.
• התיאטרון הלאומי — נפתח ב-1886 במקום בית המטבחיים הקולוניאלי, והכיכר שלפניו היא המקום שבו העיר העתיקה אוכלת בלילה.
• מוזיאון המטבעות — חינם, והרבה יותר מעניין ממה שנשמע: אקוודור נטשה את המטבע שלה בשנת 2000 ואימצה את הדולר האמריקאי במלואו, וכאן מסופר הסיפור הזה.
• לה מרסד — נבנתה אחרי התפרצות פיצ׳ינצ׳ה של 1660 כהודיה, ולכן השעון העתיק בעיר נמצא על מגדלה והציורים בתוכה מלאים אפר ולבה.
• בית התרבות — בניין זכוכית עגול מ-1992 שמחזיק את אוספי המוזיאון הלאומי, את ארכיון הקולנוע ואולם קונצרטים. להתחיל מהזהב הטרום-קולומביאני.
• המוזיאון הלאומי — חמשת אלפים שנה של המדינה באולם אחד, והפריט שכדאי למצוא הוא פסלוני ולדיביה — קרמיקה מסביבות 3500 לפני הספירה, מהכלים העתיקים ביבשות אמריקה.
• קפלת האדם — יצירתו האחרונה של אוסוולדו גואיאסמין, על מה שאמריקה הלטינית עשתה לבני עמה. הוא מת ב-1999 לפני שהושלמה, והיא נפתחה ב-2002.
• מוזיאון גואיאסמין — ביתו של הצייר מעל העיר, נשמר כפי שחי בו, ואוסף הכלים הטרום-קולומביאניים שלו על הקירות. לבוא לכאן לפני הקפלה שלידו ולא אחריה.
• מרכז האמנות העכשווית — בית חולים צבאי לשעבר שהפך למרכז אמנות עכשווית, על הגבעה בין העיר העתיקה לאיצ׳ימביה. לעתים קרובות בחינם.
• טוליפה — בריכות אבן שחצב עם היומבו לפני האינקה, במדרון המערבי. כמעט אף אחד לא מגיע, וזה האתר הקדם-אינקאי היחיד ליד קיטו שאפשר להיכנס אליו.

מה לראות

• כיכר העצמאות — הכיכר שכל העיר העתיקה סובבת סביבה, ארמון הנשיאות בצד אחד והקתדרלה בצד אחר. לשבת על ספסל בשמונה בבוקר; באותה שעה היא של העיר ולא של המבקרים.
• ארמון קרונדלט — מושבו הפועל של הנשיא, ואפשר להיכנס בסיור מודרך חינם — בהזמנה מראש ועם דרכון. חילופי משמרות ביום שני באחת-עשרה.
• כיכר סן פרנסיסקו — כיכר אבן חשופה בלי עצים ובלי מזרקה, וזה מכוון: כאן היה השוק של העיר האינקאית ואחר כך מגרש המסדרים. אור אחר הצהריים המאוחר פוגע בחזית הלבנה ישר.
• רחוב לה רונדה — רחוב סדנאות צר אחד שהיה הרובע הבוהמייני, התפורר, ושוקם מ-2006. קנלסו — משקה קנים חם עם נרנחייה — שותים כאן בעמידה.
• קשת המלכה — קשת שנבנתה מעל הרחוב ב-1726 כדי שמתפללים יוכלו לשמוע את המיסה מבחוץ בלי לעמוד בגשם. היא היחידה שנותרה מכמה.
• כיכר סן בלאס — קצה העיר העתיקה, והיסטורית הקהילה הילידית — העיר הספרדית נגמרה כאן והאחרת התחילה. מעט מבקרים מגיעים עד לכאן.
• אל פנסיז׳ו — הגבעה שבאמצע העיר. לאינקה היה עליה מקדש שמש בשם יאווירק, והספרדים פירקו אותו לאבנים; מה שעומד שם היום הוקם ב-1975.
• הבתולה של קיטו — ארבעים ואחד מטרים של אלומיניום בשבעת אלפים חלקים, העתק של פסל עץ מ-1734 מאת ברנרדו דה לגרדה. יש לה כנפיים, מה שכמעט לאף מדונה אין, והיא עומדת על נחש.
• כיכר פוץ׳ — כיכר חיי הלילה של לה מריסקל. תוססת, והיא גם החלק בעיר שבו שודדים מבקרים — לחזור במונית ולא ללכת בסמטאות בשעה מאוחרת.
• לה מריסקל — העיר החדשה: הוסטלים, ברים, סוכנויות טיולים, והרחובות שבהם גר המעמד הבינוני של קיטו לפני שעבר צפונה.
• פארק לה קרולינה — שישים ושבעה הקטרים באמצע העיר המודרנית, ובבוקר ראשון הוא מלא — כדורגל, אירובי, סירות פדלים, משפחות. השעה החינמית הטובה ביותר בקיטו.
• הגן הבוטני — בתוך לה קרולינה, ושווה את הכרטיס הזול בשביל בתי הסחלבים לבדם: לאקוודור יש יותר מיני סחלבים מכל מדינה אחרת, מעל ארבעת אלפים.
• הרכבל — עולה במדרון פיצ׳ינצ׳ה לגובה שלושת אלפים תשע מאות ארבעים וחמישה מטרים בעשרים דקות. לעלות לפני אחת-עשרה; בצהריים הענן כבר שם בדרך כלל.
• קרוס לומה — התחנה העליונה, ותחילת ההליכה לרוקו פיצ׳ינצ׳ה. האוויר כאן מחזיק כארבעים אחוז פחות חמצן מאשר בגובה פני הים — ללכת לאט או לא ללכת.
• רוקו פיצ׳ינצ׳ה — ארבעת אלפים שש מאות תשעים ושישה מטרים, והליכה של כחמש שעות הלוך ושוב מהרכבל. לא רעיון ליום הראשון ולא לבד.
• הפארק המטרופוליטני — שבע מאות הקטרים של איקליפטוס מעל העיר — גדול מסנטרל פארק וכמעט ריק ביום חול. שבילים, לא מדשאות.
• פארק איצ׳ימביה — פארק על גבעה עם המבט הישיר הטוב ביותר על העיר העתיקה. ארמון הזכוכית שבראשה היה אולם השוק של קיטו מהמאה התשע-עשרה, שהובא בספינה מהמבורג והורכב כאן מחדש.
• לה פלורסטה — הרובע שאליו הולכים בני השלושים של קיטו עצמה — קולי קפה, קולנוע האמנות אוצ׳ו אי מדיו, מטבחים קטנים. אפשר ללכת בו ברגל והוא בטוח בערב.
• גוואפולו — כפר שהעיר בלעה, בירידה תלולה מהרכס. בכנסייה מהמאה השבע-עשרה שבתחתית יש דוכן דרשנים מגולף שלקח לחואן באוטיסטה מנאצ׳ו שבע שנים.
• פארק המאתיים — שדה התעופה הישן של העיר, שנסגר ב-2013 והפך לפארק. היום רוכבים באופניים על המסלול, וזאת כל המשיכה.
• קומבאיה — חמש מאות מטרים נמוך מקיטו ועשר מעלות חם יותר, ולכן האמידים עברו לשם. ארוחת צהריים ביום ראשון ושביל אופניים מישורי לאורך מסילת הרכבת הישנה.
• אמצע העולם — האנדרטה עומדת על הקו שמדדה המשלחת הגאודטית הצרפתית בשנות השלושים של המאה השמונה-עשרה. GPS הראה מאוחר יותר שקו המשווה האמיתי נמצא כמאתיים וארבעים מטרים צפונה ממנה — והאנדרטה לא הוזזה.
• מוזיאון אינטיניאן — המוזיאון הפרטי הקטן במעלה הדרך שטוען לקו האמיתי. תרגיל המים שמסתובבים בכיוון ההפוך שמבצעים שם אינו פיזיקה, וכדאי לדעת את זה לפני שמשלמים.
• מכתש פולולאווה — מכתש געשי שקרס ובקרקעיתו חוות — אחד מקומץ מכתשים מיושבים בעולם. נקודת התצפית במרחק עשרים דקות מאמצע העולם, ובהירה רק בבוקר.
• מפל פגוצ׳ה — שמונה-עשר מטרים, רבע שעה הליכה מאוטבלו, ואתר שבו עדיין נערכת הטבילה הטקסית שלפני חג האינטי ראימי.
• אגם קואיקוצ׳ה — אגם מכתש עם שני איים בתוכו, בגובה שלושת אלפים מטרים, מתחת להר הגעש קוטקצ׳י. ההליכה סביב השפה חמש שעות; הסירה עשרים דקות.
• פפאיאקטה — בריכות תרמיות בגובה שלושת אלפים שלוש מאות מטרים, מעבר למעלה בדרך לאמזונס. מים חמים, אוויר קר, וקו העצים ממש שם.
• קוטופקסי — חמשת אלפים שמונה מאות תשעים ושבעה מטרים ועדיין פעיל — הוא התפרץ ב-2015 והפארק נסגר לשנה. רוב המבקרים הולכים עד המקלט בגובה ארבעת אלפים ושמונה מאות.
• מינדו — יער ענן שעתיים מערבה וחמש מאות עד אלף וחמש מאות מטרים נמוך יותר. נרשמו סביב העיירה מעל חמש מאות מיני ציפורים, והשוקולד מיוצר מהקקאו שגדל לידה.
• קילוטואה — אגם מכתש ירוק בגובה שלושת אלפים ותשע מאות מטרים, שלוש שעות דרומה. הירידה למים חצי שעה; העלייה חזרה שעה וחצי בגובה הזה.
• באניוס — שלוש שעות דרומה מתחת להר הגעש טונגורהואה: מעיינות חמים, מפלים, והכביש המכונה שדרת המפלים. יום ארוך, עדיף ללינה.
• הר הגעש פיצ׳ינצ׳ה — העיר בנויה על מדרונו. הוא התפרץ ב-1999 וכיסה את קיטו באפר במשך ימים, וההתפרצות של 1660 היא הסיבה שמחצית מהכנסיות העתיקות קיימות.

שווקים וקניות

• השוק המרכזי — השוק הפועל של העיר העתיקה. למעלה דלפקי האוכל המבושל — כאן אוכלים סקו דה צ׳יבו וקלדו דה טריינטה אי אונו, לא במסעדה.
• שוק האומנות — שוק מלאכת היד בעיר החדשה, למי שלא יגיע לאוטבלו. המחירים גבוהים יותר והסחורה אותה סחורה.
• שוק סנטה קלרה — שוק מזון שכונתי בלי מבקרים בתוכו. ללכת בשביל הפירות שלא ראיתם מעולם — נרנחייה, טקסו, בבאקו, צ׳ירימויה — ולבקש שיחתכו אחד.
• שוק אינקיטו — השוק הצפוני, והמקום לסביצ׳ה דה קמרון באחת-עשרה בבוקר, שזאת השעה שבה אוכלים אותו כאן.
• קוויסנטרו — מרכז הקניות המרכזי של הצפון, ליד לה קרולינה. שימושי לכרטיס סים, בית מרקחת וכספומט בעצירה אחת.
• קניון אל חרדין — המרכז הגדול האחר, בצד השני של הפארק. בית קולנוע, חצר אוכל, ואחר הצהריים הבטוח של העיר ביום גשום.
• שוק אוטבלו — שעתיים צפונה, ובשבת הוא ממלא את כל העיירה. האוטבלניוס סוחרים בטקסטיל עוד מלפני האינקה, והיום הם מוכרים אותו באירופה בעצמם.
• קוטקצ׳י — עיירת העור, שני רחובות של סדנאות ולא יותר. המחירים קבועים ונמוכים, והאיכות היא הסיבה שאנשים עולים לכאן מקיטו.

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם קיטו אוכלת בעמידה, ודבר אחד שצריך לדעת קודם: אקוודור משתמשת בדולר האמריקאי, ולכן כל מחיר כאן הוא בדולרים — והמטבעות בעודף עשויים להיות מטבעות אקוודוריים שנטבעו לצורך הזה. ארוחת הצהריים הקבועה — אלמוארסו — היא מרק, מנה ומיץ, ובשוק היא עולה כשלושה דולרים. מגישים אותה מצהריים עד שתיים, וכשנגמרה — נגמרה.

• השוק המרכזי — פתוח 7 עד 4 · מנה כשלושה דולרים
• שוק סן רוקה — פתוח 6 עד 3 · מנת הורנאדו שלושה עד ארבעה דולרים
• שוק סנטה קלרה — פתוח 7 עד 5 · מיץ גדול כדולר וחצי
• שוק אינקיטו — פתוח 7 עד 4 · סביצ׳ה ארבעה עד שישה דולרים
• שוק לה פלורסטה — פתוח 7 עד 3 · קערה כשלושה דולרים
• גלידריית סן אגוסטין — פתוח 9 עד 6 · שתי כדורים כשני דולרים
• לה רונדה עם ערב — מ-6 בערב · כוס דולר עד שניים
• שוק לה מגדלנה — פתוח 7 עד 4 · מנה שניים עד שלושה דולרים

מוזיאונים

• בית אלבדו — פתוח 9 עד 17:30
• מוזיאון העיר — פתוח 9:30 עד 17:30, סגור בשני
• המוזיאון הלאומי — חינם · סגור בשני
• קפלת האדם — כרטיס אחד כולל את המוזיאון שליד
• מוזיאון גואיאסמין — פתוח 9:30 עד 17, סגור בראשון
• מוזיאון מינדלאה — פתוח 9 עד 17:30
• מוזיאון המטבעות — חינם · סגור בראשון

אמונה ומקומות קדושים

• כנסיית החברה — כרטיס חובה · אסור לצלם
• סן פרנסיסקו — הכנסייה חינם, המוזיאון בתשלום
• הבזיליקה הלאומית — המגדלים בתוספת תשלום ולא למי שסובל מסחרחורת
• לה מרסד — פתוחה בבקרים ובשעות אחר הצהריים המאוחרות
• סנטו דומינגו — הכיכר שבחוץ היא הערב
• כנסיית גוואפולו — שקטה בבוקר של יום חול
• אל סגרריו — שתי דקות מהכיכר הראשית

פארקים

• פארק לה קרולינה — חינם · הכי עמוס בבוקר ראשון
• הפארק המטרופוליטני — חינם · שבילים ולא מדשאות
• פארק איצ׳ימביה — חינם · הכי טוב שעה לפני השקיעה
• פארק לה אלמדה — חינם · המצפה גובה סכום קטן
• פארק אל אחידו — חינם · השוק בשבת ובראשון
• הגן הבוטני — כרטיס זול · פתוח כל יום
• פארק המאתיים — חינם · פתוח כל היום

עם ילדים

• מוזיאון המים יאקו — פתוח 9 עד 17:30, סגור בשני
• הוויווריום — סגור בשני
• גן החיות — פתוח 9 עד 17 כל יום
• פארק קומנדה — חינם · סגור בשני
• הרכבל — לעלות לפני אחת-עשרה, לפני הענן
• אמצע העולם — פתוח 9 עד 18 · הכי עמוס בסופי שבוע
• גן הסחלבים — להזמין מראש · קבוצות קטנות

טבע

• קוטופקסי — שעתיים דרומה · לנסוע עם נהג
• מינדו — שעתיים מערבה · ללון שם
• קילוטואה — שלוש שעות דרומה · יום ארוך
• אגם קואיקוצ׳ה — לשלב עם אוטבלו בשבת
• פפאיאקטה — שעה וחצי מזרחה · לקחת מגבת
• פולולאווה — עשרים דקות אחרי אמצע העולם
• אנטיסנה — שעתיים מזרחה · נדרש מדריך