Australia

פורט ארתור

כמעט חמישים שנה, מ-1830 עד 1877, פורט ארתור הייתה המקום שאליו המושבה שלחה את מי שנחשבו בעיניה הגרועים ביותר: אסירים שחזרו לפשוע אחרי שכבר הגיעו לארץ ואן דימן. היום זה מקום ירוק ושקט על מפרץ רגוע, והניגוד הזה הוא חלק מהביקור. ההליכה עוברת בתוך היישוב ויוצאת בסירה לבית הקברות שעל האי ולכלא הנערים. לתת לזה יום שלם — הכרטיס תקף ליומיים — ולהזמין את סיורי הסירה כבר בקנייה, כי הם יוצאים בשעות קבועות.

סיורים רגליים

הכלא שעל המפרץ

כמעט חמישים שנה, מ-1830 עד 1877, פורט ארתור הייתה המקום שאליו המושבה שלחה את מי שנחשבו בעיניה הגרועים ביותר: אסירים שחזרו לפשוע אחרי שכבר הגיעו לארץ ואן דימן. היום זה מקום ירוק ושקט על מפרץ רגוע, והניגוד הזה הוא חלק מהביקור. ההליכה עוברת בתוך היישוב ויוצאת בסירה לבית הקברות שעל האי ולכלא הנערים. לתת לזה יום שלם — הכרטיס תקף ליומיים — ולהזמין את סיורי הסירה כבר בקנייה, כי הם יוצאים בשעות קבועות.

1. Port Arthur Historic Site — היישוב נקרא על שם ג׳ורג׳ ארתור, סגן המושל של ארץ ואן דימן. ב-2010 הוא הפך לאחד מאחד-עשר אתרים שאונסק״ו רשם יחד כאתרי האסירים של אוסטרליה.
2. Penitentiary — הבניין התחיל בשנות ה-40 של המאה ה-19 כטחנת קמח ואסם, והוסב לאגף כלא בשנות ה-50. שריפות שיח אחרי סגירת היישוב שרפו את הגג והרצפות, ולכן הוא עומד כשלד.
3. Separate Prison — כאן העונש היה שקט במקום שוט: האסירים הוחזקו לבד, חבשו ברדסים מחוץ לתאים ונקראו במספרים. גם בכנסייה כל אדם ישב בתא מוקף קירות משלו, כך שראה רק את המטיף.
4. Memorial Garden — ב-28 באפריל 1996 רצח יורה 35 בני אדם כאן ובסביבה. שלד בית הקפה ברוד ארו עומד בגן ליד בריכת השתקפות, ותוך שבועות הסכימו ממשלות אוסטרליה על חוקי הנשק המחמירים שהמדינה שומרת עליהם עד היום.
5. Isle of the Dead — יותר מאלף בני אדם קבורים באי הקטן. קצינים ומתיישבים חופשיים קיבלו מצבות מגולפות; האסירים נקברו בעיקר בקברים לא מסומנים בחלק הנמוך.
6. Point Puer — מ-1834 עד 1849 הכף הזה החזיק כלא נפרד לנערים אסירים, חלקם בני תשע בלבד. בדרך כלל הוא מתואר כבית הכלא הראשון לקטינים בכל האימפריה הבריטית.

הצוואר וצוקי הים

חצי האי טסמן תלוי על שאר טסמניה ברצועת חול באיגלהוק נק, והרצועה הזאת הייתה החומה החיצונית של הכלא: שומרים וכלבים החזיקו אותה כדי שאיש לא יוכל ללכת משם ברגל. ממש מדרום לה האוקיינוס חצב בצוקים קשתות, ערוצים ונקבות נשיפה, כולם כמה דקות מכביש אחד. זה חצי יום קצר, קל לעשות אותו בנסיעה פנימה לפני הצ׳ק-אין. להחזיק ילדים ליד הקצוות — רוב התצפיות מגודרות, הצוקים שסביבן לא.

1. Tessellated Pavement — הסלע השטוח הוא אבן סילט שנסדקה לרשת כמעט מושלמת. גבישי מלח שוחקים את האריחים באופן שונה: חלקם מתייבשים לכיכרות בולטות, ואחרים מחזיקים מים ונחרצים לשקעים רדודים.
2. Eaglehawk Neck — לרוחב החלק הצר ביותר של המצר השומרים קשרו בשרשראות שורה של כלבים פראיים, עם פנסים דולקים בלילה, כדי לעצור אסירים נמלטים. שודד הדרכים מרטין קאש בכל זאת עבר ב-1842 כששחה במפרץ שלידו.
3. Doo Town — כמעט כל בקתת נופש בכפרון הזה נושאת שם שבנוי על המילה "דו": דו דרופ אין, מייק דו, דו נאת׳ינג. הבדיחה נמשכת דורות, ובעלים חדשים מצופים להמשיך אותה.
4. Tasman Arch — הקשת היא מה שנשאר מתקרה של מערת ים. הגלים ממשיכים לכרסם בבסיס שלה, ויום אחד היא תקרוס ותשאיר ערוץ כמו זה שנמצא כמה מאות מטרים משם.
5. Devils Kitchen — זה העתיד של הקשת: חריץ צר בצוק שהתקרה שלו כבר קרסה. כשהים גבוה המים מתערבלים ורותחים בתחתית, ומשם בא השם.
6. Waterfall Bay — אחרי גשם נחל נופל מצוק הים ישר אל המפרץ. שביל על שפת הצוק מחבר אותו גם לחניון המטבח של השטן, עם תצפיות לאורך הדרך.

שדים, פחם והכפים

מעבר לאתר ההיסטורי חצי האי הוא בעיקר יער וכמה מצוקי הים הגבוהים באוסטרליה, עמודי דולריט שצונחים אל האוקיינוס הדרומי. הלולאה הזאת משלבת את החיה שכולם רוצים לראות, את מכרה הפחם של האסירים ואת שני הכפים שאפשר ללכת אליהם. זה יותר מדי ליום אחד אם הולכים לשני הכפים: לבחור אחד, הואי בשביל עמודי הים או ראול בשביל העמודים, ולנסוע ליד השאר. לתדלק ולקנות צהריים לפני היציאה — החנויות נסגרות מוקדם וחלק מהדרכים הן דרכי עפר.

1. Tasmanian Devil Unzoo — מאז שנות ה-90 סרטן פנים מדבק הרג את רוב השדים הטסמניים בטבע. חצי האי מחובר לשאר האי רק במצרים צרים, ולכן שימש מקלט לשדים נקיים מהמחלה.
2. Coal Mines Historic Site — המכרה נפתח ב-1833, היה המכרה הפעיל הראשון בטסמניה, ואסירים שנשלחו לכאן לעונש כרו פחם מתחת לאדמה. החשש מהתנהגות האנשים בתאים הצפופים, והעלות, הביאו את הממשלה לוותר עליו ב-1848.
3. Fortescue Bay — מסלול שלושת הכפים, הליכה של ארבעה ימים שמתחילה בסירה מפורט ארתור, מסתיים בחוף הזה. מטיילי יום מתחילים כאן לכיוון קייפ הואי וחולקים איתם את הקטע האחרון.
4. Cape Hauy — הכף נקרא בידי המשלחת הצרפתית של ברוני ד׳אנטרקסטו על שם המינרלוג רנה ז׳וסט הואי. מול קצהו עומדים עמוד הטוטם והפמוט, עמודי סלע דקים בים שמטפסים מגיעים מחו״ל כדי לטפס עליהם.
5. Remarkable Cave — הים חצב מנהרה דרך הצוק, ומהרציף הפתח שבקצה השני נראה, כך אומרים לעיתים קרובות, כמו קווי המתאר של טסמניה. בגאות הגלים פורצים עד הסוף דרכה.
6. Cape Raoul — קייפ ראול עשוי דולריט שהתקרר לעמודים גבוהים כמו צינורות של עוגב. הוא אחד משלושת הכפים שעל שמם נקרא מסלול ההליכה, וההליכה היומית אליו לוקחת כחמש שעות הלוך וחזור.

מה יש בפורט ארתור

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה של הובארט — כשעה וחצי ברכב; בסורל, בדרך, נמצא הסופרמרקט הגדול האחרון
• תעלת דניסון — גשר הציר בדנאלי נפתח לסירות; המתנה של כמה דקות היא דבר רגיל

תרבות והיסטוריה

• האתר ההיסטורי פורט ארתור — הכרטיס תקף ליומיים, וכולל סיור מודרך ושיט קצר במפרץ
• הפניטנציארי — השלד בלי הגג שכולם מצלמים; להיכנס פנימה ולראות את שורות התאים
• הכלא הנפרד — לעמוד בתא הענישה עם דלת סגורה — דקה אחת מספיקה
• אי המתים — מגיעים רק בסיור מודרך בסירה; להזמין יחד עם כרטיס הכניסה
• פוינט פיואר — כלא הנערים שמעבר למפרץ; נשאר ממנו מעט, אז כדאי הסיור המודרך
• גן הזיכרון — מקום שקט לזכר הקורבנות של 1996; המדריכים מעדיפים שלא ישאלו אותם על כך
• אתר מכרות הפחם — חינם ובדרך כלל ריק; חורבות בתוך השיח, חצי שעה צפון-מערבה
• מוזיאון מגורי הקצינים — מוזיאון קטן וחינמי בצוואר, בדרך פנימה

מה לראות

• קשת טסמן — שתי דקות מהחניון; התצפית המגודרת בטוחה לילדים
• המטבח של השטן — ליד הקשת באותה דרך; לבוא כשהגלים גבוהים
• המערה המופלאה — כמאה מדרגות למטה עד רציף התצפית; עלייה איטית בחזרה
• האנזו של השדים הטסמניים — לבוא בשעות ההאכלה של השדים; לבדוק אותן בקניית הכרטיס
• המדרכה המרוצפת — לבוא בשפל, כשהאריחים מחוץ למים
• דו טאון — לקרוא את שלטי הבתים בדרך לנקבת הנשיפה
• מפרץ המפל — המפל זורם רק אחרי גשם; הנוף מהצוק שם בכל מקרה
• מפרץ פורטסקיו — 12 ק"מ של דרך עפר; חול לבן ונקודת ההתחלה של ההליכה לקייפ הואי
• קייפ הואי — כארבע שעות הלוך וחזור על הרבה מדרגות; לקחת מים, אין בדרך
• החוף הלבן — חוף שקט שפונה מערבה, לשקיעה הרחק מהאוטובוסים

שווקים וקניות

• משק הפירות של סורל — קוטפים פירות יער בעצמכם בחודשים החמים, בנסיעה מהובארט

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

אין הרבה בחירה בחצי האי, וזה מורגש: קומץ בתי קפה, שניים-שלושה פאבים, והביסטרו בתוך מרכז המבקרים של האתר ההיסטורי. מה שטוב כאן מגיע מהמים ומהחוות — צדפות סביב דנאלי, פירות יער בסורל, לבנדר ושוקולד לאורך הכביש הראשי. רוב המקומות נסגרים עד סוף אחר הצהריים, אז לתכנן צהריים בנסיעה פנימה ולקנות מצרכים בסורל.

• פורט ארתור לבנדר — בית קפה בחוות לבנדר; ארוחה קלה וקפה כ-A$10-25
• פדריישן צ׳וקולט — שוקולד וקפה בטרנה, ליד האנזו; פינוק כ-A$5-15
• פוקס אנד האונדס — ארוחות דלפק כמה דקות צפונית לאתר, עיקריות כ-A$25-38
• הסככה של בנגור — צדפות ויין מהמשק ליד דנאלי; תריסר כ-A$30-40, צהריים בלבד
• מלון דנאלי — ארוחת פאב ליד התעלה בנסיעה פנימה, כ-A$22-35
• משק הפירות של סורל — בית קפה וקטיף עצמי בדרך מהובארט, כ-A$10-20

מוזיאונים

• האתר ההיסטורי פורט ארתור — יותר משלושים מבנים וחורבות; להתחיל בגלריה שמתחת למרכז המבקרים
• אתר מכרות הפחם — חורבות ושלטים בתוך השיח; חינם ולרוב לא עמוס
• מוזיאון מגורי הקצינים — מבנה עץ של עמדת השמירה הישנה בצוואר; עשר דקות, חינם
• הכלא הנפרד — בתוך האתר ההיסטורי; התאים בכנסייה הם מה שצריך לראות

טבע

• קשת טסמן — שבילים קצרים לקשת, למטבח של השטן ולנקבת הנשיפה
• קייפ הואי — ההליכה היומית הכי טובה בחצי האי, כארבע שעות הלוך וחזור
• המערה המופלאה — מנהרת ים עשר דקות אחרי האתר ההיסטורי
• המדרכה המרוצפת — אריחים טבעיים על החוף; הכי טוב בשפל
• מפרץ פורטסקיו — חוף מוגן בסוף דרך עפר; טוב לשחייה ביום חם

עם ילדים

• האנזו של השדים הטסמניים — שדים, קוולים וציפורים בשיח פתוח; הרצאות האכלה במהלך היום
• האתר ההיסטורי פורט ארתור — הרבה מקום לרוץ בין החורבות; השיט במפרץ כלול
• דו טאון — לחפש את שלט ה"דו" הכי מצחיק, ואז לראות את נקבת הנשיפה
• המדרכה המרוצפת — בריכות סלע ואריחים לקפוץ עליהם בשפל
• פדריישן צ׳וקולט — עצירת שוקולד אחרי השדים

אוכל

• גבריאלס און דה ביי — ארוחת ערב עם נוף למים, דקות מהאתר; להזמין מראש
• פוקס אנד האונדס — ארוחת ערב בפאב קרוב לאתר; דגים וסטייק
• מלון לופרה — ביסטרו מעל מפרץ הפיראטים באיגלהוק נק, כעשרים דקות צפונה
• מלון דנאלי — אם מגיעים מאוחר מהובארט, הארוחה האמיתית האחרונה לפני חצי האי