Greece
פארוס
פאריקיה היא נמל, מבוך ואתר מחצבה בעת אחת, והשלישי הוא המפתח. לפארוס לא היה אימפריית מסחר וכמעט לא היו שדות; מה שהיה לה הוא השיש הטוב בעולם העתיק, והעיר נבנתה, נהרסה ונבנתה מחדש מהמונומנטים של עצמה. תעברו ליד תופי עמודים שמשמשים מפתנים וקורות מקדש שמשמשות משקופים, והם אינם קישוט — הם פשוט היו חומר הבניין הקרוב. שעתיים, מישורי, ולהתחיל מוקדם מפני שאין צל בסמטאות.
חדר לזוג בפארוס — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
העיר שנבנתה ממקדש
פאריקיה היא נמל, מבוך ואתר מחצבה בעת אחת, והשלישי הוא המפתח. לפארוס לא היה אימפריית מסחר וכמעט לא היו שדות; מה שהיה לה הוא השיש הטוב בעולם העתיק, והעיר נבנתה, נהרסה ונבנתה מחדש מהמונומנטים של עצמה. תעברו ליד תופי עמודים שמשמשים מפתנים וקורות מקדש שמשמשות משקופים, והם אינם קישוט — הם פשוט היו חומר הבניין הקרוב. שעתיים, מישורי, ולהתחיל מוקדם מפני שאין צל בסמטאות.
- הנמל — פארוס יושבת במרכז הקיקלדים, ולכן כמעט כל קו מעבורות בקבוצת האיים עובר במזח הזה — אפשר להגיע מכאן לתריסר איים בלי לחזור לאתונה. אותה גאוגרפיה היא גם הסיבה שפשטו על האי כל כך הרבה: מי שהחזיק בפארוס החזיק במעבר.
- פאנאגיה אקאטונטאפיליאני — כנסיית מאה הדלתות היא מהכנסיות העתיקות שעוד עומדות ביוון — יסוד מהמאה הרביעית שנבנה מחדש בימי יוסטיניאנוס במאה השישית. אפשר למנות תשעים ותשעה פתחים, והמסורת אומרת שהמאה תימצא כשקונסטנטינופול תחזור להיות יוונית. אגן הטבילה השקוע בצורת צלב בקפלה הצדדית הוא מהשמורים בעולם האורתודוקסי, והוא נבנה למבוגרים — מפני שאותם הטבילו.
- המוזיאון הארכיאולוגי — במוזיאון שמור שבר מכרוניקת פארוס: לוח שיש שמישהו במאה השלישית לפנה״ס חרט עליו ציר זמן מתוארך של ההיסטוריה היוונית, שנה אחר שנה, מ-1582 לפנה״ס עד 299 לפנה״ס — נפילת טרויה, האולימפיאדה הראשונה, המשוררים. חלק גדול יותר מאותו לוח נקנה בסמירנה ב-1627 ונמצא באוקספורד. זה הניסיון העתיק שנשתמר לתארך את העבר היווני.
- המבצר הפרנקי — נבנה ב-1260 בידי אדוני ונציה של דוכסות הארכיפלג, ובדרך המהירה: הם הרסו את המקדש הקלאסי שעל הגבעה וסידרו את חלקיו בתוך הקיר. תופי העמודים מונחים בשורות אופקיות כמו לבנים ענקיות, ואפשר לקרוא עליהם את החריצים. מבנה אחד נהרס כדי לעשות אחר, ושניהם היום אותו קיר.
- אגיוס קונסטנטינוס — הסלע שהקפלה הזאת עומדת עליו הוא האקרופוליס העתיק של פארוס — הנקודה הגבוהה שעליה נבנה המקדש, והסיבה שהמבצר נבנה כאן ולא במקום נוח יותר. זאת הנקודה היחידה בעיר שרואים ממנה את כל המפרץ ואת אנטיפארוס מעבר למיצר בעת אחת.
- ליבאדיה — חמש דקות ברגל מכבש המעבורת, ולכן זה החוף שאפשר להשתמש בו בין ספינות. החול הארוך כאן הוא גם הסיבה שהעיר צמחה בצד הזה של הצוק ולא בצד המוגן — הנמל העתיק היה צריך חוף כדי לגרור עליו ספינות.
השיש, והבירה שהסתירה את עצמה מהים
זה החצי הפנימי של פארוס, והוא קיים בגלל שני דברים: אבן ופחד. האבן היא ליכניטס, השיש הלבן השקוף-למחצה שיצא מגבעה אחת כאן והגיע למחצית הפיסול של העולם העתיק. הפחד הוא פיראטיות, ולכן בירת האי נבנתה בגובה שלוש מאות מטר ומחוץ לטווח הראייה מהמים. שלוש שעות עם רכב בין התחנות, או יום שלם באוטובוס, והקטע האחרון במורד ברגל.
- מחצבות מאראתי — השיש של פארוס נקרא ליכניטס, כלומר נכרה לאור נר, מפני שחצבו אותו בתוך מנהרות ולא מחזית פתוחה — והמנהרות כאן נכנסות ישר אל תוך ההר. האבן שקופה-למחצה לכמה סנטימטרים, ולכן פסלים רצו אותה: ונוס ממילו והרמס של פרקסיטלס שניהם שיש פארוס. חברה צרפתית פתחה מחדש את המנהרות במאה התשע עשרה, ושיש מהגבעה הזאת נכנס לקברו של נפוליאון בפריז.
- מנזר לונגובארדה — נוסד ב-1638, ועודנו מנזר פעיל עם סדנת איקונות — הנזירים מציירים בטכניקה הביזנטית בטמפרת חלמון ועלי זהב, וזאת מקצוע ולא תחביב. פתוח לגברים בלבד, בבוקר, והכלל הזה אינו ניתן למשא ומתן; נשים רואות אותו מהשער.
- קוסטוס — הקטן בכפרי ההר, והוא יושב בדיוק על הדרך הישנה בין המחצבה לבירה — האבן ירדה בדרך הזאת על מגררות ופרדות. כמעט אף אחד לא עוצר כאן היום, ולכן אפשר לראות בו איך נראו הכפרים האחרים לפני שהאוטובוסים מצאו אותם.
- לפקס — לפקס הייתה בירת פארוס בימי הביניים, והסיבה שהיא כאן ולא על החוף היא הגנה טהורה: גובה שלוש מאות מטר, מקופלת בתוך המדרון, ולא נראית מהים. הסמטאות צרות דיין כדי לחסום אותן בעגלה אחת, והן מתעקלות כך שאיש אינו יכול לראות לאורכן. המינהל עבר לפאריקיה רק במאה התשע עשרה, אחרי שהפיראטיות נפסקה.
- אגיה טריאדה — נבנתה בשנות ה-30 של המאה ה-19 כולה משיש מקומי, ובכוונה גדולה בהרבה ממה שכפר בגודל הזה צריך. וזה היה העניין: העות׳מאנים הלכו, וכנסייה בגודל כזה על הגבעה הזאת הייתה הצהרה שרואים מהעמק.
- הדרך הביזנטית — דרך פרדות מרוצפת שיש שיורדת מלפקס לפרודרומוס, ובמשך מאות שנים היא הייתה החיבור היחיד בין הבירה לנמל האי בחוף המזרחי. הלוחות נחצבו מאותה מחצבה שממנה הפיסול, ולכן דרך שירות מרוצפת בחומר שמוזיאונים מציגים. שעה במורד; לא לנסות בכיוון ההפוך בקיץ.
נאוסה, והמפרץ שהיה בסיס צי
נאוסה נראית כמו המקום העדין באי, ועל המפרץ שלה נלחמו ארבע מאות שנה. הוונציאנים ביצרו את פתח הנמל, העות׳מאנים לקחו אותו, ובין 1770 ל-1774 חנה בו צי רוסיה לחורף ובנה מספנה, וקרא לו נמל אוזה. אחר כך כל הצוק הצפוני הפך לשטח צבאי סגור ונשאר סגור עד 2009. שעתיים ועוד רחצה, והנמל במיטבו בשבע בערב.
- נמל נאוסה — החורבה האבנית הנמוכה בפתח הנמל היא מבצר ונציאני, והוא שקוע למחצה — מפלס הים וקרקעיתו השתנו, ואפשר לצעוד אליו במים בקיץ. אותו מפרץ נתן מחסה לצי הרוסי בים התיכון ארבעה חורפים בשנות ה-70 של המאה ה-18, כשהצי של יקטרינה הגדולה השתמש בפארוס כבסיס נגד העות׳מאנים ובנה מספנה בחוף הזה.
- יקב מוראיטיס — פועל מ-1910, והענב של האי הוא מונמבסיה — לבן, וגדל על גפנים שמורכנות נמוך מאוד כדי שהרוח לא תיקח אותן. פארוס היא מהמקומות הבודדים שבהם תקן המקור מתיר למזג ענב לבן וענב אדום יחד, וזה כלל שכמעט אינו קיים בעולם היין.
- קולימביתרס — אלה גושי גרניט ולא השיש של האי, והים והרוח שחקו אותם לקערות וחללים בזמן ארוך מאוד. השלוליות ביניהם מחזיקות מים חמים בכמה מעלות מהמפרץ הפתוח, וזאת הסיבה שאנשים נרחצים כאן ולא על החול הרחב שלידו.
- פארוס פארק — כל הצוק הזה היה שטח צבאי סגור לציבור, והוא נפתח כפארק רק ב-2009. ולכן זאת הרצועה היחידה בחוף פארוס שלא נבנה עליה דבר — ארבעים שנה של איסור כניסה עשו את מה שלא הצליח שום חוק תכנון בשום מקום אחר באי.
- מונאסטירי — מפרץ פרסה בתוך הפארק עם קפלה מאחורי החול, והמים כאן שטוחים כמעט בכל יום באוגוסט. הסיבה היא הצוק: המלטמי, הרוח הצפונית שנושבת בקיקלדים כל הקיץ, פוגעת בסלע ועוברת מעל המפרץ הזה ולא לתוכו.
- סנטה מריה — החול הרחב בפארוס, והוא פונה צפון-מזרח ישר אל אותה רוח — ולכן הגולשים כאן והמשפחות בקצה המוגן. מפרץ אחד, שני חופים שונים לגמרי, והקובע הוא לאיזה כיוון הולכים מהחניה.
מה יש בפארוס
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה — 8 ק״מ דרומית לפאריקיה, והטרמינל החדש נפתח ב-2016; האוטובוס פועל רק לפי הטיסות
- הנמל — כל המעבורות עוגנות כאן והעיר מתחילה בכבש; המעבורת המהירה מאתונה כשלוש שעות
- תחנת האוטובוסים — ליד הנמל, וכביש אחד מקיף את האי; האוטובוסים מידלדלים מאוקטובר
- פונדה — המעבר לאנטיפארוס שבע דקות והמעבורת מעבירה רכב; פועלת כל השנה
תרבות והיסטוריה
- המוזיאון הארכיאולוגי — שמור בו שבר מכרוניקת פארוס — לוח שיש שמתארך את ההיסטוריה היוונית שנה אחר שנה מ-1582 לפנה״ס
- אגיה טריאדה, לפקס — נבנתה בשנות ה-30 של המאה ה-19 כולה משיש מקומי, והיא גדולה בהרבה ממה שהכפר צריך — וזה היה העניין
- מנזר לונגובארדה — מנזר גברים פעיל שבו הנזירים עוד מציירים איקונות; גברים בלבד, לבוש צנוע, בבוקר
- יקב מוראיטיס — פועל מ-1910, והענב של האי הוא מונמבסיה — לבן, וגדל על גפנים שמוחזקות נמוכות נגד הרוח
- פארוס פארק — כל הצוק הצפוני היה שטח צבאי סגור ונפתח כפארק ב-2009; ארבעה שבילים וקולנוע פתוח
- אגיוס ארסניוס — נקרא על שם פטרון האי, מורה כפרי שהפך לנזיר ומת ב-1877; שמו עוד נאמר כאן בצרה
- תאפסאנה — הלב הירוק של האי, והחלק היחיד בפארוס שאינו חוף; שבילי הליכה בין מנזרים
מה לראות
- פאריקיה — הסמטאות מאחורי הטיילת הן מבוך מכוון, והחלק היפה הוא האחורי ולא המזח
- נאוסה — נמל דייגים שהפך לערב של האי; לבוא בשבע, כשהסירות חזרו והשולחנות עוד לא מלאים
- לפקס — הבירה של האי בימי הביניים, נבנתה בפנים הארץ ומחוץ לטווח הראייה מהים בכוונה; 300 מטר גובה, וקרירה באוגוסט
- מרפיסה — ארבע טחנות רוח על הרכס, וכפר שעוד מקיים את תהלוכת הפסחא בסמטאות
- פרודרומוס — חצרות הכנסיות מגודרות ומקורות מעל הסמטה — הכפר נבנה כקונכייה סגורה אחת נגד פושטים
- קוסטוס — הקטן בכפרי ההר, על הדרך הישנה, וכמעט אף אחד לא עוצר בו
- דריוס — הפינה השקטה בדרום-מזרח, עם מחסני הסירות הישנים חצובים בסלע מתחת לכפר
- אנטיפארוס — רחוב אחד, חצר מבצר אחת, ושבע דקות בסירה — לנסוע לאחר הצהריים, לא לטיול יום
- פאנאגיה אקאטונטאפיליאני — כנסיית מאה הדלתות: תשעים ותשע אפשר למנות, והמאה תתגלה לפי האמונה כשקונסטנטינופול תחזור להיות יוונית
- המבצר הפרנקי — נבנה ב-1260 מאבני מקדש קלאסי שנהרס — תופי העמודים עוד מונחים בתוך הקיר
- אגיוס קונסטנטינוס — הכנסייה על הסלע מעל המבצר, והמקום היחיד בפאריקיה שממנו רואים את כל המפרץ
- הדרך הביזנטית — דרך פרדות מרוצפת שיש מלפקס אל פרודרומוס; שעה במורד, ולעשות אותה בכיוון הזה
- גבעת קפאלוס — הצוק מעל מרפיסה, אתר מבצר ונציאני עם מנזר שנבנה עליו; עשרים דקות במעלה
- מערת אנטיפארוס — 411 מדרגות למטה, ומבקרים חותמים על הקירות מאות שנים — שגריר צרפתי קיים בתוכה מיסת חג המולד ב-1673
- דספוטיקו — אי לא מיושב עם מקדש אפולו ארכאי בחפירה מאז 1997; מגיעים אליו רק בסירה
- מחצבות מאראתי — מנהרות השיש נכנסות ישר אל תוך ההר ועבדו בהן מהמאה השישית לפנה״ס; להביא פנס ולהישאר בפתח
- קולימביתרס — גושי גרניט ששחקו לקערות ואגנים, ולכן המים בין להם חמים; הצורות המשונות הן הרחצה
- סנטה מריה — החול הרחב באי, והקצה המוגן שלו הוא המקום שבו ילדים נגמרים
- מונאסטירי — בתוך הפארק, מפרץ פרסה עם קפלה מאחוריו, והמים שטוחים מפני שהצוק חוסם את המלטמי
- לאגרי — דיונות, בלי כביש ובלי בר חוף; עשרים דקות ברגל מסנטה מריה, וזה הסינון
- חוף הזהב — קילומטר חול מול הרוח, ולכן נערכה כאן אליפות העולם בגלישת רוח
- פונדה ביץ׳ — הרועש, עם המוזיקה מהצהריים; כדאי לדעת איזה חוף זה לפני שלוקחים אליו מונית
- צרדקיה — נקרא גם ניו גולדן ביץ׳, וכאן הרוח הרצינית — כאן התחרויות באמת נערכות
- לוגארס — רדוד למרחק ארוך ושורת טברנות מאחורי החול; חוף המשפחות של החוף המזרחי
- מולוס — מפרץ פתוח וארוך שכמעט אין בו דבר, וזה באוגוסט באי הזה הדבר הנדיר
- קאלוגרוס — באים לכאן כדי למרוח על עצמם את החומר האפור מהמצוק ולתת לו להתייבש; זאת כל האטרקציה
- פאראנגס — שלושה מפרצים קטנים מתחת למצוק בחוף הדרומי, והמים הצלולים באי
- קריוס — ממש מול פאריקיה מעבר למפרץ, והסירה מהמזח מגיעה בעשר דקות
- ליבאדיה — החוף של פאריקיה עצמה, חמש דקות ברגל מהנמל, וזה כל העניין שלו
- פאראספורוס — דרומית לעיר, והשקיעה כאן יורדת מאחורי אנטיפארוס ולא אל ים פתוח
- אגיוס פוקאס — החוף הקרוב לנמל בצד הצפוני, ונשאר ריק מפני שכולם הולכים לכיוון השני
- סורוס, אנטיפארוס — החוף הטוב באנטיפארוס, פונה לפארוס, והמעבר ועוד ההליכה הם הסיבה שהוא שקט
- אגיוס גאורגיוס, אנטיפארוס — הקצה הדרומי של אנטיפארוס, והסירות לדספוטיקו יוצאות מהחוף עצמו
- ווטאקוס — פונה אל המיצר, רדוד וכמעט תמיד ריק, ודרך עפר בסוף
- גליפה — מפרץ עובד בחוף הדרומי, שבו הסירות נגררות על החול לצד המתרחצים
- פירגאקי — הקצה השקט של החוף הדרומי, ועצי האשל מאחורי החול הם הצל היחיד לקילומטר
- איסטרני — מפרץ אחד בקצה הצפון-מזרחי שאין בו כלום; הדרך אליו גרועה וזאת כל הסיבה
- אנגריה — הדרום החקלאי של האי — זיתים, גפנים, והמקום היחיד בפארוס שאינו עוסק בים
שווקים וקניות
- מזח נאוסה — השלל מנוקה על המזח בבוקר ונמקר במקום; התמנונים שתלויים על החוט אינם קישוט
- אליקי — כפר דייגים בצד שדה התעופה, והסירות כאן עוד מוכרות ישר מהסיפון אחר הצהריים
- פיסו ליבאדי — זה היה הנמל של האי כשלפקס הייתה הבירה; היום נמל קטן עם טברנות הדגים עליו
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
האוכל של פארוס הוא אוכל של אי, כלומר הוא בנוי סביב מה שמחזיק בלי מקרר ומה שהסירות הביאו באותו בוקר. שני דברים הם מקומיים באמת: גוּנה — מקרל שנפתח ויובש בשמש וברוח לפני שהוא עולה על הגחלים, וסוּמה — יין שרף של ענבים שמזוקק מהתמד אחרי שהיין נעשה. המחיר המקובל לסוּבלאקי בכל מקום באי הוא כמה יורו; צלחת גוּנה בטברנת נמל היא שלוש-ארבע פעמים זה. שום דבר ברשימה הזאת אינו מסעדה עם נוף.
- דוכן הסוּבלאקי, סמטת השוק — כמה יורו, בעמידה, ופתוח עד מאוחר
- המאפייה בסמטת השוק — פתוחה משש; פשטידת הגבינה היא ארוחת הבוקר
- ראגוסיס, נאוסה — מהבוקר המוקדם; לקחת אל קיר הנמל
- ימני, נאוסה — קטן, בלי נוף, והדג הוא מה שנכנס
- סוסו, נאוסה — כמה שולחנות בסמטה, מזומן פשוט יותר
- האוזרי, סמטאות נאוסה — להזמין צלחת אחת בכל פעם, לא ארוחה
- הסירות באליקי — אחר הצהריים, ישר מהסיפון, לפי קילו
- מזח פיסו ליבאדי — גוּנה היא המנה שמבקשים כאן
מוזיאונים
לפארוס יש מוזיאון קטן אחד שבמקרה שמור בו מסמך מהמעלה הראשונה, ומלבדו ההיסטוריה של האי נמצאת בחוץ — במחצבה, בקיר מבצר ובדרך מרוצפת. להתייחס לארבעתם כאוסף אחד.
- המוזיאון הארכיאולוגי — בדרך כלל סגור בשלישי ביוון; לבדוק בשער
- מחצבות מאראתי — חינם, בלי שומר, ולהישאר בפתח המנהרות
- קיר המבצר, פאריקיה — רחוב פתוח, ובמיטבו באור של אחר הצהריים
- המרכז האגאי — בית ספר לאמנות פעיל; התערוכות פתוחות לציבור
- הספרייה של פארוס — שקטה, קרירה, וחדר קריאה כשהחום בלתי אפשרי
אמונה ומקומות קדושים
אומרים שיש בפארוס מאות כנסיות וקפלות, רובן חדר אחד שבנתה משפחה אחת, והגדולה שבהן עתיקה כמעט מכל דבר אחר שעומד ביוון. לבוש צנוע בכולן; כתפיים וברכיים, וזה נאכף.
- פאנאגיה אקאטונטאפיליאני — פתוחה כל היום, לבוש צנוע, ואגן הטבילה מהצד
- מנזר לונגובארדה — גברים בלבד, בבוקר, וסדנת האיקונות היא הסיבה
- אגיה טריאדה, לפקס — שיש לכל אורכה, ובכפול מהגודל שהכפר צריך
- אגיוס קונסטנטינוס — על האקרופוליס העתיק; חמש דקות מעל המבצר
- אגיוס ניקולאוס, נאוסה — כנסיית הדייגים, והשם אינו מקרי
- אגיה אנה — חדר אחד, משפחה אחת, ועוד אלף כמוה באי
טבע
פארוס היא גרניט ושיש עם מעט מאוד אדמה, ולכן הפנים נראה חשוף וההליכה בו טובה — שום דבר לא חוסם את הנוף. העמק הירוק האחד והצוק המוגן האחד שניהם כאן, ושניהם קיימים במקרה: אחד מפני שמנזרים נטעו אותו, והשני מפני שהצבא סגר אותו.
- פארוס פארק — ארבעה שבילים מסומנים, תשלום קטן, וקולנוע פתוח בקיץ
- תאפסאנה — הלב הירוק; שבילים בין המנזרים, ובלי צל בדרך
- הדרך הביזנטית — שעה מלפקס במורד לפרודרומוס; במורד בלבד בקיץ
- קולימביתרס — גרניט ששחק לאגנים; נעליים עוזרות על הסלע
- פאראנגס — שלושה מפרצים מתחת למצוק, והמים הצלולים באי
- גבעת קפאלוס — עשרים דקות מעל מרפיסה, וכל החוף המזרחי
- דספוטיקו — בסירה בלבד, והחפירה פועלת בקיץ
עם ילדים
השאלה המעשית בפארוס עם ילדים היא רוח ולא חול: המלטמי נושב בקיקלדים כל הקיץ והוא קובע איזה חוף נעים ואיזה הוא התזת חול. אלה המוגנים, ועוד שני דברים שהם טיול ולא רחצה.
- מונאסטירי — מים שטוחים כמעט בכל יום; הצוק חוסם את הרוח
- לוגארס — רדוד למרחק ארוך, וטברנות ממש מאחורי החול
- סנטה מריה, הקצה המוגן — ללכת שמאלה מהחניה, לא ימינה
- קאלוגרוס — החומר האפור על המצוק הוא כל הפעילות
- מערת אנטיפארוס — 411 מדרגות למטה ואותן חזרה; לא לגיל הרך
- המעבורת לאנטיפארוס — שבע דקות, פועלת כל השנה, ומעבירה את הרכב
חיי לילה
הערב של האי הוא נאוסה, ויש לו צורה: שולחנות הנמל מתמלאים בשבע, הסמטאות מאחוריהם בעשר, ומועדוני החוף בצד השני של האי משתלטים אחרי חצות. פאריקיה שומרת על הגרסה הישנה של יציאה — בר על הטיילת וקולנוע פתוח.
- נמל נאוסה — שבע בערב, לפני שהשולחנות מלאים
- אגוסטה, נאוסה — בסמטאות מאחורי המזח, ומתחיל מאוחר
- סיפארוס — על המים בחוף הצפוני; הזמנה חשובה באוגוסט
- הפיראט, פאריקיה — בר ג׳אז בסמטאות הישנות, והוא שם עשרות שנים
- קינה רקס — קולנוע פתוח; הקרנה אחת בלילה, ומתחילה כשמחשיך
- פונדה ביץ׳ — הצד של מועדוני החוף באי; מוזיקה מהצהריים