Brazil

פאראטי

פאראטי, על מפרץ בין ההרים לים באמצע הדרך בין ריו לסאו פאולו, הייתה הנמל שדרכו הזהב של מינאס ז׳ראיס יצא לפורטוגל במאה השמונה עשרה. כשדרכים חדשות ואחר כך מסילת הרכבת עקפו אותה, העיר כמעט נשכחה למשך מאה שנה — ולכן היא שרדה כמעט בלי שינוי. אתר מורשת עולמית מאז 2019. שעתיים ברגל; הריצוף אכזרי, לנעול נעליים שטוחות.

סיורים רגליים

העיר של הזהב

פאראטי, על מפרץ בין ההרים לים באמצע הדרך בין ריו לסאו פאולו, הייתה הנמל שדרכו הזהב של מינאס ז׳ראיס יצא לפורטוגל במאה השמונה עשרה. כשדרכים חדשות ואחר כך מסילת הרכבת עקפו אותה, העיר כמעט נשכחה למשך מאה שנה — ולכן היא שרדה כמעט בלי שינוי. אתר מורשת עולמית מאז 2019. שעתיים ברגל; הריצוף אכזרי, לנעול נעליים שטוחות.

1. רואה דו קומרסיו — הרחובות מרוצפים באבנים גדולות לא סדירות, הפה-דה-מולקה, ומשתפלים מעט אל המפרץ: בגאות הגבוהה ביותר הים זורם לרחובות התחתונים ושוטף אותם, כמו שהבונים התכוונו.
2. כנסיית הרוזריו — כל אחת מהכנסיות של פאראטי הייתה שייכת לחלק אחד של החברה הקולוניאלית. זו, מ-1725, נבנתה בידי האפריקאים המשועבדים ובשבילם, שלא הורשו להיכנס לכנסיות של האדונים שלהם.
3. כנסיית סנטה ריטה — הכנסייה הלבנה ליד המים שמופיעה בכל גלויה של פאראטי, שנבנתה ב-1722 על ידי האחווה של הפארדוס ליברטוס, משוחררים ממוצא מעורב; היא מכילה מוזיאון לאמנות קודש.
4. כנסיית המטריס — הכנסייה הגדולה ביותר, של האליטה הלבנה, שהחלו לבנות ב-1787 והסתיימה רק ב-1873 — הזהב הפסיק לזרום הרבה לפני כן, והכסף נגמר שוב ושוב.
5. כנסיית הדורס — הקפלה של גבירתנו של הצער, מ-1800, ליד הים, שנבנתה לנשים של המשפחות האריסטוקרטיות; מאחוריה בית הקברות הקטן של האחווה.
6. בית התרבות — מוזיאון של העיר באחוזה קולוניאלית, שמספר על דרך הזהב, על הקשאסה ועל הקאיסרס, אנשי הדיג של החוף; פאראטי גם מארחת את FLIP, פסטיבל ספרות בינלאומי שנערך כאן בכל שנה מאז 2003.

דרך הזהב והקשאסה

בפנים הארץ, דרך הזהב המרוצפת הישנה מטפסת אל יער האטלנטי של הסרה דו מאר, ליד מפלים והמזקקות שפעם הפכו את השם פאראטי לשם נרדף לקשאסה. חצי יום ברכב; להביא בגד ים לבריכות.

1. מבצר דפנסור פרפטואו — מבצר שנבנה לראשונה ב-1703 כדי להגן על ספינות הזהב מפני פיראטים, שנבנה מחדש ב-1822 ונקרא על שם התואר שהקיסר החדש של ברזיל, פדרו הראשון, לקח באותה שנה: המגן הנצחי של ברזיל.
2. דרך הזהב — קטע של הדרך הקולוניאלית המרוצפת, שנבנתה בחלקה בעבודת משועבדים, שעליה שיירות פרדות הובילו זהב ויהלומים ממינאס ז׳ראיס לנמל; הליכות מודרכות עוקבות אחרי האבנים דרך היער.
3. אנז׳ניו ד׳אורו — אחת ממזקקות הקשאסה של העמק. במאה התשע עשרה היו לפאראטי עשרות כאלה, ובברזיל ׳פאראטי׳ הייתה מילה נפוצה לכוס קשאסה.
4. מפל הטובוגן — סלע חלק ומשופע מתחת למפל שנערים מקומיים גולשים עליו בעמידה, למחיאות הכפיים של המבקרים; הוא חלקלק ואנשים כן נפצעים, אז בישיבה זו הדרך החכמה.
5. הבריכה של טרזן — בריכה עמוקה בנהר מתחת ליער עם חבל להתנדנד ממנו, כמה דקות מהמגלשה; המים מגיעים קרים מההרים.
6. קוניה — במעלה הדרך הישנה בהרים, עיירה של קדרים: מאז 1975 הם שורפים את הקרמיקה שלהם בנובוריגמה, תנורי העצים המטפסים של יפן, שהביאה קבוצה של אמנים יפנים וברזילאים.

החוף בסירה ובשביל

דרומית לפאראטי ההרים יורדים ישר לים, ולהרבה חופים אפשר להגיע רק בסירה או בשביל דרך היער. יום; ספינות מפרש יוצאות מהמזח בכל בוקר, והכביש לטרינדאדה תלול.

1. המזח — המזח שבו פעם העמיסו את הזהב, היום מלא ספינות מפרש מעץ צבועות שלוקחות מבקרים לטיולי יום לאיים ולחופים של המפרץ — במפרץ עשרות איים.
2. פאראטי-מירים — חוף שקט עם כנסייה מהמאה השמונה עשרה שעומדת ממש על החול, השרידים של יישוב ישן יותר; מכאן סירות חוצות לסאקו דו ממנגואה.
3. סאקו דו ממנגואה — זרוע צרה של הים באורך של כשמונה קילומטרים בין הרים מיוערים תלולים, שלעתים קרובות קוראים לה הפיורד הטרופי היחיד בברזיל, עם מנגרובים בקצה ומשפחות דייגים קאיסרס בודדות לאורך החופים שלה.
4. טרינדאדה — כפר דייגים שהיפים גילו בשנות השבעים, שהתושבים שלו נאבקו שנים נגד יזם שניסה לפנות אותם; הוא שמר על החופים שלו ועל האווירה הרגועה.
5. הבריכה הטבעית קשאדסו — מאחורי מחסום של סלעים ענקיים בסוף השביל, בריכה טבעית של מי ים שקטים וצלולים מלאה דגים, מושלמת לשנורקל; היא הכי שקטה בשפל ובימים בלי גלים.
6. חוף סונו — חוף ארוך של קהילת קאיסרס בלי כביש, שמגיעים אליו בשעת הליכה ביער או בסירה מלרנז׳ייראס; יש קמפינג וכמה מקומות פשוטים לאכול.

מה יש בפאראטי

איך מגיעים ומתניידים

• תחנת האוטובוסים — אוטובוסים לריו ולסאו פאולו, ארבע עד שש שעות
• המזח — ספינות מפרש לאיים

תרבות והיסטוריה

• כנסיית המטריס — הכנסייה של האליטה
• כנסיית הרוזריו — נבנתה בידי המשועבדים
• כנסיית סנטה ריטה — כנסיית הגלויה ליד המים
• כנסיית הדורס — הכנסייה של הגבירות
• בית התרבות — המוזיאון של העיר
• מבצר דפנסור פרפטואו — הליכה מחוף פונטל
• דרך הזהב — דרך האבן של הזהב
• קוניה — עיירת הרים של קדרים

מה לראות

• חוף פונטל — החוף של העיר
• מפל הטובוגן — מגלשת סלע טבעית
• הבריכה של טרזן — בריכת שחייה ביער
• טרינדאדה — חופים של כפר היפים לשעבר
• הבריכה הטבעית קשאדסו — שנורקל בבריכה בין סלעים
• חוף סונו — רק בשביל או בסירה
• פאראטי-מירים — כנסייה על החוף
• סאקו דו ממנגואה — מפרץ צר בין הרים

שווקים וקניות

• רואה דו קומרסיו — חנויות בבתים קולוניאליים
• אנז׳ניו ד׳אורו — מזקקת קשאסה

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

פאראטי אוכלת בדרך הקאיסרה: **אזול-מרינו**, דג מבושל עם בננה ירוקה, שהופכת את הציר לכחול-אפור; דג ושרימפס מטוגנים בחוף; וקשאסה מהעמק, נקייה או בקאיפיריניה. צלחת בקיוסק חוף עולה כעשרה עד עשרים דולר.

• אנז׳ניו ד׳אורו — טעימת קשאסה
• חוף פונטל — דג מטוגן בקיוסקים
• טרינדאדה — שרימפס בחוף

אמונה ומקומות קדושים

ארבע כנסיות, אחת לכל מעמד של החברה הקולוניאלית.

• כנסיית הרוזריו — המשועבדים
• כנסיית סנטה ריטה — המשוחררים
• כנסיית המטריס — האליטה
• כנסיית הדורס — הגבירות

טבע

יער אטלנטי, מפלים, פיורד טרופי וחופים בלי כבישים.

• סאקו דו ממנגואה — הפיורד
• חוף סונו — החוף בסוף השביל
• דרך הזהב — הדרך ביער

עם ילדים

עם ילדים: מגלשת סלע, נדנדה לבריכה, מבצר ואקווריום טבעי.

• מפל הטובוגן — המגלשה — בישיבה
• הבריכה הטבעית קשאדסו — שנורקל עם דגים
• מבצר דפנסור פרפטואו — תותחים מעל המפרץ

מוזיאונים

המוזיאון של העיר, אמנות קודש והקדרים של ההרים.

• בית התרבות — הסיפור של העיר
• כנסיית סנטה ריטה — מוזיאון אמנות קודש
• קוניה — התנורים