France

ניס

ניס הייתה ניצה, עיר של בית סבויה, במשך ארבע מאות וחמישים שנה. ב-1860 מסר אותה קאבור לצרפת כתשלום על עזרה צרפתית באיחוד איטליה, ומשאל עם אישר את ההעברה ב-25,743 קולות מול 160 — תוצאה שאיש מעולם לא האמין לה לגמרי. גריבלדי, שנולד כאן, קרא לזה פשע. העיר העתיקה עדיין נראית ומבשלת איטלקית, הניב קרוב לג׳נובזית יותר מאשר לצרפתית, והקירות באוקר אינם צבע צרפתי. שעתיים, מישורי, והסמטאות צרות.

סיורים רגליים

איטלקית עד 1860

ניס הייתה ניצה, עיר של בית סבויה, במשך ארבע מאות וחמישים שנה. ב-1860 מסר אותה קאבור לצרפת כתשלום על עזרה צרפתית באיחוד איטליה, ומשאל עם אישר את ההעברה ב-25,743 קולות מול 160 — תוצאה שאיש מעולם לא האמין לה לגמרי. גריבלדי, שנולד כאן, קרא לזה פשע. העיר העתיקה עדיין נראית ומבשלת איטלקית, הניב קרוב לג׳נובזית יותר מאשר לצרפתית, והקירות באוקר אינם צבע צרפתי. שעתיים, מישורי, והסמטאות צרות.

1. כיכר גריבלדי — ג׳וזפה גריבלדי נולד שלוש מאות מטרים מהכיכר הזאת ב-1807, כשניס הייתה איטלקית, ובילה את שארית חייו באיחוד המדינה שזה עתה מסרה את עיר הולדתו. פסלו עומד כאן ומביט דרומה, והכיכר תוכננה בידי הסבויארדים כשער היציאה לטורינו.
2. העיר העתיקה — רוחב הסמטאות שניים-שלושה מטרים והבניינים בני חמש קומות, כך שהשמש מגיעה לקרקע כשעה ביום — דגם ליגורי ולא פרובנסאלי. התריסים צבועים באוקר, בדם שור ובירוק כהה מפני שסבויה הסדירה את הצבעים בצו.
3. כיכר רוסטי — הכיכר היחידה בעיר העתיקה שיש בה רוחב, ובאמצעה מזרקה שהעיר כיבתה לשנים בגלל תלונות רעש מהדירות שמעל. פנוקיו שבפינה מייצרת גלידה מאז 1966 ומונה תשעים וארבעה טעמים, ביניהם עגבנייה ובזיליקום.
4. סנט-רפרט — קדושת המגן של ניס הייתה נערה בת חמש-עשרה שהוצאה להורג בקיסריה בשנת 250 לספירה, וגופתה — כך מספרים — נסחפה על פני הים התיכון בסירה שגררו שני מלאכים ועלתה כאן לחוף. המפרץ שמלפנים עדיין נקרא מפרץ המלאכים בגלל זה.
5. ארמון לסקריס — ארמון בארוק ג׳נובזי משנות הארבעים של המאה השבע-עשרה שחולק לארבעים וארבע דירות עוני במאה התשע-עשרה, ושימש כבית מגורים דחוס כשהעיר קנתה אותו ב-1942. התקרות המצוירות שרדו תחת הסיד, והיום הוא מחזיק חמש מאות כלי נגינה.
6. קור סלֵייה — פרחים שישה ימים בשבעה, עתיקות בשני, ודוכני הסוקה בקצה האחד. סוקה היא פנקייק שטוח מקמח חומוס שנאפה על דיסקית נחושת בתנור עצים — היא ג׳נובזית, אוכלים אותה בעמידה עם פלפל ובלי מזלג, וזה מה שאוכלים כאן.

האור שהם באו בשבילו

מאטיס הגיע ב-1917 לחודש, חלה בדלקת ריאות, נשאר במלון על הטיילת וכתב שהאור כה רך ועדין עד שהחליט לא לעזוב. הוא נשאר שלושים ושבע שנה. שאגאל הגיע ב-1949, פיקאסו היה לאורך החוף, וגם דופי ובונאר. אף אחד מהם לא צייר את הנוף; הם ציירו מה שהאור עושה לצבע, וזה דבר אחר, וזו הסיבה שהתמונות נראות כפי שהן. שעתיים, ולגבעה צריך אוטובוס.

1. מוזיאון שאגאל — שאגאל מסר למדינה שבעה-עשר בדים על ספר בראשית וספר שמות בתנאי שייבנה להם בניין, ואז עבד על התכנון בעצמו — הקירות הותאמו לציורים ולא להפך. הוא היה בחיים כשהמוזיאון נפתח ב-1973 והשתתף בטקס.
2. מוזיאון מאטיס — וילה ג׳נובזית מהמאה השבע-עשרה צבועה באדום עמוק, ובה העבודות שמאטיס שמר לעצמו. גזרי הנייר המאוחרים כאן — הוא יצר אותם ממיטתו אחרי שניתוח מנע ממנו לעמוד מול כן ציור, גזר נייר צבוע במספריים וקרא לזה "ציור בצבע".
3. מנזר סימייז — הגן שלידו הוא מהעתיקים בצרפת, שתכננו נזירים פרנציסקנים ב-1546, והוא משקיף ישר מלמעלה על כל העיר עד הים. מאטיס וראול דופי קבורים שניהם בבית הקברות שמאחור, מאה מטרים זה מזה.
4. הארנות של סימייז — אמפיתיאטרון רומי לחמשת אלפים, נבנה כשהגבעה הזאת הייתה קמנלום, בירת הפרובינציה, והעיירה למטה ליד הים הייתה המקום הפחות חשוב. פסטיבל הג׳אז של ניס התקיים בו מ-1948, ובראשון הופיע לואי ארמסטרונג.
5. קתדרלת ניקולאי הקדוש — נבנתה ב-1912 בכספי הצאר ניקולאי השני, במקום שבו מת יורש עצר רוסי משחפת ב-1865 — האצולה הרוסית חרפה כאן במספרים כאלה שהעיר נזקקה לקתדרלה בשבילם. הבעלות הייתה במחלוקת בבתי משפט צרפתיים עד 2013, אז ניצחה רוסיה.
6. מאמאק — ניס הולידה תנועת אמנות משלה ב-1960 — הריאליסטים החדשים, שחתמו על המניפסט בדירתו של איב קליין בעיר ועבדו עם אשפה, מכוניות דחוסות ופיגמנט חשוף. קליין רשם פטנט על הכחול שלו. מרפסת הגג חינם ופתוחה.

לאורך החוף ברכבת

מסילת החוף מניס אל גבול איטליה היא מהדברים הטובים והזולים בצרפת: חמישה יורו לוקחים אתכם למונקו בעשרים דקות, והקו רץ לאורך הצוק כשהים מתחתיו כל הדרך. כל תחנה היא עיירה ששווה לרדת בה, ואוטובוס אזורי לכל מקום עולה €1.70 אחיד לא משנה לאן — תעריף שהמחוז קבע ב-2008 ושמר עליו. חצי יום, והרכבת היא הסיור.

1. טיילת האנגלים — מומנה ב-1822 בידי הקהילה האנגלית, שגייסה כסף לסלול שביל כדי שלעניי ניס תהיה עבודה בחורף שבו יבול התפוזים נכשל. היא קרויה על שמם, אורכה שבעה קילומטרים, והחוף שלצדה הוא חלוקים ולא חול.
2. גבעת הטירה — אין שום טירה — לואי הארבעה-עשר הרס את המצודה ב-1706 ומאז הגבעה היא פארק. זה מקום היישוב היווני המקורי, שנוסד סביב 350 לפני הספירה ונקרא ניקאיה על שם ניצחון, ומשם בא שמה של העיר.
3. ויילפרנש — שש דקות ברכבת, והמפרץ הוא הנמל הטבעי העמוק בחוף — הצי השישי האמריקאי חנה בו בין 1948 ל-1966. קוקטו צייר את קפלת הדייגים על המזח ב-1957, והדייגים הרשו לו רק מפני שהבטיח לשלם על הצבע.
4. וילה אפרוסי — בֵּאטריס דה רוטשילד הורתה ליישר את ראש הגבעה ובנתה וילה ורודה ובה תשעה גנים, אחד לכל ארץ שאהבה, והלבישה את הגננים כמלחים מפני שרצתה שהבית ירגיש כמו אוניית פאר. היא חיה בו שבע שנים והורישה אותו למדינה.
5. אז — כפר שבנוי על סלע ארבע מאות מטרים ישר מעל הים, ואין בו רחוב שמכונית יכולה להיכנס אליו. ניטשה עלה בשביל מהחוף ואמר שהחלק השלישי של "כה אמר זרתוסטרא" בא לו עליו; השביל מסומן בשמו.
6. מונקו — עשרים דקות ברכבת וחמישה יורו, בלי גבול ובלי דרכון. שני קילומטרים רבועים, שליש מהם נגזלו מהים, ובית גרימלדי שולט בה מאז 1297 — אז דפק אדם בגלימת נזיר על שער המצודה והכניס את חייליו פנימה.

מה יש בניס

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה ניס — חשמלית 2 למרכז, 25 דקות, €1.70 — חשמלית השדה הזולה בצרפת
• תחנת הרכבת — קו החוף מגיע למונקו ב-20 דקות ב-€5
• תחנת האוטובוסים — כל אוטובוס באזור עולה €1.70 אחיד, לא משנה לאן
• רכבת הפיניונים — קו צר 150 ק״מ אל ההרים, מתחנה משלו

תרבות והיסטוריה

• מוזיאון מאטיס — €10, בווילה אדומה בחורשת זיתים, והוא קבור מתחתיה
• מוזיאון שאגאל — €10, והוא תכנן את הבניין סביב 17 הבדים שלו
• מאמאק — חינם, ומרפסת הגג היא הנוף החינמי הטוב בניס
• מוזיאון האמנויות היפות — €10, בווילה של נסיכה רוסייה מ-1878
• מוזיאון מסנה — €10, וילה בל אפוק על הטיילת, והגן חינם
• ארמון לסקריס — חינם, ארמון בארוקי מהמאה ה-17, ו-500 כלי נגינה בו
• קתדרלת ניקולאי הקדוש — €5, הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית הגדולה מחוץ לרוסיה
• סנט-רפרט — חינם, והקדושה הגיעה בסירה שמלאכים גררו
• הארנות של סימייז — חינם, אמפיתיאטרון רומי, ופסטיבל הג׳אז מתקיים בו
• המוזיאון הארכיאולוגי — €5, המרחצאות הרומיים של קמנלום, והם עצומים
• מנזר סימייז — חינם, ומאטיס ודופי קבורים שניהם בבית הקברות
• האופרה של ניס — מ-€15, והאולם מ-1885 החליף אחד שנשרף עם 63 הרוגים
• וילה אפרוסי — €18, תשעה גנים על כף, והמזרקות רוקדות
• קרן מאיט — €16, בסן-פול, וג׳אקומטי תכנן את החצר בעצמו
• התיאטרון הלאומי — מ-€15, והוא חולק כיכר עם מוזיאון האמנות המודרנית

מה לראות

• טיילת האנגלים — שבעה ק״מ, חינם, והכיסאות הכחולים שם מאז 1950
• העיר העתיקה — העיר העתיקה, והיא הייתה איטלקית עד 1860
• קור סלֵייה — פרחים ותוצרת שישה ימים בשבוע, עתיקות בשני
• גבעת הטירה — חינם, מעלית מהטיילת, ולא נשארה שום טירה
• מפל הטירה — מפל מלאכותי מ-1885, וחינם לעמוד תחתיו
• כיכר מסנה — ארקדות באוקר אדום ושבעה אנשים על עמודים שנדלקים בלילה
• כיכר רוסטי — הכיכר האמיתית היחידה בעיר העתיקה, והגלידה עליה
• כיכר גריבלדי — הוא נולד בניס, והיא הייתה איטלקית אז
• טיילת הפאיון — חינם, פארק מעל נהר קבור, ו-128 סילוני מים בו
• נמל לימפיה — הנמל הישן, ומעבורות קורסיקה יוצאות ממנו
• מון בורון — חינם, יער אורנים מעל הים, ושביל שמקיף אותו
• מצודת מון אלבן — חינם, מצודה מ-1560, והנוף תופס שני מפרצים
• חוף בו ריבאז׳ — החוף הוא חלוקים ולא חול, ואף אחד לא מזהיר
• פארק פניקס — €5, חממה בגובה 25 מטר, ו-2,500 מיני צמחים
• אז — כפר על סלע 400 מ׳ מעל הים, אוטובוס 82, 25 דקות
• ויילפרנש — שש דקות ברכבת, והנמל הטבעי העמוק בחוף
• מונקו — 20 דקות ברכבת, €5, בלי גבול ובלי דרכון
• מנטון — 35 דקות ברכבת, ופסטיבל הלימונים בפברואר
• אנטיב — 25 דקות, מוזיאון פיקאסו בטירה שעבד בה
• סן-פול-דה-וונס — כפר מוקף חומה של גלריות, ושאגאל קבור בו

שווקים וקניות

• שוק הליברסיון — השוק שתושבי ניס באמת קונים בו, ובחצי מחיר מקור סלייה
• שדרות ז׳אן מדסן — רחוב הקניות הראשי, והחשמלית נוסעת באמצע
• רחוב מסנה — מדרחוב של חנויות בין הכיכר לים
• רחוב בונפרטה — הרחוב של רובע הנמל, והמסעדות מקומיות
• מזון אואר — פירות מסוכרים מאז 1820, בחנות רוקוקו שלא השתנתה
• ליברסיון — הרובע סביב השוק, והאוכל הזול בניס

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם ניס אוכלת בעמידה. האוכל כאן ניסואזי ולא צרפתי — סוקה, פיסלדייר, פאן בניה, כולם ליגוריים וכולם זולים, מפני שזה מה שסבלי נמל וסבלי שוק אכלו. סוקה עולה ארבעה יורו ואוכלים אותה מנייר ביד, בעמידה, בזמן שהיא עוד חמה מדי.

• שֶז פיפו — €4 למנה, סגור בשני, והתור מתחיל בשש
• שֶז תרזה — €4, מזומן, ונגמר עד שתיים
• לו פילה לבה — €5-6 למנה, פתוח עד מאוחר, ובלי הזמנות
• קור סלֵייה — פרחים ותוצרת שישה ימים, עתיקות בשני
• שוק הליברסיון — השוק של המקומיים, ובחצי ממחיר העיר העתיקה
• פנוקיו — 94 טעמים מאז 1966, ו-€3 לשתי כדורים
• מזון אואר — פירות מסוכרים מאז 1820, והמלכה ויקטוריה הזמינה ממנה
• לה מרנדה — כ-€25 לשתי מנות, מזומן בלבד, סגור בסופי שבוע

מוזיאונים

כל המוזיאונים העירוניים של ניס הם חינם — מאטיס ושאגאל הם לאומיים וגובים, אבל השאר אינם עולים דבר, וזה חריג בכל מקום בצרפת.

• מוזיאון מאטיס — €10, סגור בשלישי, ואוטובוס 5 מהמרכז
• מוזיאון שאגאל — €10, 17 בדים על בראשית, והוא תכנן את החדרים
• מאמאק — חינם, סגור בשני, והמרפסת נסגרת בשש
• מוזיאון האמנויות היפות — €10, בווילה של נסיכה רוסייה מ-1878, ולעתים רחוקות עמוס
• ארמון לסקריס — חינם, בארוק ג׳נובזי, ו-500 כלי נגינה בו
• המוזיאון הארכיאולוגי — €5, המרחצאות הרומיים של קמנלום, ושלושה מהם
• מוזיאון מסנה — €10, בל אפוק על הטיילת, והגן חינם
• קרן מאיט — €16, ומירו וג׳אקומטי תכננו חלקים מהשטח

טבע

• טיילת הפאיון — חינם, והסילונים פועלים ממאי עד ספטמבר
• גבעת הטירה — חינם, מעלית מהטיילת, ופתוח עד שמונה
• מון בורון — חינם, אוטובוס 14, וההקפה לוקחת שעתיים
• מצודת מון אלבן — חינם, מ-1560, והמצודה היחידה בחוף שמעולם לא נכבשה
• פארק פניקס — €5, חממה בגובה 25 מטר, ושבעה אקלימים בתוכה
• גן אלבר הראשון — חינם, הגן הציבורי העתיק בניס, מ-1852
• אז — כפר על סלע, והגן האקזוטי בפסגה €8
• מרקנטור — האוטובוס לסן-מרטן-וזובי עולה €1.70 ולוקח 90 דקות

עם ילדים

• טיילת הפאיון — חינם, 128 סילוני מים, ולווייתן עץ לטפס עליו
• פארק פניקס — €5, חינם מתחת לגיל 12, ויש בו למורים
• מפל הטירה — חינם, ותירטבו אם תעמדו תחתיו
• חוף בו ריבאז׳ — חלוקים ולא חול — נעלי מים עושות את ההבדל
• נמל לימפיה — סירות לראות, ומעבורת קורסיקה יוצאת בשש
• רכבת הפיניונים — קו צר 150 ק״מ אל ההרים, €25

הופעות

• האופרה של ניס — מ-€15 ביציע, והעונה נמשכת עד יוני
• הארנות של סימייז — הפסטיבל ביולי, והפארק חינם בשאר השנה
• התיאטרון הלאומי — מ-€15, וסטודנטים משלמים €10 בערב ההצגה
• לה דיסטילרי אידאל — בר פינתי בעיר העתיקה, ומוזיקה חיה ברוב השבועות
• אליאנץ ריביירה — ניס מ-€20, וחשמלית 3 מגיעה לשער
• כיכר מסנה — שבע דמויות על עמודים שמחליפות צבע כל הלילה, חינם

חיי לילה

• העיר העתיקה — הסמטאות הן הברים, וזה נמשך עד שתיים
• הנמל — כאן תושבי ניס שותים ולא המבקרים, ומאוחר יותר
• כיכר גריבלדי — ארקדות, ברי צדפות, ושולחנות בחוץ עד חצות
• קור סלֵייה — שוק ביום, וכולו מרפסות בלילה
• מלון נגרסקו — הבר פתוח גם למי שאינו אורח, והלובי חינם לצפייה
• רחוב בונפרטה — הרחוב של הנמל, והמחירים מקומיים