Greece

נאקסוס

את חורה קוראים מהמים ולמעלה: שער שיש על אי קטן, מזח, סמטת שוק מקורה, ולמעלה רובע קתולי מוקף חומה שהחזיק באי שלוש מאות וחמישים שנה. הסדר אינו קישוטי — כל שכבה נבנתה בידי מי שתפס את המקום באותו רגע. שעתיים, בעלייה כל הדרך, והסמטאות מקורות ולכן החום נסבל.

חדר לזוג בנאקסוס — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

שער שאין מאחוריו מקדש

הפורטארה — זה שער של מקדש אפולו שהוחל בו סביב 530 לפנה״ס בימי הטיראן ליגדאמיס ולא הושלם מעולם. כל השאר נלקח במשך מאות שנים כחומר בניין לעיר ולמבצר — והשער שרד מסיבה אחת: שלוש אבניו שוקלות כעשרים טונה כל אחת ואף אחד לא יכול היה להזיז אותן. מה שאתם רואים הוא מה שהיה כבד מכדי לגנוב.
גרוטה — מתחת למים מול החוף הזה שוכב יישוב מיקני — קירות, רצפות וקברים מסביב ל-1300 לפנה״ס, היום מטר או שניים מתחת לפני המים. הים לא עלה דרמטית; האדמה שקעה. בבוקר רגוע אפשר להבחין בקווי הקירות מהסלעים שמעל.
מיטרופוליס — הקתדרלה האורתודוקסית עומדת על אתר שהיה בשימוש רצוף שלושת אלפים שנה, והחפירה מתחת לכיכר שלפניה פתוחה — אפשר להביט דרך הזכוכית אל שכבות מיקניות וגאומטריות. והקתדרלה האורתודוקסית נמצאת כאן, בתחתית העיר, מפני שהשליטים הקתולים שמרו לעצמם את ראש הגבעה.
סמטת השוק — הסמטה מקורה כמעט לכל אורכה, וזאת הייתה הגנה ולא הצללה: לרחוב מקורה אין מבט מלמעלה ואפשר לחסום אותו בשני קצותיו. אותם גגות הם גם הסיבה שאפשר ללכת בעיר העתיקה בשתיים בצהריים באוגוסט.
הקאסטרו — ב-1207 כבש ונציאני בשם מרקו סאנודו את נאקסוס והכריז על עצמו דוכס הארכיפלג, וצאצאיו ובני בריתו שלטו באיים האלה מהגבעה הזאת כשלוש מאות וחמישים שנה. הקאסטרו היה הרובע הקתולי, וכך הוא עד היום: למשפחות ששמותיהן על הדלתות — בארוצי, דלה רוקה, סומאריפה — יש צאצאים שגרים בתוך החומות, והקהילה הקתולית של נאקסוס מעולם לא עזבה.
בית הספר האורסוליני — נזירות אורסוליניות צרפתיות פתחו בקאסטרו בית ספר לבנות ב-1739, במקום ובמאה שבהם אוריינות נשית הייתה קרובה לאפס. בתי הספר הקתוליים של הרובע הזה המשיכו ללמד אל תוך המאה העשרים, ובין הנערים בבית הספר הישועי שלידו, שנה אחת, היה ניקוס קאזאנצאקיס.

השיש שלא יצא מהמחצבה

נאקסוס היא הגדולה בקיקלדים והיחידה שיש בה מים אמיתיים, וזה מה שעשה אותה האי העשיר — והיה בה גם שיש, גס מזה של פארוס אבל בשפע. המסלול הזה הוא החצי הפנימי: מקדש ארכאי משוחזר, מבצר על צוק, עמק של כנסיות ביזנטיות, ושני פסלים ענקיים ששוכבים בשדות במקום שבו נעזבו לפני אלפיים וחמש מאות שנה. יום שלם, ורכב.

מקדש דמטר — מקדש שיש קטן מסביב ל-530 לפנה״ס, בנוי כולו משיש נאקסוסי כולל רעפי הגג, וזה חריג. הוא הוסב לכנסייה נוצרית, אחר כך לחווה, ואבניו התגלגלו לקירות ולבתים בקילומטרים סביב. בשנות ה-90 הלכו ארכיאולוגים ואספו אותן בחזרה, אבן אחר אבן, ובנו מחדש חלק גדול ממנו — ומה שעומד כאן הוא האבן המקורית, שהוחזרה.
מגדל באזאוס — מנזר מהמאה השבע עשרה שנבנה כמגדל, מפני שמנזר בקיקלדים היה צריך להיות ראשית בר-הגנה ורק אחר כך בית תפילה. הוא נקנה ושוחזר בידי פרטיים, והיום הוא חלל תערוכות וקונצרטים בקיץ — וכך רוב המגדלים האלה שורדים בכלל.
אפאנו קאסטרו — סאנודו בנה את המבצר הזה על צוק בלב האי כמקום לסגת אליו כשלא יהיה אפשר להחזיק בחוף, וזה עבד: הכפרים הפנימיים מעולם לא נכבשו דרך קבע. מתחתיו, על אותו סלע, יש קברים מהאלף השלישי לפנה״ס — אנשים בחרו את הגבעה הזאת מאותה סיבה בדיוק ארבעת אלפים שנה קודם.
פאנאגיה פרוטותרונוס — בלב חאלקי, והפרסקאות בתוכה מצוירות בשכבות אחת על השנייה מהמאה השישית עד השלוש עשרה. משמרים חשפו חלונות אל השכבות התחתונות במקום לבחור אחת, ולכן רואים שש מאות שנה של ציור על אותו קיר בעת אחת.
מזקקת ואלינדראס — קיטרון הוא ליקר שמזוקק לא מהפרי של עץ האתרוג אלא מעליו, והוא נעשה בבית הזה מ-1896 באלמביקי נחושת שעוד בשימוש. יש לו שלוש עוצמות — ירוק, שקוף וצהוב — והצבע אומר את אחוז האלכוהול. זה שם מוגן, והוא נעשה רק כאן.
פלריו — שני פסלי קורוס שלא הושלמו שוכבים כאן על גבם בגן, כל אחד כחמישה מטר, נחצבו במאה השישית לפנה״ס ונעזבו במקום שבו נסדקו. אפשר לראות את סימני המפסלת ואת הפגם שסיים את העבודה. את הפסלים עשו בתוך המחצבה, כמעט גמורים, לפני השילוח — ושני אלה מעולם לא יצאו מהשדה.

ההר שהיה מכרה

הצפון-מזרח של נאקסוס הוא ארץ השמיר, והשמיר הוא הסיבה שהכפרים האלה קיימים. זה החומר השוחק הקשה בטבע אחרי היהלום, האי הזה היה המקור העיקרי שלו בעולם, והמדינה הפעילה אותו כמונופול: כורים חצבו אותו במנהרות ביד, ומ-1926 רכבל אווירי הוריד את העפרה תשעה קילומטרים במורד ההר אל מזח טעינה. העמודים עוד עומדים בגבעות עם כבל תלוי עליהם. יום שלם, רכב, והכביש צר.

אפיראנתוס — הסמטאות כאן מרוצפות שיש והכפר מדבר בדיאלקט ששאר האי שם לב אליו, מפני שהתיישבו בו כרתים שנמלטו מכיבוש כרתים בידי העות׳מאנים במאה השבע עשרה. יש בו ארבעה מוזיאונים קטנים לכפר של כמה מאות איש, וכולם נוסדו בידי מקומיים — וזה אומר משהו על המקום.
אגיה קיריאקי — קפלה מהמאה התשיעית מתחת לכפר, שבפרסקאות שלה אין דמויות אדם בכלל — רק צלבים, ציפורים ודגמים גאומטריים. והסיבה היא שהן צוירו בתקופה האיקונוקלסטית, כשדימויי אדם נאסרו בכנסייה הביזנטית, וכמעט דבר מאותם עשורים לא שרד בשום מקום.
קורונוס — הכפר יושב משני צדי נקיק כמו אמפיתיאטרון, והוא כאן בגלל המכרות שמעליו. כורי השמיר של נאקסוס היו מאורגנים, ובמאה העשרים הם שבתו שוב ושוב נגד מונופול המדינה על השכר ועל שקילת העפרה — זה היה כפר מכרות במלוא מובן המילה, על אי באגאיס.
מוטסונה — זה היה נמל הטעינה. העפרה ירדה מההר בדליים על רכבל אווירי, תשעה קילומטרים, ונשפכה אל ספינות ממזח כאן. המערכת פעלה מ-1926 עד שהסחר התמוטט, ועמודי הבטון, מבני התחנות וקטעי הכבל כולם עוד במקומם — אף אחד לא פירק שום דבר.
אפולונאס — כפר דייגים בקצה הצפוני, ועד שנחצב כביש החוף הוא היה למעשה עולם נפרד — אנשים הגיעו לחורה בסירה ולא ביבשה. הנסיעה לכאן לאורך החוף הצפון-מערבי לוקחת כשעתיים, והיא הסיבה לבוא לא פחות מהכפר עצמו.
הקורוס של אפולונאס — עשרה מטר וחצי של פסל, מזוקן, שוכב על גבו ועוד מחובר לסלע שממנו גילפו אותו. הוא נעזב בלתי גמור בתוך המחצבה, ומפני שהוא מזוקן הוא כנראה דיוניסוס ולא אפולו — וזה חשוב, מפני שנאקסוס היא האי שבו לפי המסופר מצא דיוניסוס את אריאדנה אחרי שתזאוס השאיר אותה כאן.

מה יש בנאקסוס

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה — 3 ק״מ דרומית לחורה, מסלול אחד קצר, ונוחתים בו רק מטוסי מדחף קטנים
הנמל — כל המעבורות עוגנות מתחת לפורטארה, והמעבורת המהירה מאתונה כשלוש וחצי שעות
תחנת האוטובוסים — על הטיילת ליד הנמל, וקווי ההר יוצאים רק כמה פעמים ביום

תרבות והיסטוריה

המוזיאון הארכיאולוגי — בבית הספר הישועי בקאסטרו, ופסלוני הקיקלדים כאן הם הסיבה להיכנס
בית הספר האורסוליני — נוסד ב-1739 כדי ללמד בנות, בעיר שבה כמעט אף אחד לא ידע קרוא
המוזיאון הוונציאני — בית בקאסטרו שעוד גרה בו המשפחה שבנתה אותו; הסיור נעשה בידי הבעלים
מגדל גלזוס — אחד ממגדלי הקאסטרו המקוריים, וגרם המדרגות בתוכו הוא כל המבנה
מיטרופוליס — הקתדרלה האורתודוקסית, בנויה על אתר עתיק, והחפירה פתוחה מתחת לכיכר
מקדש דמטר — מקדש שיש מהמאה השישית לפנה״ס, אחר כך כנסייה, ושוחזר בשנות ה-90 מאבניו שהתפזרו
פאנאגיה דרוסיאני — מהכנסיות העתיקות בבלקן, המאה השישית או השביעית, ועם פרסקאות בשכבות
פאנאגיה פרוטותרונוס — בחאלקי, והפרסקאות בתוכה מצוירות אחת על השנייה לאורך שש מאות שנים
מגדל באזאוס — מגדל מנזר מהמאה השבע עשרה, היום חלל תערוכות וקונצרטים בקיץ
פוטודוטיס — כנסיית מנזר מבוצרת מעל דאנאקוס, והחלקים העתיקים בה קודמים לביזנטיון
אגיה קיריאקי — קפלה מהמאה התשיעית מתחת לאפיראנתוס, ובה פרסקאות בלי דמויות — דגמים
אגיוס מאמאס — זאת הייתה הקתדרלה של האי לפני בוא הוונציאנים, והיא עומדת לבד בשדה
פאנאגיה ארגוקיליוטיסה — כנסיית העלייה לרגל של האי בצפון, וכל האי בא לכאן בפסחא
אגיוס ארטמיוס — קפלה על הדרך הפנימית, והדרך עצמה היא שביל הפרדות הישן אל המכרות

מה לראות

חורה — העיר עולה מהמזח אל המבצר במדרון אחד, והסמטאות מקורות במקומות
הפורטארה — שער שיש ממקדש אפולו שלא הושלם, נשאר עומד מפני שהאבנים היו גדולות מדי לגנוב
הקאסטרו — רובע מוקף חומה ונציאני מ-1207, ומשפחות קתוליות עוד גרות בו שמונה מאות שנים אחר כך
גרוטה — יישוב מיקני שקוע ממש מול החוף הזה, וביום רגוע רואים את הקירות
סמטת השוק — הסמטה המקורה בעיר העתיקה; היא קורתה כדי שאפשר יהיה להגן עליה, וכך היא עד היום
פונטאנה — הרובע הגבוה מעל השוק, שבו הסמטאות מצטמצמות לרוחב כתף והתיירים נעצרים
אפאנו קאסטרו — מבצר ונציאני על צוק בלב האי, נבנה כמקום המקלט לשעה שהחוף ייפול
מגדל חיימארוס — מגדל שיש עגול מהמאה הרביעית לפנה״ס, חמישה-עשר מטר, ובנוי בלי טיט
הר זאס — הנקודה הגבוהה בקיקלדים, 1,004 מטר; שלוש שעות מפילוטי, ובלי צל בכלל
מערת זאס — המערה שבה לפי המסורת גדל זאוס, והמוצאים בתוכה מגיעים עד התקופה הנאוליתית
פלריו — שני פסלי קורוס שלא הושלמו שוכבים כאן בגן, נעזבו במקום שבו נסדקו במאה השישית לפנה״ס
הקורוס של אפולונאס — עשרה מטר וחצי של פסל שלא הושלם, עוד מחובר לסלע שממנו חצבו אותו
טראגאיה · חאלקי — עמק מטעי הזיתים בפנים הארץ, וסוחרים ונציאנים בנו בו את מגדליהם
פילוטי — הכפר הגדול באי, על מדרון זאס, ונקודת היציאה לפסגה
אפיראנתוס — סמטאות מרוצפות שיש ודיאלקט משל עצמו; התיישבו בו כרתים שנמלטו מהעות׳מאנים
קורונוס — אמפיתיאטרון של בתים משני צדי נקיק, וזה היה כפר כורי השמיר
קומיאקי — הכפר הגבוה בנאקסוס, והגפנים כאן הן אלה שמהן הראקי של האי
סקאדו — כפר קטן על דרך השמיר, וכמעט אף אחד לא עוצר בו
מסי — על הרכס הצפוני, ומהכביש כאן רואים את שני חופי האי בעת אחת
מוטסונה — נמל השמיר: העפרה ירדה מההר ברכבל אווירי, והעמודים עוד עומדים
ליונאס — חוף חלוקים בפתח נקיק בחוף המזרחי, והנסיעה לשם היא העניין
אפולונאס — כפר דייגים בקצה הצפוני, שעתיים מחורה בכביש החוף
מלאנס — עמק ירוק של מעיינות וגנים, וזה הדבר שלשאר הקיקלדים אין
קינידארוס — כפר השיש, והמחצבות מעליו עוד עובדות — תשמעו אותן לפני שתראו אותן
קראמוטי — סוף הכביש בהרים, וההליכה במורד הנקיק מכאן היא הסיבה לבוא
אנגארס — כפר חקלאי צפונית לחורה, ובתוכו בית בד עובד
גאליני — על הכביש הצפוני, והטרסות סביבו עוד מעובדות ביד
פוטאמיה — שלושה כפרים לאורך נחל אחד בעמק של טחנות מים, והוא ירוק באוגוסט
דאמאריונאס — מתחת לפילוטי בין מטעי הזיתים, והסמטאות צרות מכדי שרכב ייכנס
ויוולוס — נקרא גם טריפודס, ושלוש טחנות רוח על הרכס מעליו
אנו סאנגרי — כפר של מגדלים ומנזרים, ומקדש דמטר עשרים דקות מתחתיו
דאנאקוס — הכפר האחרון בצד המזרחי של זאס, ובתחתיתו טחנת מים שעוד מסתובבת
אזאלאס — מפרץ קטן בחוף המזרחי שמגיעים אליו בדרך עפר, ויש עליו טברנה אחת
אגיוס פרוקופיוס — החוף הארוך הראשון דרומית לעיר, והאוטובוס מגיע בעשר דקות
אגיה אנה — נמל דייגים והחול נמשך ממנו דרומה, וטברנות על המזח
פלאקה — 4 ק״מ חול עם דיונות מאחור, ובלי מלון על רובו
מיקרי ויגלה — צוק עם שני מפרצים: הצפוני הוא של גולשי העפיפון, הדרומי רגוע
קאסטראקי — ארוך, רדוד וכמעט ריק, והכביש אליו הוא הסיבה
אליקו — יער ארזים מוגן שגדל על דיונות חול, ובתוכו מלון נטוש מכוסה ציורי קיר
פירגאקי — החוף האחרון על הכביש הסלול, וסוף האי מבחינת האוטובוסים
אורקוס — שרשרת מפרצים קטנים בין הצוקים, מגיעים אליהם ברגל מהכביש שמעל
חוף הוואי — השם המקומי למפרץ שמתחת ליער הארזים, ואף אחד לא משתמש ברשמי
אגרסאני — יישוב קטן מאחורי הדיונות בחוף הדרום-מערבי, ודרך עפר אל המים
קאלאנדוס — מפרץ בחוף הדרומי הריק שאין בו דבר, ודרך עפר ארוכה אליו
פאנרמוס — הפינה הדרום-מזרחית, מגיעים בדרך עפר או בסירה, ויש שם טברנה אחת בקיץ
אגיאסוס — מפרץ רחב בדרום עם יישוב אחד עליו, והמים רדודים למרחק ארוך
אגיוס יואניס תאולוגוס — קפלה על הצוק צפונית לעיר, ומבט השקיעה ממנה הוא המקומי

שווקים וקניות

מזקקת ואלינדראס — קיטרון מזוקק כאן מעלי אתרוג מ-1896, ואלמביקי הנחושת עוד עובדים
בית הבד באנגארס — בית בד אבן ששוחזר ועובד, ומסבירים בו מה האי עשה לפני התיירות
מוני — כפר האריגה; הנולים כאן ביתיים והעבודה עוד נעשית בבית

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

נאקסוס היא האי היחיד בקיקלדים שמאכיל את עצמו, והעובדה האחת הזאת משנה את האוכל. יש בה מעיינות, עמק, מרעה והר, ולכן היא מייצרת גבינה, בשר ותפוחי אדמה במקום לייבא אותם — גראוויירה מכאן היא שם מוגן, והגבינה הקשה והחריפה שנקראת ארסניקו נעשית רק כאן. המחיר המקובל באי לסוּבלאקי בנייר הוא כמה יורו, לצלחת גבינה מקומית ולחם מעט יותר, ולדג צלוי על מזח כמה פעמים מזה. אלה המקומות שבהם התוצרת, לא המקומות עם הנוף.

סמטת הסוּבלאקי, חורה — כמה יורו, בעמידה, ופתוח אחרי חצות
המזח, חורה — גבינה, לחם ועגבנייה, נקנים בנפרד ונאכלים על הקיר
נמל אגיה אנה — דג לפי קילו מהסירות אחר הצהריים
פילוטי — חנויות הכפר מוכרות את הגבינה שההר עושה
אפיראנתוס — הכפר עושה ראקי משלו ומוכר אותו מהבית
מוטסונה — שתי טברנות על החול והדג מאותו בוקר
ואלינדראס, חאלקי — שלוש עוצמות קיטרון, והטעימה בחינם
בית הבד באנגארס — שמן, זיתים ולחם, ומסבירים את המכונה

מוזיאונים

כמעט כל מה שכדאי לראות בנאקסוס הוא מבנה ולא ויטרינה, וארבעה מתוך החמישה שלמטה הם בתים ומגדלים שגרו בהם. היוצא מן הכלל מחזיק את פסלוני הקיקלדים, והם שווים את העלייה.

המוזיאון הארכיאולוגי — בבית הספר הישועי הישן בראש הקאסטרו
המוזיאון הוונציאני — הבעלים עושים את הסיור; קונצרטים בחצר בקיץ
בית הספר האורסוליני — פתוח כחלל תערוכות; הבניין הוא התערוכה
מגדל גלזוס — אחד ממגדלי הקאסטרו המקוריים; המדרגות הן המבנה
מגדל באזאוס — תערוכות ופסטיבל בקיץ; סגור מחוץ לעונה

אמונה ומקומות קדושים

אומרים שיש בנאקסוס כחמש מאות כנסיות וקפלות, וכמה מהן מהעתיקות שעומדות ביוון. הסיבה היא אותה סיבה שהאי היה עשיר: היו בו מים ואוכל, ולכן אנשים נשארו, ושום דבר לא נעזב לזמן שדי בו כדי להתמוטט. לבוש צנוע, וכמה מהן נפתחות בידי מחזיק מפתח בכפר הקרוב.

פאנאגיה דרוסיאני — מתחת למוני; תשלום קטן, ולשאול בכפר אם סגור
פאנאגיה פרוטותרונוס — בלב חאלקי; פתוחה בבקרים
אגיה קיריאקי — מתחת לאפיראנתוס; אין דמויות בפרסקאות, וזה העניין
פוטודוטיס — כנסייה מבוצרת מעל דאנאקוס; הליכה, לא נסיעה
אגיוס מאמאס — לבד בשדה, והייתה הקתדרלה לפני הוונציאנים
פאנאגיה ארגוקיליוטיסה — העלייה לרגל של האי; אי אפשר לבקר בשקט בפסחא

טבע

לנאקסוס יש דבר שאין לאף אי קיקלדי אחר, והוא מים. יש בה מעיינות, אפיק נחל שזורם בחורף, עמקי טרסות שנשארים ירוקים לאורך אוגוסט, והר בגובה יותר מאלף מטר. כל מה שבקובייה הזאת נובע מההבדל האחד הזה.

הר זאס — שלוש שעות מפילוטי, בלי צל, ולקחת שני ליטר
מערת זאס — שעה מהכביש; פנס, וזאת מערה אמיתית
אליקו — ארזים מוגנים על דיונות; להישאר בשבילים
קראמוטי — סוף הכביש; ההליכה במורד הנקיק מסומנת
מלאנס — מעיינות וגנים, והקורוס שוכב באחד מהם
פוטאמיה — שלושה כפרים על נחל אחד; טחנות מים לאורכו
ליונאס — חלוקים בפתח נקיק; הנסיעה היא האטרקציה

עם ילדים

החוף המערבי של נאקסוס הוא מדף רדוד אחד ארוך, וזה חריג בקיקלדים וזאת הסיבה המעשית שמשפחות באות לכאן ולא לאיים התלולים. הרוח היא מה שמתכננים סביבו: צפונית לצוק היא נושבת, דרומית לו לא.

אגיוס פרוקופיוס — עשר דקות באוטובוס מהעיר, ורדוד למרחק ארוך
פלאקה — 4 ק״מ חול; ללכת דרומה לחלק הריק
קאסטראקי — כמעט תמיד ריק, והמים נשארים עד הברך
אגיאסוס — מפרץ דרומי רחב עם יישוב אחד ובלי רוח
פלריו — פסל בן חמישה מטר שוכב בגן; חינם, ומוצל
הפורטארה — חמש דקות מהנמל על סוללה; ללכת בשקיעה

חיי לילה

לנאקסוס אין הלילה של מיקונוס והיא גם לא מנסה. הערב הוא הטיילת בין שמונה לאחת עשרה, הברים בסמטאות הישנות אחר כך, וסצנת בר חוף אחת בקצה של גולשי העפיפון. זאת כל המפה.

הטיילת — שמונה עד אחת עשרה, וזאת כל העיר שמטיילת
פונטאנה — ברים בסמטאות המקורות מעל השוק; אחרי אחת עשרה
גרוטה — צד השקיעה של העיר, והסלעים הם הישיבה
מיקרי ויגלה — הקצה של גולשי העפיפון; ברי חוף מאחר הצהריים
אגיה אנה — טברנות על המזח, ושקט יותר מהעיר
חוף הוואי — מתחת לארזים; השקיעה המקומית, בלי בר בכלל

לחיפוש חדר בנאקסוס