Oman

מוסקט

הפורטוגזים כבשו את מסקט ב-1507 והחזיקו בה מאה ארבעים ושלוש שנים, ושתי המצודות ששומרות על פתח הנמל הן שלהם. אחר כך עשתה עומאן מה שלא עשתה שום מדינה ערבית אחרת: היא זרקה אותם, בנתה צי משלה, וניהלה אימפריה משלה לאורך חוף אפריקה המזרחית עד זנזיבר, שבה שלטה עד 1964. ההליכה הזאת היא הנמל ההוא. שעתיים, שטוח לאורך המים ואז טיפוס תלול אחד, והשוק אינו נפתח לפני ארבע אחר הצהריים.

סיורים רגליים

שתי מצודות פורטוגזיות ונמל

הפורטוגזים כבשו את מסקט ב-1507 והחזיקו בה מאה ארבעים ושלוש שנים, ושתי המצודות ששומרות על פתח הנמל הן שלהם. אחר כך עשתה עומאן מה שלא עשתה שום מדינה ערבית אחרת: היא זרקה אותם, בנתה צי משלה, וניהלה אימפריה משלה לאורך חוף אפריקה המזרחית עד זנזיבר, שבה שלטה עד 1964. ההליכה הזאת היא הנמל ההוא. שעתיים, שטוח לאורך המים ואז טיפוס תלול אחד, והשוק אינו נפתח לפני ארבע אחר הצהריים.

1. הקורניש במוטרה — הנמל הוא מפרץ טבעי עמוק מוקף בסלע וולקני חשוף, והגיאולוגיה הזאת היא כל הסיבה שיש כאן עיר — ספינות יכלו למצוא מחסה מאחורי הצוקים באזור שכמעט אין בו עוד מעגן. הבניינים הלבנים לאורך החזית עם מרפסות העץ המגולפות הם בתי סוחרים מהמאה התשע עשרה, רובם של סוחרים הודים ופרסים שקיבלו כאן קרקע.
2. שוק הדגים — בניין השוק החדש, שהושלם ב-2017, תוכנן בידי משרד נורווגי עם חופה מאלומיניום מנוקב שמוציאה את החום ומונעת שמש — והוא החליף סככה שהריח ממנה היה כה רע שהקורניש לא היה שמיש בקיץ. המסחר מתחיל לפני שש ונגמר עד תשע; מה שנמכר הוא דג חרב, טונה וחמור, והמכירה מאחור נעשית בצעקות.
3. שוק מוטרה — העומאנים קוראים לו סוק אל דלאם, שוק האפלה, מפני שהסמטאות היו מקורות וצפופות עד שהיה חשוך בתוכן באמצע היום. זה אחד השווקים הפעילים העתיקים בעולם הערבי. מה שבאמת עומאני לקנות כאן הוא לבונה והמבער החרסי שלה, כסף, והחנג׳אר — הפגיון המעוקל שמופיע על דגל המדינה.
4. מצודת מוטרה — נבנתה בידי הפורטוגזים ב-1587 על סלע בקצה הקורניש, והייתה סגורה לציבור במשך רוב המאה העשרים מפני שהצבא השתמש בה. הטיפוס תלול וקצר. מלמעלה רואים גם את הנמל וגם, מאחוריו, כמה מעט קרקע שטוחה יש למסקט — העיר נמשכת ארבעים קילומטרים לאורך החוף כסרט, מפני שההרים יורדים עד הים.
5. מבער הקטורת בריאם — מבער קטורת ענקי מבטון על הגבעה, שנבנה ב-1985 ליום העצמאות החמישה עשר, והוא אינו שרירותי: הלבונה היא שרף של עץ שגדל בדופאר שבדרום עומאן וכמעט בשום מקום אחר, ובמשך אלפיים שנה הובלה בשיירות צפונה ונמכרה לרומא ולמצרים במחירים שהתחרו בזהב. עומאן הייתה המקור.
6. כלבוה — פארק מפרצון קטן בין מוטרה ומסקט העתיקה, שנבנה על סלע מיובש, והמנהג המקומי הוא להגיע אחרי שש עם מחצלת ולהישאר עד אחת עשרה. זה גם המקום הברור לראות את הסלע עצמו: האבן החומה־כהה והשחורה כאן היא אופיוליט — פיסה מקרום האוקיינוס והמעטפת העליונה של כדור הארץ שנדחקה אל היבשה, והאופיוליט של עומאן הוא הדוגמה הנחקרת בעולם.

העיר שבתוך החומה

מסקט העתיקה נמצאת שני קילומטרים ממוטרה ומאחורי חומה עם שלושה שערים, ועד 1970 ננעלו השערים האלה עם החשכה — מי שהיה בחוץ אחרי החשכה חויב בחוק לשאת פנס. הסולטאן סעיד בן תימור, ששלט עד השנה ההיא, החזיק את המדינה סגורה: בלי ויזות בלי חתימתו, בלי מקלטי רדיו, בלי משקפי שמש, ושלושה בתי ספר בכל עומאן. בנו הדיח אותו בהפיכת ארמון והמדינה נפתחה בבת אחת. ההליכה הזאת היא במקום שבו זה קרה. שעתיים, ולארמון ולשתי המצודות אין כניסה.

1. ארמון אל עלם — הארמון הטקסי, שנבנה מחדש ב-1972 על מקומו של ארמון עתיק בהרבה, ועמודי הפטריה בכחול וזהב שעל חזיתו הם הדבר המזוהה ביותר בעומאן. זה ארמון מתפקד — כאן מתקבלים אורחי מדינה — ולכן עומדים בשער וזה הכול. הכיכר שלפניו ריקה בכוונה, ושתי המצודות הפורטוגזיות מביטות עליה ישר משני צדדיה.
2. מצודת אל ג׳לאלי — פורטוגזית, הושלמה בשנות השמונים של המאה השש עשרה על סלע שמגיעים אליו רק במדרגות חצובות בצוק, והיא הייתה הכלא הפוליטי המרכזי של המדינה עד 1970. כשהסולטאן קאבוס עלה לשלטון הוא רוקן אותה. היום היא מוזיאון שנפתח רק לראשי מדינות, כלומר כמעט איש מהמבקרים במסקט לא היה בתוכה.
3. המוזיאון הלאומי — נפתח ב-2016 מול הארמון, והוא המוזיאון הראשון בעומאן שנבנה עם מדריכים בשפת סימנים ערבית ובכתב ברייל לכל אורכו. האולם ששווה את הכרטיס הוא הימי: עומאן בנתה ספינות שלוחותיהן נתפרו בחבל בלי מסמר אחד, וב-1980 הפליג צוות בשחזור של אחת מהן, הסוהאר, ממסקט לקנטון שבסין כדי להוכיח שההפלגה בסיפורי סינדבאד אפשרית.
4. בית אל זביר — אוסף פרטי של משפחת סוחרים, שנפתח לציבור ב-1998 בביתם. החדר שכדאי לעצור בו הוא חדר החנג׳אר: הפגיון המעוקל נמצא על הדגל, על המטבע ועל המדים, ועבודת הכסף על הנדן היא הדרך שבה נקרא מעמדה של משפחה. אחד טוב הוא עד היום מתנת חתונה, ואחד רציני עולה יותר ממכונית.
5. המוזיאון העומאני-צרפתי — הבית הזה ניתן לצרפת ב-1894 כקונסוליה, והמוזיאון שבו עוסק בקשר שהתחיל כשנפוליאון כתב לסולטאן ב-1799 וניסה לצרף את עומאן לצדו נגד בריטניה. המכתב נמצא כאן. עומאן נשארה עם בריטניה, ולכן השפה השנייה במדינה היא אנגלית ולא צרפתית.
6. בית אל ברנדה — המוזיאון של העיר, בבית משנות השלושים עם המרפסת שנתנה לו את שמו, והחדר הראשון הוא גיאולוגיה ולא היסטוריה: מסקט יושבת על סלע שהיה קרקעית אוקיינוס, ובוויטרינות יש מאובנים מתקופת הדינוזאורים מעומאן. אחר כך הוא עובר על שנות המגפה, סחר העבדים ועשור הנפט, והוא גלוי יותר בכל השלושה מהמוזיאון הלאומי.

המסגד, האופרה והחוף החדש

מערבה לנמל הישן העיר נעשית דבר אחר לגמרי: ארבעים קילומטרים של פרברים לבנים נמוכים לאורך הים, מסגד שנבנה בשש שנים, ובית אופרה שקיים מפני שאדם אחד התעקש עליו. הסולטאן קאבוס הקים תזמורת סימפונית ב-1985 בכך שלקח ילדים בלי שום רקע מוזיקלי ואילף אותם מאפס, מפני שרצה תזמורת עומאנית ולא מיובאת. הם מנגנים עד היום. שלוש שעות, ותצטרכו מונית בין התחנות.

1. מסגד סולטאן קאבוס הגדול — השטיח באולם התפילה המרכזי היה השטיח הארוג בידיים הגדול בעולם כשהושלם: ארבעת אלפים ושלוש מאות מטרים רבועים בפיסה אחת, כמיליארד וחצי קשרים, שארגו שש מאות נשים באיראן במשך ארבע שנים. הוא הובא במקטעים וחובר בפנים. הנברשת שמעליו בגובה ארבעה עשר מטרים. הכניסה חינם, והמסגד נבנה להכיל עשרים אלף איש.
2. בית האופרה המלכותי — בית האופרה הראשון במפרץ, נפתח ב-2011, ובכל מושב יש מסך קטן בגב הכיסא שלפניו עם כתוביות בערבית ובאנגלית — תכונה שהושאלה מווינה ועדיין נדירה. הבניין עשוי אבן עומאנית ועץ מגולף עומאני ולא סגנון אירופי מושאל, והסיור בבוקר עולה שלושה ריאל.
3. הפארק הטבעי קורום — לגונת מנגרובים באמצע העיר הבנויה, מוגנת מאז 1975, והסיבה שזה חשוב היא שהמנגרוב כאן הוא הנשתלה של הדגים שהשוק במוטרה מוכר. אנפות ופלמינגו משתמשים בו בחורף. בפארק שסביבו יש אגם ובריכת סירות, וזה אחד המקומות המעטים במסקט שיש בהם צל אמיתי.
4. שאטי אל קורום — החוף הציבורי הארוך, והכלל המקומי שכדאי לדעת הוא שזו מדינה שמרנית עם חוף פתוח: עומאנים שוחים בלבוש מלא, מבקרים בבגד ים מקובלים על החול ולא ברחוב שמאחוריו. אין אלכוהול בשום מקום מחוץ למלון, בכל המדינה, ושתייה בפומבי היא עבירה.
5. אל מוג׳ — רובע מרינה וטיילת שנבנה מ-2006, והמקום הראשון בעומאן שבו זר יכול היה להחזיק נכס בבעלות מלאה — החוק שונה בשבילו. ההליכה לאורך המרינה היא הקטע האחד במסקט שעובד כמו חזית נמל אירופית, עם מסעדות בגובה הרחוב, והוא מתמלא משמונה בערב מפני שאיש אינו יוצא באור יום.
6. מרינת בנדר א-רודה — סירות יוצאות מכאן בשבע בבוקר לחפש דולפיני סטנלה, שחיים מול החוף הזה בלהקות שיכולות להגיע למאות פרטים. הסיבה שהיציאות בזריחה אינה האור: היא שהים כאן נעשה סוער עד אמצע הבוקר כמעט בכל יום, והיציאות של אחר הצהריים מתבטלות.

מה יש במוסקט

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה מסקט — 25 דקות למוטרה במונית, ואין רכבת בשום מקום בעומאן
• התחנה המרכזית רווי — אוטובוסי מוואסלאת לנזווה, לסור ולדובאי, וכרטיסים בדלפק
• נמל סולטאן קאבוס — רציף השיוט במוטרה, והשוק עשר דקות הליכה

תרבות והיסטוריה

• מסגד סולטאן קאבוס הגדול — חינם, מבקרים בין 8 ל-11 בלבד, משבת עד חמישי, ונשים מכסות את השיער
• בית האופרה המלכותי — סיורים 3 ריאל בבוקר, כרטיסים מ-10, ומצפים לז׳קט
• המוזיאון הלאומי — 5 ריאל, סגור בשישי בבוקר, והכול בערבית ובאנגלית
• בית אל זביר — 2 ריאל, אוסף פרטי של משפחה, וחדר הפגיונות הוא העיקר
• ארמון אל עלם — אין כניסה — השער והעמודים בכחול וזהב הם המראה
• מצודת אל ג׳לאלי — סגורה לציבור, פורטוגזית, והיא הייתה כלא עד 1970
• מצודת אל מיראני — סגורה בפנים, והיא על הצוק הנגדי לאל ג׳לאלי
• מצודת מוטרה — ריאל אחד, טיפוס תלול, והנמל מלמעלה הוא הסיבה
• בית אל ברנדה — ריאל אחד, מוזיאון העיר בבית משנות השלושים, וסגור בשישי
• המוזיאון העומאני-צרפתי — ריאל אחד, בבית שצרפת קיבלה ב-1894, וקטן
• מצודת בית אל פלג׳ — ריאל אחד, מוזיאון הכוחות המזוינים, וסגור בשישי ובשבת
• מוזיאון הטבע — 500 בייסה, אולם לווייתנים, וזה מקום שקבוצות בית ספר הולכות אליו
• מצודת נזווה — 5 ריאל, 140 קילומטרים פנימה, והמגדל העגול ברוחב 40 מטר
• מצודת נח׳ל — 500 בייסה, שעה וחצי מהעיר, והיא בנויה על ראש סלע
• מצודת רוסטאק — 500 בייסה, ארבעה מגדלים, ומעיין חם זורם תחת החומות
• מצודת בהלא — 500 בייסה, אתר אונסק״ו, וחומת הבוץ סביב הנווה היא 12 קילומטרים

מה לראות

• הקורניש במוטרה — חינם, שלושה קילומטרים לאורך הנמל, והאור הטוב בחמש
• מבער הקטורת בריאם — חינם, מצבה ענקית על הגבעה, והפארק שמתחת מוצל
• פארק כלבוה — חינם, מפרצון בין שני צוקים, ומשפחות באות אחרי שש
• מסקט העתיקה — חינם, עיר חומה עם שלושה שערים, וכמעט איש אינו גר בה היום
• חוף קורום — חינם, חוף העיר, והמים רגועים עד נובמבר
• שאטי אל קורום — חינם, רצועת החול הארוכה עם בתי קפה מאחור, והשקיעות מולכם
• הפארק הטבעי קורום — 500 בייסה, לגונת מנגרובים באמצע העיר, ואגם
• קאנטאב — חינם, מפרץ דייגים 20 דקות מזרחה, וסירות יוצאות מהחוף
• בנדר ג׳יסה — חינם, צוקים עם קשת סלע טבעית, ושנורקלינג מהסלעים
• בנדר ח׳יראן — בסירה בלבד, שמורה של מפרצונים ושוניות, וחצי יום מהמרינה
• חוף ייטי — חינם, חול ריק 30 דקות מהעיר, ובלי שום צל
• מרינת בנדר א-רודה — שיוט דולפינים מ-15 ריאל, שעתיים, והיציאה בשבע
• אל מוג׳ — חינם, רובע מרינה עם טיילת, והבעלות הזרה הראשונה בעומאן
• הגן הבוטני — כל הצמחייה של המדינה באתר אחד, ולבדוק שפתוח לפני היציאה
• בולען בימה — 500 בייסה, 120 קילומטרים מזרחה, והמים בעומק 20 מטר
• ואדי שאב — סירה לחציה, אחר כך שעת הליכה ושחייה, ולהביא שקים עמידי מים
• ואדי אל ערביעין — דרך לרכב שטח, בריכות בין קירות סלע, ובלי קליטה
• סכר ואדי דייקה — חינם, הסכר הגדול בעומאן, והאגם שמאחוריו הליכתי
• איי דימאניאת — סירה מסיב, סגורים ממאי עד אוקטובר בשל הקינון, והצלילה כאן הטובה
• ג׳בל אח׳דר — 2,000 מטר, רכב שטח נדרש בחוק במחסום, והוורדים פורחים באפריל
• ברכת אל מוז — חינם, כפר בוץ נטוש תחת נווה דקלים, ופלג׳ עובר בתוכו
• פנג׳ה — חינם, כפר עתיק על ואדי 45 דקות מהעיר, וכמעט בלי מבקרים
• ברקה — שעה מערבה, מצודה ושוק דגים, וקרבות שוורים בשישי אחה״צ
• מספאת אל אבריין — חינם, כפר בוץ על מדרגות מעל פלג׳, ולחנות למטה ולעלות ברגל
• מערת אל הוטא — 7 ריאל כולל הרכבת לתוכה, בהזמנה מראש, ויש בה דג עיוור

שווקים וקניות

• שוק מוטרה — פתוח עד עשר, סגור בשישי אחה״צ, והסמטאות מקורות
• שוק הדגים במוטרה — משש בבוקר, נגמר בתשע, והבניין חדש
• שוק נזווה — מכירת העיזים בשישי בין שש לשמונה בבוקר בלבד
• שוק רווי — הרובע ההודי והפקיסטני, והכול זול יותר כאן
• בית הבושם אמוואג׳ — סיור מפעל חינם בימי חול, והבושם בנוי על לבונה
• קניון קורום סיטי סנטר — המעשי, סופרמרקט מאחור, ופתוח עד חצות
• קניון אווניוס — הגדול במסקט, והקולנוע בקומה העליונה
• מסקט גרנד מול — ליד כביש שדה התעופה, ואולם האוכל הוא האפשרות המאוחרת

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

האוכל העומאני האמיתי הוא אוכל איטי — שוּוא הוא בשר שנמרח בתבלין, נעטף בעלה בננה ונקבר בבור גחלים ליום־יומיים, והוא מתבשל לעיד ולא למכירה. מה שאפשר לקנות בעמידה הוא השכבה שמתחתיו: קנטינות הודיות ופקיסטניות ברווי, גרילים טורקיים ולבנונים על הכבישים הראשיים, וחַלְווה — המשחה השחורה ממי ורדים וזעפרן שמתבשלת בסיר נחושת שעות ונמכרת בפח. המשקה הוא קהווה, קפה בהיר עם הל, שנמסך בכוסות קטנות ותמיד עם תמרים. צלחת מלאה היא שניים עד ארבעה ריאל.

• בן עתיק — כ-3 ריאל, ואת השוווא צריך להזמין יום מראש
• בית אל לובאן — כ-8 ריאל לאדם, ולהזמין שולחן ליד החלון
• כרג׳ין — כ-5 ריאל, פתוח עד חצות, ובלי הזמנה
• אובהאר — כ-10 ריאל, מנות עומאניות בעיבוד, וסגור בשישי בצהריים
• הבית הטורקי — כ-4 ריאל, לחם מהטאבון מאחור, ופתוח משבע
• אוטומטיק — לבנוני, כ-5 ריאל, והמיקס גריל מספיק לשניים
• קנטינות רווי — כ-1.5 ריאל, מזומן, והצהריים הן הסעודה העיקרית
• חלווה בשוק מוטרה — פח הוא כ-2 ריאל, קודם טועמים, והוא נשמר שבועות

מוזיאונים

עומאן הייתה סגורה עד 1970 — שלושה בתי ספר בכל המדינה, בלי ויזות בלי חתימת הסולטאן — וכמעט כל מה שברשימה הזאת נבנה אחרי שהדלת ההיא נפתחה. רוב המוזיאונים האלה נסגרים בחמש וכמה מהם סגורים בשישי, שהוא יום המנוחה כאן.

• המוזיאון הלאומי — 5 ריאל, סגור בשישי בבוקר, ושעתיים הן הזמן הנכון
• בית אל זביר — 2 ריאל, סגור בשישי, ובית הקפה בגן טוב
• בית אל ברנדה — ריאל אחד, מוזיאון העיר, והוא מתחיל בגיאולוגיה
• המוזיאון העומאני-צרפתי — ריאל אחד, מכתבו של נפוליאון לסולטאן מ-1799 נמצא בו, וקטן
• מוזיאון הכוחות המזוינים — ריאל אחד, סגור בשישי ובשבת, ולהביא דרכון
• בית האופרה — סיור בוקר ב-3 ריאל, ובפנים מוזיאון כלי נגינה
• מצודת נזווה — 5 ריאל, 130 קילומטרים פנימה, והשוק לידה
• מצודת בהלא — 500 בייסה, אתר אונסק״ו, וחומת הנווה סביבה 12 קילומטרים

טבע

עומאן היא המדינה האחת במפרץ שיש בה הרים אמיתיים ומים אמיתיים. הסלע שמאחורי מסקט הוא אופיוליט — קרום אוקיינוס שנדחק אל היבשה, החשיפה השלמה ביותר שלו בעולם, ולכן באים לכאן סטודנטים לגיאולוגיה מכל מקום. מאחוריו ואדיות שמחזיקים מים כל השנה, הר בגובה אלפיים מטרים שמגדלים בו ורדים, וחוף שצבי ים מקננים בו. כמעט הכול דורש רכב, וכמה מהוואדיות דורשים בחוק רכב שטח.

• ואדי שאב — ריאל אחד לסירה, ארבע שעות, ושק עמיד מים
• בולען בימה — 500 בייסה, שעה וחצי מזרחה, ויש מדרגות למטה
• ג׳בל אח׳דר — רכב שטח נדרש במחסום, ושעתיים לכל כיוון
• איי דימאניאת — סירה מסיב, סגורים ממאי עד אוקטובר בשל הקינון, והצלילה הטובה בעומאן
• סכר ואדי דייקה — חינם, הסכר הגדול בעומאן, והקניון שמתחתיו הליכתי
• ואדי אל ערביעין — דרך לרכב שטח, בריכות בין קירות סלע, ובלי שום קליטה
• הפארק הטבעי קורום — 500 בייסה, לגונת מנגרובים בתוך העיר, וציפורים בחורף
• בנדר ח׳יראן — בסירה בלבד, מפרצונים ושוניות, וחצי יום מהמרינה

עם ילדים

• מרינת בנדר א-רודה — שיוט דולפינים מ-15 ריאל, שעתיים, והיציאה בשבע
• הפארק הטבעי קורום — 500 בייסה, אגם סירות ומתקנים, וצל מחמש
• מוזיאון הילדים — 500 בייסה, מדע במישוש תחת כיפה, והטוב לגילי חמש עד שתים עשרה
• מוזיאון הטבע — 500 בייסה, סגור בשישי, ושעה מספיקה
• בולען בימה — 500 בייסה, מדרגות אל המים, והדגיגים מנשנשים
• קאנטאב — חינם, מפרצון מוגן עם מים רגועים, וסירות מהחול
• הטיילת באל מוג׳ — חינם, שטוח, גלידה וסירות, ומתמלא משמונה בלילה
• הפארק בריאם — חינם, מתקנים תחת מבער הקטורת, וצל אחר הצהריים

אמונה ומקומות קדושים

רוב העומאנים הם מוסלמים אִבּאדים, שאינם סונים ואינם שיעים — אסכולה ששרדה כאן וכמעט בשום מקום אחר, ושהיסטורית בחרה את האימאם שלה ולא הורישה אותו. תוצאה מעשית אחת היא הרגל ארוך של אי-התעניינות במה שאחרים מאמינים: בעומאן יש מקדש הינדי במסקט מאתיים שנה וכנסיות על קרקע שניתנה במתנה מלכותית, והמסגד הגדול מפעיל תכנית חינם שמסבירה את האסלאם למבקרים.

• מסגד סולטאן קאבוס הגדול — חינם, מבקרים בין 8 ל-11, משבת עד חמישי, והשיער מכוסה
• מצודת נזווה — 5 ריאל, ונזווה היא מרכז הלמדנות האבאדית ההיסטורי
• מצודת בהלא — 500 בייסה, 150 קילומטרים פנימה, וסגורה בשישי בבוקר
• מספאת אל אבריין — חינם, לחנות למטה ולעלות ברגל, ו-150 קילומטרים מהעיר
• ארמון אל עלם — לצפייה בלבד, והכיכר שלפניו נשמרת ריקה בכוונה
• מסקט העתיקה — חינם, שלושה שערים בחומה, ועד 1970 הם ננעלו עם החשכה

חיי לילה

אין בר באף רחוב בעומאן: אלכוהול מוגש רק בתוך מלונות מורשים, אין חנות לתיירים, ושתייה או שכרות בפומבי הן עבירה שנאכפת. מה שהערב כאן במקום: שום דבר אינו קורה לפני שמונה, משפחות מגיעות לחופים ולפארקים עם מחצלות אחרי החשכה ונשארות עד אחת עשרה, וגן נרגילות עם סיר תה הוא המוסד. שישי הוא יום המנוחה והבקרים מתים בכל מקום.

• כרג׳ין — כריות תחת עצים עד חצות, נרגילה, ובלי אלכוהול
• הקורניש במוטרה — חינם, מואר עד מאוחר, והשוק פתוח עד עשר
• אל מוג׳ — טיילת המרינה, מסעדות עד חצות, והברים המורשים במלונות
• שאטי אל קורום — חינם, החוף מתמלא אחרי החשכה, ובתי הקפה מאחור נשארים פתוחים
• בית האופרה — כרטיסים מ-10 ריאל, מצפים לז׳קט, והעונה מאוקטובר עד מאי
• קניון קורום — פתוח עד חצות, והקולנוע הוא האפשרות המאוחרת
• בית אל לובאן — אוכל עומאני עם הנמל בחלון, ובהזמנה בסוף השבוע
• כלבוה — חינם, מחצלות על הדשא אחרי שש, והמצודה מוארת מעבר למים