sleepntrip

Germany

מינכן

לודוויג הראשון עלה לכס ב-1825 ורצה שמינכן תיראה כמו אתונה, והוא בילה בזה עשרים שנה והרבה מאוד כסף ציבורי. הוא שכר אדריכל אחד, לאו פון קלנצה, והורה לו לשרטט רחובות וכיכרות שלמים בבת אחת — כיכר יוונית כאן, לוג׳יה איטלקית שם, ארמון פירנצאי לדואר. זו הסיבה שמינכן מרגישה מתוכננת ולא גדולה מאליה. שעתיים, מישורי, והכול במרכז.

חדר לזוג במינכן — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

העיר שמלך שרטט

לודוויג הראשון עלה לכס ב-1825 ורצה שמינכן תיראה כמו אתונה, והוא בילה בזה עשרים שנה והרבה מאוד כסף ציבורי. הוא שכר אדריכל אחד, לאו פון קלנצה, והורה לו לשרטט רחובות וכיכרות שלמים בבת אחת — כיכר יוונית כאן, לוג׳יה איטלקית שם, ארמון פירנצאי לדואר. זו הסיבה שמינכן מרגישה מתוכננת ולא גדולה מאליה. שעתיים, מישורי, והכול במרכז.

  1. מריינפלאץ — הכיכר היא מרכז מינכן מאז 1158, כשדוכס שרף את גשרו של הבישוף במעלה הנהר כדי שדרך המלח תיאלץ לחצות כאן במקום — וגבה אגרה. העיר צמחה על מעשה החבלה האחד הזה.
  2. פראואנקירכה — שני מגדלי לבנים עם כיפות בצל, הושלמו ב-1525 מפני שהכסף נגמר לפני שאפשר היה לבנות צריחים — והפתרון הזמני הפך לסמל העיר. משאל עם משנת 2004 אוסר על כל בניין חדש במרכז לעלות מעליהם.
  3. אסאמקירכה — שני אחים, פסל וצייר, בנו את הכנסייה הזאת על אדמתם ובכספם ב-1746 ככנסייה פרטית, ורק בלחץ פתחו אותה לציבור. רוחבה שמונה מטרים ואין בה משטח שטוח אחד.
  4. ויקטואליינמרקט — הועבר לכאן בצו מלכותי ב-1807 כשמריינפלאץ נעשתה צרה מדי, והוא לא הפסיק מאז. עמוד המאי שבמרכזו מוחלף אחת לכמה שנים וסמלי הגילדות עליו אומרים מה נמכר בשוק; גניבת עמוד המאי של כפר שכן היא מנהג אמיתי עם כופר אמיתי בבירה.
  5. הרזידנץ — בית ויטלסבאך שלט בבוואריה מ-1180 עד 1918 — שבע מאות שלושים ושמונה שנה, מהשושלות הארוכות באירופה — וזה היה בית העיר שלהם. שמונים אחוז ממנו היו הריסות ב-1945, ומה שעוברים בו שוחזר מתצלומים.
  6. אודאונספלאץ — קלנצה העתיק את הלוג׳יה כאן מפירנצה, ובנובמבר 1923 נעצר כאן צעדו של היטלר על העיר באש משטרה. הנאצים הפכו אחר כך את המקום למקדש והציבו בו משמר; תושבי מינכן שסירבו להצדיע עקפו דרך הסמטה שמאחור, שהעיר קוראת לה עד היום סמטת המשתמטים.

פארק, נהר וגל

מינכן יושבת שעה מהאלפים על מישור חצץ, והיא מתייחסת לנהר שעובר בה כאל חוף ים. האיזר יושר לתעלת בטון במאה התשע-עשרה; בין 2000 ל-2011 העיר פרקה את הבטון ונתנה לו להתפצל שוב, והיום שוחים בו בלב העיר. הפארק שהוא מזין גדול מסנטרל פארק, נפתח להמון ב-1789 כמעשה פוליטי מכוון, ויש בו גל נהר שגולשים עליו כל השנה. שעתיים וחצי, מישורי, וקחו מגבת.

  1. גל האייסבך — גל עומד בגובה כמטר במקום שבו תעלה יורדת מתחת לגשר, גולשים עליו מתחילת שנות השבעים והוא היה אסור עד שהעיר נכנעה והכשירה אותו ב-2010. הוא באותו גובה בכל יום בשנה, גם בשלג, והתור הוא אחד בכל פעם בלי יוצא מן הכלל.
  2. המונופטרוס — מקדש יווני על גבעה מלאכותית שנבנתה ב-1836 מהריסות חומות העיר. הגבעה קיימת רק כדי לתת נוף, ובקיץ המדרון שתחתיה הוא המקום שבו העיר יושבת בערב עם מה שהביאה.
  3. המגדל הסיני — פגודת עץ מ-1790 ומסביבה גן בירה לשבעת אלפים איש. החוק הבווארי מתיר להכניס אוכל משלך לגן בירה — הזכות הושגה בבית משפט ובהפגנה ב-1995 — אבל את הבירה חייבים לקנות שם.
  4. אגם קליינהסלוהה — אגם שנחפר ב-1803 ובו שלושה איים, וסירות משוטים עליו מאפריל. הפארק סביבו תוכנן בידי קצין יליד אמריקה, שטען בפני הנסיך הבוחר שפארק פתוח לכולם יעשה לסדר הציבורי יותר מאשר עוד קסרקטין.
  5. פלאוכר — איי חצץ באמצע האיזר, שמגיעים אליהם בחציית המים, ושם מינכן עושה על האש כל הקיץ. הם קיימים מפני שהעיר השקיעה אחת-עשרה שנה ושלושים וחמישה מיליון יורו בפירוק ציפוי הבטון מהנהר של עצמה.
  6. מרחצאות מילר — מומן פרטית ב-1901 בידי מהנדס שהוריש לעיר הון בתנאי שתבנה בית מרחץ לפועלים, וכשנפתח היה אולם השחייה הגדול והיקר בעולם. חמישה יורו וחצי, והוא עדיין פועל.

איפה זה התחיל, ומה זה עלה

המפלגה הנאצית נוסדה במינכן, קיימה את אסיפותיה הראשונות באולמות הבירה שלה, ניסתה לתפוס מכאן את המדינה ב-1923, וקראה לעיר "בירת התנועה". מינכן לא דיברה על זה חמישים שנה, ואז ב-2015 בנתה מרכז תיעוד בדיוק על מגרש מטה המפלגה — לבן, חסר חלונות, ובמכוון בלי חפץ מוצג אחד. המסלול הזה הוא ההיסטוריה הזאת במקום שבו קרתה. שעתיים, והוא אינו מסלול עליז.

  1. מרכז התיעוד הנאצי — הוא עומד על טביעת הרגל של "הבית החום", מטה המפלגה, שמינכן השאירה כמגרש חניה ריק שבעים שנה כי איש לא הסכים מה לשים שם. בבניין אין שום חפץ — רק מסמכים ותצלומים — כדי ששום דבר בו לא יוכל להפוך לשריד.
  2. קניגספלאץ — קלנצה בנה אותה ככיכר יוונית עם דשא בין המקדשים; הנאצים ריצפו את כולה בעשרים אלף לוחות גרניט לעצרות. העיר עקרה את הלוחות ב-1988 והחזירה את הדשא, וזו כשלעצמה טענה לגבי מה עושים עם מקום כזה.
  3. הגליפטותק — המוזיאון הציבורי העתיק במינכן, מ-1830, נבנה להחזיק פיסול יווני שמלך קנה במשלוחי אוניות. הוא נשרף במלחמה ונבנה מחדש חשוף — בלי פרסקאות, בלי צבע, לבנים גלויות — והפסלים נראים בו טוב יותר מכפי שנראו קודם.
  4. לנבאכהאוס — מחזיק את האוסף הגדול בעולם של קבוצת "הפרש הכחול" — קנדינסקי, מינטר, מארק — שפעלו במינכן כשהייתה עיר האמנות הנועזת באירופה. גבריאלה מינטר החביאה את הציורים במרתפה לאורך כל התקופה הנאצית ומסרה אותם לעיר ב-1957.
  5. הפארק האולימפי — נבנה על גבעת הריסות מלחמה למשחקי 1972, שגרמניה התכוונה שיהיו ההפך מ-1936: צבעי פסטל, בלי מדים, גג אוהל שקוף במקום אבן. אחד-עשר ספורטאים ישראלים ושוטר גרמני נרצחו כאן בחמישה בספטמבר, והאנדרטה עומדת ליד מרכז השידור.
  6. תרזיינוויזה — שדה ריק חמישים שבועות בשנה. האוקטוברפסט הראשון היה מרוץ סוסים שנערך כאן ב-1810 לכבוד חתונה מלכותית, והקהל נהנה מספיק כדי לחזור על זה; היום מגיעים שישה מיליון איש, שותים כשבעה מיליון ליטר, והאוהלים נבנים ומפורקים בכל שנה.

מה יש במינכן

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

שמונה דלפקים שבהם מינכן אוכלת בעמידה. הווייסוורסט היא המבחן המקומי: נקניקיית עגל לבנה שאוכלים לפני הצהריים ולעולם לא אחריהם, ושואבים אותה מתוך המעטפת במקום לחתוך. גני הבירה הם החצי השני — החוק הבווארי מתיר להכניס אוכל משלך, ולכן ספסל, בייגלה מהבית ובירה אחת קנויה הם ארוחת צהריים לגיטימית.

מוזיאונים

כמעט כל מוזיאון ממלכתי במינכן עולה יורו אחד בימי ראשון — הפינקותקים, הגליפטותק, ברנדהורסט. זה כלל קבוע ולא מבצע, וזה הדבר הכי שווה לדעת על העיר.

טבע

עם ילדים

הופעות

חיי לילה

לחיפוש חדר במינכן