sleepntrip

Canada

מונטריאול

כמעט כל יישוב צרפתי בצפון אמריקה נוסד בעבור סחר הפרוות. מונטריאול לא: בשבעה עשר במאי 1642 נחתה כאן קבוצה של כחמישים מאמינים קתולים במטרה מוצהרת להמיר את האוכלוסייה הילידית, במימון אגודה דתית בצרפת, והם קראו למקום "ויל-מארי". הכסף נגמר, המיסיון נכשל, וסחר הפרוות השתלט על המקום בתוך דור — אבל תכנית הרחובות, הסמינר ובית החולים הם כולם מהכוונה הראשונה ההיא. להתחיל בפואנט-א-קאייר, שבנוי על הנקודה המדויקת.

חדר לזוג במונטריאול — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

מיסיון, לא תחנת סחר

כמעט כל יישוב צרפתי בצפון אמריקה נוסד בעבור סחר הפרוות. מונטריאול לא: בשבעה עשר במאי 1642 נחתה כאן קבוצה של כחמישים מאמינים קתולים במטרה מוצהרת להמיר את האוכלוסייה הילידית, במימון אגודה דתית בצרפת, והם קראו למקום "ויל-מארי". הכסף נגמר, המיסיון נכשל, וסחר הפרוות השתלט על המקום בתוך דור — אבל תכנית הרחובות, הסמינר ובית החולים הם כולם מהכוונה הראשונה ההיא. להתחיל בפואנט-א-קאייר, שבנוי על הנקודה המדויקת.

  1. פואנט-א-קאייר — המוזיאון בנוי מעל אתר הייסוד, ויורדים בו אל החפירה שתחת הרצפה: בית הקברות הקתולי הראשון, יסודות בית המכס הראשון, וביוב מאסף משנת 1832 שעוברים בתוכו. באתר גם עדויות לנוכחות ילידית שחוזרת לכאלף שנה לפני שהצרפתים הגיעו, והמוזיאון מציג אותן ראשונות.
  2. קפלת המלחים — מרגריט בורז׳ואה, שהגיעה עם קבוצת המייסדים ב-1653 וניהלה את בית הספר הראשון של הקולוניה באורווה, בנתה כאן את הקפלה הראשונה ב-1675. הבניין הנוכחי מ-1771, ודגמי אוניות תלויים מהתקרה — מלחים ששרדו הפלגה באטלנטי השאירו אותם כתודה. בורז׳ואה הוכרזה כקדושה ב-1982, האישה הראשונה מקנדה שהוכרזה כך.
  3. הסמינר של סן-סולפיס — נבנה ב-1684 והוא הבניין העתיק במונטריאול — והוא עודנו סמינר פעיל, ולכן אי אפשר להיכנס. השעון שמשוקע בחזית הותקן ב-1701 והוא פועל מאז, מה שעושה אותו מהשעונים הציבוריים העתיקים בצפון אמריקה; המנגנון מהעץ הוחלף אבל הלוח והמחוגים מקוריים.
  4. בזיליקת נוטרדאם — ג׳יימס אודונל, אדריכל פרוטסטנטי שנולד באירלנד ועבד בניו יורק, תכנן אותה והשגיח על הבנייה מ-1824. הוא התנצר לקתוליות על ערש מותו ב-1830, במיוחד כדי שיוכל להיקבר בתוך הבניין, והוא האדם היחיד שקבור בקריפטה. הפנים כחול, זהב ועץ מגולף ולא אבן, מפני שהתקציב לא הספיק לקימרון אבן.
  5. פלאס דארם ובנק מונטריאול — הבנק שממול הבזיליקה בכיכר נוסד ב-1817 והוא הבנק העתיק בקנדה; הוא הנפיק את הכסף הנייר הראשון בארץ ושימש כבנק מרכזי עד 1935. בבניין מ-1847 חזית פנתאון, ואולם הבנקאות שבפנים פתוח לכל אדם בשעות העבודה וחינם. הכיכר עצמה הייתה המקום שהקולוניה התכנסה בו להגנה.
  6. פלאס דיוביל — מונטריאול הייתה הבירה של מחוז קנדה מ-1844, והפרלמנט עמד בכיכר הזאת. בעשרים וחמישה באפריל 1849 פרץ המון טורי, זועם על חוק שפיצה על אובדן רכוש במרידות 1837, אל תוך ישיבה ושרף את הבניין עם ספרייה של עשרים ושניים אלף כרכים בתוכו. הבירה הועברה ולא חזרה מעולם. האתר נחפר מ-2017 וחלק ממנו מוצג היום.

ההר שאינו הר געש

כל אדם בעיר הזאת יאמר לכם שהר רויאל הוא הר געש כבוי, והוא אינו כזה. זאת חדירה: מאגמה שנדחקה אל תוך סלע המשקע לפני כמאה עשרים וחמישה מיליון שנה, התקררה תחת הקרקע בלי שהגיעה אל פני השטח מעולם, ואחר כך נחשפה כשהסלע הרך סביבה נשחק. יש תשע גבעות כאלה בשורה בדרום קוויבק והן נקראות "הגבעות המונטרגיות", על שם זאת. הפארק בפסגה הוא העבודה הקנדית היחידה של אולמסטד, ונתנו לו חצי מהתקציב שביקש.

  1. דרך אולמסטד — פרדריק לו אולמסטד תכנן את הפארק ב-1876, והרעיון המרכזי שלו היה דרך הכרכרות: ספירלה אחת של סרפנטינות שעולה בהר בשיפוע מתון דיו כדי שסוס יוכל למשוך כרכרה בלי לעצור. הוא גם התנגד לחציבת כביש ישר אל הפסגה, בטענה שהעלייה היא העיקר. העיר כבר הפשיטה את ההר מעציו לעצי הסקה לפני שקנתה אותו, ולכן רוב מה שגדל שם ניטע.
  2. מצפה קונדיארונק — המרפסת נקראת על שם קונדיארונק, מנהיג הורוני-וונדאט שניהל את המשא ומתן על "השלום הגדול של מונטריאול" ב-1701 — הסכם בין הצרפתים וכארבעים אומות ילידיות שסיים עשורים של מלחמה. הוא טען בעדו, ניצח בטיעון, ומת ממחלה במונטריאול ימים ספורים לפני החתימה. הנוף מכאן כולל את כל המישור, וביום צלול גם את הרי האדירונדק.
  3. הצלב — שלושים ואחד מטר של פלדה, שהוצבו ב-1924 בידי אגודה לאומית צרפתית-קנדית כדי לציין את צלב העץ של מזונב מ-1643, שהוא נטע אחרי שהקולוניה שרדה שיטפון. הוא מואר בכל לילה, ולתאורה יש מצב מיוחד אחד: כשאפיפיור מת, העיר צובעת את הצלב בסגול עד ההלוויה. הנורות הוחלפו בלדים ב-2009.
  4. בית הקברות על ההר — יש שני בתי קברות זה לצד זה במדרון הצפוני וקיר ביניהם — הפרוטסטנטי כאן והקתולי ממש לידו, שהוא בית הקברות הגדול בקנדה ובו כמיליון קבורות. הפרוטסטנטי נפרש ב-1852 כגן מעוצב, והוא היום אתר הצפרות הטוב בעיר, ולמעלה ממאה וארבעים מינים תועדו בו.
  5. התאם-תאמס — בכל יום ראשון מהאביב עד הסתיו מתכנסים כמה מאות אנשים עם תופים באנדרטת קרטייה במדרון המזרחי ומנגנים כשש שעות. זה קורה ברצף מסוף שנות השבעים, ואין לו מארגן, אין לו היתר ואין לו לוח זמנים, והעיר ניסתה פעמיים להעביר אותו ונכשלה. סביבו יש שוק, קבוצת קרב ימי-ביניימי בשריון, והרבה אנשים ששוכבים על הדשא.
  6. אורטוריית סן ז׳וזף — הכנסייה הגדולה בקנדה, והיא התחילה בשוער. האח אנדרה בסט, נזיר שקרוא וכתוב בקושי ועבד כשוער של קולג׳ לרגלי ההר, בנה כאן קפלת פח ב-1904 מתרומות שאסף מאנשים שטען שרפא אותם. שני מיליון איש מבקרים בכל שנה, הכיפה היא השלישית בגודלה בעולם, ויש גרם מדרגות של מאתיים שמונים ושלוש מדרגות שעולים בו צליינים על הברכיים.

ה"מיין" והפלאטו

שדרות סן-לורן נקראות "המיין", והן הקו שמחלק את העיר: מספרי הבתים מזרחה וממערבה מתחילים ממנו, ובמשך מאה שנה זה היה המקום שכל קבוצת מהגרים הגיעה אליו — יהודים מתחילת המאה, אחר כך פורטוגלים, יוונים, איטלקים, הונגרים וסינים, וכל אחת זזה כמה בלוקים צפונה כשהבאה הגיעה. הפלאטו משני צדדיו הוא רובע המגורים הצפוף בקנדה, וכמעט כולו בתים בני שלוש קומות בלי מעלית ועם גרם מדרגות בחוץ — מוזרות מונטריאולית שיש לה סיבה מסוימת. ללכת בו בשבת.

  1. שדרות סן-לורן — הרחוב הוכרז כאתר מורשת לאומי ב-1996, מה שיוצא דופן בעבור רחוב, ונוסח ההכרה עוסק במפורש בהגירה: זה היה המסדרון שכל קהילה נכנסה בו לעיר. בין תחילת המאה ושנות החמישים זה היה "המיין היהודי", עם תיאטרוני יידיש, עשרים בתי כנסת ותעשיית ההלבשה; חנויות הבשר המעושן והבייגל הן מה שנשאר ממנו, והן עוד כאן בזמן שהקהילה עברה מערבה.
  2. גרמי המדרגות החיצוניים — גרמי המדרגות הספירליים מהברזל שבחוץ הבניינים בפלאטו נמצאים שם בגלל צו ומיסוי. תקנות מהמאה התשע עשרה חייבו גן קדמי שנסוג מהרחוב, ושימת המדרגות בחוץ חסכה את החלל הפנימי שבעל הבית יכול להשכיר; היא גם מנעה מלחמם חדר מדרגות בחורף מונטריאולי. העיר אסרה מדרגות חוץ ב-1940 כסכנה בטיחותית, והאיסור הוסר בשנות השמונים כשהן הוכרו כמורשת.
  3. שדרות מון-רויאל — הפלאטו הוא הרובע הצפוף באוכלוסין בקנדה, וגם זה שיש בו השיעור הגבוה של תושבים שהולכים או רוכבים לעבודה. הרחוב נסגר למכוניות בחלק גדול מהקיץ והחנויות כמעט כולן עצמאיות, וזאת תוצאה של מדיניות עירונית מכוונת שמגבילה חזיתות של רשתות. הרובע גם הסיר מאות מקומות חניה והתווכחו איתו על זה בלי הפסקה.
  4. פארק לה פונטן — הפארק היה מטווח צבאי עד 1888, ושתי הבריכות הן מכרות החצץ הישנים, מחוברות בתעלה. תחת הקצה הדרומי יש עוד דבר: בית החולים הראשון של העיר למחלות מידבקות עמד כאן, והקרקע נקנתה לפארק בחלקה כדי להיפטר ממנו. בחורף הבריכות קופאות למסלול החלקה שמתוחזק חינם ומואר עד עשר בלילה.
  5. מייל אנד ורחוב סן-ויאטר — ארבעה בלוקים כאן מחזיקים כנסייה יוונית, כנסייה פורטוגלית, קהילה חסידית, שתי מאפיות הבייגל היריבות, ומפעל טקסטיל לשעבר שהוא היום אולפן משחקי מחשב. למאפיות הבייגל יש חשיבות חוקית: כשמונטריאול אסרה מתקני בעירת עץ ב-2009 בשל איכות אוויר, שני תנורי הבייגל ומעשנות הבשר המעושן קיבלו פטור מפורש אחרי מערכה ציבורית — מפני שהשיטה דורשת את העץ.
  6. שוק ז׳אן-טאלון וליטל איטלי — השוק נפתח ב-1933 על מקומו של מגרש לקרוס, והוא מהשווקים הפתוחים הגדולים בצפון אמריקה. בקיץ הדוכנים הם מגדלים מהמונטרז׳י ויצרנים של קוויבק עצמה; בחורף חצי ממנו נסגר והחצי המקורה מוכר גבינות, דגים וסיידר קוויבקי. הרובע האיטלקי סביבו הוא משנות העשרה של המאה העשרים, וברי האספרסו ברחוב דנטה הם במזומן בלבד ולא עוצבו מחדש.

מה יש במונטריאול

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

במונטריאול שתי מסורות אוכל שרצות בבת אחת והן אינן מתערבבות. האחת קוויבקית ובמקורה כפרית — חזיר, מייפל, תפוח אדמה, דברים שנבנו להיאכל אחרי עבודה פיזית באקלים קר. השנייה היא "המיין" של המהגרים: בשר מעושן ובייגל יהודיים מתחילת המאה, אחר כך עוף פורטוגלי, יווני, איטלקי, הונגרי ווייטנאמי, וכל אחד הגיע לאותו רחוב. מה שמשותף להם הוא שהדברים המפורסמים כאן כולם אוכל דלפק זול, בדרך כלל מחנות שלא החליפה את השלט שלה חמישים שנה. שישה עד שמונה עשר דולרים, כרטיסים כמעט בכל מקום, וטיפ של חמישה עשר עד שמונה עשר אחוזים.

מוזיאונים

מוזיאוני מונטריאול נחלקים בבירור: אלה שעל העיר עצמה, שהם כבדים באופן יוצא דופן על הייסוד, על הרעב ועל שאלת השפה, ואלה שהם פשוט אוספים ברמה עולמית — מוזיאון האמנות העתיק בקנדה ומוסד מחקר לאדריכלות שהוא מהטובים בעולם. שני דברים מעשיים: האוסף הקבוע באמנויות היפות זול או חינם לפי הגיל, ופואנט-א-קאייר בנוי מעל אתר הייסוד האמיתי, ולכן הוא בניין וחפירה בבת אחת.

אמונה ומקומות קדושים

מרק טוויין אמר לפי המסופר במונטריאול שאי אפשר לזרוק לבנה בלי לשבור חלון של כנסייה, והמספר אמיתי: היו על האי הזה למעלה משש מאות כנסיות. ואחר כך עברה קוויבק את ההתמוטטות הדתית המהירה בעולם המערבי — נוכחות במיסה של יום ראשון צנחה מכתשעים אחוזים ב-1960 לפחות מחמישה אחוזים היום, בשני דורות — והבניינים הם התיעוד הפיזי של שני החצאים. עשרות הפכו לספריות, לקירות טיפוס, לדירות ולאולמות קונצרטים, ואלה שלמטה עוד פועלים.

טבע

מונטריאול היא אי במפגש שני נהרות, ובמרכזה חדירה של סלע קשה בגובה מאתיים ושלושים מטר — וכל הירוק כאן נגזר משתי העובדות האלה. ההר הוצל ב-1876 ושוב בשנות השישים, כשכביש מהיר שהיה אמור לעבור בו נעצר; חזית הנהר הייתה תעשייתית והיא היום שביל תעלה; ושני פארקים הם איים, שאחד מהם נבנה מאפס מסלע שנחצב ממנהרות המטרו. הכול חינם ורובו על המטרו.

עם ילדים

הדבר השימושי במונטריאול עם ילדים הוא שארבעה מהדברים הטובים בעבורם נמצאים במקום אחד: הביודום, האינסקטריום, הגן הבוטני והפלנטריום כולם בתוך מאות מטרים ספורות זה מזה בפארק האולימפי, על המטרו, ונמכרים בכרטיס משולב. בחורף יש בהר החלקה והחלקה במגלשות חינם. הדבר האחד שצריך להיערך לו הוא ינואר: מינוס עשרים עם רוח זה רגיל, וילדים צריכים יותר ממעיל.

חיי לילה

למונטריאול שעת הסגירה המאוחרת מכל עיר קנדית גדולה — ברים מגישים עד שלוש לפנות בוקר — והיא העיר האחת בצפון אמריקה שבה זה מפיק משהו שדומה ללילה אירופי ולא לבהלה. הרובעים מובחנים ובוחרים אחד: סן-לורן וסן-דני לברים, הפלאטו למרפסות, הכפר הגאה לרחוב שסגור למכוניות כל הקיץ, ורובע המופעים לפסטיבלים — שבין יוני לאוגוסט סוגרים רחובות שלמים והם חינם בחוץ ברובם.

לחיפוש חדר במונטריאול