Canada

מונטריאול

כמעט כל יישוב צרפתי בצפון אמריקה נוסד בעבור סחר הפרוות. מונטריאול לא: בשבעה עשר במאי 1642 נחתה כאן קבוצה של כחמישים מאמינים קתולים במטרה מוצהרת להמיר את האוכלוסייה הילידית, במימון אגודה דתית בצרפת, והם קראו למקום "ויל-מארי". הכסף נגמר, המיסיון נכשל, וסחר הפרוות השתלט על המקום בתוך דור — אבל תכנית הרחובות, הסמינר ובית החולים הם כולם מהכוונה הראשונה ההיא. להתחיל בפואנט-א-קאייר, שבנוי על הנקודה המדויקת.

חדר לזוג במונטריאול — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

מיסיון, לא תחנת סחר

פואנט-א-קאייר — המוזיאון בנוי מעל אתר הייסוד, ויורדים בו אל החפירה שתחת הרצפה: בית הקברות הקתולי הראשון, יסודות בית המכס הראשון, וביוב מאסף משנת 1832 שעוברים בתוכו. באתר גם עדויות לנוכחות ילידית שחוזרת לכאלף שנה לפני שהצרפתים הגיעו, והמוזיאון מציג אותן ראשונות.
קפלת המלחים — מרגריט בורז׳ואה, שהגיעה עם קבוצת המייסדים ב-1653 וניהלה את בית הספר הראשון של הקולוניה באורווה, בנתה כאן את הקפלה הראשונה ב-1675. הבניין הנוכחי מ-1771, ודגמי אוניות תלויים מהתקרה — מלחים ששרדו הפלגה באטלנטי השאירו אותם כתודה. בורז׳ואה הוכרזה כקדושה ב-1982, האישה הראשונה מקנדה שהוכרזה כך.
הסמינר של סן-סולפיס — נבנה ב-1684 והוא הבניין העתיק במונטריאול — והוא עודנו סמינר פעיל, ולכן אי אפשר להיכנס. השעון שמשוקע בחזית הותקן ב-1701 והוא פועל מאז, מה שעושה אותו מהשעונים הציבוריים העתיקים בצפון אמריקה; המנגנון מהעץ הוחלף אבל הלוח והמחוגים מקוריים.
בזיליקת נוטרדאם — ג׳יימס אודונל, אדריכל פרוטסטנטי שנולד באירלנד ועבד בניו יורק, תכנן אותה והשגיח על הבנייה מ-1824. הוא התנצר לקתוליות על ערש מותו ב-1830, במיוחד כדי שיוכל להיקבר בתוך הבניין, והוא האדם היחיד שקבור בקריפטה. הפנים כחול, זהב ועץ מגולף ולא אבן, מפני שהתקציב לא הספיק לקימרון אבן.
פלאס דארם ובנק מונטריאול — הבנק שממול הבזיליקה בכיכר נוסד ב-1817 והוא הבנק העתיק בקנדה; הוא הנפיק את הכסף הנייר הראשון בארץ ושימש כבנק מרכזי עד 1935. בבניין מ-1847 חזית פנתאון, ואולם הבנקאות שבפנים פתוח לכל אדם בשעות העבודה וחינם. הכיכר עצמה הייתה המקום שהקולוניה התכנסה בו להגנה.
פלאס דיוביל — מונטריאול הייתה הבירה של מחוז קנדה מ-1844, והפרלמנט עמד בכיכר הזאת. בעשרים וחמישה באפריל 1849 פרץ המון טורי, זועם על חוק שפיצה על אובדן רכוש במרידות 1837, אל תוך ישיבה ושרף את הבניין עם ספרייה של עשרים ושניים אלף כרכים בתוכו. הבירה הועברה ולא חזרה מעולם. האתר נחפר מ-2017 וחלק ממנו מוצג היום.

ההר שאינו הר געש

כל אדם בעיר הזאת יאמר לכם שהר רויאל הוא הר געש כבוי, והוא אינו כזה. זאת חדירה: מאגמה שנדחקה אל תוך סלע המשקע לפני כמאה עשרים וחמישה מיליון שנה, התקררה תחת הקרקע בלי שהגיעה אל פני השטח מעולם, ואחר כך נחשפה כשהסלע הרך סביבה נשחק. יש תשע גבעות כאלה בשורה בדרום קוויבק והן נקראות "הגבעות המונטרגיות", על שם זאת. הפארק בפסגה הוא העבודה הקנדית היחידה של אולמסטד, ונתנו לו חצי מהתקציב שביקש.

דרך אולמסטד — פרדריק לו אולמסטד תכנן את הפארק ב-1876, והרעיון המרכזי שלו היה דרך הכרכרות: ספירלה אחת של סרפנטינות שעולה בהר בשיפוע מתון דיו כדי שסוס יוכל למשוך כרכרה בלי לעצור. הוא גם התנגד לחציבת כביש ישר אל הפסגה, בטענה שהעלייה היא העיקר. העיר כבר הפשיטה את ההר מעציו לעצי הסקה לפני שקנתה אותו, ולכן רוב מה שגדל שם ניטע.
מצפה קונדיארונק — המרפסת נקראת על שם קונדיארונק, מנהיג הורוני-וונדאט שניהל את המשא ומתן על "השלום הגדול של מונטריאול" ב-1701 — הסכם בין הצרפתים וכארבעים אומות ילידיות שסיים עשורים של מלחמה. הוא טען בעדו, ניצח בטיעון, ומת ממחלה במונטריאול ימים ספורים לפני החתימה. הנוף מכאן כולל את כל המישור, וביום צלול גם את הרי האדירונדק.
הצלב — שלושים ואחד מטר של פלדה, שהוצבו ב-1924 בידי אגודה לאומית צרפתית-קנדית כדי לציין את צלב העץ של מזונב מ-1643, שהוא נטע אחרי שהקולוניה שרדה שיטפון. הוא מואר בכל לילה, ולתאורה יש מצב מיוחד אחד: כשאפיפיור מת, העיר צובעת את הצלב בסגול עד ההלוויה. הנורות הוחלפו בלדים ב-2009.
בית הקברות על ההר — יש שני בתי קברות זה לצד זה במדרון הצפוני וקיר ביניהם — הפרוטסטנטי כאן והקתולי ממש לידו, שהוא בית הקברות הגדול בקנדה ובו כמיליון קבורות. הפרוטסטנטי נפרש ב-1852 כגן מעוצב, והוא היום אתר הצפרות הטוב בעיר, ולמעלה ממאה וארבעים מינים תועדו בו.
התאם-תאמס — בכל יום ראשון מהאביב עד הסתיו מתכנסים כמה מאות אנשים עם תופים באנדרטת קרטייה במדרון המזרחי ומנגנים כשש שעות. זה קורה ברצף מסוף שנות השבעים, ואין לו מארגן, אין לו היתר ואין לו לוח זמנים, והעיר ניסתה פעמיים להעביר אותו ונכשלה. סביבו יש שוק, קבוצת קרב ימי-ביניימי בשריון, והרבה אנשים ששוכבים על הדשא.
אורטוריית סן ז׳וזף — הכנסייה הגדולה בקנדה, והיא התחילה בשוער. האח אנדרה בסט, נזיר שקרוא וכתוב בקושי ועבד כשוער של קולג׳ לרגלי ההר, בנה כאן קפלת פח ב-1904 מתרומות שאסף מאנשים שטען שרפא אותם. שני מיליון איש מבקרים בכל שנה, הכיפה היא השלישית בגודלה בעולם, ויש גרם מדרגות של מאתיים שמונים ושלוש מדרגות שעולים בו צליינים על הברכיים.

ה"מיין" והפלאטו

שדרות סן-לורן נקראות "המיין", והן הקו שמחלק את העיר: מספרי הבתים מזרחה וממערבה מתחילים ממנו, ובמשך מאה שנה זה היה המקום שכל קבוצת מהגרים הגיעה אליו — יהודים מתחילת המאה, אחר כך פורטוגלים, יוונים, איטלקים, הונגרים וסינים, וכל אחת זזה כמה בלוקים צפונה כשהבאה הגיעה. הפלאטו משני צדדיו הוא רובע המגורים הצפוף בקנדה, וכמעט כולו בתים בני שלוש קומות בלי מעלית ועם גרם מדרגות בחוץ — מוזרות מונטריאולית שיש לה סיבה מסוימת. ללכת בו בשבת.

שדרות סן-לורן — הרחוב הוכרז כאתר מורשת לאומי ב-1996, מה שיוצא דופן בעבור רחוב, ונוסח ההכרה עוסק במפורש בהגירה: זה היה המסדרון שכל קהילה נכנסה בו לעיר. בין תחילת המאה ושנות החמישים זה היה "המיין היהודי", עם תיאטרוני יידיש, עשרים בתי כנסת ותעשיית ההלבשה; חנויות הבשר המעושן והבייגל הן מה שנשאר ממנו, והן עוד כאן בזמן שהקהילה עברה מערבה.
גרמי המדרגות החיצוניים — גרמי המדרגות הספירליים מהברזל שבחוץ הבניינים בפלאטו נמצאים שם בגלל צו ומיסוי. תקנות מהמאה התשע עשרה חייבו גן קדמי שנסוג מהרחוב, ושימת המדרגות בחוץ חסכה את החלל הפנימי שבעל הבית יכול להשכיר; היא גם מנעה מלחמם חדר מדרגות בחורף מונטריאולי. העיר אסרה מדרגות חוץ ב-1940 כסכנה בטיחותית, והאיסור הוסר בשנות השמונים כשהן הוכרו כמורשת.
שדרות מון-רויאל — הפלאטו הוא הרובע הצפוף באוכלוסין בקנדה, וגם זה שיש בו השיעור הגבוה של תושבים שהולכים או רוכבים לעבודה. הרחוב נסגר למכוניות בחלק גדול מהקיץ והחנויות כמעט כולן עצמאיות, וזאת תוצאה של מדיניות עירונית מכוונת שמגבילה חזיתות של רשתות. הרובע גם הסיר מאות מקומות חניה והתווכחו איתו על זה בלי הפסקה.
פארק לה פונטן — הפארק היה מטווח צבאי עד 1888, ושתי הבריכות הן מכרות החצץ הישנים, מחוברות בתעלה. תחת הקצה הדרומי יש עוד דבר: בית החולים הראשון של העיר למחלות מידבקות עמד כאן, והקרקע נקנתה לפארק בחלקה כדי להיפטר ממנו. בחורף הבריכות קופאות למסלול החלקה שמתוחזק חינם ומואר עד עשר בלילה.
מייל אנד ורחוב סן-ויאטר — ארבעה בלוקים כאן מחזיקים כנסייה יוונית, כנסייה פורטוגלית, קהילה חסידית, שתי מאפיות הבייגל היריבות, ומפעל טקסטיל לשעבר שהוא היום אולפן משחקי מחשב. למאפיות הבייגל יש חשיבות חוקית: כשמונטריאול אסרה מתקני בעירת עץ ב-2009 בשל איכות אוויר, שני תנורי הבייגל ומעשנות הבשר המעושן קיבלו פטור מפורש אחרי מערכה ציבורית — מפני שהשיטה דורשת את העץ.
שוק ז׳אן-טאלון וליטל איטלי — השוק נפתח ב-1933 על מקומו של מגרש לקרוס, והוא מהשווקים הפתוחים הגדולים בצפון אמריקה. בקיץ הדוכנים הם מגדלים מהמונטרז׳י ויצרנים של קוויבק עצמה; בחורף חצי ממנו נסגר והחצי המקורה מוכר גבינות, דגים וסיידר קוויבקי. הרובע האיטלקי סביבו הוא משנות העשרה של המאה העשרים, וברי האספרסו ברחוב דנטה הם במזומן בלבד ולא עוצבו מחדש.

מה יש במונטריאול

איך מגיעים ומתניידים

נמל התעופה טרודו — חמישה עשר ק״מ מערבה; אוטובוס 747 נוסע כל הלילה במחיר כרטיס מטרו
התחנה המרכזית — 1943, תחת העיר; הרכבות לקוויבק סיטי ולטורונטו יוצאות מתחת לגובה הרחוב
ברי-אוקאם — שלושה מארבעת קווי המטרו נחתכים כאן; התחנה העמוסה וזאת שמחליפים בה
פלאס דה זאר — כל תחנת מטרו כאן תוכננה בידי אדריכל אחר; בזאת קיר ויטראז׳
העיר התת-קרקעית — שלושים ושלושה ק״מ של מנהרה מחוברת תחת הדאונטאון; היא קיימת בגלל פברואר
תחנת האוטובוסים — מסוף האוטובוסים הבין-עירוניים מעל ברי-אוקאם; קוויבק סיטי בשלוש שעות וניו יורק בשמונה

תרבות והיסטוריה

בזיליקת נוטרדאם — 1829, והאדריכל היה פרוטסטנטי אירי שהתנצר על ערש מותו כדי להיקבר בה
הסמינר של סן-סולפיס — 1684 והבניין העתיק במונטריאול; השעון שבחזית פועל מ-1701
נוטרדאם דה בון-סקור — קפלת המלחים; דגמי אוניות תלויים מהתקרה, שהשאירו צוותים ששרדו את ההפלגה
פואנט-א-קאייר — נבנה מעל אתר הייסוד האמיתי של 1642; עוברים דרך החפירה תחת הבניין
בנק מונטריאול — 1847, והוא המשרד הראשי של הבנק העתיק בקנדה; אולם הבנקאות פתוח וחינם
בניין העירייה — 1878, ודה גול צעק מהמרפסת "תחי קוויבק החופשית" ב-1967 וחולל משבר
שאטו רמזה — בית מושל מ-1705; בנג׳מין פרנקלין התאכסן בו ב-1776 בניסיון לצרף את קוויבק למהפכה
שוק בון-סקור — 1847, והוא היה הפרלמנט של קנדה לתקופה קצרה אחרי שהאמיתי נשרף
פלאס דיוביל — הפרלמנט של קנדה עמד כאן עד שהמון שרף אותו באפריל 1849; האתר נחפר מ-2017
מוזיאון האמנויות היפות — נוסד ב-1860 והוא מוזיאון האמנות העתיק בקנדה; חמישה ביתנים והאוסף הקבוע זול
המרכז הקנדי לאדריכלות — מוסד מחקר עם תערוכות, שנבנה סביב בית מ-1874; מהטובים בעולם בתחומו
מוזיאון מקורד — ההיסטוריה החברתית של העיר; ארכיון הצילום של נוטמן מחזיק כ-200 אלף לוחות זכוכית
מוזיאון האמנות העכשווית — המוזיאון הראשון בקנדה שהוקדש לאמנות עכשווית, 1964; חזק באמני קוויבק
מוזיאון השואה — נוסד בידי שורדים שהתיישבו כאן; מונטריאול קיבלה מאוכלוסיות השורדים הגדולות לנפש
אורטוריית סן ז׳וזף — הכנסייה הגדולה בקנדה; היא התחילה כקפלת פח שבנה נזיר שוער ב-1904
הביטט 67 — עבודת התזה של משה ספדיה, נבנה לתערוכת 67; 354 קוביות בטון שיוצרות 146 דירות
הביוספרה — הכיפה של באקמינסטר פולר מ-1967; עור האקריל נשרף ב-1976 ונשאר רק שלד הפלדה
האצטדיון האולימפי — חוב המשחקים של 1976 נפרע סופית בנובמבר 2006; המגדל הוא המוטה הגבוה בעולם
שאטו דופרן — צמד אחוזות תאומות הפוכות מ-1918 שבנו שני אחים שחלקו קיר ולא דלת
מזון סן-גבריאל — בית חווה מ-1698 שבו שיכנה מרגריט בורז׳ואה את "בנות המלך" שנשלחו להינשא למתיישבים
מוזיאון רדפאת׳ — 1882 ובניין המוזיאון הראשון בקנדה שנבנה למטרה זאת; חינם, והאוסף לא סודר
מרכז המדע — על מזח בנמל הישן; הבניין הוא סככת מטענים שהוסבה ומרפסת הגג חינם

מה לראות

פארק הר רויאל — אולמסטד, 1876, וזאת עבודתו היחידה בקנדה; הוא אינו הר געש, מה שכמעט כולם מאמינים
מצפה קונדיארונק — מרפסת השאלה והנוף על כל העיר; נקרא על שם מנהיג הורוני-וונדאט
הצלב על ההר — 1924, שלושים ואחד מטר, והוא נצבע סגול כשאפיפיור מת; הוא הואר ב-240 נורות עד 2009
אגם הביברים — בריכה מלאכותית שנחפרה ב-1938 על ביצה שיובשה; החלקה בחורף וסירות דוושה בקיץ
התאם-תאמס — מעגל תופים שנפגש באנדרטת קרטייה בכל יום ראשון מסוף שנות השבעים, בלי מארגן
פארק לה פונטן — הפארק של הפלאטו; שתי בריכות מחוברות, תיאטרון תחת העצים ורחבת החלקה בחורף
פארק ז׳אן-דראפו — שני איים; אחד מהם נבנה מאפס מסלע שנחצב ממנהרות המטרו
תעלת לאשין — נפתחה ב-1825 לעקוף את האשדות; ארבעה עשר ק״מ של שביל אופניים לאורכה והוא שטוח
הנמל הישן ומגדל השעון — המגדל מ-1922 הוא אנדרטה לספני סחר שאבדו במלחמת העולם הראשונה; 192 מדרגות וחינם
הגן הבוטני — שבעים וחמישה הקטר ועשר חממות; הגנים הסיני והיפני נבנו בידי ארצותיהם
הביודום — ארבע מערכות אקולוגיות בתוך הוולודרום האולימפי מ-1976; הבניין הוסב ולא הוחלף
האינסקטריום — נבנה מחדש ב-2022 כך שעוברים בתוך המרחב של החרקים ולא ליד ויטרינות
בית הקברות על ההר — בית קברות גני ויקטוריאני במדרון הצפוני; והוא גם אתר צפרות הטוב בעיר
בית הקברות נוטרדאם-דה-נז׳ — בית הקברות הגדול בקנדה, כמיליון קבורות; הוא צמוד לפרוטסטנטי וקיר ביניהם
גשר ז׳אק-קרטייה — 1930, ומ-2017 הוא מואר בצבעים שמגיבים למזג האוויר של העיר ולרשתות
גשר ויקטוריה והסלע השחור — פועלי הגשר מצאו ב-1859 קבר אחים של 6,000 מתי טיפוס אירים והקימו לו אבן
חורש הפסגה בווסטמאונט — הירוק השקט בעיר, על השלישית משלוש פסגות הר רויאל; שמורת ציפורים

שווקים וקניות

שוק ז׳אן-טאלון — מהשווקים הפתוחים הגדולים בצפון אמריקה; מגדלים בקיץ, וחצי ממנו מקורה
שוק אטווטר — אולם ארט דקו מ-1933 ליד התעלה; קצבים וגבינות ולא תוצרת, ופתוח כל השנה
שדרות סן-לורן — הרחוב שמחלק את העיר למזרח ולמערב, וציר המהגרים ההיסטורי; קוראים לו "המיין"
שדרות מון-רויאל — רחוב הקניות של הפלאטו; נסגר למכוניות בחלק גדול מהקיץ ומשופע עצמאים
רחוב סן-דני — רחוב חנויות הספרים והקפה בצרפתית; הקצה של הרובע הלטיני הוא החצי הסטודנטיאלי
מייל אנד ורחוב סן-ויאטר — יווני, פורטוגלי, חסידי ואיטלקי בארבעה בלוקים; שתי מאפיות הבייגל ברחוב הזה
ליטל איטלי — סביב שוק ז׳אן-טאלון; ברי האספרסו לא השתנו מאז שנות השישים והם במזומן
צ׳יינטאון — ארבעה בלוקים וארבעה שערי פאיפאנג; זה פיזית הצ׳יינטאון הקטן מכל עיר גדולה כאן
הכפר הגאה — רחוב סנט-קתרין מזרח נסגר למכוניות בכל קיץ; זה מהרובעים הגדולים כאלה בעולם
גריפינטאון ונוטרדאם מערב — הרובע האירי שהפך לשדרת עתיקות ואחר כך לדירות; המסעדות הן הסיבה לבוא
רובע המופעים — שמונה בלוקים וארבעים אולמות; פסטיבל הג׳אז סוגר את הרחובות והוא חינם בחוץ
פלאס ויל מארי — 1962, המגדל הצלבי שהתחיל את העיר התת-קרקעית בכך שחיבר את עצמו לתחנה

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

במונטריאול שתי מסורות אוכל שרצות בבת אחת והן אינן מתערבבות. האחת קוויבקית ובמקורה כפרית — חזיר, מייפל, תפוח אדמה, דברים שנבנו להיאכל אחרי עבודה פיזית באקלים קר. השנייה היא "המיין" של המהגרים: בשר מעושן ובייגל יהודיים מתחילת המאה, אחר כך עוף פורטוגלי, יווני, איטלקי, הונגרי ווייטנאמי, וכל אחד הגיע לאותו רחוב. מה שמשותף להם הוא שהדברים המפורסמים כאן כולם אוכל דלפק זול, בדרך כלל מחנות שלא החליפה את השלט שלה חמישים שנה. שישה עד שמונה עשר דולרים, כרטיסים כמעט בכל מקום, וטיפ של חמישה עשר עד שמונה עשר אחוזים.

הבייגל המונטריאולי — מבושל במי דבש, נאפה בתנור עץ, קטן ומתוק מהניו יורקי; דולר ליחידה
בשר מעושן — חזה בקר בכבישה של עשרה ימים ובעישון, חתוך ביד; כריך בכשנים עשר דולרים ולבקש "בינוני"
פוטין — צ׳יפס, גבינת קווארק וציר; הגבינה חייבת לצייץ, וזה לא ממונטריאול
עוף פורטוגלי — בגריל פחמים עם פירי-פירי, במשקל, מדלפק בלי שולחנות; עשרים דולרים לעוף
שוק ז׳אן-טאלון — מגדלים בקיץ וחצי מקורה בחורף; דלפקי הגבינות של קוויבק הם הדבר שצריך למצוא
מייפל בכל דבר במארס — קוויבק מייצרת כשלושה רבעים ממי המייפל בעולם; העונה היא שלושה עד שישה שבועות באביב
ווילנסקיס, מייל אנד — כריך אחד, שנעשה בדרך אחת מ-1932, ולא יסירו את החרדל אם תבקשו
טורטייר ומרק אפונה — מנות החורף הקוויבקיות; פאי בשר ומרק אפונה צהובה עם חזיר מלוח
כיסונים בצ׳יינטאון — ארבעה בלוקים בלבד, ודלפקים וייטנאמים וקנטונזים מגישים עד מאוחר
קפה ברחוב דנטה — ברי אספרסו במזומן בלבד משנות החמישים בליטל איטלי; שני דולרים בעמידה בדלפק

מוזיאונים

מוזיאוני מונטריאול נחלקים בבירור: אלה שעל העיר עצמה, שהם כבדים באופן יוצא דופן על הייסוד, על הרעב ועל שאלת השפה, ואלה שהם פשוט אוספים ברמה עולמית — מוזיאון האמנות העתיק בקנדה ומוסד מחקר לאדריכלות שהוא מהטובים בעולם. שני דברים מעשיים: האוסף הקבוע באמנויות היפות זול או חינם לפי הגיל, ופואנט-א-קאייר בנוי מעל אתר הייסוד האמיתי, ולכן הוא בניין וחפירה בבת אחת.

פואנט-א-קאייר — בנוי מעל אתר הייסוד מ-1642; יורדים אל החפירה ועוברים בביוב מ-1832
מוזיאון האמנויות היפות — נוסד ב-1860 והוא מוזיאון האמנות העתיק בקנדה; חמישה ביתנים מחוברים תחת הרחוב
המרכז הקנדי לאדריכלות — קודם כול מוסד מחקר ואחר כך מוזיאון; בית שונסי מ-1874 בנוי לתוכו
מוזיאון מקורד — היסטוריה חברתית; ארכיון אולפן נוטמן של כ-200 אלף לוחות זכוכית הוא האוסף שחשוב
מוזיאון השואה — נוסד בידי שורדים; קנדה קיבלה כמעט אף פליט יהודי לפני 1945 והמוזיאון אומר את זה
מוזיאון האמנות העכשווית — המוזיאון הראשון בקנדה לאמנות עכשווית, 1964; בשיפוץ ממושך, לכן לבדוק קודם
מוזיאון רדפאת׳ — 1882 והבניין העתיק בקנדה שנבנה כדי להיות מוזיאון; חינם, עמוס ובקושי שונה
שאטו דופרן — שני בתים תאומים הפוכים מאחורי חזית אחת, 1918; שני אחים, קיר משותף ובלי דלת מחברת

אמונה ומקומות קדושים

מרק טוויין אמר לפי המסופר במונטריאול שאי אפשר לזרוק לבנה בלי לשבור חלון של כנסייה, והמספר אמיתי: היו על האי הזה למעלה משש מאות כנסיות. ואחר כך עברה קוויבק את ההתמוטטות הדתית המהירה בעולם המערבי — נוכחות במיסה של יום ראשון צנחה מכתשעים אחוזים ב-1960 לפחות מחמישה אחוזים היום, בשני דורות — והבניינים הם התיעוד הפיזי של שני החצאים. עשרות הפכו לספריות, לקירות טיפוס, לדירות ולאולמות קונצרטים, ואלה שלמטה עוד פועלים.

בזיליקת נוטרדאם — האדריכל שלה התנצר על ערש מותו כדי להיקבר בתוכה, והוא הקבור היחיד שם
אורטוריית סן ז׳וזף — הכנסייה הגדולה בקנדה, התחילה כקפלת פח של שוער קולג׳ ב-1904
קפלת המלחים — נוסדה ב-1675 בידי מרגריט בורז׳ואה, האישה הראשונה מקנדה שהוכרזה כקדושה
הסלע השחור — קברם של כ-6,000 מתי טיפוס אירים מ-1847; את האבן הקימו פועלי הגשר ב-1859
קתדרלת מרים מלכת העולם — העתק ברביע קנה המידה של פטרוס הקדוש ברומא, נבנתה 1870 עד 1894 בקצה הפרוטסטנטי של העיר
מזון סן-גבריאל — בית חווה מ-1698 שבו שוכנו "בנות המלך" לפני נישואיהן; שלד הגג מקורי
כנסיית ארסקין ואמריקן — כנסייה מ-1894 שמוזיאון האמנות קנה ב-2008; עשרים חלונות טיפאני, המערך הגדול מחוץ לארה״ב
קתדרלת כריסט צ׳רץ׳ — הקתדרלה האנגליקנית יושבת על גג מרכז קניות, מפני שמכרה את זכויות האוויר כדי לשרוד

טבע

מונטריאול היא אי במפגש שני נהרות, ובמרכזה חדירה של סלע קשה בגובה מאתיים ושלושים מטר — וכל הירוק כאן נגזר משתי העובדות האלה. ההר הוצל ב-1876 ושוב בשנות השישים, כשכביש מהיר שהיה אמור לעבור בו נעצר; חזית הנהר הייתה תעשייתית והיא היום שביל תעלה; ושני פארקים הם איים, שאחד מהם נבנה מאפס מסלע שנחצב ממנהרות המטרו. הכול חינם ורובו על המטרו.

פארק הר רויאל — העבודה הקנדית היחידה של אולמסטד, 1876; זאת חדירה ולא הר געש, ובזה כמעט כולם טועים
אגם הביברים — נחפר ב-1938 על ביצה שיובשה; החלקה בחורף, סירות דוושה בקיץ, וחינם בשני המקרים
פארק ז׳אן-דראפו — שני איים; אי נוטרדאם נבנה מאפס מחמישה עשר מיליון טון של חציבת המטרו
תעלת לאשין — ארבעה עשר ק״מ של שביל אופניים שטוח; התעלה נסגרה לשיט מסחרי ב-1970 ונפתחה לסירות ב-2002
פארק לה פונטן — מטווח צבאי עד 1888; הבריכות הן מכרות החצץ הישנים והן קופאות למסלול החלקה
הגן הבוטני — שבעים וחמישה הקטר ושלושים גנים נושאיים; את הגן הסיני בנו אומנים משנגחאי
חורש הפסגה — הפסגה השלישית של הר רויאל, שנשמרה כשמורת ציפורים; המרחב הירוק השקט בעיר
פארק מזונב והפארק האולימפי — מגרש גולף עד 1960; הוא צמוד לגן הבוטני ובחורף גולשים בו סקי שטח

עם ילדים

הדבר השימושי במונטריאול עם ילדים הוא שארבעה מהדברים הטובים בעבורם נמצאים במקום אחד: הביודום, האינסקטריום, הגן הבוטני והפלנטריום כולם בתוך מאות מטרים ספורות זה מזה בפארק האולימפי, על המטרו, ונמכרים בכרטיס משולב. בחורף יש בהר החלקה והחלקה במגלשות חינם. הדבר האחד שצריך להיערך לו הוא ינואר: מינוס עשרים עם רוח זה רגיל, וילדים צריכים יותר ממעיל.

הביודום — ארבע מערכות אקולוגיות בתוך הוולודרום האולימפי מ-1976; פינגווינים, יער גשם והסנט לורנס
האינסקטריום — נבנה מחדש ב-2022 כך שעוברים בתוך המרחב של החרקים; חדר הפרפרים הוא הסיום
הפלנטריום — שתי כיפות, אחת מדעית ואחת עבודת אמנות עוטפת; כרטיס משולב עם הביודום
מרכז המדע — על מזח בנמל הישן; מעשי, ומרפסת הגג מעל הנהר חינם
אגם הביברים בחורף — החלקה חינם על הבריכה וגבעת מגלשות לידה; השכרת מחליקים בביתן
פארק ז׳אן-דראפו — חוף על הנהר, פארק מים והביוספרה; תחנת מטרו אחת מהדאונטאון
גן הילדים בגן הבוטני — חלקת ירקות עובדת שילדים נוטעים וקוצרים בה; פסטיבל הפנסים הסיני בספטמבר
מגדל השעון בנמל — 192 מדרגות, חינם, ולמרגלותיו חוף מלאכותי קטן בקיץ

חיי לילה

למונטריאול שעת הסגירה המאוחרת מכל עיר קנדית גדולה — ברים מגישים עד שלוש לפנות בוקר — והיא העיר האחת בצפון אמריקה שבה זה מפיק משהו שדומה ללילה אירופי ולא לבהלה. הרובעים מובחנים ובוחרים אחד: סן-לורן וסן-דני לברים, הפלאטו למרפסות, הכפר הגאה לרחוב שסגור למכוניות כל הקיץ, ורובע המופעים לפסטיבלים — שבין יוני לאוגוסט סוגרים רחובות שלמים והם חינם בחוץ ברובם.

רובע המופעים — שמונה בלוקים וכארבעים אולמות; פסטיבל הג׳אז הוא הגדול בעולם וחינם בחוץ
שדרות סן-לורן — עמוד השדרה של הברים; "קריאה אחרונה" בשלוש לפנות בוקר, המאוחרת בקנדה
רחוב סן-דני — החצי דובר הצרפתית של הלילה; מרפסות, ברי סטודנטים וקולנוע שמקרין סרטים בכתוביות
הכפר הגאה — סנט-קתרין מזרח הופך למדרחוב בכל קיץ; מהרובעים הגדולים כאלה בעולם
פלאס דה זאר — שישה אולמות ובהם "מזון סימפוניק" מ-2011, שנבנה מפני שלתזמורת לא היה בית
גריפינטאון ונוטרדאם מערב — המקום שהמסעדות הרציניות עברו אליו; להזמין, מפני שחדרי האוכל קטנים בכוונה

לחיפוש חדר במונטריאול