Greece
מילוס
כל מה שבמסלול הזה קרה בתוך ארבע מאות מטר מעצמו: עיר עתיקה על מדרון, תיאטרון רומי, מכלול קבורה נוצרי חצוב בסלע מתחתיו, והשדה שבו מצא חקלאי את הפסל המפורסם בעולם ולא שמר אותו. שעתיים, והחלק האחרון במורד בשביל גרוע — נעליים, וללכת לפני אחת עשרה.
חדר לזוג במילוס — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
הפסל שעזב
כל מה שבמסלול הזה קרה בתוך ארבע מאות מטר מעצמו: עיר עתיקה על מדרון, תיאטרון רומי, מכלול קבורה נוצרי חצוב בסלע מתחתיו, והשדה שבו מצא חקלאי את הפסל המפורסם בעולם ולא שמר אותו. שעתיים, והחלק האחרון במורד בשביל גרוע — נעליים, וללכת לפני אחת עשרה.
- פלאקה — הבירה יושבת שלוש מאות מטר מעל הים ואי אפשר לראות אותה ממנו, וזה היה העניין: במשך מאות שנים פשטו על האגאיס, ועיירה שלא רואים מספינה היא עיירה שלא תוקפים. הסמטאות צרות מכדי לעבור בהן בעגלה, והן מתעקלות כך שאי אפשר לראות לאורכן.
- הקאסטרו — הוונציאנים בנו אותו על הסלע הגבוה באי במאה השלוש עשרה, ובתי העיירה נבנו כחומה החיצונית שלו — גבם פונה החוצה בקו רצוף בלי חלונות בקומת הקרקע. הביצור הוא הבתים עצמם.
- המוזיאון הארכיאולוגי — הוויטרינה שכדאי להסתכל בה היא האובסידיאן. מילוס הייתה המקור שלו לכל מזרח הים התיכון, ואובסידיאן מילוסי נמצא ביוון היבשתית בשכבות שתוארכו לפני כאחד-עשר אלף שנה — כלומר אנשים חצו ים פתוח כדי להגיע לכאן, בסירות, לפני החקלאות. זאת העדות הקדומה בעולם למסחר ימי.
- התיאטרון העתיק — חצוב במדרון שפונה למפרץ, עם שורות שיש מהתקופה הרומית מעל תיאטרון הלניסטי קדום יותר. הוא הכיל כשבע מאות איש, שהם חלק גדול מהעיירה, והוא עדיין בשימוש — הופעה כאן נצפית כשהקלדרה מאחורי הבמה.
- המקום שבו נמצאה ונוס — ב-1820 חקלאי שחפר כאן פתח גומחה בקיר ומצא אישה משיש בשני חלקים. קצין צי צרפתי סידר את הרכישה, הפסל הגיע לפריז באותה שנה, ומאז הוא בלובר. הזרועות לא נמצאו מעולם. יוון ביקשה אותו בחזרה יותר מפעם אחת, והתשובה תמיד הייתה לא.
- הקטקומבות — קרוב לשלוש מאות קברים חצובים בסלע במנהרות מתחת לגבעה, ובהם כאלפיים קבורות מהמאות הראשונות של הנצרות. הם התגלו ב-1840 והם נמנים עם רומא וארץ הקודש כחשובים שבקטקומבות הנוצריות בעולם — על אי של חמשת אלפים איש.
מפרץ שהוא לוע
מילוס היא הר געש שפוצץ צד אחד של עצמו, והים נכנס דרך החור. העובדה האחת הזאת מסבירה את האי: המפרץ הוא אחד מנמלי הטבע הטובים בים התיכון, הסלע הוא אפר ולבה בצבעים שאין באף אי אחר, והאדמה עדיין שווה כסף — האי חי בפועל מכרייה ולא מתיירות. חצי יום עם רכב, והמכרות הם החלק שאיש אינו מצפה לו.
- אדאמס — הנמל יושב בתוך הלוע. המפרץ כמעט סגור, עמוק ומוגן מכל רוח, ולכן יש כאן נמל מאז תקופת הברונזה, ולכן גם הצי הרוסי וגם צי בעלות הברית השתמשו בו. העיירה עצמה חדשה במונחים יווניים — היא נוסדה ב-1824 בידי פליטים מכרתים.
- מוזיאון הכרייה — מילוס היא היצרנית הגדולה באירופה של בנטוניט ומקור מרכזי לפרליט, והמחצבות פועלות עכשיו, היום, כמה קילומטרים מהחופים. המוזיאון קיים מפני שהאי החליט לומר את זה במקום להסתיר: הכסף כאן באדמה, והתיירים הם העסק החדש יותר.
- סרקיניקו — זה אפר געשי שנפל, התקשה לסלע לבן רך, ונשחק ברוח ובים לדבר שאין עליו אדמה, צמח או צל. השם בא מפיראטים סארצנים שחסו כאן. זה גם המקום היחיד באי שבו הסלע לבן דיו כדי לשרוף את העיניים בצהריים.
- פילקופי — שלוש ערים זו על גבי זו, הקדומה מכשלושת אלפים לפנה״ס, נחפרו בידי האסכולה הבריטית מ-1896. זאת הייתה עיר רצינית מתקופת הברונזה — חומות, ארמון, כלי חרס מינואיים — והיא הייתה עשירה בגלל האובסידיאן. מחציתה נפלה אל הים.
- מכרות הגופרית — גופרית נכרתה בחוף הזה עד 1956, אז המחיר התמוטט וכולם עזבו באותו שבוע. המבנים, קרוניות העפרה על הפסים, המגלשות אל מזח הטעינה וחדרי הפועלים — כולם עומדים במקום שבו נעזבו, ואף אחד לא פינה דבר.
- זפיריה — זאת הייתה בירת מילוס עד המאה השמונה עשרה, עיירה של חמשת אלפים איש עם עשרים כנסיות. ואז האוכלוסייה עזבה — התיאורים מאשימים מגפה ואדים רעילים שעלו מהאדמה, ובאי געשי שיש מתחתיו גופרית זה אינו סיפור בלתי סביר. הם עלו לפלאקה והמישור נותר לשדות.
בתי הסירות הצבועים
לאורך החוף הצפוני הכפרים אינם כפרים אלא סירמאטה: מוסך בגובה פני הים עם דלת רחבה דיה לסירה, חדר מעליו, ומגלשה אל המים. הם נבנו כדי שאפשר יהיה לגרור סירת דיג החוצה לפני סערת חורף, והם צבועים בצבעים חזקים מפני שמהמים אדם צריך לדעת איזה מהם שלו. שעתיים ורכב, ורוחצים בסוף.
- קלימה — המצולם שבהם, והמקום שבו הסדר ברור מכול: הים מגיע עד הדלת. קומת הקרקע הייתה של הסירה והמשפחה גרה מעליה, וכמה מהם עוד משמשים בדיוק כך בעוד השאר הפכו לחדרים להשכרה.
- פירופוטאמוס — מפרץ עם חוף, קפלה ובתי הסירות בעיקול קטן אחד, ולכן הוא מופיע על כל פוסטר של האי. יש בו גם את הדבר האחד שאין בקלימה: חול שאפשר באמת להיכנס ממנו למים.
- מנדרקיה — עדיין מפרץ עובד — הסירות כאן יוצאות — והטברנה על הסלע קונה מהן. זה המקום בחוף הזה שבו אתם מסתכלים על עבודה ולא על נוף שלה.
- פלאתיינה — החוף החולי המוגן של החוף הצפוני, עשרים דקות ברגל מפלאקה בשביל ישן, וההליכה היא הסיבה שהוא נשאר שקט יותר מחופי הכביש.
- פאפאפראגס — שלוש מערות ים צרות מתחת לגג שקרס, והמים נכנסים דרך חריץ במצוק. מספרים שפיראטים עגנו בתוכן מחוץ לטווח הראייה, וכשעומדים מעל רואים בדיוק איך זה עובד.
- פולוניה — כפר הדייגים בקצה הצפון-מזרחי, והנמל השני של האי: הסירה הקטנה לקימולוס חוצה מכאן בעשרים דקות, כמה פעמים ביום, כל השנה. זה גם המקום שבו לנים מי שרוצים את האי בלי עיר הנמל.
מה יש במילוס
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה — 20 דקות מאדאמס, ונוחתים בו רק מטוסי מדחף קטנים מאתונה
- הנמל — כל המעבורות עוגנות בתוך הקלדרה עצמה, והמפרץ הוא הלוע
תרבות והיסטוריה
- הקטקומבות — מכלול קבורה נוצרי מהמאות הראשונות, ומשלושת החשובים בעולם
- התיאטרון העתיק — שורות שיש רומיות חצובות במדרון, פונות למפרץ, ועוד מתקיימות בהן הופעות
- המוזיאון הארכיאולוגי — שמורים בו האובסידיאן ויציקת גבס של ונוס — המקור בפריז
- מוזיאון הכרייה — הכרייה היא עדיין התעשייה העיקרית באי, וכאן מסבירים מה יוצא מהאדמה
מה לראות
- פלאקה — הבירה, בגובה 300 מטר ומחוץ לטווח הראייה מהים — נבנתה כך נגד פיראטים
- הקאסטרו — ונציאני, על הסלע הגבוה, והטיפוס אליו 15 דקות
- פאנאגיה קורפיאטיסה — מרפסת השקיעה של האי, והיא מתמלאת 40 דקות לפני
- טריפיטי — הכפר על הרכס מעל העיר העתיקה, והתיאטרון והקטקומבות מתחתיו
- קלימה — בתי סירות בנויים בסלע על קו המים, צבועים כדי שדייג יזהה את שלו
- מנדרקיה — מפרץ דייגים עובד עם אותם בתי סירות צבועים, וטברנה אחת על הסלע
- פירופוטאמוס — מפרץ קטן עם קפלה, חוף ובתי סירות, ושלושתם נכנסים לתמונה אחת
- פלאתיינה — החוף המוגן בחוף הצפוני, 20 דקות ברגל מפלאקה
- סרקיניקו — סלע געשי לבן ששחק עד שהוא חלק, ומשווים אותו לירח; בלי שום צל
- פאפאפראגס — שלוש מערות ים מתחת לגג שקרס, מגיעים אליהן בחתך תלול בסלע
- פולוניה — כפר דייגים בקצה הצפון-מזרחי, והסירה לקימולוס יוצאת ממנו
- פילקופי — עיר מתקופת הברונזה בשלוש שכבות, נחפרה בידי האסכולה הבריטית מ-1896 ואפשר ללכת בה
- אגיוס קונסטנטינוס — קפלה בחוף הצפון-מזרחי, וכל התעלה אל קימולוס לפניה
- קאפרוס — מפרץ צר בין מצוקים, שוחים בו בין הקירות
- פאליוכורי — החול כאן חם מלמטה — אדים געשיים עולים דרכו במקומות
- פיריפלאקה — מצוקים מפוספסים באדום, לבן וצהוב, עומדים ישר מעל החול
- צִיגְרָדוֹ — מגיעים אליו בחבל ובסולם עץ דרך סדק בסלע, וזאת הדרך היחידה
- פרובטאס — מצוקים אדומים, מים רדודים וכביש שמגיע עד אליו — הנוח בחוף הזה
- אגיה קיריאקי — חול געשי אפור ושחור, והטברנה בקצהו היא כל היישוב
- חיוואדולימני — החוף הארוך באי, בצד הפנימי של המפרץ, ועם לגונת מלח מאחוריו
- אגיוס סוסטיס — מפרץ קטן על המפרץ עם קפלה וכמעט שום דבר אחר
- אמבוריוס — יישוב של כמה בתים בחוף הדרומי של המפרץ, והמים שטוחים כל הקיץ
- קלפטיקו — עמודי סלע לבנים ומערות שאין אליהם כביש — פיראטים השתמשו בהם, והשם אומר את זה
- ואני — מכרה מנגן נטוש על מצוק בחוף המערבי, ומזח הטעינה עוד עומד
- תיאוריכיה — מכרות הגופרית בפליורמה, סגורים מ-1956, והקרוניות ומגלשות העפרה עוד במקומן
- אגיוס יואניס סידריאנוס — קפלה בקצה המערבי של האי, בדרך גרועה, ואין דבר סביבה לקילומטרים
- פרופיטיס איליאס — הנקודה הגבוהה באי, וממנה רואים את כל הקלדרה בבת אחת
- זפיריה — בירת האי עד המאה ה-18, ננטשה, והיום כמה בתים במישור
- גלארוניסיה — איונים של עמודי בזלת משושים שעולים מהים, מגיעים אליהם רק בסירה
- ארקודס — מבני סלע מול החוף הצפון-מערבי שנראים כמו דובים מהמים
- קימולוס — האי הסמוך, 20 דקות בסירה מפולוניה, עם כפר אחד ובלי קהל
- פוליאיגוס — האי הלא מיושב הגדול באגאיס; עזים, בלי כביש, ובית גידול מוגן
שווקים וקניות
- המוזיאון הכנסייתי — בכנסייה הישנה ליד הנמל, והאיקונות בו הגיעו מהבירה הנטושה
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
מילוס כמעט אינה מגדלת דבר — האי הוא סלע, אפר ומכרה — ולכן האוכל הוא מה שהים מביא ומה שמחזיק. שני דברים מקומיים באמת: **קוּפֶטוֹ**, ממתק של דלעת מבושלת בדבש עם שקדים שמגישים בחתונות ובשום מקום אחר, ו**פִּיטָרָקְיָה**, פשטידות גבינה קטנות מטוגנות ולא אפויות. המחיר המקובל באי לסוּבלאקי הוא כמה יורו, ולדג צלוי על מזח כמה פעמים מזה. אלה דוכנים ומזחים, לא מסעדות עם נוף.
- סמטת הנמל, אדאמס — כמה יורו, בעמידה, ופתוח עד המעבורת האחרונה
- מזח מנדרקיה — הסירות נוחתות כאן והטברנה קונה מהן
- אגיה קיריאקי — טברנה אחת בסוף הכביש, על חול שחור
- פולוניה — דג לפי קילו אחר הצהריים, ליד הנמל הקטן
- פלאקה — המאפייה כאן נפתחת בשש ומוכרת את הקופטו
- טריפיטי — שתי טברנות על הרכס, ושתיהן פונות למפרץ
- אמבוריוס — טברנה אחת על המים, מגיעים בכביש אחד
- פרובטאס — טברנת החוף בחוף הדרומי, פתוחה בעונה
מוזיאונים
ארבעה חדרים באי של חמשת אלפים איש, ובהם המסחר הימי הקדום בעולם, אחת משלוש הקטקומבות הנוצריות הגדולות, ותעשיית כרייה פעילה. הפסל עצמו נמצא בפריז.
- המוזיאון הארכיאולוגי — בפלאקה; הוונוס כאן יציקת גבס, והמוזיאון אומר זאת
- הקטקומבות — כניסה מודרכת בלבד, ביקור קצר, ולהביא מעיל קל
- מוזיאון הכרייה — קטן, ישר, ומסביר את המחצבות שעוברים לידן
- המוזיאון הכנסייתי — בכנסייה הישנה ליד הנמל; האיקונות הגיעו מזפיריה
- התיאטרון העתיק — פתוח, חינם, ומתקיימות בו הופעות בקיץ
טבע
למילוס הקרקע המוזרה בקיקלדים, והיא כולה געשית: אפר לבן ששחק עד שהוא חלק, מצוקים מפוספסים באדום ובצהוב, עמודי בזלת משושים בים, וחול שחם מלמטה. כמעט אין אדמה וכמעט אין עץ, ולכן רואים את הגאולוגיה במקום נוף שמונח עליה.
- סרקיניקו — ללכת בשבע או בשש; בצהריים הסלע הלבן בלתי נסבל
- פיריפלאקה — אפר אדום, לבן וצהוב ברצועות ישר מעל החול
- פאליוכורי — לחפור את היד בחול בקצה הרחוק ולהרגיש
- גלארוניסיה — בזלת משושה מתוך המים; בסירה בלבד
- פרופיטיס איליאס — הנקודה הגבוהה באי, וכל הקלדרה ממנה
- חיוואדולימני — לגונת מלח מאחורי החוף; פלמינגו עוצרים בה
- פוליאיגוס — לא מיושב, מוגן, ומגיעים אליו רק בסיור סירה
עם ילדים
למילוס קרוב לשמונים חופים, יותר מכל אי אחר בגודל הזה, **והם אינם מתחלפים זה בזה**: לחלק יורדים בחבל, בחלק אין צל בכלל, וחלק חמים מהקרקע. אלה שעובדים עם ילדים.
- פרובטאס — רדוד, חולי, כביש אליו וקצת צל
- פירופוטאמוס — מפרץ קטן, מים שטוחים, ובתי סירות להסתכל עליהם
- פלאתיינה — מוגן מהמלטמי, וחול לכל האורך
- אגיוס סוסטיס — בתוך המפרץ, ולכן המים שטוחים בכל יום
- פאפאפראגס — להסתכל מלמעלה בלבד — הירידה אינה לילדים
- פילקופי — עיר מתקופת הברונזה שאפשר ללכת בה, והיא קטנה
אמונה ומקומות קדושים
הכנסיות כאן קטנות, לבנות ובכל מקום, ושתיים מהן אינן רגילות: הקטקומבות מתחת לטריפיטי, וקפלה בקצה המערבי של האי שאנשים עוד הולכים אליה. לבוש צנוע, וכמה מהן נפתחות בידי מחזיק מפתח בכפר.
- הקטקומבות — מודרך, קריר בפנים, והדבר העתיק באי
- פאנאגיה קורפיאטיסה — על שפת המצוק בפלאקה; המרפסת היא השקיעה
- אגיוס יואניס סידריאנוס — בקצה המערבי בדרך גרועה; לקחת מים
- אגיוס קונסטנטינוס — בחוף הצפון-מזרחי, מול התעלה לקימולוס
- זפיריה — הבירה הנטושה; כמה כנסיות עוד עומדות במישור
- המוזיאון הכנסייתי — מה שנישא למעלה כשזפיריה ננטשה
חיי לילה
אין מועדון במילוס ואף אחד לא מעמיד פנים שיש. הערב הוא סמטת הנמל באדאמס והמרפסת בפלאקה בשקיעה, וזאת כל המפה. האי נרגע מוקדם, ובחורף רוב זה סגור.
- פלאקה בשקיעה — ארבעים דקות לפני, אחרת אין איפה לעמוד
- סמטת הנמל — ברים לאורך המים, והם מתמלאים אחרי עשר
- פולוניה — שקט יותר, ליד הנמל, והשולחנות על החול
- טריפיטי — הרכס, עם המפרץ מתחת וכמעט אף אחד עליו
- סרקיניקו בלילה — הסלע הלבן בירח מלא, ולהביא פנס
- מנדרקיה — טברנה אחת על הסלע, פתוחה מאוחר בקיץ בלבד