France

ליון

לליון יש אמירה על עצמה: הגבעה שמתפללת והגבעה שעובדת. פורבייר, במערב, היא המקום שבו הרומאים ייסדו את לוגדונום בשנת 43 לפני הספירה ושבו עומדת היום הבזיליקה; קרואה-רוס, בצפון, היא המקום שבו חיו ועבדו שלושים אלף אורגי משי בדירות שנבנו עם תקרות של ארבעה מטרים כדי להכיל את מכונות האריגה. ביניהן נמצאת העיר העתיקה, וכל חמש מאות ההקטרים הם אתר אונסק״ו — מהאזורים ההיסטוריים הגדולים ברשימה. המסלול הזה הוא הגבעה שמתפללת והעיר העתיקה שמתחתיה. שלוש שעות, ולעלות בפוניקולר.

סיורים רגליים

שתי גבעות: אחת מתפללת, אחת עובדת

לליון יש אמירה על עצמה: הגבעה שמתפללת והגבעה שעובדת. פורבייר, במערב, היא המקום שבו הרומאים ייסדו את לוגדונום בשנת 43 לפני הספירה ושבו עומדת היום הבזיליקה; קרואה-רוס, בצפון, היא המקום שבו חיו ועבדו שלושים אלף אורגי משי בדירות שנבנו עם תקרות של ארבעה מטרים כדי להכיל את מכונות האריגה. ביניהן נמצאת העיר העתיקה, וכל חמש מאות ההקטרים הם אתר אונסק״ו — מהאזורים ההיסטוריים הגדולים ברשימה. המסלול הזה הוא הגבעה שמתפללת והעיר העתיקה שמתחתיה. שלוש שעות, ולעלות בפוניקולר.

1. בזיליקת פורבייר — נבנתה בגלל עסקה: ב-1870, כשהצבא הפרוסי התקדם, נדר הארכיבישוף שאם ליון תיחסך הוא יבנה כנסייה למריה. הפרוסים נעצרו לפני העיר והבזיליקה נבנתה בין 1872 ל-1884, במימון מנוי ציבורי. הליונזים קוראים לה "הפיל ההפוך", מפני שארבעת המגדלים נראים כמו רגליים באוויר.
2. התיאטרונים הרומיים — התיאטרון הגדול נבנה בסביבות שנת 15 לפני הספירה והוא התיאטרון הרומי העתיק בצרפת. לוגדונום הייתה בירת גאליה הרומית וצומת רשת הדרכים שלה, ולכן הקיסרים קלאודיוס וקרקלה נולדו כאן. שני התיאטרונים עוד בשימוש — פסטיבל "לילות פורבייר" מעלה בהם הופעות בכל קיץ, ומושבי האבן הם המקוריים.
3. מוזיאון לוגדונום — הבניין קבור במדרון מעל התיאטרונים, ורק החלונות שלו נראים, כדי שלא יתחרה בהם — הוא הושלם ב-1975 ולאדריכל נאמר שהשרידים קודמים. בתוכו נמצא "לוח קלאודיוס": לוח ברונזה שחרוט בו נאום שנשא הקיסר קלאודיוס בסנאט הרומי בשנת 48 לספירה, שבו טען שצריך להרשות לגאלים לכהן במשרות.
4. קתדרלת סן-ז׳אן — הוחלה ב-1180 והושלמה ב-1476, ולכן המזמור רומנסקי והחזית גותית. מה שכדאי לחפש הוא השעון האסטרונומי בכנף הצפונית: הוא נבנה במאה הארבע עשרה ותוקן פעמים רבות, והוא מראה את התאריך, את הירח, את מצב השמש מעל ליון ואת לוח השנה הכנסייתי — והוא חושב כך שיפעל עד שנת 2019, ואז חושב מחדש.
5. ליון העתיקה — רובע הרנסנס הגדול בצרפת, והוא שרד מפני שבמאה התשע עשרה הכסף עבר לחצי האי ואיש לא טרח לבנות כאן מחדש. ב-1962 הוא היה אמור להיהרס כשכונת עוני; שר התרבות אנדרה מאלרו הפך אותו במקום לאזור המוגן הראשון בצרפת, וזה החוק שהציל אחר כך את הרבעים העתיקים של תריסר ערים צרפתיות.
6. הטראבול — מעברים מקורים שחוצים את תוך הבניינים מרחוב לרחוב — יש בליון כארבע מאות, והם קיימים מפני שהעיר דחוסה בין שני נהרות וגבעה, ולכן הגושים ארוכים וצרים. אורגי המשי השתמשו בהם כדי לשאת בדים בלי להרטיב אותם, וההתנגדות השתמשה בהם כדי לנוע בעיר ולאבד עוקבים.

משי, והגבעה שעבדה

עד המאה התשע עשרה כארבעים אחוזים מהעובדים בליון עבדו במשי, והמלאכה התרכזה בגבעה אחת. האורגים — קאנו — לא היו פועלי מפעל: הם החזיקו את מכונות האריגה שלהם, עבדו בבית ושולמו לפי יחידה, ולכן לבניינים בקרואה-רוס תקרות בגובה ארבעה מטרים וחלונות עצומים. כשהסוחרים חתכו את התעריפים ב-1831 כבשו הקאנו את העיר, והמרד ההוא נחשב בדרך כלל למרד הפועלים הראשון של העידן התעשייתי. שעתיים וחצי, במורד כל הדרך אם מתחילים למעלה.

1. בית הקאנו — שתי מכונות ז׳אקאר עובדות מודגמות כאן בכל שעה, והמכונה היא העיקר: ז׳וזף-מארי ז׳אקאר, בן ליון, מצא ב-1804 איך לשלוט במכונת אריגה בעזרת כרטיסים מנוקבים, כך שדוגמה תוכל להישמר ולהיות מיוצרת מחדש בידי מכונה ולא לשינון של אדם. הרעיון ההוא — הוראות על כרטיסים — הוא האב הישיר של המחשב המתוכנת, ולצ׳ארלס באבג׳ היה דיוקן שלו שנארג בז׳אקאר.
2. קור דה ווראס — חצר בבניין קאנו עם גרם מדרגות בטון פתוח בשש קומות, שנבנה בסביבות 1840 — וגרם המדרגות הוא טראבול: הוא מחבר שלושה רחובות שונים בשלושה מפלסים שונים, מפני שהגבעה תלולה כל כך. ה"ווראס" היו אגודת עזרה הדדית של קאנו, והם השתמשו בבניין הזה במהפכת 1848. אנשים גרים כאן היום והשער לפעמים סגור.
3. קיר הקאנו — אלף ומאתיים מטרים רבועים של קיר מצויר, הציור הגדול באירופה, שנעשה לראשונה ב-1987 ונצבע מחדש ב-1997 וב-2013 — ובכל פעם אותו רחוב מוצג, אבל האנשים בו התבגרו, ילדים גדלו ובניינים חדשים הופיעו. כלומר הציור הוא תיעוד של שלושים השנים של עצמו, והציירים הם קולקטיב ליונזי שצייר כארבע מאות קירות בעולם.
4. שוק קרואה-רוס — השוק היומי נמשך לאורך השדרה שנבנתה על קו חומת העיר הישנה — הגבעה הייתה קומונה נפרדת עד 1852, מחוץ למחסום המכס, ובדיוק לכן מלאכת המשי התיישבה שם: שכירות זולה יותר, בלי מס עירוני על החוט שנכנס. השדרה היא הגבול לשעבר, והשוק עליה מאז.
5. אמפיתיאטרון שלוש הגאליות — נבנה בשנת 19 לספירה עבור האסיפה השנתית של נציגים משישים השבטים של שלוש הפרובינקיות הגאליות, שהתכנסו כאן להישבע נאמנות לרומא — כלומר כאן גאליה הרומית הוחזקה יחד פוליטית. כאן גם הוצאו להורג נוצרים בשנת 177, ובהם שפחה בשם בלנדינה, והעמוד שבאמצע הזירה מסמן זאת.
6. פסאז׳ תיאפה — פסאז׳ משנת 1828 עם גרם מדרגות כפול, שהתפורר עד שנות השמונים ושנקנה בידי העירייה והפך לסדנאות מסובסדות למעצבי אופנה צעירים — כעשרים בכל פעם, בחוזים לשלוש שנים, וזה שימוש מכוון בהיסטוריה של עיר המשי כמדיניות תעשייתית. הסדנאות פתוחות ואפשר להיכנס.

חצי האי, ומאיפה האוכל נעשה רציני

בין שני הנהרות נמצא הפרסקיל, חצי האי השטוח שנעשה המרכז המודרני — הכיכרות, האופרה, המוזיאונים והמסעדות. הטענה של ליון להיות בירת האוכל של צרפת נשענת על שני דברים: הבּוּשוֹן, סוג של מסעדה קטנה שמגישה קרביים, חזיר ויין בכד, והאִמהות הליונזיות — נשים שבישלו בבתים בורגניים, איבדו את העבודות אחרי 1914 ופתחו מקומות משל עצמן. אז׳ני בראז׳ייה הייתה האדם הראשון, גבר או אישה, שהחזיק שלושה כוכבי מישלן בשתי מסעדות בבת אחת, ב-1933. שלוש שעות, שטוח.

1. פלאס בלקור — שישים ושניים אלף מטרים רבועים וריקה בכוונה — מהכיכרות הפתוחות הגדולות באירופה, ואין בה דבר מלבד פסל ושני ביתנים. היא חשופה מפני שהייתה מסדר ואחר כך מקום שאפשר לשלוט בעיר ממנו: כל מה שקורה בה נראה מכל צד. משטח החול האדום הוא המקורי והוא מיושר במגרפה ולא מרוצף.
2. פלאס דה טרו — המזרקה כאן, ארבעה סוסים שגוררים מרכבה מתוך המים, נעשתה בידי פרדריק ברתולדי — פסל פסל החירות — והיא נבנתה עבור בורדו, שלא יכלה לשלם, ולכן ליון קנתה אותה ב-1890. בכיכר הזאת גם עמדה הגיליוטינה של העיר בתקופת הטרור, וכאלפיים איש הוצאו בה להורג.
3. מוזיאון האמנויות היפות — שבעים חדרים במנזר בנדיקטיני מהמאה השבע עשרה, וזה אוסף האמנות השני בגודלו בצרפת אחרי הלובר. המנזר נסגר במהפכה והאוסף התחיל מרכוש כנסייה שהופקע — וכך התחילו רוב המוזיאונים הפרובינציאליים בצרפת: המדינה לקחה את הציורים והייתה צריכה לשים אותם במקום כלשהו.
4. אל פול בוקוז — ארבעים ושמונה דוכנים תחת גג אחד, שנקראים על שם השף שהחזיק שלושה כוכבי מישלן חמישים וחמש שנים רצופות — שיא שאיש לא התקרב אליו. מה שכדאי למצוא הוא "סרוול דה קאנו": לא מוח, למרות השם, אלא גבינה טרייה שנחבטת עם עשבים, שאלוט, חומץ ושמן. השם פירושו "מוח של אורג משי" והוא היה עלבון שהסוחרים כיוונו לקאנו.
5. גרנד אוטל-דיה — בית חולים במקום הזה מהמאה השתים עשרה עד 2010 — שמונה מאות שנים — והכיפה מעל החצר המרכזית נבנתה בשנות השישים של המאה השמונה עשרה. רבלה עבד כאן כרופא בשנות השלושים של המאה השש עשרה בעודו מפרסם את "פנטגרואל" בליון. הוא נפתח מחדש ב-2018 כחנויות, מלון וחצר שכל אדם יכול לעבור בה, והאמפיתיאטרון הכירורגי עוד בפנים.
6. מכון לומייר — ב-22 במרס 1895 הקרינו האחים לומייר סרט של ארבעים ושש שניות שבו פועלים יוצאים מהמפעל שלהם — הסרט הראשון שהוקרן בפני קהל. קיר המפעל שהם יצאו ממנו עוד עומד במאה מטרים מווילת המשפחה, שהיא היום המוזיאון. האחים היו תעשיינים ולא אמנים: הם היו יצרני לוחות הצילום הגדולים באירופה והעריכו שלקינמטוגרף אין עתיד.

מה יש בליון

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה סן-אכזופרי — הרונקספרס מגיע לפאר-דיה ב-30 דקות בכ-17 אירו
• תחנת פאר-דיה — שעתיים לפריז, והמטרו והחשמליות כולם נפגשים כאן
• תחנת פראש — התחנה הישנה, בקצה הדרומי של חצי האי, ואוטובוסים יוצאים ממנה
• הפוניקולר לפורבייר — כרטיס מטרו מכסה אותו, שתי דקות במעלה הגבעה, והוא פועל משש

תרבות והיסטוריה

• בזיליקת פורבייר — חינם, נבנתה על נדר משנת 1870, והמרפסת מאחוריה היא נוף העיר
• התיאטרון הרומי — חינם, משנת 15 לפנה״ס, והוא התיאטרון הרומי העתיק בצרפת
• מוזיאון לוגדונום — מ-7 אירו, קבור במדרון מעל התיאטרונים, וסגור בשני
• קתדרלת סן-ז׳אן — חינם, והשעון האסטרונומי מהמאה ה-14 עוד מצלצל בשעות מסוימות
• אוטל דה גאדאן — מ-8 אירו, שני מוזיאונים בבית רנסנס, וסגור בשני ובשלישי
• מוזיאון הבובות — בכרטיס גאדאן, וגיניול הומצא בליון ב-1808
• מוזיאון האמנויות היפות — מ-8 אירו, במנזר מהמאה ה-17, וסגור בשלישי
• מוזיאון הקונפלואנס — מ-9 אירו, סגור בשני, והבניין הוא ענן זכוכית מפורק
• מכון לומייר — מ-7 אירו, בווילה של משפחת לומייר, והסרט הראשון צולם בחוץ
• האנגר של הסרט הראשון — חלק ממכון לומייר, וזה הקיר שהפועלים יצאו ממנו ב-1895
• מרכז ההתנגדות והגירוש — מ-6 אירו, בבניין שהגסטפו השתמש בו, וסגור בשני
• בית הקאנו — מ-8 אירו, מכונת ז׳אקאר עובדת בהדגמה בכל שעה, וסגור בראשון
• מוזיאון הבדים — מ-10 אירו, שני מיליון וחצי פריטי טקסטיל, ולבדוק שפתוח
• מוזיאון הדפוס — מ-8 אירו, וליון הייתה עיר הדפוס השנייה באירופה אחרי ונציה
• אמפיתיאטרון שלוש הגאליות — חינם, שם התכנסה אסיפת גאליה משנת 19 לספירה, ובמדרון קרואה-רוס
• גרנד אוטל-דיה — חינם לעבור, בית חולים מהמאה ה-12 עד 2010, והיום קולונדות

מה לראות

• פלאס בלקור — חינם, מהכיכרות הפתוחות הגדולות באירופה, וחשופה לגמרי בכוונה
• פלאס דה טרו — חינם, והמזרקה בה נעשתה בידי פסל פסל החירות
• ליון העתיקה — חינם, רובע הרנסנס הגדול בצרפת, ואתר אונסק״ו
• הטראבול — חינם, מעברים מקורים דרך בניינים, ורק חלק מהדלתות פתוחות
• בית עורכי הדין — חינם מהחצר, חזית מהמאה ה-15 עם שלוש שורות גלריות
• קור דה ווראס — חינם, גרם מדרגות פתוח בשש קומות בבניין של אורגי משי, ותושבים גרים בו
• קיר הקאנו — חינם, 1,200 מטרים רבועים של קיר מצויר, והוא נצבע מחדש כל עשור בערך
• קרואה-רוס — חינם, גבעת אורגי המשי, ובדירות תקרות של ארבעה מטרים בשביל המכונות
• פסאז׳ תיאפה — חינם, פסאז׳ משנות ה-20 של המאה ה-19 שמלא היום בסדנאות מעצבים צעירים
• גן רוזה מיר — חינם, פתוח בשבת אחה״צ בלבד, ובנאי אחד בנה אותו מקונכיות
• פארק ראש הזהב — חינם, 105 הקטר, גן חיות חינם וגן ורדים של 30,000 שיחים
• גדות הרון — חינם, חמישה קילומטרים של גדה שנלקחו מחניונים ב-2007
• קה סן-אנטואן — חינם, גדת הסון, ושוק המזון לאורכה ברוב הבקרים
• גן הקוריוזים — חינם, מרפסת קטנה במדרון פורבייר, והנוף החינמי הטוב בליון
• קונפלואנס — חינם, הרובע שבו שני הנהרות נפגשים, וכולו אחרי 2010
• פורט סן-ז׳אן — מבחוץ, מחנה מהמאה ה-19 על הסון, והיום בית ספר למיסים
• אל טוני גרנייה — אולם שוק מברזל מ-1914, היום אולם הופעות ל-17,000, ולבדוק את הלוח
• פרוז׳ — 35 קילומטרים מהעיר, כפר מוקף חומה מימי הביניים, והגאלט היא הדבר המקומי
• ויאן — 30 קילומטרים דרומה, תיאטרון רומי שעוד משמש לפסטיבל ג׳אז ביולי
• בוז׳ולה — מ-40 קילומטרים צפונה, כפרי האבן הזהובה הם החלק השקט
• אואן — 45 קילומטרים מהעיר, כפר פסגה מאבן זהובה, ובלי רכב בפנים
• מון ד׳אור — 20 קילומטרים מהעיר, גבעות גיר עם כרמים, והמחצבות בנו את ליון
• פארק הציפורים — מ-22 אירו, 60 קילומטרים מהעיר, ובו כ-3,000 ציפורים

שווקים וקניות

• אל פול בוקוז — סגור בשני, 48 דוכנים תחת גג אחד, וכאן שפים קונים
• שוק סן-אנטואן — משלישי עד ראשון בבקרים על גדת הסון, ונגמר עד אחת
• שוק קרואה-רוס — משלישי עד ראשון בבקרים על השדרה, וזה השוק המקומי
• ברנשון — בית שוקולד שקולה את גרגרי הקקאו בעצמו, סגור בראשון, ויקר
• מזון פראליוס — בריוש פראלולין, כ-20 אירו לכיכר, והם נגמרים עד הצהריים
• קניון פאר-דיה — על התחנה, מהקניונים העירוניים הגדולים בצרפת, ופתוח עד שמונה
• קניון קונפלואנס — בקצה חצי האי, פתוח בראשון, וקולנוע בפנים

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

לליון יש קטגוריית מסעדה משל עצמה, הבּוּשוֹן, והיא מוגדרת לפי מה שהיא מגישה ולא לפי המחיר: חזיר, קרביים והחלקים הזולים, עם יין שנמסך מ"פּוֹ" — בקבוק של שישים סנטיליטר עם בסיס זכוכית עבה, שקיים כדי שלא יתהפך וכדי שהמידה תהיה ישרה. המנות הן טבלייה דה סאפר (קרביים בציפוי), קנל (כופתת דג זאב ברוטב), אנדואיית, וסרוול דה קאנו, שהיא גבינה ולא מוח. צלחת מלאה היא עשרים עד שלושים אירו. בושונים רבים סגורים בסוף השבוע, וזה תופס אנשים לא מוכנים.

• קפה דה פדרסיון — כ-35 אירו לתפריט הקבוע, סגור בסוף השבוע
• קפה קומפטואר אבל — כ-30 אירו, סגור בראשון, ולהזמין לערב
• דניאל א-דניז — כ-35 אירו, והפטה אן קרוט כאן זכה באליפות העולם
• שה פול — כ-28 אירו, בושון מאושר, וסגור בראשון ובשני
• לה ליונה — כ-30 אירו, תצלומי מקומיים על כל קיר, ובלי הזמנה בצהריים
• בראסרי ז׳ורז׳ — כ-30 אירו, פתוחה כל יום, ו-600 מושבים אומרים שאין תור
• אל פול בוקוז — סגור בשני, 48 דוכנים, ולכמה מהם דלפקים שאוכלים בהם בעמידה
• פראליוס — כ-20 אירו לכיכר, ולהגיע לפני הצהריים בשבת

מוזיאונים

המוזיאונים של ליון עוקבים אחרי התעשיות שלה: משי, דפוס, קינמטוגרף ומינהל רומי. שניים מהם הם ראשונים בעולם ולא אוספים אזוריים — האחים לומייר הקרינו כאן את הסרט הראשון ב-1895, ומכונת הז׳אקאר במוזיאון המשי היא האב הישיר של המחשב מבוסס הכרטיסים. רובם סגורים בשני או בשלישי, וכרטיס העיר מכסה את כולם ואת התחבורה.

• מכון לומייר — מ-7 אירו, סגור בשני, וקיר המפעל בחוץ
• מוזיאון לוגדונום — מ-7 אירו, סגור בשני, והוא בנוי בתוך המדרון
• מוזיאון האמנויות היפות — מ-8 אירו, 70 חדרים במנזר בנדיקטיני, וסגור בשלישי
• מוזיאון הקונפלואנס — מ-9 אירו, סגור בשני, ובקצה חצי האי
• בית הקאנו — מ-8 אירו, מכונת ז׳אקאר מופעלת בכל שעה, וסגור בראשון
• מוזיאון הדפוס — מ-8 אירו, סגור בשני ובשלישי, וקטן
• מרכז ההתנגדות — מ-6 אירו, סגור בשני, ולהקציב שעה וחצי
• אוטל דה גאדאן — מ-8 אירו, מוזיאון העיר ומוזיאון הבובות, וסגור בשני ובשלישי

טבע

ליון יושבת במקום שבו הסון נפגש ברון, ושני הנהרות מתנהגים אחרת — הסון איטי וירוק ובא מהצפון, הרון מהיר וקר ובא מקרחון. ההבדל הזה עיצב את העיר: הרבעים העתיקים על הסון הנינוח והתעשייה הלכה לרון. שתי הגדות היו חניונים עד שנות האלפיים והיום הן שבילים רצופים. מחוץ לעיר גבעות הבוז׳ולה מתחילות ארבעים קילומטרים צפונה, והאלפים נראים מפורבייר ביום חורף בהיר.

• פארק ראש הזהב — חינם, פתוח משש בבוקר, וגם גן החיות חינם
• גדות הרון — חינם, חמישה קילומטרים שנלקחו מחניונים ב-2007, והדוברות הן ברים
• גן הקוריוזים — חינם, מרפסת קטנה עם כיסאות במדרון פורבייר, והנוף החינמי הטוב
• גן רוזה מיר — חינם, בשבת אחה״צ מאפריל עד אוקטובר, ועשרים איש בבת אחת
• מון ד׳אור — 20 קילומטרים מהעיר, והאוטובוס מגיע לסן-סיר
• בוז׳ולה — מ-40 קילומטרים צפונה, וכפרי האבן הזהובה הם החצי השקט
• פרוז׳ — 35 קילומטרים מהעיר, כפר מוקף חומה בלי רכב, והגאלט היא הטארט המקומית
• פארק הציפורים — מ-22 אירו, 60 קילומטרים מהעיר, והוא יושב באזור של אלף בריכות

עם ילדים

• פארק ראש הזהב — חינם, גן חיות חינם, סירות על האגם, ורכבת קטנה סביבו
• מוזיאון הבובות — מ-8 אירו, בגאדאן, ויש מופעים חיים בליון העתיקה
• מוזיאון הקונפלואנס — מ-9 אירו, ממותה ודינוזאורים, ומתחת לגיל 18 חינם
• הפוניקולר — כרטיס מטרו, שתי דקות, וזו מנהרה לכל אורך העלייה
• התיאטרונים הרומיים — חינם, מדרגות אבן לטפס עליהן ובלי מעקות, והרבה מקום לרוץ
• גדות הרון — חינם, שטוח לעגלות ולקורקינטים, ויש מתקנים לאורכו
• פארק הציפורים — מ-22 אירו, מופעי תעופה חופשית פעמיים ביום, ויום שלם
• אל פול בוקוז — סגור בשני, וטארטי הפרלין הם מה שילדים יסכימו לו

הופעות

שני האירועים הגדולים של ליון חריגים שניהם. "לילות פורבייר" מכניסים תיאטרון והופעות לשני תיאטרונים רומיים בכל קיץ, לשני חודשים. ו"פסטיבל האורות", בשמונה בדצמבר, הוא פסטיבל אור עירוני שהתחיל כנדר ב-1852 — כל בית הציב נרות בחלונות, וכך עד היום, תחת המתקנים הגדולים. שניהם נגמרים בכרטיסים ולשניהם שווה לתכנן נסיעה.

• התיאטרונים הרומיים בקיץ — מ-25 אירו, מיוני עד יולי, ולהביא משהו לשבת עליו
• אופרה דה ליון — מ-20 אירו, וחדר החזרות בקומה העליונה נראה מהרחוב
• אל טוני גרנייה — אולם ברזל מ-1914, 17,000 בעמידה, וכאן מופיעות ההופעות הגדולות
• הדוברות על הרון — חינם להגיע, מוזיקה חיה בכמה סירות, והן עד שתיים
• פלאס דה טרו בדצמבר — חינם, פסטיבל האורות נמשך ארבעה לילות סביב 8 בדצמבר
• וילה ז׳ילה — הרצאות ופסטיבלים ספרותיים בווילה בפארק, והתכנית בצרפתית
• קונפלואנס — המועדונים וברי הקיץ על הנהר, והחשמלית עד חצות
• גרנד אוטל-דיה — ברי החצר והכיפה, פתוחים עד מאוחר, וחינם לעבור

חיי לילה

ליון שותה על המים: גדת הרון בין שני הגשרים היא שורת דוברות עוגנות שהן ברים, ובקיץ כל הטיילת מלאה מתשע. רבעי הסטודנטים הם גיוטייר וז׳אן מאסה, הקצה היקר הוא חצי האי, והעיר העתיקה היא בעיקר תיירים משמונה. כוס בוז׳ולה היא ארבעה עד שישה אירו, ופו של יין עם ארוחה הוא כעשרים. שום דבר אינו נסגר לפני אחת, והמטרו עד חצות ועד שתיים בסוף השבוע.

• גדות הרון — חינם, ברי הדוברות מאפריל עד אוקטובר, ובלי דמי כניסה
• קרואה-רוס — הקצה המקומי, זול יותר, והברים סביב פלאס סאטונה מתמלאים בתשע
• פלאס סאטונה — חינם, אנשים יושבים על המדרגות עם בקבוק, והיא כיכר שקטה בשאר הזמן
• גיוטייר — רובע הסטודנטים מעבר לרון, זול, ופתוח עד מאוחר
• ליון העתיקה — רועשת ותיירית אחרי שמונה, והבושונים כאן הם היקרים
• קונפלואנס — המועדונים והקולנוע, והחשמלית היא הדרך חזרה
• בראסרי ז׳ורז׳ — פתוחה עד חצות כל יום, 600 מושבים, ובלי צורך בהזמנה
• קה סן-אנטואן — חינם, גדת הסון, שקטה מהרון, ומוארת כל הלילה