Italy

לוקה

לוקה נשארה רפובליקה עצמאית כמעט חמש מאות שנה, עד נפוליאון, בזכות שהייתה קטנה, עשירה וזהירה. בין 1504 ל-1645 היא בנתה טבעת של חומות לבנים מסיביות כל כך שאף צבא לא ניסה אותן — והאויב היחיד שהן עצרו אי פעם היה מים. היום הראש שלהן הוא טיילת עם עצים, ארבעה קילומטרים מסביב. שעה וחצי ברגל, או ארבעים דקות באופניים, מישורי לגמרי.

סיורים רגליים

חומות שלא ראו מלחמה

לוקה נשארה רפובליקה עצמאית כמעט חמש מאות שנה, עד נפוליאון, בזכות שהייתה קטנה, עשירה וזהירה. בין 1504 ל-1645 היא בנתה טבעת של חומות לבנים מסיביות כל כך שאף צבא לא ניסה אותן — והאויב היחיד שהן עצרו אי פעם היה מים. היום הראש שלהן הוא טיילת עם עצים, ארבעה קילומטרים מסביב. שעה וחצי ברגל, או ארבעים דקות באופניים, מישורי לגמרי.

1. פורטה סן פייטרו — השער מהתחנה, ומעליו המילה האחת שהייתה המוטו של הרפובליקה: ליברטס, חירות. לוקה שמרה על החופש שלה לא בלחימה אלא בתשלום, במיקוח ובהתרחקות מהמלחמות של אחרים, והחומות נבנו כדי שכל אחד יחשוב פעמיים.
2. החומות — בגובה שתים עשרה מטר וברוחב שלושים בבסיס, עם אחד עשר מעוזים. הן מעולם לא עמדו במצור. ב-1812 עלה נהר הסרקיו על גדותיו, ותושבי העיר סגרו ואטמו את השערים; המים עלו מול החומות, והעיר בפנים נשארה יבשה. מארי לואיז מבית בורבון נטעה את העצים בראשן בשנות העשרים של המאה התשע עשרה.
3. הגן הבוטני — צמוד לצד הפנימי של החומה המזרחית, עם בריכה ועצים עתיקים וגדולים. מהסוללה שמעליו מביטים למטה אל תוכו, ואל הגנים הפרטיים של הארמונות שלאורך החומה כל הדרך מסביב.
4. וילה גוויניג׳י — בני גוויניג׳י היו סוחרים ובנקאים ששלטו בלוקה בתחילת המאה החמש עשרה, וזאת הייתה הווילה שלהם ממש בתוך החומות. היום זה המוזיאון הלאומי לאמנות ולארכיאולוגיה של העיר, וברוב הימים תהיו בו כמעט לבד.
5. פורטה סנטה מריה — השער הצפוני, מול הגבעות והנהר שאיים פעם על העיר. השערים היו הדרך היחידה לעבור את החומות, ועד המאה התשע עשרה הם ננעלו בלילה.
6. פאלאצו פפאנר — מהקטע הצפון-מערבי של החומה מביטים ישר למטה אל גן בארוק של פסלים, עצי לימון ומזרקה. את הארמון קנה במאה התשע עשרה מבשל בירה אוסטרי בשם פפאנר, שפתח בחצר שלו את אחת ממבשלות הבירה הראשונות באיטליה.

עיר שבנויה על עיר

תוכנית הרחובות של לוקה עדיין רומית: הרשת של המושבה מבצבצת מבעד לסמטאות של ימי הביניים, וצורת הזירה נשמרה ככיכר. בתוך החומות העיר דחסה כל כך הרבה כנסיות שקראו לה עיר מאה הכנסיות, ומעל הכול המשפחות העשירות שלה בנו מגדלים. שעתיים, מישורי, והכנסיות נסגרות בצהריים.

1. סן מיקלה אין פורו — הכנסייה עומדת במקום של הפורום הרומי, כמו שאומר השם שלה. החזית שלה, קומות של עמודונים קטנים, מתנשאת הרבה מעל גג הכנסייה שמאחוריה — העיר תכננה להגביה את האולם בהתאם, נגמר לה הכסף, והשאירה חזית שהיא בעיקר מסך של שמיים. המלאך שבראשה בגובה ארבעה מטר.
2. מוזיאון פוצ׳יני — ג׳אקומו פוצ׳יני נולד בבית הזה ב-1858, הדור החמישי של משפחת מוזיקאי כנסייה בלוקה. הפסנתר שעליו הלחין את טורנדוט נמצא כאן. בכל ערב כנסייה בעיר מקיימת קונצרט של המוזיקה שלו, וכך כבר שנים.
3. קתדרלת סן מרטינו — על עמוד במרפסת הכניסה חרוט מבוך קטן, עם שורה בלטינית שאומרת שזה המבוך שבנה דדלוס; עולי רגל עקבו אחריו באצבע. בפנים גילף ג׳קופו דלה קוורצ׳ה ב-1406 את הקבר של אילריה דל קרטו, אשתו הצעירה של שליט העיר שמתה בגיל עשרים ושש, עם הכלב שלה לרגליה.
4. טורה גוויניג׳י — בלוקה היו פעם הרבה יותר ממאה מגדלים, שבנו משפחות שהתחרו בגובה. המגדל הזה היה של משפחת גוויניג׳י, ובראשו הם נטעו עצי אלון בגן, והם עדיין צומחים שם, ארבעים מטר מעל הרחוב. כמאתיים ושלושים מדרגות למעלה.
5. פיאצה דל׳אנפיתאטרו — האמפיתיאטרון הרומי נחצב ונבנה עליו לאורך ימי הביניים, עד שהטבעת שלו הפכה לטבעת של בתים והזירה התמלאה בבקתות. בשנות השלושים של המאה התשע עשרה פינה האדריכל לורנצו נוטוליני את האמצע, ומה שנשאר הוא כיכר אליפטית שהקווים שלה הם הזירה עצמה.
6. סן פרדיאנו — פסיפס זהב ענק של עליית ישו מכסה את ראש החזית, דבר נדיר בטוסקנה. בפנים שוכבת גופתה של זיטה הקדושה, משרתת מלוקה שמתה ב-1272 והיא הפטרונית של עובדי בית; היא מוצגת בתיבת זכוכית כבר מאות שנים.

הווילות והעמק

משפחות הסוחרים של לוקה בילו את הקיץ בווילות על הגבעות שצפון-מזרחית לעיר, והגנים שהן יצרו הם מהיפים באיטליה. מעבר להם עמק הסרקיו מטפס אל הרי הגרפניאנה — גשר מימי הביניים שאומרים שהשטן בנה, עיירת מרחצאות שהמשוררים האנגלים אהבו, עיירה שהיגרה לסקוטלנד. יום שלם ורכב.

1. וילה ריאלה די מרליה — נפוליאון הפך את אחותו אליזה לנסיכת לוקה ב-1805, והיא לקחה את הווילה הזאת כארמון הקיץ שלה. בגנים שלה יש תיאטרון ירוק שהבמה, הכנפיים ותא הלוחש שלו כולם גזורים משיחים מטופחים; מספרים שהכנר פגניני, מוזיקאי החצר שלה, ניגן בו.
2. וילה טוריג׳אני — וילה עם חזית רוקוקו מצוירת, ומתחת לגן הראשי גן פלורה שקוע ומלא בסילוני מים נסתרים. הבעלים נהגו להפעיל אותם כדי להרטיב אורחים שלא ידעו איפה לעמוד, וחלק מהסילונים עדיין עובדים.
3. גשר השטן — גשר מימי הביניים מעל הסרקיו עם קשת גדולה אחת תלולה כל כך שהיא כמעט משולש. האגדה היא שהבנאי לא הצליח לסיים אותו ועשה עסקה עם השטן, שיקבל את הנשמה הראשונה שתחצה; תושבי העיר שלחו כלב.
4. באני די לוקה — עיירת מרחצאות ביער ששלי, ביירון ובני הזוג בראונינג הגיעו אליה בשביל המעיינות החמים והקיץ הקריר במאה התשע עשרה. היה בה אחד מבתי הקזינו הראשונים באירופה שקיבלו רישיון, והאנגלים בנו לעצמם כנסייה ובית קברות שעדיין כאן.
5. ברגה — עיירת גבעה מוקפת חומה מעל העמק, ומסוף המאה התשע עשרה היגרו ממנה כל כך הרבה אנשים לסקוטלנד, בעיקר לגלזגו, שקוראים לה העיירה הכי סקוטית באיטליה. בכל קיץ יש פסטיבל פיש אנד צ׳יפס, ולחצי מהעיירה יש קרובים בסקוטלנד.
6. אגם ואלי — כשהעמק הזה נסכר ב-1947, הכפר מימי הביניים פבריקה די קארג׳ינה טבע מתחת למים. אחת לכמה שנים מרוקנים את המאגר לתחזוקה, והכפר — כנסייה, גשר, בתים — עולה מהבוץ לכמה חודשים, ואנשים מגיעים מכל איטליה כדי ללכת בו.

מה יש בלוקה

איך מגיעים ומתניידים

• נמל התעופה של פיזה — חצי שעה מכאן; רכבות ללוקה יוצאות כל שעה דרך פיזה
• תחנת הרכבת של לוקה — ממש מחוץ לחומה הדרומית; נכנסים ברגל דרך פורטה סן פייטרו

תרבות והיסטוריה

• קתדרלת סן מרטינו — מבוך חרוט בכניסה, וקבר שגולף לאישה צעירה
• סן מיקלה אין פורו — חזית גבוהה מהכנסייה שמאחוריה, והמלאך בראשה
• סן פרדיאנו — פסיפס זהב בחזית, וגופה של קדושה בפנים
• מוזיאון פוצ׳יני — הבית שבו נולד פוצ׳יני, עם הפסנתר שלו
• פאלאצו פפאנר — גן בארוק של פסלים מאחורי ארמון, שרואים גם מהחומות
• פאלאצו מנסי — ארמון סוחרים עם חדר כלולות מוזהב
• וילה גוויניג׳י — המוזיאון הלאומי, בווילה של המשפחה ששלטה בעיר
• וילה פוצ׳יני, טורה דל לאגו — המקום שבו כתב את רוב האופרות שלו, ושבו הוא קבור

מה לראות

• החומות — ארבעה קילומטרים של טיילת עם עצים בראשן; לשכור אופניים ולהקיף
• פיאצה דל׳אנפיתאטרו — כיכר אליפטית שהיא הצורה של הזירה הרומית שמתחתיה
• טורה גוויניג׳י — מגדל שעצי אלון צומחים בראשו
• פיאצה נפוליאונה — הכיכר הגדולה שאליזה בונפרטה פינתה; קונצרטי קיץ
• פורטה סן פייטרו — השער הדרומי מהתחנה, עם המילה ליברטס מעליו
• פורטה סנטה מריה — השער הצפוני, לכיוון הנהר והגבעות
• הגן הבוטני — גן שקט צמוד לצד הפנימי של החומות
• וילה ריאלה די מרליה — הווילה של אחותו של נפוליאון, עם תיאטרון עשוי משיחים
• וילה טוריג׳אני — וילה מצוירת עם גן נסתר של מתיחות מים
• וילה מנסי — וילה בין הגבעות של האצולה הישנה של לוקה
• גשר השטן — גשר מימי הביניים עם גבנון, שהאגדה אומרת שהשטן בנה
• באני די לוקה — עיירת מרחצאות שהמשוררים האנגלים הגיעו אליה במאה התשע עשרה
• ברגה — עיירת גבעה בעמק, וחצי ממנה היגר פעם לסקוטלנד
• קסטלנואובו די גרפניאנה — עיירת השוק של ההרים, עם מבצר
• מערת הרוח — מערה שרוח נושבת ממנה; סיורים של שעה עד שלוש
• אגם ואלי — מאגר עם כפר טבוע שמופיע כשמרוקנים אותו
• אגם מסצ׳וקולי — אגם הקנים שפוצ׳יני צד בו ברווזים; שיט
• ויארג׳ו — חוף הים של לוקה, וקרנבל של מצופי פפייה-מאשה ענקיים
• פייטרסנטה — העיירה של פסלי השיש, עם סדנאות פתוחות לרחוב
• פיאצה דיי מירקולי, פיזה — המגדל הנטוי, עשרים וחמש דקות ברכבת
• קולודי — הכפר שממנו לקח מחבר פינוקיו את שם העט שלו; פארק פינוקיו
• וילה גרצוני — גן בארוק של טרסות ומדרגות שמטפס בגבעה

שווקים וקניות

• ויה פילונגו — הרחוב הראשי, עם חזיתות חנויות שלא השתנו מהמאה התשע עשרה
• טדאוצ׳י — מאפיית הבוצ׳לאטו על כיכר הכנסייה מאז 1881
• מונטקרלו — כפר יין קטן מוקף חומה על גבעה מזרחית ללוקה

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

המתוק של לוקה הוא **בוצ׳לאטו**, טבעת לחם עם אניס וצימוקים, ואומרים שמי שבא ללוקה ולא אכל אותו לא היה כאן. האוכל המלוח על הדלפק הוא **צ׳צ׳ינה** — פנקייק דק אפוי מקמח חומוס, חתוך ממגש נחושת ענקי, יורו-שניים לפרוסה — ומההרים **נצ׳י**, קרפים מקמח ערמונים מקופלים סביב ריקוטה טרייה.

• טדאוצ׳י — בוצ׳לאטו בפרוסה או בטבעת, מאז 1881
• ויה פילונגו — צ׳צ׳ינה חמה מהתנור בסמטאות שליד הרחוב הראשי
• פיאצה דל׳אנפיתאטרו — אפריטיבו באליפסה, כמה יורו עם נשנושים
• קסטלנואובו די גרפניאנה — נצ׳י והכוסמין של ההרים ביום השוק
• מונטקרלו — יין בכוס בכפר מוקף חומה
• ויארג׳ו — דגים מטוגנים בקונוס נייר לאורך הטיילת

מוזיאונים

לוקה היא עיר של מלחין אחד והרבה ארמונות. הבית של פוצ׳יני הוא המוזיאון המובן מאליו; הפחות מובנים הם ארמונות הסוחרים, שמראים איך רפובליקה קטנה התעשרה ממשי ומבנקאות והוציאה את הכסף בבית.

• מוזיאון פוצ׳יני — בית הולדתו, הפסנתר שלו, ותלבושות מהאופרות
• וילה פוצ׳יני, טורה דל לאגו — הבית שלו על האגם, הקבר שלו, ואופרת קיץ לצדו
• פאלאצו מנסי — חדר כלולות מוזהב וגלריית תמונות
• וילה גוויניג׳י — האמנות והארכיאולוגיה של העיר, כמעט ריק
• פאלאצו פפאנר — גן הפסלים ומבשלת הבירה הישנה
• פייטרסנטה — סדנאות שיש שאפשר להיכנס אליהן

טבע

צפונית ללוקה עמק הסרקיו מטפס אל הגרפניאנה, יערות ערמונים והרי גיר עם מערות, ומערבה יותר האלפים האפואניים, לבנים ממחצבות שיש. במערב החוף הוא חול ארוך, ומאחוריו אגם קנים.

• החומות — ארבעה קילומטרים של עצים; הפארק של העיר
• מערת הרוח — מערה שנושמת; סיורים של שעה עד שלוש
• אגם ואלי — המאגר מעל הכפר הטבוע
• אגם מסצ׳וקולי — סירות בין הקנים, וציפורים
• גשר השטן — הקשת התלולה מעל הנהר
• הגן הבוטני — גן שקט צמוד לחומות

עם ילדים

לוקה היא מהעיירות הכי קלות באיטליה עם ילדים: מישורית, סגורה לרוב התנועה, ועם טבעת אופניים של ארבעה קילומטרים סביבה. פארק פינוקיו במרחק עשרים דקות, ומגדל שעצים צומחים בראשו הוא סיפור בפני עצמו.

• החומות — לשכור אופניים ולהקיף; יש גם אופניים זוגיים
• קולודי — פארק פינוקיו והמבוך
• טורה גוויניג׳י — עצים בראש מגדל
• מערת הרוח — הסיור הקצר מתאים לילדים
• ויארג׳ו — חופי חול, והקרנבל בפברואר
• וילה טוריג׳אני — גן מתיחות המים

אמונה ומקומות קדושים

לוקה נקראה עיר מאה הכנסיות, וזה קרוב לאמת. השריד שלה הוא הוולטו סנטו, צלב עץ שהאגדה אומרת שהפליג לאיטליה בסירה בלי צוות והובא לכאן בעגלת שוורים שאיש לא נהג בה.

• קתדרלת סן מרטינו — הוולטו סנטו, והקבר של אילריה
• סן מיקלה אין פורו — החזית שגדלה מעבר לכנסייה שלה
• סן פרדיאנו — זיטה הקדושה בתיבת הזכוכית שלה
• באני די לוקה — הכנסייה ובית הקברות האנגליים מתקופת המשוררים
• ברגה — קתדרלה רומנסקית בראש העיירה

חיי לילה

לוקה היא עיר שקטה בערב, אבל יש לה שני רגעים גדולים: פסטיבל הקיץ, עם קונצרטים של אמנים גדולים בפיאצה נפוליאונה ביולי, ולוקה קומיקס אנד גיימס בסביבות תחילת נובמבר, כשכל העיר המוקפת חומה מתמלאת בתחפושות. החוף בוויארג׳ו הוא חיי הלילה בשאר השנה.

• פיאצה נפוליאונה — קונצרטי פסטיבל הקיץ, יולי
• פיאצה דל׳אנפיתאטרו — ברים סביב האליפסה אחרי החשכה
• סן מיקלה אין פורו — קונצרטי פוצ׳יני של הערב בכנסיות
• החומות — טיול הערב; העיר עושה אותו בדמדומים
• ויארג׳ו — מועדוני חוף והטיילת בקיץ