sleepntrip

United States

לוס אנג׳לס

לוס אנג׳לס נוסדה בארבעה בספטמבר 1781 בידי ארבעים וארבעה מתיישבים שנשלחו צפונה ממקסיקו, ומתוך הארבעים וארבעה היו עשרים ושישה ממוצא אפריקני, שישה עשר "מסטיסו" ושניים לבנים. זאת ההתחלה האמיתית של העיר, היא כתובה על שלט שכמעט אף אחד לא קורא, והמסלול הזה מתחיל שם. כל מה שבא אחר כך — המיסייה שקדמה לעיירה, התחנה שנבנתה על הרובע הסיני, השוק שמאכיל את הדאונטאון מ-1917 — הוא אותם שני ק״מ של אדמה שמחליפים ידיים. להתחיל בשמונה ביוניון סטיישן ולהקציב שלוש שעות וחצי.

חדר לזוג בלוס אנג׳לס — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

ארבעים וארבעה המייסדים

לוס אנג׳לס נוסדה בארבעה בספטמבר 1781 בידי ארבעים וארבעה מתיישבים שנשלחו צפונה ממקסיקו, ומתוך הארבעים וארבעה היו עשרים ושישה ממוצא אפריקני, שישה עשר "מסטיסו" ושניים לבנים. זאת ההתחלה האמיתית של העיר, היא כתובה על שלט שכמעט אף אחד לא קורא, והמסלול הזה מתחיל שם. כל מה שבא אחר כך — המיסייה שקדמה לעיירה, התחנה שנבנתה על הרובע הסיני, השוק שמאכיל את הדאונטאון מ-1917 — הוא אותם שני ק״מ של אדמה שמחליפים ידיים. להתחיל בשמונה ביוניון סטיישן ולהקציב שלוש שעות וחצי.

  1. תחנת יוניון — נבנתה ב-1939 והיא האחרונה מתחנות הרכבת הגדולות של אמריקה, עם חזית בסגנון מיסיונרי, פנים ארט דקו ורצפת אריחים בדגם נאוואחו. היא הוקמה על מקומו של הרובע הסיני המקורי, שנהרס בעבורה: כשלושת אלפים איש הועברו, והרובע המחליף, "צ׳יינטאון החדש", נפתח כמה בלוקים צפונה ב-1938, שנה לפני שזאת נפתחה.
  2. רחוב אולברה ואבילה אדובה — אבילה אדובה מ-1818 הוא הבית העתיק שעומד בלוס אנג׳לס, והוא הוכרז כמשכנות עוני ב-1926. אישה בשם כריסטין סטרלינג התמחנה במקום, גררה אחריה את העיתונים, וב-1930 פתחה את כל הסמטה מחדש כשוק מקסיקני. זאת שחזור, והיא הצילה את הבלוק היחיד של העיירה המקורית שעוד קיים.
  3. אתר הטבח בסינים — בשמונה עשר באוקטובר 1871 תקף המון של כחמש מאות איש את הרובע הסיני כאן והוציא להורג בתלייה שמונה עשר גברים ונערים סינים, אחד מהם בן חמש עשרה. זה היה אחד הטבחים הגדולים בהיסטוריה האמריקנית, שמונה אנשים הורשעו וכל ההרשעות בוטלו, ובמשך מאה וחמישים שנה לא היה בשטח דבר שיאמר את זה. אנדרטה נבנית כיום בבלוק הזה.
  4. ליטל טוקיו — ב-1942, לפי צו נשיאותי 9066, הוצאה כל האוכלוסייה היפנית-אמריקנית של השכונה הזאת למחנות בפנים הארץ. הבלוקים שהתרוקנו התמלאו כמעט מיד בפועלים שחורים שהגיעו לעבודות ייצור בעבור המלחמה ולא היו יכולים לשכור במקום אחר, והרובע נקרא כמה שנים "ברונזוויל". כשחזרו המשפחות היפניות ב-1945 חלקו שתי הקהילות את אותם בניינים.
  5. השוק המרכזי — נפתח ב-1917 בקומת הקרקע של בניין שבקומותיו העליונות היו משרדיו של האדם שבנה את החשמליות של העיר. הוא לא נסגר מעולם והוא לא שופץ מעולם למשהו אחר: שלטי הניאון, לוחות המחירים התלויים ודוכן התבלינים כולם מהתקופה שבה הדאונטאון היה המקום שכולם קנו בו. שני דוכנים שם מעל חמישים שנה.
  6. בניין בראדבורי — מ-1893, והלובי הוא כל מה שאפשר לראות וכל מה שצריך: חמש קומות של חצר פתוחה תחת גג זכוכית, עם ברזל יצוק צרפתי, אריחים מקסיקנים, שיש איטלקי ומעליות כלוב פתוחות. האדריכל היה שרטט בן שלושים ושתיים בלי שום הזמנה גדולה, שלקח את העבודה אחרי שתכנונו של האדריכל הבכיר נדחה, והוא מת חמש שנים אחר כך.

באנקר היל: העיר שהחליפה את עצמה

באנקר היל הייתה השכונה העשירה בלוס אנג׳לס ב-1900, גבעה של אחוזות ויקטוריאניות ורכבל בצד. עד 1950 הפכו האחוזות לבתי מלון עממיים, ובין 1955 ל-1970 הרסה העיר כל בניין אחד על הגבעה וגם חתכה את ראשה — כשמונת אלפים תושבים הוצאו ממנה. מה שעומד שם היום הוא המרכז התרבותי של העיר, בנוי על גבעה שפונתה, והמוזיאונים עליו חינם ברובם. ללכת ביום חול; כל הגבעה מתרוקנת בשש.

  1. מעוף המלאכים — נבנה ב-1901 לשאת את תושבי הגבעה תשעים מטר של מדרון, נסגר ב-1969 כשלא הייתה עוד שכונה לשרת, אוחסן בחלקים, ונבנה מחדש חצי בלוק מקו המקור שלו ב-1996. הוא נסגר אחרי תאונות פעמיים מאז. נסיעה עולה דולר ולוקחת פחות מדקה, והוא הדבר הפיזי היחיד ששרד מהגבעה שנהרסה.
  2. אולם הקונצרטים וולט דיסני — גרי זכה בהזמנה ב-1988 והאולם נפתח ב-2003, חמש עשרה שנה אחר כך. שתי שנים אחר כך נאלצה העיר לחטא בנייר זכוכית חלק מלוחות הפלדה: המקטעים הקעורים מיקדו את אור השמש לדירות השכנות ואל המדרכה, שבה מדדה בדיקה מאה שלושים ושמונה מעלות פרנהייט — כחמישים ותשע מעלות צלזיוס. הגן בקומה העליונה חינם וכמעט אין בו אדם.
  3. הבְּרוֹד — אלי ברוד בנה את זה לאכסן את אוספו ותרם קרן כך שהכניסה תהיה חינם לנצח, ולכן יש תור. הבניין הוא סבכת בטון של אלפיים וחמש מאות תאים שתוכננה להכניס אור צפוני בלי שמש ישירה, והכספת נראית דרך חלון בחדר המדרגות — האוסף המוצג הוא שבריר ממה שנמצא בבניין.
  4. קתדרלת גבירתנו מהמלאכים — רפאל מונאו תכנן אותה כמעט בלי זוויות ישרות, ובמקום ויטראז׳ים החלונות הם יריעות אלבסטר ספרדי, שזוהרות ומשתנות לאורך היום. בקריפטה שתחתיה שרידים שהועברו מהקתדרלה הישנה, ובהם של גרגורי פק. הכניסה חינם, ובכיכר שבחוץ הצל הגדול היחיד על הגבעה.
  5. בניין העירייה — הושלם ב-1928 והיה הבניין הגבוה בעיר עד 1964, מסיבה מסוימת: הפחד מרעידות אדמה הטיל מגבלת גובה של כארבעים וחמישה מטרים על כל בניין בלוס אנג׳לס, והעירייה פטרה את עצמה. כשהוסרה המגבלה ב-1957 לקח עוד שבע שנים עד שנבנה משהו גבוה ממנו. מרפסת התצפית בקומה העשרים ושבע חינם בימי חול.
  6. הספרייה המרכזית — נבנתה ב-1926 עם פירמידה על הגג ומוטיבים מצריים ורומיים לכל אורכה, מפני שהאדריכל סיים אז עבודה במצרים. באפריל 1986 בערה בה שרפת זדון שבע שעות וחצי, השמידה ארבע מאות אלף ספרים ופגעה בשבע מאות אלף נוספים; היא כמעט לא קיבלה סיקור מפני שתאונת צ׳רנוביל קרתה באותו שבוע. הבניין המשוקם נפתח מחדש ב-1993.

הגבעה והשלט

פארק גריפית׳ הוא שבעה עשר קמ״ר — פי חמישה מסנטרל פארק בקירוב — וכמעט כולו מדרון שיחים ללא השקיה, כלומר הנוף האמיתי של דרום קליפורניה שהושאר לנפשו. המסלול עולה מהמצפה לעבר השלט וחוזר, וזאת ההליכה האחת בלוס אנג׳לס שמסבירה את צורת העיר: מהפסגה רואים שאין מרכז, ושהאגן נמשך מההרים עד הים בלי רווח. ללכת בשבע בבוקר או בארבע אחר הצהריים. בקיץ אמצע היום על הגבעה הזאת מסוכן באמת.

  1. מצפה גריפית׳ — גריפית׳ ג׳יי גריפית׳ העניק לעיר את הפארק ב-1896 והוריש את הכסף לבניין הזה, ותנאי הצוואה שלו היו שהכניסה תהיה חינם לנצח — וכך זה עד היום. הוא גם ישב שנתיים בכלא סן קוונטין על שירה בפניה של אשתו ב-1903. הפארק והמצפה נקראים על שם אדם שהורשע בניסיון רצח, והשילוט אינו מזכיר את זה.
  2. הנוף מזרחה מהמרפסת — מהמעקה הזה האגן נמשך שטוח שישים ק״מ עד הרי סן גבריאל, ובחורף אפשר לראות עליהם שלג מחוף ים. הסיבה שאין קו רקיע חוץ מאשכול קטן אחד בדאונטאון היא מגבלת הגובה מפני רעידות אדמה שעמדה עד 1957: שלושים שנה לא היה אפשר לבנות בעיר הזאת גבוה מכשלוש עשרה קומות, ולכן היא גדלה לצדדים.
  3. שביל הר הוליווד — השביל שעולה מאחורי המצפה אל הנקודה הגבוהה בפארק, 518 מטר. הצמחייה היא "צ׳אפראל" — מרווה, כוסמת וסומק — והיא מותאמת לבעירה: היא צריכה אש בכל עשורים ספורים כדי להתרבות, ולכן העיר כל הזמן נדלקת. שרפה ב-2007 שרפה כאלף הקטר מהפארק הזה בשני ימים.
  4. מערות ברונסון — אלה אינן מערות: זאת מנהרת מחצבה שנחצבה ב-1903 לספק אבן גרוסה למיטות החשמליות של העיר, ונזנחה כשהמחצבה נסגרה. פתח המנהרה שימש כ"מערת העטלף", ככוכבי לכת זרים וכפתיחה של מאות סרטי מערבונים, מפני שהוא עשר דקות הליכה מכביש ונראה כמו שום מקום.
  5. שלט הוליווד מהרכס — הוא הוצב ב-1923 לפרסם פרויקט בנייה על המדרון ואמר "הוליוודלנד"; כל אות הייתה בגובה כחמישה עשר מטרים ומשובצת בנורות, ואדם הועסק לגור במקום ולהחליף אותן. ה"לנד" הוסרה ב-1949. אי אפשר להגיע אל האותיות — אין אליהן כביש ואין שביל, והגישה החוקית היחידה היא הרכס שמאחור.
  6. פארק אגם הוליווד — המקום הקרוב שאפשר לעמוד בו חוקית אל השלט, והמקווה שמתחתיו מוחזק בסכר מ-1924 שתכנן ויליאם מולהולנד — אותו מהנדס שהסכר האחר שלו, סנט פרנסיס, נכשל ב-1928 והרג למעלה מארבע מאות איש. הסכר הזה נבדק, חוזק ונשאר. הפארק חינם והחניה היא חניית רחוב בשכונת מגורים, שעליה השכונה נלחמת בלי הפסקה.

מה יש בלוס אנג׳לס

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

לוס אנג׳לס היא עיר אוכל הרחוב הטובה בארצות הברית, והסיבה אינה מסעדות אלא חוקי הגירה. במחוז הזה האוכלוסיות המקסיקנית, הסלוודורית, האואחקנית, התאילנדית, הארמנית, האיראנית, הפיליפינית והגואטמלית הגדולות בכל מקום מחוץ לארצות עצמן, וכל אחת מההגעות האלה הביאה מקצוע של דלפק — עגלת טאקו, פופוסריה, חלון אטריות. כמעט שום דבר מזה אינו במדריך, כמעט הכול בשלושה עד שנים עשר דולרים, ורובו מזומן. שני דברים מעשיים: עגלות הטאקו הטובות יוצאות אחרי תשע בלילה, ומשאית עם תפריט מצויר ביד ובלי אנגלית אינה סיכון אלא העיקר.

מוזיאונים

בלוס אנג׳לס יותר מוזיאונים גדולים חינם מכל עיר אמריקנית, וזאת תוצאה ישירה של מי שעשה כאן כסף: הון נפט, קולנוע ונדל״ן בנה אוספים פרטיים ואז תרם להם קרן כך שלא ייגבה דמי כניסה לעולם. גטי, הברוד, מרכז המדע של קליפורניה וההאמר כולם חינם. הבעיה המעשית היא מרחק — אלה פרוסים על פני חמישים ק״מ, ושניים ביום הם מקסימום סביר אם אינכם נוהגים.

אמונה ומקומות קדושים

אין כאן סיפור דתי אחד, וזה כשלעצמו הסיפור: במחוז לוס אנג׳לס יותר קהילות דתיות נפרדות מכל מקום דומה בארצות הברית, והבניינים משקפים את זה — מיסייה ספרדית מ-1771, אולם פנטקוסטלי מ-1923 שהמציא את השידור הדתי, קתדרלה מ-2002 בלי זוויות ישרות, ומקדש הינדי שגולף בהודו ונשלח הנה בחלקים. כמעט כולם חינם לכניסה וכמעט אף אחד מהם אינו על מסלול סיורים.

טבע

לוס אנג׳לס יושבת באגן בין רכס הרים לאוקיינוס, ושני הדברים שנגזרים מזה הם שאפשר להיות בשממה אמיתית עשרים דקות מאוטוסטרדה, ושרוב הצמחייה מותאמת לבעירה. פארק גריפית׳ לבדו הוא שבעה עשר קמ״ר של שיחים ללא השקיה בתוך תחום העיר. הכללים פשוטים ואינם נתונים למיקוח: לצאת באור ראשון או אחר הצהריים המאוחר, לשאת יותר מים משנראה לכם, ובאזהרת מזג אוויר אש השבילים נסגרים בשערים.

עם ילדים

החלק הקשה בלוס אנג׳לס עם ילדים אינו מה לעשות אלא הנהיגה: שום דבר אינו קרוב לשום דבר, ויום עם שלוש עצירות ברובעים שונים הוא יום שרובו בכיסא בטיחות. הגישה המעשית היא לבחור רובע אחד ולהישאר בו. בפארק התערוכה שלושה מוזיאונים גדולים ומעבורת חלל בתוך בלוק אחד. בפארק גריפית׳ המצפה, גן החיות, קרוסלה מ-1926 והרכבות. בסנטה מוניקה המזח, החוף וסוף קו המטרו.

חיי לילה

מאחורי חיי הלילה של לוס אנג׳לס עומדת עובדה מבנית אחת: העיר עצומה ואי אפשר לשתות ולנהוג, ולכן הלילה מסודר ברובעים עצמאיים שמתחייבים לאחד מהם לכל הערב. הדאונטאון ורובע האמנויות ניתנים להליכה ויש בהם מטרו. קוריאטאון נשאר פתוח הכי מאוחר ובו המבקרים המעטים. הוליווד היא זאת שמוכרת את הרעיון של חיי לילה בהוליווד והיא הפחות מעניינת. "קריאה אחרונה" היא בשתיים לפי חוק המדינה בכל מקום, בלי חריגים, וזה מפתיע אנשים.

לחיפוש חדר בלוס אנג׳לס