Austria

לינץ (טירול)

לינץ צמחה במקום שבו האיזל, היורד מהקרחונים, פוגש את הדראו, ובמשך שלוש מאות שנה היא הייתה שייכת לרוזני גרץ, ששושלתם הסתיימה כאן ב-1500. ארבע מאות שנה אחר כך נתנה העיר את שמה לצייר, אלבין אגר-לינץ, שהאיכרים והחיילים הכבדים והארציים שלו ממלאים את המוזיאון שלה. ההליכה עוברת מהרכבת, דרך הכיכר הראשית וכנסיית הקהילה, אל טירת הרוזנים. כשעתיים וחצי ברגל, שטוח חוץ מהעלייה הקצרה לטירה; מוזיאון הטירה פתוח רק בחודשים החמים.

חדר לזוג בלינץ (טירול) — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

הרוזנים והצייר

Südbahn engine shed — הקו שעובר בלינץ נפתח ב-1871 כחלק מקו עמק הפוסטר של חברת הזודבאן, מפילאך עד פרנצנספסטה.
Liebburg — הארמון נבנה בתחילת המאה ה-17 עבור רוזני וולקנשטיין-רודנג, שהחזיקו בלינץ אחרי שושלת גרץ. שני המגדלים שלו, בכיפות בצל, פונים אל הכיכר, ומועצת העיר יושבת בתוכו.
St. Andrä — בפנים קבור לאונהרד, הרוזן האחרון של גרץ, שמת ב-1500 בלי יורש. מצבת השיש האדום שלו מציגה אותו בשריון מלא.
War memorial chapel — אלבין אגר-לינץ צייר את קירות הקפלה הזו לזכר מתי מלחמת העולם הראשונה, וכשמת ב-1926 נקבר בתוכה. החיילים שלו כאן אינם גיבורים אלא אנשים עייפים ושפופים.
Schloss Bruck — רוזני גרץ בנו את הטירה במאה ה-13 ומשלו ממנה. כשלאונהרד מת ב-1500, הטירה והרוזנות עברו לקיסר מקסימיליאן הראשון לפי הסכם ירושה ישן.
Dolomitenhütte — למרות השם, הדולומיטים של לינץ אינם חלק מהדולומיטים: מבחינה גאולוגית הם שייכים לאלפי הגייל. הם קיבלו את השם בגלל אבן הגיר החיוורת והמשוננת, שנראית בדיוק כמו הדבר האמיתי מעבר לגבול.

מעל האיזלסברג

מזרחית לעיר העמק מחזיק שלוש שכבות של היסטוריה בתוך כמה קילומטרים: מחנה שבו 1945 הסתיימה בטרגדיה, עיר רומית, והכפר שבו נולד הצייר. מעבר להם הכביש מטפס מעל האיזלסברג לקרינתיה ובמעלה ההר לכיוון הגרוסגלוקנר. זה יום ברכב, כ-120 ק"מ הלוך וחזור, עם אגרה על הכביש הגבוה. לצאת מוקדם ביום בהיר ולקחת מעיל: למעלה יכול להיות קר גם באוגוסט.

Cossack cemetery — בסוף המלחמה חנו אלפי קוזקים ובני משפחותיהם בפגץ, כאן על הדראו. בתחילת יוני 1945 הכריחו אותם חיילים בריטים לעלות לרכבות אל הצד הסובייטי; חלקם טבעו בנהר כדי לא ללכת.
Aguntum — אגונטום היא העיר הרומית היחידה בטירול של היום. הקיסר קלאודיוס העניק לה מעמד של מוניקיפיום במאה הראשונה, והמרחצאות ושער העיר שלה חשופים בשדה.
Stribach — אלבין אגר-לינץ נולד בכפר הזה ב-1868 בשם אינגנואין אלבואין טרויר, בנו של צייר כנסיות בשם אגר. מאוחר יותר צירף את שם אביו לשם העיר וחתם אגר-לינץ.
Iselsberg pass — המעבר הנמוך הוא הגבול בין טירול לקרינתיה. מהפסגה שלו הכביש יורד לעמק המל, שמוביל ישר למרגלות הגרוסגלוקנר.
Heiligenblut — הכפר קרוי על שם בקבוקון של "דם קדוש" שנשמר בכנסייה שלו. לפי האגדה אביר דני בשם בריקיוס הביא אותו מקונסטנטינופול במאה העשירית ומת כאן במפולת שלגים, כשהשריד מוסתר ברגלו.
Kaiser-Franz-Josefs-Höhe — הקיסר פרנץ יוזף והקיסרית אליזבת עלו לכאן ב-1856 כדי להשקיף על הפסטרצה, הקרחון הארוך באוסטריה, ונקודת התצפית נושאת את שמו. הכביש הסלול שמביא את כל השאר נפתח ב-1935.

אל ההוהה טאוארן

מצפון וממערב ללינץ עמקי הצד מטפסים אל ההוהה טאוארן, הפארק הלאומי של ההרים הגבוהים באוסטריה. כל עמק נגמר בפלא אחר: הגרוסגלוקנר מעל קאלס, מפלי האיזל הצעיר מעל פרגרטן, ומעבר הרים לאיטליה בראש עמק דפרגן. זה יום ארוך ברכב; אם מזג האוויר קצר, לבחור שני עמקים. הכבישים טובים אבל צרים בקצוות, והתחנה האחרונה היא מעבר שבו התנועה זורמת בכל פעם לכיוון אחד.

Matrei in Osttirol — מטריי יושבת על הדרך למנהרת פלברטאוארן, שנפתחה ב-1967 ונתנה למזרח טירול את הכביש הראשון שפתוח כל השנה ישר צפונה, מתחת לרכס האלפים הראשי, לקיצביל ולזלצבורג.
St. Nikolaus — הכנסייה הרומנסקית הקטנה הזו בשדות שמתחת למטריי שומרת ציורי קיר מהמאה ה-13, בתוך מקהלה שבנויה כשתי קפלות, אחת מעל השנייה, בתוך המגדל שלה.
Kals am Großglockner — מורי הדרך ההרריים של קאלס הקימו את האגודה שלהם ב-1869, אחת הראשונות באלפים, כדי להוביל מבקרים לפסגת הגרוסגלוקנר במסלול שמהצד הזה.
Lucknerhaus — הגרוסגלוקנר, 3,798 מטר, נכבש לראשונה ב-1800 במשלחת שמימן פרנץ פון זאלם, הנסיך-הבישוף של גורק. מכאן הפסגה עומדת בקצה העמק כמו פירמידה.
Umbal Falls — האיזל הוא אחד מנהרות הקרחון הגדולים האחרונים באלפים שעדיין זורמים חופשי, בלי סכרים, מהקרח עד העמק. לשביל לצד המפלים יש מרפסות ממש מעל הרסס.
Staller Sattel — הצד האיטלקי של המעבר הזה צר מדי לשתי מכוניות, ולכן התנועה רצה לפי שעון: חלון קצר בכל שעה לכל כיוון, ברמזורים. לבדוק את השעות לפני שעולים.

מה יש בלינץ (טירול)

איך מגיעים ומתניידים

תחנת הרכבת של לינץ — רכבות מזרחה לאורך עמק הדראו לכיוון פילאך, ומערבה אל דרום טירול
תחנת האוטובוסים של לינץ — צמודה לתחנת הרכבת; אוטובוסים במעלה עמק האיזל למטריי ולקאלס

תרבות והיסטוריה

ליבבורג — ארמון מתחילת המאה ה-17 עם שני מגדלים בכיפות בצל, היום בית העירייה
כנסיית סנט אנדרה — הכנסייה הגותית הגדולה מצפון לאיזל, עם קבר הרוזן האחרון של גרץ
קפלת הזיכרון של אגר-לינץ — ליד סנט אנדרה: צייר אותה אלבין אגר-לינץ, שקבור בתוכה
טירת ברוק — טירת רוזני גרץ, היום מוזיאון העיר עם האוסף הגדול ביותר של ציורי אגר-לינץ; פתוח בחודשים החמים
מוזיאון בית הקטרים — קטרים ישנים בבית הקטרים של הרכבת ליד התחנה; לבדוק ימי פתיחה
בית הקברות של הקוזקים — קברי הקוזקים שמתו כשהמחנה שלהם כאן נמסר לסובייטים ב-1945
אגונטום — העיר הרומית החפורה 4 ק"מ מזרחה, בדלזאך, עם מוזיאון ליד החפירה

מה לראות

הכיכר הראשית — הכיכר הראשית, עם הליבבורג דו-המגדלית בצד אחד ובתי קפה בשאר הצדדים
מגלשת אוסטירודלר — מגלשת הרים במורד המדרון ליד רכבל הוכשטיין, לצד טירת ברוק
רכבל צטרספלד — עולה לאחו הגבוה מצפון לעיר, להליכות מול הדולומיטים של לינץ
אגם טריסטאך — אגם קטן 3 ק"מ דרומה למרגלות ההרים; רחצה בקיץ ושביל מסביב
ערוץ גליצן — ערוץ עם שבילים תלויים, גשרים ומסלול ויה פרטה, 4 ק"מ דרום-מערבה
בקתת הדולומיטים — פונדק הרים מתחת לקירות הסלע, מגיעים בכביש אגרה צר
לוקנרהאוס — סוף הכביש בעמק קאלס, עם המבט הקלאסי על הגרוסגלוקנר, ההר הגבוה באוסטריה
מפלי אומבל — שביל עולה לצד שרשרת מפלים בראש האיזל; כ-50 דקות נסיעה

שווקים וקניות

וילגרטר נאטור — חנות למוצרי צמר מכבשי עמק וילגרטן: נעלי בית, שמיכות, לבד

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

לינץ אוכלת טירולית, עם משיכה מקרינתיה ומאיטליה שממש מעבר למעברים. המנה לחפש היא שליפקרפן, פסטה בצורת חצי ירח ממולאת בתפוחי אדמה וגבינת קוורק, עם חמאה חומה ועירית. לארוחת צהריים מהירה, דלפק של קצב או בית קפה של מאפייה בכיכר הראשית מכינים לחמנייה עם שפק, בשר הירך המעושן של האלפים. המחירים אוסטריים, קצת נמוכים יותר מאינסברוק.

סיטי קפה גלנצל — קונדיטוריה בכיכר הראשית; קפה ופרוסת עוגה כ-6-9 יורו
קפה מאפיית טרנקר — בית קפה של מאפייה מקומית; לחמנייה ממולאת וקפה כ-5-8 יורו
יואסט — מאפייה עם כמה שולחנות; מאפים וכריכים כ-3-7 יורו
קצביית אורטנר — דלפק קצבייה ללחמניית שפק או לברקזה, כ-3-6 יורו
פיק ניק אוסי — דוכן חטיפים ליד הכיכר; נקניקיות וטוסטים כ-4-7 יורו
אייס גרייסלר — גלידה בטעמים מוזרים וקלאסיים, כ-2-3 יורו לכדור

מוזיאונים

מוזיאון טירת ברוק — ציורי אגר-לינץ, היסטוריה של גרץ ואמנות עממית; פתוח בחודשים החמים
מוזיאון אגונטום — ממצאים מהעיר הרומית, ליד החפירה הפתוחה
מוזיאון בית הקטרים — קטרי קיטור וחשמל ישנים ליד התחנה
טירת היינפלס — טירה מימי הביניים מעל עמק הפוסטר, פתוחה כמוזיאון; כ-30 דקות מערבה

טבע

אגם טריסטאך — לשחות או להקיף ברגל את האגם שמתחת להרים
ערוץ גליצן — הליכה בערוץ על שבילי פלדה; ויה פרטה לאמיצים
בקתת קרלסבאד — בקתה ליד אגם הררי בלב הדולומיטים של לינץ; הליכה מבקתת הדולומיטים
צטרספלד — רכבל לאחו הגבוה; הליכות קלות מול הדולומיטים
מפלי אומבל — שביל מים לצד מפלי האיזל

אמונה ומקומות קדושים

סנט אנדרה — כנסיית קהילה גותית עם קברי גרץ
קפלת הזיכרון — ציורי הקיר של אגר-לינץ וקברו
כנסיית בית החולים — כנסייה קטנה של בית החולים הישן של העיר, צעד מהתחנה
הכנסייה הפרנציסקנית — כנסיית המנזר של הפרנציסקנים במרכז
הכנסייה של הייליגנבלוט — צריח מחודד מול הגרוסגלוקנר; כ-40 דקות מעבר לאיזלסברג
סנט ניקולאוס, מטריי — כנסייה רומנסקית עם ציורי קיר מהמאה ה-13

אוכל

גסרבראו בבית העירייה הישן — מסעדת בירה אוסטרית גדולה בבית העירייה הישן
קירכנווירט — פונדק אזורי ליד סנט אנדרה; מנות מזרח טירוליות
גולדנר פיש — גסטהוף מסורתי ליד גשר האיזל
אדלרשטיברל — קלאסיקות אוסטריות כמה צעדים מהכיכר
רוזה לינץ הואגשט — אוכל של פונדק טירולי במרכז
הולונדרהוף — מסעדה ליד רכבל צטרספלד, קצת מחוץ למרכז

לחיפוש חדר בלינץ (טירול)