Greece
לפקדה
לפקדה היא האי היווני היחיד שמגיעים אליו בלי סירה. תעלה ברוחב ארבע מאות מטר מפרידה בינה ליבשת, והיא נחפרה ביד — הקורינתים חפרו אותה במאה השביעית לפנה״ס, היא נסתמה בחול, הרומאים חפרו שוב, והוונציאנים אחריהם. היום חוצים אותה סוללה וגשר צף, והגשר נפתח בכל שעה עגולה. שעתיים, מישורי, והמבצר שומר על המעבר ולא על העיר.
חדר לזוג בלפקדה — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
האי שנוסעים אליו
לפקדה היא האי היווני היחיד שמגיעים אליו בלי סירה. תעלה ברוחב ארבע מאות מטר מפרידה בינה ליבשת, והיא נחפרה ביד — הקורינתים חפרו אותה במאה השביעית לפנה״ס, היא נסתמה בחול, הרומאים חפרו שוב, והוונציאנים אחריהם. היום חוצים אותה סוללה וגשר צף, והגשר נפתח בכל שעה עגולה. שעתיים, מישורי, והמבצר שומר על המעבר ולא על העיר.
- מבצר סנטה מאורה — נבנה ב-1300 על רצועת החול שבין האי ליבשת, וכל תכליתו הייתה התעלה — מי שהחזיק במבצר הזה החזיק במעבר היבשתי היחיד אל האיים היוניים. הוא היה ונציאני, אחר כך עות׳מאני, ואחר כך ונציאני שוב, והחפיר סביבו הוא מי ים.
- העיר — העיר בנויה בדרך שלא תראו בשום מקום אחר ביוון: קומות הקרקע אבן, וכל מה שמעליהן הוא שלד עץ מצופה פח צבוע. זאת הנדסה נגד רעידות אדמה — אחרי הרעידה של 1825 הבינו תושבי האי שקומה עליונה קלה על שלד גמיש אינה הורגת כשהיא נופלת.
- המרינה — לפקדה יושבת באמצע היוני, וכל יאכטה שחוצה בין קורפו לזקינתוס עוברת כאן בתעלה. הגשר נפתח בכל שעה עגולה, תור התרנים מחכה לו, וההפסקה השעתית הזאת היא הקצב של כל העיר.
- המוזיאון הארכיאולוגי — ב-1905 החל ארכיאולוג גרמני בשם וילהלם דרפפלד לחפור בנידרי שבאי הזה, משוכנע שאיתקה של הומרוס היא לפקדה ולא האי שנושא את השם. הוא בילה בזה שלושים שנה ומצא קברים מתקופת הברונזה. התיאוריה אינה מקובלת, אבל המוצאים אמיתיים והם כאן.
- הלגונה — לגונה רדודה מאחורי העיר, מופרדת מהים ברצועת החול שעליה עומד המבצר. מלכודות הדגים מעץ שבה עובדות לפי הגאות ובאותה שיטה מימי ונציה, ובריכות המלח שלצדן היו הייצוא האחר של האי.
- גירה — החוף על רצועת החול עצמה, ועליו שתי טחנות רוח מאבן שטחנו תבואה ברוח שמהלגונה. זה החוף היחיד שאפשר ללכת אליו מהעיר, והמים בצד אחד של הרצועה הם ים ובצד השני לגונה.
המצוקים הלבנים
החוף המערבי של לפקדה הוא קיר אבן גיר בגובה מאתיים מטר, והחופים שבתחתיתו הם הסיבה שאנשים באים לאי הזה. שלושה מהם מפורסמים, אחד מהם איבד את גרם המדרגות שלו ברעידת אדמה ב-2015 ואפשר להגיע אליו היום רק בסירה, ובקצה הדרומי יש מצוק שהעת העתיקה עשתה ממנו סיפור. יום שלם ורכב; הכבישים צרים והירידות תלולות.
- אגיוס ניקיטאס — כפר דייגים של רחוב אחד שיורד אל המים, ואסורה בו כניסת רכב — חונים למעלה והולכים. זה הכפר היחיד בחוף המערבי שנמצא באמת על הים; כל השאר על הרכס, מפני שהחוף כאן הוא מצוק.
- קאתיסמה — החוף הארוך של המערב, והיחיד שיש בו גלים אמיתיים — היוני פתוח מכאן עד איטליה, ורוח של אחר הצהריים בונה נחשול. רעידת האדמה של 2015 הפילה חלק מהמצוק על הקצה הדרומי שלו, והקצה הזה נשאר סגור.
- אקסאנתיה — כפר על הרכס שלוש מאות מטר מעל הים, ושם נמצאים כל כפרי החוף המערבי — בנו למעלה מפני שעל החוף פשטו ומפני שאין למטה קרקע מישורית. השקיעה מהכיכר מכסה את כל החצי המערבי של האי.
- אגרמני — עד 2015 הגיעו לחוף הזה בשלוש מאות וחמישים מדרגות. רעידת האדמה של השבעה-עשר בנובמבר באותה שנה הפילה את כל המדרון, לקחה איתה את המדרגות, והרחיבה את החוף בהריסות. היום מגיעים אליו רק בסירה מוואסיליקי או מנידרי.
- פורטו קאציקי — השם פירושו נמל העז, וזה מילולי: לפני שנחצבו המדרגות, החיות היחידות שיכלו לרדת לכאן היו עזים. המצוק שמאחוריו הוא אבן גיר לבנה, החול הוא חלוק לבן, והמים בצבעם בגלל שניהם.
- כף לפקאטס — מצוק בגובה שישים מטר בקצה הדרומי, והמסורת — שסטרבון חוזר עליה — אומרת שהמשוררת ספפו השליכה את עצמה ממנו בגלל אהבה שלא נענתה. היה כאן מקדש אפולו, והתיאורים מספרים גם על טקס שבו הושלך נידון מהמצוק כשציפורים קשורות אליו כדי לרכך את הנפילה.
האיים שמול החוף המזרחי
החוף המזרחי של לפקדה מביט אל פיזור של איים קטנים, ושניים מהם פרטיים. אחד נקנה בידי אריסטוטלס אונאסיס ב-1962 והוא קבור בו; השני היה שייך למשורר מהמאה התשע עשרה. מאחוריהם כפרי ההר מגדלים עדשה בעלת שם מוגן ואת היין היחיד של האי. חצי יום עם רכב, ועוד סירה למי שרוצה לראות את האיים כראוי.
- נידרי — המקום העמוס באי, וזה שדרפפלד חפר בו: הקברים מתקופת הברונזה שמצא מעל המפרץ הזה אמיתיים, וקברו שלו נמצא על הגבעה ממול — מפני שביקש להיקבר כשהוא מביט באתר שמעולם לא הצליח להוכיח.
- מאדורי — האיון הקטן והמיוער במפרץ היה שייך למשפחתו של אריסטוטליס ואלאוריטיס, משורר וחבר פרלמנט מהמאה התשע עשרה שעזב את אתונה וחי כאן. הוא עדיין פרטי ועדיין במשפחה, ואיש אינו נוחת עליו.
- סקורפיוס — אריסטוטלס אונאסיס קנה את האי הזה ב-1962, וב-1968 התחתן עליו עם ז׳קלין קנדי. הוא קבור בו, עם בנו ובתו. האי נמכר ב-2013 לקונה רוסי, הנחיתה אסורה, וסירות נדרשות להישאר מחוץ לחוף.
- מגאניסי — האי המיושב שממול, חצי שעה במעבורת רכב, ובו שלושה כפרים וכאלף איש. רוב גברי מגאניסי יצאו לים — האי סיפק רבי חובלים וצוותים לצי הסוחר היווני במשך דורות, והבתים הגדולים בכפרים נבנו בכסף הזה.
- אנגלובי — הכפר הגבוה בלפקדה, בגובה כשמונה מאות מטר, וגדלה בו עדשה בעלת שם מוגן — גדלה בטרסות, נתלשת ביד, ונמכרת בקילו מהבתים. הכמות זעירה והיא לעולם אינה מגיעה לסופרמרקט.
- סיבוטה — מפרץ כמעט סגור שמהים אי אפשר לראות שיש נמל מאחוריו, ולכן היאכטות ממלאות אותו כל ערב בקיץ. הכפר הוא שורה אחת של טברנות על המזח, והמים לפניהן שטוחים יהיה מזג האוויר בחוץ אשר יהיה.
מה יש בלפקדה
איך מגיעים ומתניידים
- העיר — האי היווני היחיד שמגיעים אליו בכביש — סוללה וגשר צף, בלי מעבורת
- המרינה — יאכטות שחוצות את היוני עוצרות כאן, והגשר נפתח בכל שעה עגולה
תרבות והיסטוריה
- המוזיאון הארכיאולוגי — שמורים בו המוצאים מנידרי, שם טען ארכיאולוג גרמני שנמצאת איתקה של הומרוס
מה לראות
- מבצר סנטה מאורה — נבנה ב-1300 על רצועת החול, והגן על המעבר ולא על העיר
- הלגונה — לגונה רדודה מאחורי העיר, ובה מלכודות דגים שעובדים בהן מאות שנים
- גירה — חוף רצועת החול שליד הלגונה, ועליו שתי טחנות רוח
- פורטו קאציקי — מצוק לבן ושלוחת חול מתחתיו, ושמונים מדרגות למטה
- אגרמני — רעידת האדמה של 2015 הרסה את גרם המדרגות; מגיעים אליו בסירה
- קאתיסמה — החוף המערבי הארוך, והגלים אמיתיים ביום של רוח
- פפקוליה — אורנים עד החול צפונית לאגיוס ניקיטאס, ויש עליו מקום
- אגיוס ניקיטאס — כפר דייגים של רחוב אחד, ואסורה בו כניסת רכב
- חוף מילוס — עשרים דקות ברגל מעל הצוק מהכפר, או סירה
- קאוואליקפטה — מפרץ שקט בחוף המערבי עם סלעים שעומדים במים
- קאלאמיצי — כפר גבעה מעל החוף המערבי, ולו חוף משלו הרחק מתחת
- אקסאנתיה — כפר על הרכס, והשקיעה ממנו מכסה את כל המערב
- דרימונאס — כפר אבן בגבעות עם בית בד פעיל
- אתאני — הכפר האחרון בכביש המערבי, והחופים מתחתיו הם המפורסמים
- קומיליו — יישוב קטן בדרך לכף, ואחריו אין דבר
- כף לפקאטס — מצוק בגובה שישים מטר שממנו, לפי המסורת, השליכה ספפו את עצמה אל הים
- ואסיליקי — מהמקומות הטובים באירופה ללמוד גלישת רוח, בגלל רוח יומית
- פונטי — החוף בראש המפרץ, וכל בתי הספר עליו
- אגיוס פטרוס — כפר חקלאי בדרום עם כרמים סביבו
- אנגלובי — הכפר הגבוה באי, וגדלה בו עדשה בעלת שם מוגן
- אלכסנדרוס — כפר הר על הדרך הישנה, וכמעט אף אחד לא עוצר
- ראכי — הרכס מעל אקסאנתיה, והכביש לאורכו הוא הנוף
- נידרי — אתר הנופש העמוס בחוף המזרחי, והסירות לאיים יוצאות ממנו
- פריגיאלי — ממש צפונית לנידרי ושקט בהרבה, עם אותו נוף
- ניקיאנה — נמל קטן בחוף המזרחי ולצדו מפרצי חלוקים
- ליגיה — כפר הדייגים הראשון דרומית לעיר, והדג יורד מהסירות
- פורוס — כפר גבעה מעל החוף הדרום-מזרחי ולו חוף מתחתיו
- מיקרוס יאלוס — מפרץ חלוקים בחוף הדרום-מזרחי, שקט גם באוגוסט
- סיבוטה — מפרץ דמוי פיורד שכמעט סגור לים, והיאכטות עוגנות בו
- מפרץ סיבוטה — המים שטוחים מפני שהפתח צר, והטברנות על המזח
- אגיוס יואניס — החוף שליד הלגונה, וגולשי הרוח עליו אחר הצהריים
- יאלוס — חוף מערבי שמגיעים אליו בדרך תלולה, והוא נשאר ריק
- אוואלי — יישוב קטן על הדרך בין החופים, ובו מעיין אחד
- מגאניסי — האי שממול, חצי שעה במעבורת, ושלושה כפרים עליו
- סקורפיוס — אונאסיס קנה את האי הזה ב-1962 והוא קבור בו; הנחיתה אסורה
- מאדורי — איון פרטי שבו חי וכתב המשורר ואלאוריטיס
- קאסטוס — אי ארוך וצר עם כפר אחד וכחמישים איש בחורף
שווקים וקניות
- מוזיאון הפונוגרף — אוסף פרטי של גרמופונים וחפצי אי בחדר קטן אחד
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
שני דברים בלפקדה נושאים שם מוגן ושניהם מגיעים מההר: **עדשי אנגלובי**, שגדלות בטרסות בגובה שמונה מאות מטר ונתלשות ביד, ו**הסלמי של האי**, מיובש באוויר ומפולפל. ועוד הלגונה, שמספקת את הדגים — וקיבלתם אי שמאכיל את עצמו. המחיר המקובל לסוּבלאקי הוא כמה יורו; צלחת עדשים בכפר מעט יותר.
- סמטאות העיר — כמה יורו, בעמידה, ופתוח אחרי חצות
- אנגלובי — עדשים נמכרות בקילו מהבתים; כמות זעירה
- ליגיה — הדג יורד מהסירות מול השולחנות
- סיבוטה — שורה אחת של טברנות על המזח; להזמין באוגוסט
- אגיוס ניקיטאס — בלי רכב בכפר; השולחנות ברחוב
- דרימונאס — בית בד פעיל בכפר אבן
- ואסיליקי — שולחנות נמל, והרוח נרגעת בשמונה
- מגאניסי — טברנות כפר באי שממול; לקחת את המעבורת
מוזיאונים
אי קטן ובו ויכוח ארכיאולוגי אחד אמיתי: גרמני חפר כאן שלושים שנה כדי להוכיח שזאת איתקה של הומרוס. הוא לא שכנע איש, ומצא בכל זאת קברים אמיתיים מתקופת הברונזה — והוא קבור כשהוא מביט בהם.
- המוזיאון הארכיאולוגי — המוצאים מנידרי, והוויכוח שמאחוריהם
- מוזיאון הפונוגרף — אוסף פרטי בחדר אחד; לדפוק אם סגור
- מבצר סנטה מאורה — שטח פתוח, חינם, והחפיר הוא מי ים
- העיר בשלד העץ — ללכת ולהרים מבט; אבן למטה, עץ ופח למעלה
- כף לפקאטס — כאן עמד מקדש אפולו; לא נשאר ממנו דבר
טבע
קיר אבן גיר לאורך הצד המערבי, לגונה בצפון, הר באמצע שמגיע לאלף ומאתיים מטר, ורעידת אדמה ב-2015 שסידרה מחדש חלק מהחוף. והאי גם ירוק — יורד כאן יותר גשם מאשר באגאיס, והגבעות אורן וזית ולא סלע.
- פורטו קאציקי — שמונים מדרגות למטה, בלי צל, וללכת לפני עשר
- אגרמני — בסירה בלבד מאז שרעידת 2015 לקחה את המדרגות
- קאתיסמה — גלים אמיתיים באחר צהריים של רוח; הקצה הדרומי סגור
- הלגונה — מלכודות דגים שעובדות לפי הגאות מימי ונציה
- ראכי — כביש הרכס מעל החוף המערבי; הנסיעה היא העניין
- קאוואליקפטה — מפרץ שקט עם סלעים שעומדים במים
- סיבוטה — מפרץ שאי אפשר לראות לתוכו מהים הפתוח
עם ילדים
החוף המזרחי מוגן ורדוד והחוף המערבי מצוקים וגלים — זאת כל ההחלטה באי הזה. כל מה שלמטה נמצא במזרח או במפרץ, והמעבורת למגאניסי היא טיול של חצי שעה שנחשב הפלגה.
- ניקיאנה — מפרצי חלוקים, מים שטוחים, וצל מאחוריהם
- פריגיאלי — שקט יותר מנידרי עם אותם מים מוגנים
- פונטי — רדוד למרחק ארוך; בתי הספר לגלישת רוח כאן
- מיקרוס יאלוס — מפרץ חלוקים שקט בחוף הדרום-מזרחי
- גירה — אפשר ללכת מהעיר, ושתי טחנות רוח על החול
- מגאניסי — מעבורת הרכב חצי שעה ונחשבת הפלגה
אמונה ומקומות קדושים
כנסיות האי קטנות ובנויות בשלד עץ כמו בתיו, מפני שאותן רעידות אדמה הפילו גם אותן. האתר האחד שחשוב עתיק מכולן ואינו כנסייה כלל — המצוק בכף הדרומי, שעמד עליו מקדש אפולו ושממנו התחיל סיפור על ספפו.
- כף לפקאטס — שישים מטר ישר למטה; הגדר שם מסיבה
- אגיוס פטרוס — כנסיית כפר בין כרמי הדרום
- אנגלובי — הכנסייה הגבוהה באי, וחג העדשים
- אלכסנדרוס — כפר הר שהכנסייה שלו במרכזו
- אקסאנתיה — על הרכס; מגדל הפעמונים הוא הסימן מהים
- סנטה מאורה — המבצר נקרא על שם כנסייה שעמדה בתוכו
חיי לילה
ללפקדה שני ערבים: העיר, שהיא יוונית ומאוחרת ואין לה קשר לתיירות, ונידרי, שהיא הרצועה. וואסיליקי היא השלישית, והיא ערב של גולשי רוח — הוא מתחיל מוקדם מפני שהם קמים בשבע.
- הרחוב הראשי — שולחנות בחוץ משמונה; זה הערב המקומי
- המרינה — ברים לאורך המים, והתרנים מולם
- נידרי — הרצועה; רועשת מאחת עשרה והיא אינה עדינה
- ואסיליקי — מתחיל מוקדם ונגמר מוקדם; גולשי רוח ישנים כמו חקלאים
- סיבוטה — קהל היאכטות, על המזח, ושקט עד חצות
- אקסאנתיה בשקיעה — הרכס, כל המערב מתחת, ובלי בר בכלל