Italy
לצ׳ה
לצ׳ה בנויה מאבן גיר מקומית שכשהיא יוצאת מהאדמה היא רכה כל כך שאפשר לחתוך אותה בסכין, והיא מתקשה ומזהיבה באוויר במשך שנים. הבנאים של המאה השבע עשרה ניצלו את זה כדי לכסות את הכנסיות בפירות, במפלצות, בכרובים ובחיות — הסגנון שהאיטלקים קוראים לו בארוק לצ׳זה. שעתיים, מישורי, כולו בעיר העתיקה, והחזיתות הכי יפות בשעת האור האחרונה.
חדר לזוג בלצ׳ה — עד 80$ ללילהסיורים רגליים
מגולף בחמאה
לצ׳ה בנויה מאבן גיר מקומית שכשהיא יוצאת מהאדמה היא רכה כל כך שאפשר לחתוך אותה בסכין, והיא מתקשה ומזהיבה באוויר במשך שנים. הבנאים של המאה השבע עשרה ניצלו את זה כדי לכסות את הכנסיות בפירות, במפלצות, בכרובים ובחיות — הסגנון שהאיטלקים קוראים לו בארוק לצ׳זה. שעתיים, מישורי, כולו בעיר העתיקה, והחזיתות הכי יפות בשעת האור האחרונה.
- פורטה נפולי — העיר הקימה את קשת הניצחון הזאת ב-1548 לכבוד קרל החמישי, הקיסר שהקיף את לצ׳ה בחומה נגד התורכים. היא עומדת על הדרך לנאפולי, בירת הממלכה שלצ׳ה השתייכה אליה, והסמל שבראשה הוא שלו.
- פיאצה דל דואומו — כיכר סגורה עם כניסה אחת בלבד, כך שהיא נפתחת לפניכם בבת אחת — הקתדרלה, ארמון הבישוף והסמינר משלושה צדדים. לקתדרלה שתי חזיתות מפני שלכיכר יש כניסה אחת: החזית המפוארת פונה אל הפתח שנכנסים בו, לא אל האולם. לחזור בלילה כשהיא מוארת.
- סנט׳אירנה — הקדושה אירנה הייתה המגינה של לצ׳ה עד המגפה של 1656, כשהעיר החליטה שהקדוש אורונצו הוא שהציל אותה ונתנה לו את התפקיד. הכנסייה שלה נשארה, על הרחוב הראשי, וגם הפסל שלה מעל הדלת.
- בזיליקת סנטה קרוצ׳ה — החלו בבנייה ב-1549 וסיימו ב-1695, כך ששלושה דורות של בנאים עבדו על חזית אחת. להסתכל על המרפסת: היא נשענת על שורה של דמויות מגולפות — אריות, דרקונים, הרפיה, ואנשים בטורבן שהם התורכים המובסים. האבן הרכה היא הסיבה היחידה שאפשר היה לגלף כל כך הרבה.
- סן מתאו — כנסייה שהחזית שלה קמורה למטה וקעורה למעלה, כל החזית מתעקמת לשני כיוונים — רעיון שנלקח מבורומיני ברומא. היא בכיכר קטנה שרוב המבקרים מפספסים, דרומית לאתרים המרכזיים.
- פורטה סן ביאג׳ו — השער הדרומי, ובערב העיר יוצאת דרכו וחוזרת — הפסג׳אטה. רוב העיר העתיקה סגורה לרכב, אז אחרי תשע הרחובות שבין כאן לקתדרלה מלאים באנשים ותו לא.
מה שמתחת לרצפה
בכל פעם שלצ׳ה חופרת, משהו עולה. אמפיתיאטרון רומי צץ ב-1901 מתחת לכיכר הראשית; תיאטרון רומי ב-1929 בגינה פרטית; וב-2001 אדם שניסה לתקן שירותים מצא אלפיים שנות היסטוריה מתחת לביתו. המסלול הזה יורד דרך השכבות, ואחת מהן היא הרובע היהודי של העיר. שעתיים, מישורי, והמוזיאונים נסגרים בצהריים.
- האמפיתיאטרון הרומי — ב-1901 פועלים שחפרו את יסודות בנק איטליה נתקלו בראש זירה רומית מהמאה השנייה לספירה. כשליש ממנה נחפר; השאר עדיין מתחת לכיכר, לכנסייה ולבניינים שמסביב, והעיר החליטה להשאיר אותו שם.
- עמוד סנט׳אורונצו — דרך אפיה, הדרך הגדולה מרומא, הסתיימה בברינדיזי בשני עמודי שיש בנמל. אחד מהם נפל ב-1528, וברינדיזי נתנה את החלקים ללצ׳ה, שהרכיבה אותו מחדש בכיכר הזאת עם הקדוש הפטרוני שלה בראשו — הקדוש שהעיר מייחסת לו את עצירת המגפה של 1656.
- המוזיאון היהודי — מתחת לארמון ברחוב אומברטו הראשון נמצאים החדרים החפורים של הרובע היהודי מימי הביניים, וביניהם מקווה. הקהילה חיה כאן מאות שנים עד שהיהודים גורשו מממלכת נאפולי ב-1541; שמות הרחובות סביבו עוד זוכרים אותם.
- המבצר של קרל החמישי — אחרי שהעות׳מאנים כבשו את אוטרנטו, ארבעים קילומטר מכאן, ב-1480, לצ׳ה חיה בפחד שהיא הבאה. קרל החמישי בנה את המבצר הזה ואת החומות מחדש בשנות השלושים והארבעים של המאה השש עשרה בדיוק בגלל זה. בפנים היום מוזיאון לפפייה-מאשה — המלאכה שבה לצ׳ה הכינה את פסלי הכנסיות שלה, קלים וזולים מעץ.
- מוזיאון פאג׳אנו — ב-2001 קנה לוצ׳אנו פאג׳אנו את הבניין הזה כדי לפתוח טרטוריה, והשירותים לא התנקזו. הוא ובניו חפרו כדי למצוא את הצינור והמשיכו למצוא דברים: קברים מסאפיים, אסם רומי, קפלה מימי הביניים, סימנים שהמשפחה מאמינה שהם של הטמפלרים. הטרטוריה מעולם לא נפתחה; הבית הוא היום מוזיאון של מה שהיה מתחתיו.
- התיאטרון הרומי — נמצא ב-1929 בגינות של בתים פרטיים, והוא עדיין מוקף בהם — הבמה והשורות התחתונות במרווח בין ארמונות. המוזיאון הקטן שלידו מסביר איך נראתה העיר כשנקראה לופיאה.
החוף שאליו הגיעו התורכים
החוף האדריאטי שדרומית ללצ׳ה הוא החלק של איטליה הקרוב ביותר לבלקן, וב-1480 נחת כאן צי עות׳מאני וכבש את אוטרנטו. כל מה שעל החוף הזה נבנה מתוך הזיכרון הזה — מגדלי שמירה כל כמה קילומטרים, כפר מבוצר, מבצר — וביניהם המצוקים ובריכות הים שאנשים באים בשבילם היום. יום שלם ורכב, ובגד ים.
- אקאיה — ב-1535 הקיף המהנדס הצבאי ג׳אן ג׳אקומו דל׳אקאיה את כפר משפחתו בחומה והפך אותו למבצר נגד פשיטות התורכים, בתכנון של רשת עם מבצר בפינה. זה מהכפרים הבודדים מהסוג הזה שעוד עומדים בשלמותם, ואנשים עדיין גרים בתוך החומות.
- מערת השירה — תקרת מערת ים קרסה והשאירה בריכה עגולה של מי ים פתוחה לשמיים, שמחוברת לים מתחת לאדמה. האתר שלידה, רוקה וקיה, היה יישוב מתקופת הברונזה, וקירות המערה מכוסים כתובות במסאפית, ביוונית ובלטינית לאל מקומי. בקיץ אנשים קופצים פנימה מהשפה.
- טורה דל׳אורסו — מפרץ חולי מתחת ליער אורנים, ומול הקצה הדרומי עומדים שני עמודי סלע בים שהמקומיים קוראים להם שתי האחיות. הסיפור הוא ששתי אחיות טבעו כאן והים הפך אותן לאבן כדי שיישארו יחד. המגדל שנותן למקום את שמו הוא אחד ממגדלי השמירה בחוף נגד התורכים.
- מפרץ התורכים — השם פירושו מפרץ התורכים, והמסורת אומרת שכאן נחת הצי העות׳מאני ביולי 1480 לפני שצעד על אוטרנטו. היום מגיעים אליו בשביל דרך יער אורנים, והמים בו מהצלולים בחוף.
- הקתדרלה של אוטרנטו — כל הרצפה היא פסיפס אחד שהונח בין 1163 ל-1165 בידי נזיר בשם פנטליאונה: עץ חיים לכל אורך האולם, עם אדם וחווה, נח, אלכסנדר הגדול — והמלך ארתור, עם שמו כתוב לידו. בקפלה צדדית נמצאות הגולגלות של אנשי אוטרנטו שנהרגו ב-1480 כי סירבו להתנצר; הכנסייה הכריזה עליהם כקדושים ב-2013.
- המבצר של אוטרנטו — העות׳מאנים החזיקו באוטרנטו שנה ועזבו ב-1481, והמלכים האראגונים של נאפולי בנו את המבצר הזה מחדש כדי שזה לא יקרה שוב. אלבניה נמצאת כשמונים קילומטר מעבר למצר, ובבוקר בהיר אפשר לראות מהחומות את ההרים שלה.
מה יש בלצ׳ה
איך מגיעים ומתניידים
- נמל התעופה של ברינדיזי — נמל התעופה של לצ׳ה, ארבעים דקות מכאן; אוטובוס הסעות מחכה לטיסות
- תחנת הרכבת של לצ׳ה — סוף הקו מרומא ומבולוניה, ורכבת סלנטו הקטנה מתחילה כאן
תרבות והיסטוריה
- בזיליקת סנטה קרוצ׳ה — החזית לקחה מאה וחמישים שנה; לחפש את החיות באבן
- מוזיאון פאג׳אנו — אדם חפר כדי לתקן שירותים ומצא אלפיים שנה מתחת לביתו
- המוזיאון היהודי — הרובע היהודי מימי הביניים, מתחת לארמון, עם מקווה
- סן מתאו — כנסייה שחזיתה בולטת למטה ושוקעת למעלה
- סנט׳אירנה — כנסיית התאטינים, והקדושה הפטרונית הראשונה של העיר
- מוזיאון קסטרומדיאנו — המוזיאון הוותיק בפוליה; כדים מסאפיים, חינם
- הקתדרלה של אוטרנטו — פסיפס מהמאה השתים עשרה מכסה את כל הרצפה; הגולגלות בקפלה הצדדית
- מוזיאון הזיכרון, סנטה מריה אל באניו — ניצולי שואה חיכו כאן לעלייה ב-1943–47, וציירו על הקירות
- סנטה קתרינה, גלטינה — כל סנטימטר בפנים מצויר, מהמאה החמש עשרה
מה לראות
- פיאצה דל דואומו — כיכר עם כניסה אחת, כך שהיא נפתחת בבת אחת; ללכת בלילה
- פיאצה סנט׳אורונצו — הסלון של העיר, וזירה רומית שנחפרה ממנה עד חציה
- האמפיתיאטרון הרומי — נמצא ב-1901 כשבנו את הבנק; השאר עוד מתחת לכיכר
- עמוד סנט׳אורונצו — עמוד מסוף דרך אפיה, ועליו הקדוש שעצר את המגפה
- התיאטרון הרומי — נמצא ב-1929 בגינה פרטית, דחוק בין בתים
- פורטה נפולי — קשת ניצחון מ-1548 לקיסר קרל החמישי
- פורטה רודיאה — השער העתיק, על הדרך לעיר המסאפית שקדמה ללצ׳ה
- פורטה סן ביאג׳ו — השער הדרומי, וטיול הערב מתחיל ממנו
- המבצר של קרל החמישי — נבנה לקיסר נגד התורכים; מוזיאון הפפייה-מאשה בפנים
- סן קטאלדו — החוף של לצ׳ה עצמה, רבע שעה באוטובוס
- לה צ׳זינה — שמורת ביצה חופית עם ציפורים ואורני דיונות
- אקאיה — כפר שלם בתוך חומה מהמאה השש עשרה
- מערת השירה — בריכת ים בתוך מערה שקרסה; אנשים קופצים פנימה מהשפה
- טורה דל׳אורסו — מפרץ חולי עם שני עמודי סלע בים, שתי האחיות
- טורה סנט׳אנדראה — קשתות ועמודים במצוק; לשחות מהסלעים
- אגמי אלימיני — שני אגמים מאחורי חוף ארוך, אחד מלוח ואחד מתוק
- מפרץ התורכים — המפרץ שבו נחתו העות׳מאנים ב-1480; הליכה בין אורנים אל החול
- אוטרנטו — העיירה המזרחית ביותר באיטליה; אלבניה שמונים קילומטר מעבר לים
- המבצר של אוטרנטו — המבצר האראגוני שנבנה מחדש אחרי שהעות׳מאנים עזבו
- קסטרו — עיירת גבעה מעל נמל דייגים בחוף המצוקים
- מערת זינזולוסה — מערת ים עם נטיפים שתלויים כמו סמרטוטים, וזה פירוש שמה
- סנטה מריה די לאוקה — קצה העקב של איטליה, במקום שבו אומרים ששני ימים נפגשים
- המגדלור של לאוקה — המגדלור והכנסייה בסוף היבשה
- גליפולי — עיר עתיקה על אי שמחובר בגשר; צד השקיעה של הים היוני
- המבצר של גליפולי — המבצר ליד הגשר, עומד בתוך הים
- פורטו סלבאג׳ו — פארק יער אורנים עד מפרץ סלעי; מעיינות קרים בתוך הים
- נארדו — כיכר בארוק יפה כמו של לצ׳ה, ואין בה איש
- פורטו צ׳זריאו — מים טורקיז רדודים ושמורה ימית
- פונטה פרושוטו — דיונות וחול לבן; החוף הכי קריבי באזור
- מלפיניאנו — הכפר של ליל הטרנטה באוגוסט
- ספקיה — כפר גבעה לבן בדרום העמוק, שקט ושלם
שווקים וקניות
- קונדיטוריית אסקלונה, גלטינה — המקום שבו הומצא הפסטיצ׳וטו ב-1745; לאכול חם
המדריך המעמיק
אוכל על הדלפק
סלנטו אוכלת בעמידה יותר מרוב איטליה. ארוחת הבוקר היא **פסטיצ׳וטו**, בצק פריך ממולא בקרם ונאכל חם, עם קפה קר שנמזג על חלב שקדים — **קפה אין גיאצ׳ו קון לאטה די מנדורלה**, המשקה של האזור. בצהריים זה **רוסטיקו**, בצק עלים סביב בשמל, מוצרלה ועגבנייה, או **פוצ׳ה**, לחם עגול שנפתח וממולא. יורו-שניים כל אחד, על דלפק הבר.
- קונדיטוריית אסקלונה, גלטינה — פסטיצ׳וטי חמים לאורך הבוקר, כיורו וחצי
- פיאצה סנט׳אורונצו — קפה קר עם שקדים, יורו-שניים, בעמידה
- פורטה נפולי — רוסטיקו מהמאפיות שליד השער, חם באחת עשרה
- פורטה רודיאה — פוצ׳ה ממולאת לפי הזמנה, כמה יורו
- גליפולי — קיפודי ים חיים בנמל, בחצי תריסר
- אוטרנטו — דגים מטוגנים בקונוס נייר לאורך החומות
- פורטו צ׳זריאו — דגים שנמכרים מהסירות על המזח בבוקר
מוזיאונים
המוזיאונים של לצ׳ה הם בעיקר בורות באדמה: זירה מתחת לכיכר הראשית, תיאטרון בגינה, בית שבו משפחה חפרה אלפיים שנה לעומק. ואחת השכבות יהודית — רובע מימי הביניים שנחפר מתחת לארמון, ובחוף היוני מוזיאון של ניצולי השואה שחיכו כאן לעלייה.
- מוזיאון הזיכרון, סנטה מריה אל באניו — ציורי הקיר של הניצולים; קטן, חינם, וסגור בחלק מאחרי הצהריים
- המוזיאון היהודי — הרובע היהודי מימי הביניים והמקווה שלו, מתחת לאדמה
- מוזיאון פאג׳אנו — אלפיים שנה מתחת לבית אחד; המשפחה עושה לכם סיור
- מוזיאון קסטרומדיאנו — כדים מסאפיים והעיר שלפני רומא; חינם
- המבצר של קרל החמישי — מוזיאון הפפייה-מאשה: פסלי כנסייה עשויים מנייר
- התיאטרון הרומי — תיאטרון בין בתים, ומוזיאון קטן לצדו
טבע
סלנטו היא העקב של איטליה, עם ים בכל צד. האדריאטי במזרח הוא מצוקים, מערות ומים צלולים וקרים; היוני במערב הוא חול ארוך וטורקיז רדוד, וזה הצד של השקיעות. האדמה שבאמצע שטוחה, אדמה אדומה, מטעי זיתים וגדרות אבן יבשה.
- מערת השירה — בריכת ים במערה שקרסה; ללכת לפני תשע
- מערת זינזולוסה — מערת ים עם נטיפים תלויים; ביקורים מודרכים
- סנטה מריה די לאוקה — סוף היבשה; הפלגות למערות הים
- פורטו סלבאג׳ו — יער אורנים עד מפרץ סלעי; מעיינות קרים בים
- פונטה פרושוטו — דיונות וחול לבן בצד היוני
- אגמי אלימיני — שני אגמים וחוף פראי ארוך צפונית לאוטרנטו
- לה צ׳זינה — שמורת ביצה קרובה לעיר; אנפות ואורני דיונות
עם ילדים
בשביל ילדים, סלנטו היא הצד היוני: רדוד, חולי וחמים. המצוקים והבריכות של האדריאטי מתאימים לילדים גדולים שיודעים לשחות. בעיר, המבצר ומוזיאון שבו משפחה חפרה בהיסטוריה מתחת לבית שלה הם הצלחה בטוחה.
- פורטו צ׳זריאו — מים טורקיז רדודים למרחק ארוך
- פונטה פרושוטו — חול רך ודיונות לטפס עליהן
- סן קטאלדו — חוף העיר, רבע שעה באוטובוס
- מוזיאון פאג׳אנו — רצפות זכוכית מעל מנהרות וקברים
- המבצר של קרל החמישי — מבצר באמצע העיר, ופסלים מנייר
- טורה דל׳אורסו — מפרץ חולי עם סלעי שתי האחיות בים
אמונה ומקומות קדושים
בלצ׳ה עשרות כנסיות בארוק בעיר של פחות ממאה אלף איש, שנבנו בידי מסדרים שהתחרו על מקום אחרי הרפורמציה הנגדית. מחוץ לעיר, שתי כנסיות מספרות את הסיפורים המוזרים ביותר של האזור: רצפה שהמלך ארתור עליה, וקפלה שאליה באו לרקוד נשים שעכביש הטרנטולה עקץ.
- בזיליקת סנטה קרוצ׳ה — מאה וחמישים שנות גילוף על חזית אחת
- הקתדרלה של אוטרנטו — רצפת הפסיפס עם המלך ארתור, וקפלת הגולגלות
- סנטה קתרינה, גלטינה — ציורי קיר על כל קיר, וסיפור הטרנטולה
- סן מתאו — חזית שמתעקמת לשני כיוונים בבת אחת
- סנט׳אירנה — הקדושה שאיבדה את תפקידה לאורונצו ב-1656
- המגדלור של לאוקה — הכנסייה בסוף היבשה, ליד האור
חיי לילה
לצ׳ה היא עיר אוניברסיטאית, והערב מתחיל מאוחר ובחוץ — אפריטיבו על הכיכרות משמונה, ורחובות העיר העתיקה מלאים עד אחרי חצות. בקיץ חיי הלילה עוברים לחוף, לגליפולי שבצד היוני, שהיא עיר המסיבות של פוליה. ובאוגוסט יש את הטרנטה.
- פיאצה דל דואומו — הכיכר המוארת בלילה, לפני או אחרי ארוחת הערב
- פורטה נפולי — ברי הסטודנטים סביב השער
- פיאצה סנט׳אורונצו — אפריטיבו מעל הזירה הרומית משמונה
- גליפולי — מועדוני חוף וברים מאוחרים בקיץ; עיר המסיבות של פוליה
- מלפיניאנו — ליל הטרנטה, סוף אוגוסט; להזמין מוקדם
- אוטרנטו — ברים לאורך החומות מעל הנמל