sleepntrip

United States

לאס וגאס

כמעט שום דבר בסטריפ אינו בתוך העיר לאס וגאס, וזאת אינה מקריות של מדידה. בשמונה בדצמבר 1950 גרמו בעלי הקזינו למחוז ליצור יישוב לא מאוגד בשם "פרדייס", במיוחד כדי שהעיר לא תוכל לספח אותם, למסות אותם או לרשות אותם ברישיון. כל מכלול במסלול הזה נמצא ביישוב ההוא. האזהרה המעשית היא על קנה מידה: הבניינים האלה באורך שלוש מאות מטר כל אחד, ולכן מה שנראה כהליכה של חמש דקות במפה הוא עשרים וחמש דקות, רובן בתוך מבנים, ואין צל בחוץ. ללכת את זה אחרי ארבע אחר הצהריים.

חדר לזוג בלאס וגאס — עד 80$ ללילה

סיורים רגליים

הסטריפ אינו בלאס וגאס

כמעט שום דבר בסטריפ אינו בתוך העיר לאס וגאס, וזאת אינה מקריות של מדידה. בשמונה בדצמבר 1950 גרמו בעלי הקזינו למחוז ליצור יישוב לא מאוגד בשם "פרדייס", במיוחד כדי שהעיר לא תוכל לספח אותם, למסות אותם או לרשות אותם ברישיון. כל מכלול במסלול הזה נמצא ביישוב ההוא. האזהרה המעשית היא על קנה מידה: הבניינים האלה באורך שלוש מאות מטר כל אחד, ולכן מה שנראה כהליכה של חמש דקות במפה הוא עשרים וחמש דקות, רובן בתוך מבנים, ואין צל בחוץ. ללכת את זה אחרי ארבע אחר הצהריים.

  1. שלט "ברוכים הבאים" — עוצב ב-1959 בידי בטי ויליס, שעשתה גם את שלט המולן רוז׳, והיא לא רשמה עליו זכויות יוצרים מעולם — היא אמרה במפורש שזאת מתנתה לעיר, ולכן הוא מופיע על הכול, מחולצות עד קעקועים, בלי דמי רישיון. הוא שישה ק״מ מדרום לבלאג׳ו, ביישוב פרדייס ולא בלאס וגאס, וצורת היהלום ודולרי הכסף עליו היו התייחסות מכוונת למדינת הכרייה.
  2. מנדליי ביי ולוקסור — לפירמידת הלוקסור יש אור בקודקוד שהוא האלומה החזקה בעולם, והוא מושך כל כך הרבה חרקים שקולוניה של עטלפים צדה בו בכל לילה; העשים והעטלפים הם מערכת אקולוגית מקרית לחלוטין שבנה מלון. המעליות בפירמידה נעות בזווית של שלושים ותשע מעלות, מפני שפיר אנכי אינו אפשרי בתוך הצורה הזאת.
  3. ניו יורק-ניו יורק והספירה — הספירה נפתחה ב-2023 והיא הבניין הכדורי הגדול על פני האדמה: בגובה מאה ושנים עשר מטר, עם עור חיצוני של כחמישים וארבעה אלף מ״ר של לדים שיכולים להציג כל דבר, ומסך פנימי ברזולוציה של שישה עשר אלף על שישה עשר אלף. החוץ חינם להביט בו וכך רוב האנשים רואים אותו. הוא עלה למעלה משני מיליארד דולרים.
  4. מזרקות הבלאג׳ו — המזרקות פועלות בכל רבע שעה ומשתמשות בכארבעים וחמישה מיליון ליטרים של מים, ולהתנגשות המובנת מאליה — עיר במוחבה ואגם בחזית — יש תשובה מסוימת: האגם ממולא מבאר פרטית באתר שקדמה לרשות המים ויש לה זכויות משלה, ולא מהאספקה העירונית. לאס וגאס ממחזרת כמעט את כל המים הפנימיים שלה בחזרה לאגם מיד, ולכן ההגבלה האמיתית בעיר הזאת היא על מדשאות ולא על מזרקות.
  5. חממת הבלאג׳ו — חינם, ושווה להיכנס מסיבה אחת: היא נבנית מאפס חמש פעמים בשנה, וכל חילוף לוקח כשבוע עם צוות של למעלה ממאה שעובדים בלילה. שום דבר אינו ממוחזר בין עונות. הפרחים אמיתיים ברובם ומוחלפים בלי הפסקה, מפני שהאוויר היבש הורג אותם בימים.
  6. סיזרס פאלאס והפורום — סיזרס נפתח ב-1966 ובשם אין גרש בכוונה — המייסד אמר שכל אורח הוא קיסר, ולכן זה אינו הארמון של קיסר אחד. תקרת חנויות הפורום, שנצבעה ב-1992, עוברת מזריחה לשקיעה בכל שעתיים, ופסלי הרומאים במזרקה נעים ומדברים לפי שעון — מה שהיה שיא האנימטרוניקה בפתיחה והוא היום בן העשור שלו בבירור.

הדאונטאון, הצד המערבי ו-1960

לאס וגאס נוסדה בחמישה עשר במאי 1905, כשחברת רכבת מכרה במכירה פומבית אלף ומאתיים מגרשים ביום אחד ליד תחנת מים. זאת הייתה עיירת רכבת עם מעיינות ארטזיים, וזה מה שהשם לאס וגאס אומר — "האחווים". החלק בסיפור שהסטריפ אינו מספר הוא שהסטריפ היה מופרד גזעית עד 1960: אמנים שחורים עמדו בראש המופעים ולא הורשו לישון במלונות, לאכול בהם או להשתמש בבריכות, ותושבים שחורים גרו בצד המערבי ברחובות לא סלולים. המסלול הזה הוא שני החצאים. ללכת בבוקר.

  1. המצודה המורמונית הישנה — מיסיון מורמוני של שלושים איש בנה כאן מצודת חומר ב-1855 ליד המעיינות, כדי לגדל מזון ולכרות עופרת בדרך שבין סולט לייק סיטי ללוס אנג׳לס. העופרת התגלתה כמורכבת בעיקר מכסף, שהם לא רצו, והמיסיון נזנח בתוך שנתיים. בניין חומר אחד שרד והוא המבנה העתיק מכל סוג במדינת נבדה.
  2. מלון גולדן גייט — נפתח ב-1906, שנה אחרי מכירת הקרקע, והוא המלון והקזינו העתיקים בלאס וגאס והפעיל ברצף העתיק בנבדה. בו היה הטלפון הראשון בעיר — המספר היה אחד. הוא גם טוען שהציג את קוקטייל השרימפס בלאס וגאס ב-1959 בחמישים סנט, וזאת טענה קטנה והיא כתובה על הקיר.
  3. מוזיאון המאפיה — הבניין הוא בית המשפט הפדרלי מ-1933, ואחד הדיונים של ועדת קפובר על הפשע המאורגן נערך באמת באולם שבקומה למעלה בנובמבר 1950 — המוזיאון שחזר את החדר ההוא ויושבים בו. הדיונים שודרו בטלוויזיה ארצית והיו הפעם הראשונה שרוב האמריקנים שמעו את המילה "מאפיה" בפי גורמים רשמיים בפומבי.
  4. רחוב פרימונט — זאת הייתה כל לאס וגאס עד שנות החמישים, והרחוב הסלול הראשון בעיר; החופה מעל חמישה בלוקים ממנו נבנתה ב-1995 כדי לעצור את מות הדאונטאון, והיא נושאת היום ארבעים ותשעה מיליון לדים. הגולדן נאגט, "ביניונס" והגולדן גייט הם כולם חזיתות מקוריות תחתיה, והמדרכה היא המקום שבו העיר מרשה בהיתר לאמני רחוב — וזאת הסיבה שהיא כפי שהיא.
  5. אתר המולן רוז׳ — נפתח במאי 1955 כקזינו המשולב הראשון בלאס וגאס מבחינה גזעית, עם צוות חצי שחור וחצי לבן, והוא היה הצלחה מיידית — אמני הסטריפ באו הנה אחרי המופעים שלהם מפני שלא היו יכולים לשתות במלונות שבהם הופיעו באותו ערב. הוא נסגר בכשישה חודשים, מסיבות שלא התבררו עד הסוף. במארס 1960 נפגשו בבניין הזה מנהיגי זכויות האזרח והמושל וחתמו על ההסכם שביטל את ההפרדה בסטריפ.
  6. שדרות ג׳קסון, הצד המערבי — בשנות הארבעים והחמישים זה היה רובע המסחר והמוזיקה השחור: ה"בראון דרבי", ה"קוטון קלאב", ה"אל ריו". לואי ארמסטרונג ונט קינג קול הופיעו בסטריפ וישנו כאן. השכונה לא קיבלה רחובות סלולים וביוב באותו קצב כמו שאר העיר, וצו משנות החמישים רכז בה את התושבים השחורים. כמעט כל המועדונים נעלמו והשלטים נמצאים על המדרכה.

הסכר, הפצצה והמים

בלאס וגאס יורדים כמאה ועשרה מילימטרים של גשם בשנה ואין בה נהר, ושלושה פרויקטים פדרליים אפשרו אותה: סכר שנתן לה חשמל ומים, אתר ניסויי נשק שנתן לה משכורות, וכביש. ההימורים הוחזרו לחוקיות בנבדה במארס 1931, באותה שנה שבה החלה בניית הסכר והביאה חמשת אלפים איש לעיירה של חמשת אלפים איש. סדר האירועים האלה הוא כל ההסבר לעיר. לצאת מוקדם; חניון הסכר מתמלא עד עשר.

  1. בולדר סיטי — הממשל הפדרלי בנה את העיירה הזאת ב-1931 לפועלי הסכר וניהל אותה ישירות כשטח מופקע עד 1960 — בלי הימורים, בלי אלכוהול, ומנהל ממשלתי במקום ראש עיר. כשהיא התאגדה בסוף כעיר, התושבים כתבו את איסור ההימורים לתוך האמנה שלהם, והוא עוד שם. בולדר סיטי היא אחד משני המקומות היחידים במדינת נבדה שהימורי קזינו אסורים בהם.
  2. סכר הובר — נבנה בין 1931 ל-1936 והושלם שתי שנים לפני הזמן. הבעיה ההנדסית הייתה חום: יציקת בטון מונוליטית בגודל הזה הייתה לוקחת כמאה עשרים וחמש שנים להתקרר והייתה מתפצלת מעצמה, ולכן הוא נוצק כגושים משולבים ובתוכם כשש מאות ושישים ק״מ של צינורות פלדה שדרכם הוזרמו מים מקוררים. תשעים ושישה איש מתו בבנייה לפי המספר הרשמי.
  3. אגם מיד — המקווה שמאחורי הסכר, והדבר החשוב להביט בו הוא הפס הלבן על קירות הסלע — זה שיקוע מינרלים שנשאר במקום שהמים היו בו, והוא היום בגובה למעלה מארבעים מטר. האגם מספק כתשעים אחוזים מהמים של לאס וגאס. כשהמפלס ירד די בשנת 2022 נחשף פתח היניקה הנמוך של העיר, ומנהרת יניקה שלישית, שנקדחה תחת קרקעית האגם, קיבלה את התפקיד.
  4. מוזיאון האטום — בין ינואר 1951 ל-1962 פוצצו כמאה מכשירים גרעיניים עיליים מאה עשרים וחמישה ק״מ צפונית-מערבית מכאן, ופטריות העשן נראו מהדאונטאון. העיר לא התחבאה מזה — אחרי הניסוי המשודר הראשון באפריל 1952 פרסם לשכת המסחר לוחות שנה של שעות הפיצוץ עם נקודות הצפייה הטובות, מלונות קיימו "מסיבות פצצה בשחר" על הגגות, ברים הגישו "קוקטיילים אטומיים", והוכתרה "מיס פיצוץ אטומי".
  5. שמורת המעיינות — העיר נקראת על שם המעיינות הארטזיים שזרמו כאן — "לאס וגאס" פירושו "האחווים" — והם מה שהפך את המקום לתחנה בדרך הספרדית ואחר כך לתחנת מים של הרכבת. שאיבה בעבור העיר הגדלה הורידה את מפלס מי התהום עד שהמעיינות חדלו לזרום לגמרי ב-1962. השמורה בנויה באתר, והתערוכות אומרות בכבוד שהדבר שהעיר נקראת על שמו נבלע בידי העיר.
  6. פארק הביצות — כאן זורמים מי הביוב המטופלים של לאס וגאס בחזרה לאגם מיד, וההסדר הזה הוא המפתח לכל שאלת המים: מפני שכל ליטר שמוחזר נזקף לזכות המכסה של העיר, השימוש במים בתוך מבנה כאן הוא בפועל בלי עלות לאספקה. לכן ההגבלה בעמק הזה היא על דשא — נבדה אסרה ב-2021 דשא לא פונקציונלי בעמק לאס וגאס, החוק הראשון מסוגו בארצות הברית.

מה יש בלאס וגאס

איך מגיעים ומתניידים

תרבות והיסטוריה

מה לראות

שווקים וקניות

המדריך המעמיק

אוכל על הדלפק

יש שתי כלכלות אוכל בלאס וגאס והן כמעט אינן נוגעות זו בזו. בסטריפ, מסעדות של שפים מוכרות במחירי ניו יורק לאנשים בחופשה, והמזנון — שהעיר המציאה ב-1946 כדי שמהמרים לא יעזבו את הרצפה — מת ברובו ב-2020 וחזר רק בחלקו. שלושה ק״מ מערבה, ברחוב ספרינג מאונטן, נמצא אחד ממסדרונות האוכל האסייתי הטובים בארצות הברית: שישה ק״מ של מסעדות תאילנדיות, קוריאניות, יפניות, טאיוואניות וסיניות במרכזי קניות רגילים, פתוחות עד שלוש לפנות בוקר — מפני שזאת עיר שבה שליש מכוח העבודה מסיים בשתיים.

מוזיאונים

בלאס וגאס ארבעה מוזיאונים שהם באמת על משהו, וכולם בעיר עצמה ולא בסטריפ: המאפיה, הפצצה, הניאון והמעיינות. יחד הם מכסים כל כוח שבנה את המקום הזה — כסף של פשע מאורגן, הוצאה פדרלית על נשק, תעשיית השלטים שהמציאה את השפה החזותית של העיר, והמים שנגמרו. אף אחד מהם אינו יקר, וסיור הלילה במוזיאון הניאון הוא זה שצריך להזמין ראשון.

אמונה ומקומות קדושים

ההיסטוריה הדתית כאן קצרה וההיסטוריה האזרחית נושאת את המשקל במקומה, ולכן כאן יושבת האדמה הקשה של העיר: מיסיון מורמוני שנכשל, קזינו משולב שהחזיק שישה חודשים, רובע שחור שהעיר לא סללה, אתר נשק על אדמת הפאיוטה הדרומית, ותעשיית חתונות שנבנתה על העובדה שנבדה אינה דורשת תקופת המתנה ואינה דורשת בדיקת דם. כשמונים אלף נישואים בשנה נערכים במחוז קלארק, מהמספרים הגבוהים בכל מקום על פני האדמה.

טבע

הדבר שאף אחד אינו מצפה לו בלאס וגאס הוא כמה טוב הנוף סביבה. העיר יושבת במוחבה בגובה כשש מאות מטר, ובתוך נסיעה של שעה יש קניון אבן חול עם העתק דחיפה שרואים מהכביש, פארק מדינה מלא בגילופי סלע, הר בגובה שלושת אלפים ושש מאות מטר ועליו אזור סקי, ומקווה עם טבעת אמבט בגובה ארבעים מטר. הכללים פשוטים ורציניים: בקיץ העמק מגיע לארבעים וחמש מעלות, מטיילים מתים כאן בכל שנה, והעצה הכבדה היחידה היא לרדת מהשביל עד תשע בבוקר.

עם ילדים

לאס וגאס עם ילדים טובה משמה, אבל היא דורשת כלל אחד שיישמר בהחלט: אסור למי שגילו מתחת לעשרים ואחת לעצור או להתמהמה על רצפת קזינו — ומפני שהרצפה היא המסלול בין כמעט כל דבר במכלול, מסלול משפחתי חייב לעבור לאורך הסטריפ בחוץ או דרך קומות הקניות. הכלל השני הוא חום. מיוני לספטמבר המדרכה מסוכנת באמת לילדים קטנים אחר הצהריים, והדברים המקורים והחינמיים — החממה, האקווריומים, החנויות עם השמיים המצוירים — הם מה שהיום נבנה סביבו.

חיי לילה

לאס וגאס היא העיר האמריקנית הגדולה היחידה שאין בה שעת סגירה בכלל — ברים וקזינו רשאים בחוק להגיש עשרים וארבע שעות, ורובם עושים את זה. שווה לדעת את המבנה הכלכלי לפני שמוציאים: המועדונים הגדולים בסטריפ פועלים על "שירות בקבוק" ומינימום לשולחן שמתחיל במאות, התור שרואים מנוהל בחלקו כדי להיראות ארוך, ונשים נכנסות לא פעם חינם בעוד גברים משלמים. מה שזול וטוב באמת הוא הדאונטאון: בפרימונט מזרח וברובע האמנויות ברים קטנים בלי דמי כניסה, והאנשים שבהם עובדים בסטריפ.

לחיפוש חדר בלאס וגאס